נורת'רן סונגס (ביטלס)
חברת "נורת'רן סונגס" (.Northern Songs Ltd) הייתה חברה בע"מ שנוסדה בשנת 1963, על ידי מפיק המוזיקה דיק ג'יימס (אנ'), בריאן אפשטיין וכותבי השירים ג'ון לנון ופול מקרטני מלהקת הביטלס להוציא לאור את שיריהם.
בשנת 1965 הוחלט להפוך את החברה לציבורית וזאת על מנת להפחית את נטל מס ההכנסה של בעליה.
לאחר מותו של אפשטיין ב-1967, לנון ומקרטני ביקשו לשאת ולתת מחדש על תנאיהם מול ג'יימס, אולם בתחילת 1969 ג'יימס ושותפיו מכרו את מניותיהם לחברת ATV (אנ') (הטלוויזיה המאוחדת של בריטניה) ללא כל התרעה מוקדמת ללנון או למקרטני. השניים ניסו להשיג שליטה בחברה אך נכשלו בכך. אלן קליין שהיה אז מנהל הביטלס בפועל ניסה ליזום את רכש השליטה בחברה על ידי חברת "אפל קורפס" (אנ') אך לא הצליח בכך.
מאוחר יותר סיפר מקרטני למייקל ג'קסון על הערך הכספי של תמלוגי המוזיקה. לדברי מקרטני, ג'קסון אמר אז, "אני הולך להשיג [את שירי הביטלס]". בשנות ה-80 אכן רכש ג'קסון את ATV ללא שהוגשה הצעה נגדית מצד מקרטני או יוקו אונו, אלמנתו של לנון, שקיבלו הודעה מוקדמת על המכירה. בשלב מתקדם יותר מיזג ג'קסון את הקטלוג שלו עם זה של חברת Sony Corporation of America (אנ') כדי להקים את Sony / ATV Music Publishing. חברת "נורת'רן סונגס" פורקה בשנת 1995 וכעת היא חלק מחברת Sony / ATV Music Publishing.
רקע ויסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ורג' מרטין התרשם כי חברת ההפצה ארדמור ובייצ'ווד של חברת התקליטים EMI אינה עושה דבר לקידום Love Me Do והמליץ לאפשטיין למצוא חברה יעילה יותר. הוא המליץ על שלושה מפיקים שלדעתו יהיו הוגנים וישרים ומהם בחר אפשטיין את דיק ג'יימס. אפשטיין התייצב במשרדו של ג'יימס עם טיוטה של Please Please Me אך לא אישר לג'יימס להוציאו לאור טרם שיווכח בקשריו ויכולותיו. ג'יימס טלפן מייד לפיליפ ג'ונס, מפיק תוכנית הטלוויזיה היוקרתית, Thank Your Lucky Stars, השמיע לו את השיר בטלפון, ואמר שהשיר יהיה "להיט מובטח". ג'ונס התרשם והבטיח מקום בתוכניתו. אפשטיין, נדהם ממהירות הביצוע החליט שג'יימס הוא אכן האדם שניתן לסמוך עליו.
ב־22 בפברואר 1963, ג'יימס אמר לאפשטיין כי הקמת חברה יחד עם לנון, מקרטני ואפשטיין תרוויח יותר כסף בטווח הארוך. לנון ומקרטני סברו כי יהיו בעלי השליטה בחברה אולם קיבלו נתח של 20 אחוז כל אחד, בעוד אפשטיין קיבל 10 אחוז, וג'יימס יחד עם שותפו, צ'ארלס סילבר, 50 אחוז. חברה אחרת, Maclen Music (ראשי התיבות של מקרטני, לנון) שהוציאה לאור את המוזיקה שלהם בארצות הברית - נשלטה גם היא על ידי נורת'רן סונגס. שתי החברות נהיו בהנהלת חברת "דיק ג'יימס מיוזיק". נורת'רן סונגס הוציאו לאור גם את שיריו המוקדמים של ג'ורג' הריסון, וייצגה גם את רינגו סטאר.
מאוחר יותר הסביר מקרטני כי הם חתמו על כל החוזים שאפשטיין הציג בפניהם מבלי לקרוא אותם תחילה, ולנון הוסיף: "הייתה לנו אמונה מוחלטת בו [באפשטיין] כשהוא ניהל אותנו. מבחינתנו הוא היה המומחה". ג'יימס הציע גם למפיק ג'ורג' מרטין מניות, אך זה דחה אותן ואמר שזה לא אתי בזמן שהוא עובד עבור EMI. הכספים שהתקבלו אצל נורת'רן סונגס הועברו לחברה אחרת, Lenmac Enterprises (ראשי התיבות של לנון, מקרטני) שהייתה בבעלות השניים (40% כל אחד) ו-NEMS (חברת חנויות המוזיקה של אפשטיין) עם 20%. החברה גבתה רווח מבריטניה בלבד.
