נערי הסווינג
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: נכתב כמאמר, דורש וויקיזציה, סובייקטיביות.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: נכתב כמאמר, דורש וויקיזציה, סובייקטיביות. | |
נערי הסווינג (בגרמנית: Swing-jugend) היו קבוצה של נערים חובבי סווינג מגרמניה של שנות השלושים והארבעים, בעיקר מהמבורג ומברלין. גילם של הנערים נע בין 14 ל-18, רובם תלמידי תיכון, הגם שהיו בקרבם מבוגרים יותר.
נערי הסווינג חיפשו אחר דרך החיים הבריטית, ומצאו אותה במוזיקת הסווינג אשר הייתה אסורה בגרמניה הנאצית. בגרמניה שאז, מוזיקת הסווינג הוגדרה כ"מוזיקה מנוונת". חברי התנועה התנגדו לאידאולוגיה ולמשטר הנאצי, ובמיוחד לתנועת "הנוער ההיטלראי" (ה-Hitlerjugend).
מרביתם של חברי התנועה השתייכו למעמד הבינוני-גבוה, שכן על מנת להאזין למוזיקת הסווינג בגרמניה היה צורך לקנות פטיפון (מוזיקת הסווינג הייתה אסורה ברדיו), שהיה מוצר יקר. בנוסף, היה צורך בידע בסיסי באנגלית, ידע שהיה נחלת של בני המעמד הגבוה. בנוסף, סגנון לבושם של נערי הסווינג היה סגנון גנדרני ויקר.
הם קראו לעצמם "Swings" או "Swingheinis". החברים בתנועה נקראו Swing-Boy\Swing-Girl או Old-Hot-Boy.
הבחירה בסווינג[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירה במוזיקת הסווינג כדרך התנגדות לנאציזם לא הייתה אך ורק עקב אהבת המוזיקה. האיסור לשמוע מוזיקת סווינג בימי הנאצים, נבע, בין השאר, מכך שמוזיקה זו נוגנה על ידי שחורים או יהודים (דוגמת "מלך הסווינג", נגן הקלרינט בני גודמן). הנאצים כינו את המוזיקה "מוזיקה של כושים" ו"מוזיקה מנוונת", והיא הייתה חלק ממה שכונה בגרמניה באותן שנים "אמנות מנוונת". אך נוסף על גזעם, דתם ותרבותם של נגני הסווינג שהטרידו את הנאצים, היה זה גם המסר שהמוזיקה משדרת – מסר המקדם מתירנות ואהבה חופשית. מכאן ניתן להניח שהאזנתם של הצעירים למוזיקת הסווינג יכול שהיה בה סממן של מרד נעורים.
האידאולוגיה וההתנגדות למשטר הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנועת "נערי הסווינג" התנגדה לניסיונות הנאצים להחדיר בנוער את האידאולוגיה הנאצית בכלל והמיליטריזם כדרך להגשמתה בפרט. התנועה ארגנה פסטיבלים ותחרויות ריקוד, אליהם הזמינה להקות סווינג. אירועים אילו היו הזדמנות עבור חברי התנועה ללעוג לנאצים, לצבא, ובמיוחד לחברי "הנוער ההיטלראי". דוגמה לכך ניתן היה למצוא בהחלפת המונח "Sieg Heil" (הריעו לניצחון) ל-"Swing Heil". לנערי הסווינג היה סגנון לבוש משלהם: הם נהגו לגדל את שיערם, ללבוש מעילים ארוכים, לנעול נעלי ריקוד, לחבוש כובעים וצעיפים וכמעט תמיד הלכו עם מטריות. הבנות היו לובשות שמלות, הולכות עם שיערן כשהוא פזור ומתאפרות בכבדות. סגנון לבוש גנדרני זה הרגיז את הנאצים עוד יותר. מקום מפגשם היה בדרך כלל בתי-קפה ומועדונים. הם אף פיתחו אוצר מילים משלהם, בו שילבו מילים באנגלית עם מילים בגרמנית.
סופה של התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנות הארבעים סבלו נערי הסווינג מרדיפתם של הגסטאפו והנוער ההיטלראי, ואת קיומם המשיכו בחשאיות. ב-18 באוגוסט 1941 נערך מעצר המוני של כ-700 נערי סווינג, מעצר המוני זה רק הגביר את התנגדותם של יתר הנערים, אשר החלו בהפצת תעמולה אנטי-פאשיסטית. הדבר הטריד את הנאצים עד כדי התערבות מפקד הסס, היינריך הימלר, אשר המליץ לראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, לנקוט ביד קשה כנגד ממהיגי התנועה ולשלוח אותם למחנות ריכוז. התגובה לא איחרה לבוא, כאשר נערכו פשיטות על מועדוני סווינג והמשתתפים נשלחו למחנות הריכוז, ובכך מצאה את סופה תנועת נערי הסווינג בגרמניה.
בנוסף לכך רוב נערי הסווינג אשר נתפסו גם נשלחו לנוער ההיטלראי בכפייה, מכיוון שחלקם גנבו רכוש אז הנאצים נתנו להם בחירה או ללכת לנוער ההיטלראי או למחנות ריכוז, וחלק שנתפסו אוימו על ידי הנאצים ללכת לנוער ההיטלראי או שיפגעו בהם או במשפחתם.
הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1993 יצא לאקרנים הסרט "נערי הסווינג"[1] (באנגלית: Swing Kids), בבימויו של הבמאי ההוליוודי תומאס קרטר. הסרט לא זכה להצלחה קופתית גדולה, אך זכה לביקורות משבחות על דיוקו ההיסטורי.[2]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נערי הסווינג (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^
"Swing Kids", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ ג'נט מסלין, Swing Kids (1993) Review, באתר הניו יורק טיימס, 5 במרץ 1993
