ניומבה נטובהו
ניומבָּה נטוֹבּהו (תרגום מילולי: "בית נשים" או "בית ללא גבר") הוא מנהג הקיים ביבשת אפריקה, במספר שבטים וחברות, במיוחד באזור הדרומי לסהארה. מסורת הניומבה נטובהו היא מבנה משפחתי אלטרנטיבי הקיים כבר שנים רבות, המאפשר לנשים להינשא זו לזו ולקיים משק בית משותף המקביל לנישואי גבר ואישה אך ללא האספקט המיני. הבסיס למשפחה אלטרנטיבית זו הוא קשר הנישואים בין האישה-בעל לכלה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
איפה קיים ניומבָּה נטוֹבּהו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוסד נישואי הנשים אופייני לתרבויות שונות באזור הסאב-סהרה[1], במדינות כמו טנזניה, קניה וניגריה. מסורת ניומבָּה נטוֹבּהו מאפשרת לנשים להינשא לנשים, ולקיים משק בית משותף בין האישה-בעל לכלה. המסורת נהוגה בתרבויות ומדינות פטריארכליות מטבען, ומאפשרת לפצות על פער שנגרם בשל חוסר פריון נשי, לשמור על המשכיות ירושה ושושלת, ולהעביר הלאה את עושרו של השבט[2]. באזור הסרנגטי הנישואים האלה נפוצים למדי. כאשר אישה אינה פורייה, או ללא בנים, בעלה ייקח אישה שנייה. האישה העקרה תיקח גם היא אישה שנייה, שתלד ילדים במקומה ועבורה.
הליך הנישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אישה ללא בנים יורשים או יכולת ללדת ובעלת אמצעים תמצא כלה צעירה במטרה שתלד ילדים עבורה. הליך הנישואים מתנהל כמו נישואים בין גבר לאישה, כאשר האישה המבוגרת יותר, בעלת האמצעים, ממלאת את תפקידו המגדרי של הגבר ונקראת אישה-בעל. האישה-בעל משלמת מוהר למשפחת הכלה הצעירה שנותן תוקף לנישואים. עם זאת, נישואי ניומבָּה נטוֹבּהו נבדלים מנישואים חד-מיניים הומוסקסואליים, שכן האישה-בעל והכלה לא מקיימות יחסי מין. תפקידה של הכלה להביא בן יורש לאישה-בעל[3], ולצורך כך לאחר הנישואים האישה-בעל בוחרת עבורה גבר למטרות רבייה, או במקרים מסוימים הכלה עצמה בוחרות גבר אחד או יותר שיקיימו עימה יחסי מין במטרה שתיכנס להריון. מסורתית, כל ילד שייוולד לכלה יחשב לצאצא של האישה-בעל, ולא של האב הביולוגי.
מעמד משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
נישואי ניומבה נטובהו הם מוסד מסורתי במהותו וברוב המדינות בהן הוא נהוג אינו מעוגן בחוק. בטנזניה למשל, לניומבה נטובהו אין מעמד חוקי. האב הביולוגי צריך לוותר על ההכרה בילדים כצאצאיו. רוב הגברים שמחים על ההזדמנות לקשר חופשי ממחויבות ואחריות כלכלית, ואינם נוטים להמרות את צו זקני השבט שתומכים במסורת. חרף זאת, תועדו בטנזניה מקרים בהם אבות ביולוגיים תבעו משמורת על ילדיהם בבית המשפט[4]. תרחיש כזה הוא בעייתי עבור זוגות הנשים, בשל חוסר מעמד חוקתי לנישואים והילדים. בשנת 2010 שינוי בחקיקה בקניה הגדיר כי אדם רשאי להינשא רק לבן זוג מהמין השני. החקיקה נבעה מהשפעות מערביות-מסורתיות בקניה בין השנים 2000-2010, ומתוך רצון להוציא נישואים הומוסקסואליים מחוץ לחוק. נישואי נשים בקניה מבוססים כמוסד נישואים מסורתי המוכר במספר קהילות שונות, וממלאים תפקיד פוליטי, חברתי וכלכלי משמעותיים בחברה. החוק לא מכיר או מגן באופן מוצהר ומילולי על כל מנהגי הנישואים המסורתיים, אך הוא מאפשר רישום של טקסי נישואים. בשנת 2016 עבר חוק "הגנת הידע המסורתי וביטויים תרבותיים", אשר מכיר ומקדם את הזכות לקיום מסורות ומגן על ניומבה נטובהו[5].
