נח לוין-אפשטיין (סוציולוג)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נח לוין-אפשטיין
לידה 21 בספטמבר 1950 (בן 73)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי סוציולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נח לוין-אפשטיין (נולד ב-1950) הוא סוציולוג ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב וראש תחום מדעי החברה בקרן הלאומית למדע (ישראל). מתמחה בריבוד ואי-שוויון חברתי. בעברו כיהן כדיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב וכנשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בירושלים, תחילה ברחוב הנביאים ובהמשך ב"בית גארבאדיאן" ברחוב עמק רפאים 33.[1] אמו, מריאן לבית סטורמווינד, עלתה בשנת 1947 מארצות הברית, עבדה כמתנדבת בבית חולים הדסה ושימשה תקופה מסוימת כיו"ר הסניף הישראלי של ההסתדרות הציונית הדסה ("הדסה ישראל"). אביו, פרופ' יעקב לוין-אפשטיין (יליד ירושלים אף הוא), היה מנהל המחלקה לכירורגיית פה ולסת בבית הספר לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והמרכז הרפואי הדסה בירושלים. לנח לוין-אפשטיין יש אח ואחות: אחיו, אליהו זאב אילן, הוא אדריכל. אחותו, נעמי ויטראוב, היא פרופ' לריפוי בעיסוק וראש בית הספר לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית.

דודו נח לוין-אפשטיין, שעל שמו הוא קרוי, היה טייס קרב בחיל האוויר של ארצות הברית, שנהרג במערכה על נורמנדי במלחמת העולם השנייה. סבו, ד"ר שמואל לוין-אפשטיין, היה ממייסדי רפואת השיניים בארץ ישראל. סבא-רבא שלו, אליהו זאב לוין-אפשטיין, היה ממייסדיי המושבה רחובות ומנהל המושבה הראשון.

למד בתיכון ליד האוניברסיטה (סיים בשנת 1968). בזמן לימודיו, היה פעיל גם בשבט מודיעין - צופי ירושלים.

לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון ולתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה: בשנים 1971–1973 למד לתואר ראשון וסיים את לימודיו בהצטיינות. בשנים 1974–1977 למד לתואר שני וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה. את עבודת המ.א. שעסקה ב"שדה התעסוקתי" כבסיס לערכים כלפי העבודה כתב בהדרכת יצחק סמואל.[2] בהמשך נסע לארצות הברית ולמד בין השנים 1978–1982 לתואר שלישי בסוציולוגיה באוניברסיטת שיקגו. הוא כתב את עבודת הדוקטורט בהנחיית פרופ' ג'יימס סמואל קולמן (אנ') על מערכות חינוך בארצות הברית ועל האופן שבו מתבצעת בהן הסללה של צעירים למסלולי חיים שונים.[3]

עם חזרתו לארץ התמנה כמרצה באוניברסיטת תל אביב, ובהמשך בשנת 1998 התמנה לפרופסור מן המניין.

במהלך השנים היה מרצה אורח בכמה אוניברסיטאות בארצות הברית: באוניברסיטת שיקגו, באוניברסיטת אילינוי ובאוניברסיטת המדינה של פנסילבניה.

בשנים 2000–2003 כיהן כנשיא ה-12 של האגודה הסוציולוגית הישראלית.

בשנים 2006–2012 כיהן כדיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב.

היה ממייסדי המכללה האקדמית תל אביב-יפו ובשנים 1994–2000 היה גם חבר בהנהלה האקדמית שלה.

הקים את מכון ב.י. כהן למחקרי דעת קהל באוניברסיטת תל אביב ועמד בראשו בשנים 1997–2006, ושוב בשנים 2012–2017.

יזם וקידם את שיתופה של ישראל בתוכניות בינלאומיות המבוססות על סקרים חברתיים:

  • ה-International Social Survey Program ‏(ISSP), תוכנית שבה משתתפת ישראל מאז 1989.
  • ה-European Social Survey ‏(ESS), תוכנית שבה משתתפת ישראל מאז 2002.

