ניקולאי בנואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאי בנואה
Николай Леонтьевич Бенуа
לידה 1 ביולי 1813 (יוליאני)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בדצמבר 1898 (יוליאני) (בגיל 85)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • האקדמיה הקיסרית לאמנויות (1836)
  • Saint Peter's School עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה
עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4
עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3
מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2
מסדר סנטה אנה, דרגה 2
מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1
מדליית זהב גדולה של האקדמיה הקיסרית לאמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Camilla Cavos עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אלכסנדר בנואה, אלברט בנואה, לאון בנואה, Ekaterina Benois עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולאי בנואהרוסית: Никола́й Бенуа́;‏ 13 ביולי 181323 בדצמבר 1898) היה אדריכל רוסי אימפריאלי שעבד בפטרהוף ובפרברים אחרים של סנט פטרסבורג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנואה נולד ברוסיה, לאנה קתרינה (גרופה), שהייתה ממוצא גרמני, ואב צרפתי, לואי ז'יל בנואה (מברי, סן-ון-סור-מורן). הוא למד באקדמיה הקיסרית לאמנויות משנת 1827 עד 1836. שמונה שנים מאוחר יותר, הוא מונה לאדריכל החצר של ניקולאי הראשון ופיקח על מספר פרויקטים בעיירה פטרהוף, בעיקר האורוות הקיסריות הראשיות (1847–1852). הוא היה מפורסם ברוסיה של המאה ה-19 על דבקותו בסגנון התחייה הגותית של אדריכלות ודקורציה.

בנואה עיצב כמה מתחנות הרכבת הראשונות ברוסיה, בעיקר בסטרלנה, צרסקו סלו ופטרהוף החדשה, האחרונה נחשבת ליצירת המופת שלו. בהמשך הקריירה שלו עבד גם בקווקז, שם עיצב את ארמון הקיץ של המשנה למלך בליקני, ג'ורג'יה.[1]

בנישואיו לקמילה, בתו של אלברטו קאבוס שעיצב את תיאטרון מריאינסקי, היו לניקולאי ארבעה בנים. מתוכם, אלכסנדר בנואה התמחה בעיצוב במה, אלברט בנואה היה צייר, ולאון בנואה הפך לאדריכל מפורסם. בתו נישאה לפסל יוג'יני אלכסנדרוביץ' לנסריי, ונישואים אלה הולידו את האמנים זינאידה סרבריאקובה ויוג'ין לנסריי. השחקן פיטר יוסטינוב היה נכד רבא.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאי בנואה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Edisher Japharidze, Vazha Shubitidze, GEORGIA FROM THE COUNCIL OF EUROPE TO THE EUROPEAN INTEGRATION, European Political and Law Discourse 8, 2021, עמ' 10–14 doi: 10.46340/eppd.2021.8.2.2