סיבות אפשריות לנישואי נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן סיבות רבות לקיומו של מנהג נישואי נשים, מנהג זה מערב מספר דמויות, לכל אחת המניעים לקחת חלק במנהג זה.
האישה-בעל[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקרות או אי היכולת להמשיך את השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחברות אפריקאיות רבות, מחויבותה המסורתית של האישה היא להינשא ולהביא צאצאים אשר ימשיכו את השושלת המשפחתית. יורש לגיטימי יכול להיות רק בתנאי שהוא זכר[1]. עקרות, אלמנות נטולת ילדים, היוולדות של בנות בלבד, מוות של צאצא זכר - כל אלו הן סיבות אפשריות לחסר של אישה ביורש[6]. עקרות נשית נחשבת ככישלון ואות קלון. נשים עקרות חשות 'מסומנות', כאלו שלא ממשות את יעודן כנשים. כאשר אי הפוריות פוגעת בהמשכיות השושלת, אישה ללא בנים, תעשה כל אשר בכוחה להשיג יורש: צאצא זכר[7]. באמצעות נישואי נשים אישה ללא בנים יכולה לפתור את הבעיה המהותית הזו, להביא אל העולם יורש לגיטימי, לשמור על הרכוש והאדמות ולהמשיך את השושלת[4].
אינדיקציה לאמצעים ועושר[עריכת קוד מקור | עריכה]
נישואים לאישה, מהווים עבור האישה-בעל סמל סטטוס כלכלי וחברתי. בקהילות רבות בהן נישואי נשים קיימים, אישה עשירה שיש לה מספיק רכוש והון עשויה לשאת אישה ולהפוך לאישה-בעל. נישואים אלו מאפשרים את הגדלת המשפחה, מעוררים הכרה והערכה ציבורית ומעידים על אמידות וכוח של משפחה. נישואים לאישה מקנים לאישה-בעל מעמד ייחודי, קרוב למעמד של גבר ולעיתים אפילו שקול למעמד של גבר. מעמד זה מזכה אותה בהערכה גבוה, כבוד והשפעה. אלמנה 'רגילה' יכולה להחזיק ברכושו של בעלה בנאמנות עבור ילדיה הקטינים. אם אין לה בנים שירשו אותה, חלקה בירושה יעבור לילדיו של בעלה מנשים אחרות או לאחד מאחיו. האישה-בעל נבדלת מאישה רגילה - רכוש המשפחה נמצא בבעלותה ואחריותה, יש לה סמכות על הכלה וילדיה, ויחד איתה גם החובה לדאוג לרווחתם. במחוז ננדי בקניה, למשל, האישה-בעל מקבלת מעמד שקול לזה של גבר. נאסר עליה לקיים יחסי מין עם גברים או נשים, ובעבר אף צופה ממנה ללבוש בגדים ותכשיטים של גבר. נישואי נשים לא תמיד נעשים בהסכמה, ותועדו מקרים בהם הכלה עזבה את האישה-בעל עם כל הרכוש והצאצאים. במידה ובעלה של האישה-בעל עדיין חי, הכלה הצעירה של האישה-בעל תשרת את שניהם. במקרים מסוימים האישה-בעל תמשיך לבצע את חובות משק הבית המסורתיים שלה כאישה כלפי בעלה - תכבס, תנקה ותבשל עבורו, בעוד כלתה הצעירה דואגת לבשל ולנקות עבורה, שכן עבורה היא גבר.
