נורית אלשטיין
 | |||||||||
| לידה |
2 באפריל 1945 (בת 79) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
ישראל | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
נורית אלשטיין (נולדה ב-2 באפריל 1945) היא משפטנית שכיהנה בתור היועצת המשפטית לכנסת בין השנים 2005 ל-2010.
אלשטיין נולדה בתל אביב, בת לקבלן בניין יליד עיראק ואם ילידת פולין. עם סיום התיכון החלה ללמוד משפטים.
את ההתמחות עשתה בבית המשפט העליון. לאחר מכן שימשה היועצת המשפטית של בזק. מ-1994 עבדה בפרקליטות המדינה, שם שימשה מנהלת המחלקה לענייני עבודה. במסגרת תפקידה ייצגה את המדינה בעתירות חוקתיות בתחום חופש העיסוק וזכות ההתאגדות.
תפקיד היועצת המשפטית לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינויה לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2005, לקראת סיום תפקידה של היועצת המשפטית לכנסת, אנה שניידר ומעברה לכהונת שופטת בבית משפט השלום, התכנסה הוועדה הציבורית לבחירת היועץ המשפטי לכנסת, הפועלת מכוח חוק הכנסת (היועץ המשפטי לכנסת). הוועדה, בראשות השופט בדימוס גבריאל בך, בחנה כתשעה עשר מועמדים ולבסוף המליצה בפני יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, על שתי מועמדות: עורכת הדין סיגל קוגוט, היועצת המשפטית לוועדת החוקה, חוק ומשפט ועל אלשטיין.
ריבלין פנה לוועדה בבקשה להרחיב את רשימת המועמדים, בתקווה כי הוועדה תמליץ על פרופ' סוזי נבות, אך בקשתו נדחתה. לאחר שקיבל מכתבי המלצה על אלשטיין מנשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, מהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ומהשופטת אילה פרוקצ'יה, החליט ריבלין לבחור בה לתפקיד, וב-31 באוקטובר 2005 אישרה ועדת הכנסת את מינויה.
בראיון שהעניק ריבלין סמוך למועד סיום תפקידו כיו"ר הכנסת אמר כי הוא מצטער על שהחליט למנות את אלשטיין לתפקיד וכי "עצמאות הכנסת מחייבת להביא למשרה כזאת אדם שאינו ממשרד המשפטים. זה נכפה על ידי ועדה ציבורית, שלא כל חבריה פעלו בעניין בתום לב".
לאחר המינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך כהונת הכנסת השבע עשרה קיבלה יושבת ראש הכנסת דליה איציק מכתב מעמותת אומ"ץ הדורש להדיח את אלשטיין מתפקידה בשל הסיוע שהגישה, לטענתם, לנציב שירות המדינה שמואל הולנדר, שכיהן בוועדת בך, במאבקו נגד ממצאי דו"ח מבקר המדינה. בעמותה הסתמכו על פרסום של העיתונאי יואב יצחק, שטען כי אלשטיין הגיעה למשרד מבקר המדינה יחד עם דוד ליבאי במטרה להסביר מדוע הולנדר לא חרג מהחוק, ובכך חרגה מתפקידה, מפני שאין זה מתפקידה של היועצת המשפטית לכנסת לשמש סנגורית לנציב שירות המדינה.
אלשטיין החליפה כחברה בוועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת את היועצת המשפטית הקודמת, שניידר. היא הגיעה למספר מצומצם של ישיבות, שבהן נידון הרעיון למנות נציב אתיקה לכנסת. אלשטיין התנגדה לרעיון, אך דעתה נדחתה על ידי הוועדה.
המלצות וחוות דעת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 2006 פרסמה חוות דעת[1] ובה הציעה מנגנונים לקביעת החלקים בחוק ההסדרים שיש להעביר למסלול חקיקה רגיל. לפי חוות הדעת, יש לבחון לגבי כל סעיף האם מתקיימת בינו לבין הצעת התקציב לאותה שנת כספים זיקה ישירה והכרחית בכפוף לתכליתו של החוק אותו הוא מתקן. בחינת הזיקה תיעשה באמצעות מבחני משנה משפטיים וכלכליים.
- בשנת 2007 המליצה להמתין עם הליך השעייתו של שר המשפטים לשעבר חיים רמון מהכנסת, באומרה כי "אם בגזר הדין יוחלט להטיל קלון על רמון - החוק יחייב גם כך את הדחתו מהמשכן."
- המלצה לפיה על ועדת הכנסת לדון באמצעות חקיקה בשינוי תנאי הפרישה לנשיא מדינת ישראל משה קצב.
- לחברי הכנסת אין סמכות לבקש ממבקר המדינה צו הגנה למניעת הדחתו של החשב הכללי ירון זליכה.
- פסילת ההסכם שנחתם בין פורשי סיעת גיל לארקדי גאידמק.
לאחר סיום תפקידה בייעוץ המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 2019, לצד בכירים לשעבר בפרקליטות המדינה ובייעוץ המשפטי לממשלה, חתמה על גילוי דעת כנגד חקיקת פסקת התגברות והרחבת חוק החסינות[2].
חייה הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלשטיין גרה בירושלים. היא גרושה בפעם השנייה, אם לארבעה ילדים. בן זוגה לשעבר, האדריכל גד עירון, הגיש לפני מספר שנים נגד אלשטיין תלונה במשטרה על ניסיון דקירה, אך התיק נסגר[3].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צבי זרחיה, האזרחית מספר אחת, באתר TheMarker, 30 בינואר 2008
- פזית רבינא, אלשטיין נגד מזוז, מקור ראשון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הנחיות היועצת המשפטית לכנסת, הנחיה מס' 2/06 - חוק ההסדרים
- ^ גילוי דעת מטעם בכירים לשעבר בפרקליטות המדינה ובייעוץ המשפטי לממשלה, 26 במאי 2019; גיא פלג, "אסור ליטול מבית משפט את הסמכות", באתר מאקו, 26 במאי 2019
- ^ כרמל בן-צור, סערה בכנסת, באתר הארץ, 16 בפברואר 2007
| יועצים משפטיים לכנסת | ||
|---|---|---|
|