בשנת 2018 פרש לגמלאות, אך הוא ממשיך לחקור ולפרסם.

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוין-אפשטיין מתמחה באי שוויון חברתי, ריבוד אתני, ניעות (מוביליות) חברתית והגירה.

תחומי מחקרו העיקריים הם:

  • תהליכי השתלבותם ומקומם של הערבים אזרחי ישראל בשוק העבודה.
  • חברת הצריכה, עושר וחובות של משקי בית בהשוואה בינלאומית.
  • יחסים בין-דוריים – עזרה בין דורית ומאפיינים של "דור הסנדוויץ" הנתון בין דור צעיר לדור מבוגר הזקוקים שניהם לעזרתו.
  • בתחום ההגירה: הגירה וזהות, וכן השלכות ההגירה הבינלאומית על איכות החיים ורמת החיים של מהגרים על סף פרישה משוק העבודה ומעבר לה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לורדינה לבית רוזנפלד. אב לשלושה.

מתגורר בהרצליה.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • N. Lewin-Epstein and M. Semyonov, The Arab Minority in Israel’s Economy: Patterns of Ethnic Inequality, Westview Press, Social Inequality Series, Boulder Colorado, 1993.
  • M. Semyonov and N. Lewin-Epstein, Hewers of Wood and Drawers of Water: Non-Citizen Arabs in the Israeli Labor Market, ILR Press, Cornell University, Ithaca, New York, 1987.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Y. Peled, N. Lewin-Epstein, G. Mundlak and J. L. Cohen (eds.), Democratic Citizenship and War Oxon, UK: Routledge, 2011.
  • M. Semyonov and N. Lewin-Epstein (eds.), Stratification in Israel: Class, Ethnicity and Gender Somerset, New Jersey: Transaction Publishers, 2004.
  • N. Lewin-Epstein, Y. Ro’i and P. Ritterband (eds.), Russian Jews on Three Continents: Migration and Resettlement, London: Cass, 1997.

מבחר ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוין-אפשטיין פרסם יותר מ-100 מאמרים ופרקים בספרים ערוכים. להלן מבחר מהם:

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Albertini, Marco; Tur‑Sinai, Aviad; Lewin‑Epstein, Noah; Silverstein, Merril (2022). "The Older Sandwich Generation Across European Welfare Regimes: Demographic and Social Considerations" (PDF). European Journal of Population. 38: 273–300.
  • ,H. Stier, N. Lewin-Epstein, and M. Braun. "Welfare Regimes, Family-Supportive Policies, and Women’s Employment along the Life-Course", American Journal of Sociology, 106(6), 2001.
  • ,"N. Lewin-Epstein and M. Semyonov, "Migration, Ethnicity and Inequality: Homeownership in Israel Social Problems, 47(3), 2000, pp. 425-444.
  • N. Lewin-Epstein and M. Semyonov, "Sheltered Labor Markets, Public Sector Employment, and Socioeconomic Returns to Education of Arabs in Israel", American Journal of Sociology, Vol. 100(3), 1994, pp. 622-651.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נח לוין-אפשטיין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בית גארבאדיאן הוא בניין היסטורי שנבנה בשנת 1922 ברחוב עמק רפאים. בתקופת המנדט הושכרה הקומה השנייה של הבית למוסטפא אל-ח'אלידי שהיה אחד מראשי עיריית ירושלים בתקופה זו. נח לוין-אפשטיין התגורר בנערותו (מגיל 10), יחד עם משפחתו, בקומה א' של הבניין, ובקומה ב' התגוררה, בשנים יותר מאוחרות, הסופרת בתיה גור. כיום מתגורר בקומה ב' פרופ' אריאל הירשפלד.
  2. ^ נח לוין-אפשטיין, ה"שדה התעסוקתי" כבסיס לערכים כלפי העבודה (בהדרכת יצחק סמואל), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי החברה, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, 1977
  3. ^ Noah Lewin-Epstein, Systems of education and the social Recruitment of youth in the United States, Chicago: University of Chicago, 1982