סיוע במשק הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקהילות מסוימות, במיוחד קהילות חקלאיות, זיהו את צורך הנשים בעזרה עם מטלות הבית. מעבר לרצונן ביורש, נשים עשירות יכולות להפוך לאישה-בעל על מנת לשחרר עצמן מאחריות בבית. הנשים שלהן מבצעות את מטלות הבית והן מתפנות לעיסוקים אחרים. תפקידים שמסורתית שייכים לגבר, ניהול ואחריות על ההיבטים החשובים ביותר במשק הבית כמו הבקר והאדמות, מיושמים על ידי האישה-בעל. הכלה נותנת לגיטימציה לקיום בנה הדמיונה של האישה-בעל, היא עוזרת במטלות מגוונות בבית, ובזכותה האישה-בעל הופכת לראש של בית 'שלם'.
הכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיפור מעמד חברתי וכלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנישואי גבר לאישה, בן למעמד גבוה לא יכול לשאת בת למעמד שנמוך ממנו ולהפך. בנישואי נשים, על פי רוב האישה-בעל תהיה ממעמד גבוה שמאפשר לה לשלם את הנדוניה ותישא בת למעמד נמוך. מוסד נישואי הנשים מאפשר את שיפור מעמדה החברתי והכלכלי של האישה הצעירה. צאצאיה ייוולדו למעמד גבוה וזכויותיה יהיו כשל אישה ממעמד גבוה גם כן, מה שלא היה מתאפשר בנישואים בין גבר לאישה[8]. לרוב, אישה-בעל תשלם נדוניה גבוה יותר מגבר למשפחת הכלה.
הקטנת הסיכוי לאלימות והתעללות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר עולה של נשים צעירות בוחרות להינשא לנשים, מתוך הבנה שנישואים שכאלו יתנו להן יותר כח וחופש. בתרבויות בהן מנהג זה קיים נהוג שאישה לא פורייה או בעלת בנות בלבד תקבל יחס של מנודה ותסבול מהתעללות פסיכולוגית[2]. הנישואים לאישה, מספקים את כל היתרונות של בית יציב בנוסף לבחירה של הפרטנר המיני, בחלק מן הקהילות. הנישואים לאישה, מקטינים את הסיכוי לאלימות והתעללות בבית, לפגיעה באברי המין, לנישואי ילדים, תרחישים שבאזורים מסוימים מאוד שגרתיים בנישואי גבר לאישה[4]. נשים אשר נשואות לנשים מוגנות יותר מגברים מתעללים משום שלרוב גברים ידעו שהכלה היא אישה נשואה לאחרת ובנוסף זקני השבט, להם רוחשים כבוד רב, רואים באקט הנישואים החד מיניים הללו כמוכרים תרבותית ומחייבים את המאהב המתעלל לשלם קנס של צאן ובקר לכלה בה פגע ובנוסף לכך הוא צריך לתקן את הנזק שעשה לרכושה כך שהסיכוי להתעללות מצד גברים כלפי הכלה פוחת מחשש שלהם לפגיעה כלכלית לצד כבוד לזקני השבט ולמסורת. לפי עדויות של נשים הלוקחת חלק במנהג זה, נשים צעירות היום יותר מודעות והן מסרבות לסבול יחס שכזה, בנישואי נשים הן מרגישות שיש להן יותר שליטה על הגוף שלהן[4]. אישה-בעל נוטה הרבה פחות לריב מגבר, מילולית ופיזית. הכלות נהנות יותר מחופש חברתי ומיני כי תפקידן בנישואים הוא פחות דורשני. ויחד עם זאת עדיין ייתכן מצב בו האישה-בעל יכולה להביא גברים מרובים אל הכלה ולדרוש שתקיים איתם יחסי מין כדי למלא את יעודה בנישואים. יחסי מין לא מוגנים אלו עם גברים מרובים מעלה באופן ניכר את הסיכוי להדבק בHIV ומחלות מין נוספות, מה שמהווה גורם בריאותי מסכן עבור אותה האישה וכל צאצא עתידי שלה.
ילדים מחוץ לנישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במידה ויש לכלה ילדים טרום הנישואים לאישה-בעל, במעמד הנישואים ילדים אלו יקבלו לגיטימציה כילדים של האישה-בעל שמקנה להם זכויות ירושה.