במהלך 1965 הוחלט להפוך את נורת'רן סונגס לחברה ציבורית כדי להפחית את נטל מס ההכנסה שלהם. 1,250,000 מניות הוצעו בבורסת לונדון, בשווי של 17 פני כל אחת (0.28 דולר), אך הוצעו למכירה במחיר של 66 פני (1.09 דולר) כל אחת. למרות הליגלוג של המוסדות הפיננסיים השונים, ההנפקה נמשכה כצפוי 60 שניות בלבד בשל ביקוש יתר. לאחר סגירת ההצעה, היו ללנון ולמקרטני 15% כל אחד, בשווי של 195,200 ליש"ט (320,000 $), ל-NEMS היו 7.5%, ולג'יימס ולסילבר (שכיהנו כיושבי ראש החברה) הייתה שליטה עם 37.5%, כאשר הריסון וסטאר חולקים 1.6%. יתרת המניות היו בבעלות מוסדות פיננסיים שונים. במקביל, לנון ומקרטני חידשו את חוזיהם הקודמים שהיו לשלוש שנים, והאריכו אותם עד לשנת 1973. בשנת 1965, גם הריסון חתם בחברה לתקופה של שלוש שנים. כדי להגן על האינטרסים שלו, ג'יימס ערך פוליסת ביטוח חיים בסך 500,000 לירות שטרלינג על לנון ומקרטני.
עד לקיץ 1966 הוקלטו והופצו 88 שירים של לנון ומקרטני, ויחד עם גרסאות של אמנים שונים הגיע המניין ל-2,900.
בספטמבר 1964 הקים הריסון חברת הפקות משלו, Mornyork בע"מ, ובדצמבר שינה את שמה ל-Harrisongs בע"מ. לאחר פקיעת החוזה שלו עם נורתרן סונגס בשנת 1968, שיריו ראו אור בחברה זו. בשנת 1968, גם רינגו סטאר הקים חברת הוצאה לאור שנקראה Startling Music.
מכירה ל-ATV[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של אפשטיין ב־27 באוגוסט 1967, לנון ומקרטני ביקשו לשאת ולתת מחדש עם ג'יימס על תנאי החוזה שלהם. בשנת 1968 הם הזמינו את ג'יימס לפגישה ב-Apple Records צילמו את האירוע והתנהגו אליו באופן מבזה. כתוצאה מכך, היחסים בין שני הצדדים שכבר היו קרים, הצטננו עוד יותר. במרץ 1969, ג'יימס וסילבר מכרו את מניותיהם בנורת'רן סונגס ל-ATV תמורת 1,525,000 ליש"ט מבלי שאיפשרו ללנון ולמקרטני כל הודעה מקדימה על כך. לנון שמע על המכירה מעיתון בוקר במהלך ירח הדבש שלו עם יוקו אונו, והתקשר מיד למקרטני. ATV הציעו לשניים 2.3 מיליון ליש"ט תמורת מניותיהם אך הם דחו את ההצעה. לנון ומקרטני ניסו להשיג גרעין שליטה בחברה אך לאחר מאבק ארוך וחריף, נכשלו בכך. העוצמה הפיננסית שגייס מולם המפיק לב גרייד (אנ'), גרמה להעברת השליטה בשירי לנון ומקרטני ל-ATV.
אלן קליין (המנהל בפועל של הביטלס בעקבות מותו של אפשטיין) ניסה לרקוח עסקה בה אפל קורפס תרכוש את השליטה מידי ATV אך נכשל בכך לאחר שעורך הדין ג'ון איסטמן - אחיה של לינדה מקרטני, ובנו של לי איסטמן, המנהל העסקי לעתיד של מקרטני. לי איסטמן - ששלח מכתב ל-ATV בו הודיע להם כי קליין אינו מורשה לפעול מטעמה של אפל. למרות שהטענה הייתה טכנית נכונה, קליין אכן היה המנהל בפועל של לנון, הריסון וסטאר, והייתה גם הסכמה בעל פה של מקרטני לעסקה. ATV נסוגה כדי לא להסתבך בדיון משפטי. קבוצת משקיעים שבבעלותם היה אחוז קטן אך מכריע של המניות ניסה אף הוא להשתלט על החברה. לרוע המזל, במהלך המשא ומתן, הביע לנון את זלזולו המוחלט באנשי העסקים והדבר העביר את המשקיעים שנעלבים מיידית לצד של ATV.
