ניסנית ארץ-ישראלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןניסנית ארץ-ישראלית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אסטראים
משפחה: מורכבים
סוג: ניסנית
מין: ניסנית ארץ-ישראלית
שם מדעי
.Crepis palaestina (Boiss.) Bornm
בורנמילנר, 1914

נִיסָנִית אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִית (שם מדעי: Crepis palaestina) היא מין צמחים עשבוני חד-שנתי שכיח וקירח, שפרחיו צהובים וכולם לשוניים ממשפחת המורכבים[1]. מין זה הוא אחד מ-13 מינים בישראל וסביבתה[2]. תפוצתו העולמית מצומצמת למזרח הים-התיכון: קפריסין, טורקיה, סוריה לבנון, ירדן וישראל. בישראל הוא שכיח באזורים הים-תיכונים בצפון ישראל ומרכזה, בשטחים פתוחים, בבתות ים-תיכוניים, ובבתות ספר שאינם מדבריים. הפריחה מסוף פברואר ועד אמצע מאי[3].

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלים של ניסנית ארץ-ישראלית
המעטפת לאחר הנבילה

ניסנית ארץ-ישראלית היא צמח עשבוני חד-שנתיים צהוב פרחים, קירח, זקוף, גובהו 40 עד 80 ס"מ, ומסועף בחלקו העליון ובעלי שוֹשֶנֶת עלים[4].

מין זה בעל קנה שורש ושורשים סיביים רבים. הלוואים חסרים. הפטוטרות קיימות לפחות בעלי הבסיס.

הגבעולים זקופים מסועפים בחלקם העליון, בדרך כלל בעלי פסי אורך דקים, קירחים. הגבעולים נושאי עלים לאורכם או הם עולים מעלי השושנת והם ללא עלים לכל אורכם (scapiform)[5].

העלים מסורגים לאורך הגבעול או בסיסיים בעיקר כשוֹשֶנֶת (דוּר של עלים המרוכז בבסיס הגבעול). העלים רחבים, כינוריים, בעלי אונות צדדיות משוננות, חובקים את הגבעול.

התפרחות סיומיות, מפורדות (על צירים נפרדים) ובצורת קרקפת. הקרקפות זקופות ובעלות פרחים לשוניים מרובים שצבען צהוב ונראים היטב מבחוץ[6]. לשון הכותרות מסתיימות ב-5 שיניים.

המעטפת חרוטית, צרה וארוכה. היא עשויה מחפים קירחים וחלקים. החפים חיצוניים הקצרים באפן ניכר מהפנימיים. החפים הפנימיים שמספרם 8, שווים פחות או יותר זה לזה באורכם, והם מתעבים ומתקשים לעת ההבשלה, עוטפים את זרעוני החיצוניים שבהיקף ומתפשקים אחרי פיזור זרעוני המרכז.

המצעית עליה יושבים הפרחים חשופה, לפעמים בעלת שערות ארוכות. הפרחים צינוריים בלבד, דו מיניים.

השחלה תחתית, בעלת שני עלי שחלה, בעלת מגורה אחת וביצית אחת. עמוד השחלה מחולק בראשו לשתי צלקות ארוכות שצבען צהוב או ירוק.

הפרי הוא זרעון. הזרעונים בעלי 10 עד 35 קווי אורך דקים. אינם קטועים וחסרי מקור, כי אם מתחדדים בהדרגה כלפי ראשם. זרעוני ההיקף שונים מזרעוני המרכז[6]. הזרעונים הפנימיים בעלי ציצית, גליליים ובסיס מורחב ונבוב ואורכם 7 עד 10 מ"מ. ואילו זרעונים ההיקף, החיצוניים חסרי ציצית, שטוחים ובעלי כנפיים, רוחבם בבסיסם 3 עד 4 מ״מ או פחות מזה. ומכונסים בתוך חפי המעטפת החיצוניים, שצלעם האמצעית שעמית, מעובה ובולטת מאוד. הזירעונים ההיקפיים המכונפים נותרים על צמח האם למשך זמן רב[4][6].

הציצית קצרה באופן ניכר מהזרעון, לבנה כשלג, אינה בולטת כמעט מתוך המעטפת. הציצית בעלת שערות לבנות רבות, ארוכות, פשוטות ורכות מאוד בלבד, והיא משתיירת (במרור היא אינה משתיירת ועשויה קבוצות של שערות דקות ורכות וגם זיפים נשירים יחידים)[4].

פנולוגיה (מחזור חזותי) של התפרחות והפרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפרחת בנויה מספר דּוּרִים (טבעות) עוקבים של פרחים צינוריים בעלי עלה כותרת אחד הפרוש בצורה לא סימטרית כלפי היקף התפרחת. התפרחת נפתחת עם הזריחה ונסגרת בשעות הצהרים ולא לעת ערב, לרוב רק בימים שטופי שמש. ובכל יום נפתח דּוּר (טבעת) אחד של פרחים מהחוץ פנימה וכאשר הדור הפנימי ביותר מסיים את יומו המיני כל פרחי התפרחת נובלים בבת אחת.

פרחי כל דור מתפקדים באופן מיני במשך יום אחד בלבד, אבל, האבקנים והצלקת מבשילים בזמנים שונים (פרוטאנדריה). בבוקר חל בהם השלב הזכרי, כלומר המַאֲבָקִים שבראש האבקנים משחררים את גרגרי האבקה, שמשמשים כפיתיון למאביקים, לפני הבשלת הצלקת. המאביקים, דבורים וחיפושיות, אוספים את רוב האבקה כבר בבוקר ולקראת שעות הצהריים אין כמעט אבקה בפרחים. בשלב הנקבי בוקעת הצלקת את צינור האבקנים, מתפשקת ונכונה לקלוט את גרגרי האבקה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניסנית ארץ-ישראלית בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Crepis palaestina, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ ניסנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  3. ^ ניסנית ארץ-ישראלית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 752-6
  5. ^ Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Three, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1978, עמ' 440-447
  6. ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 496-498