המאהב[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאהב הוא האב הביולוגי של צאצאיהן של האישה-בעל והכלה. בקהילות שונות הוא נבחר באופן שונה, לעיתים על ידי האישה-בעל ולעיתים על ידי הכלה עצמה. נדיר שהוא חי עם הזוג הנשוי, ולרוב הוא רק מבקר את הכלה. המוטיבציה העיקרית שלו היא הגישה החופשית יחסית ליחסי מין, מבלי התחייבות כלכלית כלפי הכלה וילדיהם הביולוגיים. לעיתים קרובות הוא יעבוד בחווה של האישה-בעל בתמורה לגישה שהוא מקבל לכלתה. בקהילות מסוימות, המאהב מקבל מכל אחת מבנותיו תשלום של פרה אחת, כמו נדוניה, לכן לעיתים הוא לא נהנה רק מפריבילגיה מינית אלא גם מתגמול כלכלי.
הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיבות הרציונליות לנישואי נשים הן מהותיות על מנת שנישואים אלו יתקבלו בברכה בחברה. ניכר כי הצורך במנהג הזה הוא קהילתי-שבטי, המשכיות של שושלת ושמירת נכסים בבעלות השבט. סוג משפחה זה נטמע במבנה החברתי באזורים הללו ועצם העובדה ששרד את הנסיבות והזמן, מעיד כי הוא אדפטיבי. המנהג מאפשר לאלמנות לשמור את רכושן ולא להיות לנטל על כלל השבט כאשר הן מזדקנות. בנוסף, שמירה על רכוש האלמנות בחזקתן מגן על הרכוש והשטחים של השבט, ומונע אובדן משאבים לשבטים אחרים במקרה בו האלמנה תינשא לגבר זר.
בעלה של האישה-בעל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעלים רבים, דוחפים את נשותיהן לשאת אישה או מספר נשים. אם האישה-בעל היא עקרה, בעלה עשוי לדרוש ממנה לשאת אישה במטרה להביא ילד. גברים אמידים, מתהדרים באמצעות נישואיהן של נשותיהם לנשים נוספות, שכן נישואים אלו נותנים להם כבוד ותהילה בחברה ומעידים על חוזק ויכולת כלכלית.
סיכון בנישואי נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיכון אפשרי בנישואי נשים הוא מצב בו שוב יייוולדו רק בנות או לא יוולדו ילדים כלל. במצב כזה לא רק שהאישה-בעל נותרת ללא יורש לרכוש, אלא שהיא וכלתה נותרות ללא בן שיטפל בהן בזקנתן. מכיוון ומוסד נישואי הנשים הוא מסורתי וזוכה לגיבוי מהקהילה, אין עדויות מחקריות למקרים בהם הנשים סובלות מגינוי או התנכלות בשל אופיו הייחודי של הקשר ביניהן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 R. JEAN CADIGAN, Woman-to-Woman Marriage: Practices and Benefits in Sub-Saharan Africa, Journal of Comparative Family Studies 29, 1998, עמ' 89–98
- ^ 1 2 A. N. Sikira, E. Chingonikaya, J. Ringo, Gender Based Violence among Infertile Women In Mara Region, Tanzania, Tanzania Journal of Development Studies 12, 2012, עמ' 116–129 doi: 10.4314/tjds.v12i1.
- ^ Regine Smith Oboler, Is the Female Husband a Man? Woman/Woman Marriage among the Nandi of Kenya, Ethnology 19, 1980, עמ' 69–88 doi: 10.2307/3773320
- ^ 1 2 3 4 Charlie Shoemaker, Why Straight Women Are Marrying Each Other, Marie Claire, 2016-07-25 (באנגלית)
- ^ Monicah Wanjiru Kareithi, A historical-legal analysis of woman-to-woman marriage in Kenya, 2018
- ^ Kareithi, M., & Viljoen, F., An Argument for the Continued Validity of Woman-to-Woman Marriages in Post-2010 Kenya, Journal of African Law
- ^ Marita Husso, Tuija Virkki, Marianne Notko, Helena Hirvonen, Interpersonal Violence: Differences and Connections, Taylor & Francis, 2016-11-25, ISBN 978-1-317-24123-2. (באנגלית)
- ^ Beth Greene, The Institution of Woman-Marriage in Africa: A Cross-Cultural Analysis, Ethnology 37, 1998, עמ' 395–412 doi: 10.2307/3773789