במסגרת החוזה שלהם עם החברה, לנון ומקרטני התחייבו להמשיך בכתיבת שירים עד 1973. באוקטובר 1969, לאחר שלא הצליחו להשיג שליטה בחברה, לנון ומקרטני מכרו את מניותיהם בה (644,000 מניות של לנון ו-751,000 מניות של מקרטני), תמורת 3.5 מיליון ליש"ט. רינגו בחר לשמור על מניותיו (0.8%), וג'ורג' מכר את מניותיו (גם כן 0.8%) קודם לכן ביוני 1968.
השתלטות ACC[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנות השבעים, חברת האם של ATV Music, כיום נקראת Associated Communications Corporation (ACC) נכנסה לקשיים כלכליים. משנת 1978 עד 1981, רווחי ACC ירדו, בגלל הפסדים בחטיבת הסרטים שלה, ומחירי המניות צנחו בצורה דרמטית. בשנת 1981 לב גרייד ניסה לגייס הצעות למכירת החברה מכמה משקיעים. מקרטני יחד עם יוקו אונו, הציעו 21 מיליון ליש"ט אך ההצעה נדחתה על ידי גרייד שהחליט לא למכור רק את נורת'רן סונגס לאחר שמשקיעים אחרים, כולל CBS, הוצאת EMI Music, Warner Communications, Paramount Pictures ו-Entertainment Co הביעו עניין לקנות את ATV בכללותה.
בינואר 1982, איש עסקים אוסטרלי בשם רוברט הולמס קורט (אנ'), החליף את גרייד בתפקיד יו"ר ACC לאחר שרכש בהצלחה גרעין שליטה בחברה.
במהלך שיתוף הפעולה שלהם בשיר Say, Say, Say, מייקל ג'קסון ביקש עצה מסחרית ממקרטני וזה סיפר לו על הערך הכספי של פרסום מוזיקה. מקרטני הראה לג'קסון חוברת עבה המציגה את כל השירים והזכויות לפרסום שבבעלותו וסיפר לו כי הוא מרוויח 40 מיליון דולר משירים שנכתבו על ידי אחרים. ג'קסון התעניין וחקר אודות תהליך רכישת שירים ואופן השימוש בזכויות עליהם. לדברי מקרטני, ג'קסון אמר, "אני הולך להשיג אתכם [שירי הביטלס]".
בשנת 1982 רכש רוברט הולמס קורט את Associated Communications, שהייתה חברת האחזקות של ATV Music ובשנת 1984 העמיד למכירה את ATV Music. השיר היחיד בקטלוג של נורת'רן סונגס שלא נכלל במכירה היה פני ליין, שהזכויות עליו ניתנו במתנה לבתו של הולמס, קתרין, מכיוון שהיה שיר הביטלס האהוב עליה.
מכירה למייקל ג'קסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1985 נודע לג'קסון ולרואה החשבון שלו, ברנקה, כי קיימת הצעה לרכישת קטלוג החברה תמורת 30.5 מיליון ליש"ט. בתחילת אוגוסט, הצוות של הולמס א' קורט פנה לג'קסון שהציע רק 24.4 מיליון ליש"ט, והציע שיגדיל את המכירה על ידי הוספת נכסים והסכמה להקים מלגה באוניברסיטה בארצות הברית על שמו של ג'קסון. הצעתו של ג'קסון התקבלה מאחר מכיוון שהוא יכול לסגור את העסקה במהירות ולאחר שסיים בדיקת נאותות של ATV Music לפני כן. העסקה נחתמה ב-10 באוגוסט 1985. לאחר הרכישה הופיעו ג'קסון ומקרטני בצילום משותף כדי להפיג שמועות על מורת רוח של מקרטני בגלל הבעלות של ג'קסון על שירי הביטלס.
האיחוד עם SONY[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1995, מייקל ג'קסון איחד את הקטלוג שלו עם זה של חברת ההפצה Sony Music תמורת ל-50 מיליון פאונד ובכך נוסדה חברת Sony/ATV גם שלט ג'קסון. חברת נורת'רן סונגס פורקה בשנת 1995. בחודש אפריל 2006 הוצעה עסקה בה קיבל ג'קסון סכום ובתמורה ירדה אחזקתו ל-25%.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר The Beatles Apple & Me שכתב סטיבן מלץ, רואה החשבון של הלהקה בין השנים 1966-1969 - ISBN 978-965-92424-0-5
