נחל צאלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחל צאלים
גבים בנחל צאלים
גבים בנחל צאלים
מידע כללי
אורך 32 ק"מ
אגן ניקוז 287 קמ"ר
יובלים נחל ענבה, נחל לטאות, נחל אוזנן, נחל סימן, נחל טוב, נחל הרדוף, נחל דומיה, נחל גורני, נחל צפירה, נחל צללית, נחל שפן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפך ים המלח
מדינות באגן הניקוז ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים

מפת נחל צאלים תחתון
מפת נחל צאלים תחתון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
נחל צאלים

נַחַל צֶאֱלִיםערבית: وادِي السيّال- ואדי אַ-סֵיַּאל) הוא אחד מנחלי האכזב הגדולים ביותר בנחלי מדבר יהודה היורדים אל ים המלח, אורכו מתחילתו ועד לשפך הוא כ-32 ק"מ. שטח אגן הניקוז של הנחל, כ-287 קמ"ר. הנחל מנקז את אזור דרום מזרח הר חברון סמוך ליישוב מעון ממשיך מצפון לערד ונשפך לים המלח צפונית למצדה. מלבד גֵבֵי מים רבים, המתמלאים מדי שנה לאחר שיטפונות גשמי החורף, נובעים בנחל ארבעה מעיינות.

שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערבית מכונה הנחל- "ואדי א-סֵיַאל" שפירושו "הנחל הזורם". שמו העברי ניתן לו בשנות ה-50 והוא נגזר משם העץ צאל. "תַּֽחַת־צֶאֱלִ֥ים יִשְׁכָּ֑ב בְּסֵ֖תֶר קָנֶ֣ה וּבִצָּֽה׃ סֻכֻּ֣הוּ צֶאֱלִ֣ים צִֽלֲל֑וֹ יְ֝סֻבּ֗וּהוּ עַרְבֵי־נָֽחַל." (איוב מ', כ"א-כ"ב). עץ הצאלה במקרא הוא עץ מצל, וסבורים שהוא עץ השיטה.

תוואי הנחל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובליו העליונים של הנחל מתחילים להיאסף מהאזור המזרחי של דרום הר חברון, על "מדרגת הכפיפה העליונה" בשוליו המזרחיים של דרום הר חברון, משם משתפל נחל צאלים מזרחה במתינות יחסית תוך שהוא "אוסף" אליו נחלים נוספים. בשלב מסוים נכנס נחל צאלים לתוך "במת השוליים המזרחיים", שהיא רצועה צרה לכל אורכו של מדבר יהודה, אשר יורדת במדרגת כפיפה חריפה לעבר ים המלח. בשלב זה נחל צאלים הופך לקניוני, החל מ"ברכת צפירה", בריכה המתמלאת מים בחורף, שם ישנו גֵב הנשאר מלא רוב השנה. מתחת לברכת צפירה יש מפל בגובה של כ-80 מטרים. בלב קניון הנחל נובע כל ימות השנה עין נמר, מעיין מים מתוקים בתוך מערה שפתחה מוסתר על ידי סלעים, ומשם הנחל מתחתר לגיא "בהק", ולערוץ קניוני נוסף החסום כולו בסלעים ועל כן נקרא שם הקטע הזה "גֵיא סלעים". בסיום הגיא, נשפך נחל צאלים לים המלח כארבעה קילומטרים צפונית למצדה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1960 משלחת ארכאולוגית בהובלת פרופ' יוחנן אהרוני לנחל צאלים מצאה שרידים משלוש תקופות: הכלקוליתית, הישראלית, ומימי בר כוכבא. הממצאים השונים נמצאו במערת החצים, במערת המגילות ובמערת הגולגולת המצויות על יד ברכת צפירה וליד עין נמר וכללו כלי חרס, ראשי אלה מנחושת ומהמטיט, גרזן נחושת, לוחיות עצם, צדף ושנהב, בדים, מחצלות, סלים וחרוזים בשקיות בד. כמו כן באחת המערות המשלחת מצאה קטעי קלף ופפירוס הכתובים יוונית וארמית ובהם מצוינים שמות עבריים כגון: זכי בן יוסף, חנן בן חנן, ישוע בן יעקב, ישוע בן הלוי ועוד[1].

בנחל אירעו מספר אירועי טביעה עקב שיטפון בזק: בשנת 2002 טבע למוות בנחל בעת טיול צעיר בן 22 שטייל עם חבריו. הצעיר ניסה לחצות את ערוץ הנחל עם ג'יפ כשנחשול מים הפך את רכבו וסחף אותו במורד הערוץ. גופתו נמצאה יממה לאחר מכן, כ-4 ק"מ ממקום ההסחפות. במהלך סערת דצמבר 2013 טבעו בנחל שני צעירים.

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריחה באגן הנחל: בינואר-פברואר - פריחה של זמזומית המדבר (נפוצה ברמת המדבר). בפברואר - פריחת מקור החסידה השעיר, ציפורני חתול, מנתור מחוספס, בצלציה ארצישראלית, באשן תמים, כדן סגול, רותם המדבר (פריחת הכדנים נדירה במסלול. ריכוז נאה נמצא במקטע קטן בין הר נמר לנחל שפן). באפריל - פריחת דרדר החרחבינה. בספטמבר - פריחת חצבים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנשה הראל (1971) מסעי מדבר יהודה וים המלח. עם עובד


31°21′26″N 35°18′28″E / 31.3573°N 35.3078°E / 31.3573; 35.3078