נוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנוריות של חמה על נהר האורונטס בסוריה (וידאו).

נוריה (בערבית: ناعورة (ברבים: نواعير), מסורית: ܢܥܘܪܐ) הוא גלגל כפות (אנ') המונע על ידי אנרגיית מים ומשמש להעלאת מים לאמת מים קטנה, או למטרות השקיה ואספקת מים לערים וכפרים.

שם ומשמעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צליל הנוריה

מקור השם נוריה במילה הערבית נאעוּרה (ناعورة), שמשמעותה "אנחה", "נהימה" או "נעירה" בהתייחסות לצליל שמשמיע גלגל המים בעת פעולתו.[1][2]

נוריה מול אנטיליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח נוריה משמש בדרך כלל לתיאור התקנים המשתמשים בכוח תנועת המים כדי לסובב גלגל.[3] עבור התקנים המופעלים על ידי בעלי חיים, המונח הרגיל הוא אנטיליה (saqiyah או saqiya).[4] סוגים אחרים של התקנים דומים מקובצים תחת השם משאבות שרשרת. עם זאת, השמות של התקנים מסורתיים ששימשו להעלאת מים במזרח התיכון, הודו, ספרד ואזורים אחרים משמשים לעיתים קרובות בצורה רופפת וחופפת, או משתנים בהתאם לאזור. ספרו המפורסם של אל-ג'זארי על מכשירים מכניים, למשל, מקבץ גלגלים המונעים בעזרת מים ומספר סוגים אחרים של מכשירים להרמת מים, מתאר אותם תחת מונח הכללי אנטיליה (saqiya).[5][6] בספרד, לעומת זאת, המונח נוריה משמש לשני סוגי הגלגלים, בין אם מונעים על ידי בעלי חיים או זרם מים.[3]

תפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגמה הידרוגרפית ליד הנוריה העתיקה של בריו של לה מונטניה, ארנג'ואז
נוריה פועלת בארלנגן שבדרום גרמניה, על נהר רגניץ

הנוריה מבצע את פעולת העברת מים ממפלס נמוך למפלס גבוה יותר, תוך שימוש באנרגיה הנגזרת מזרימת נהר.[3] הוא מורכב מגלגל מים גדול וצר, ששפתו מורכבת מסדרה של מיכלים או תאים שמעלים את מי הנהר לאמת מים בראש הגלגל. הרעיון שלו דומה למגח הידראולי (אנ') מודרני, שגם משתמש בכוחם של מים זורמים כדי לשאוב חלק ממי נהר.[7]

בניגוד לגלגלי המים המצויים בטחנות מים, נוריה אינה מספקת כוח מכני לשום תהליך אחר. כמה נוריות היסטוריים היו הכלאיים, המורכבים מגלגלי מים שנעזרו בכוח שניוני של בעלי חיים.[דרוש מקור] יש לפחות מקרה אחד ידוע שבו נוריה מפרידה מלח ממי ים.[דרוש מקור]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי הנוריה אלבולפיה מימי הביניים בקורדובה, ספרד (הגלגל עצמו שוחזר במאה ה-20)

גלגלי הרמת מים המונעים על ידי משוטים הופיעו במצרים העתיקה עד המאה הרביעית לפני הספירה.[8] לפי הארכאולוג ג'ון פיטר אולסון (אנ'), גם גלגל התאים וגם הנוריה ההידראולית הופיעו במצרים עד המאה הרביעית לפני הספירה, כאשר האנטיליה הומצאה שם מאה שנה מאוחר יותר.[דרוש מקור] אמירה זו נתמכת על ידי ממצאים ארכאולוגיים בפיום, שם נמצאו עדויות ארכאולוגיות לגלגל המים העתיק ביותר, בצורת אנטיליה מהמאה ה-3 לפני הספירה. פפירוס המתוארך למאה השנייה לפני הספירה שנמצא גם הוא בפיום, מזכיר גלגל מים המשמש להשקיה, פרסקו מהמאה ה-2 לפנה"ס שנמצא באלכסנדריה מתאר אנטיליה מדורגת, וכתביו של קאליקסנוס מרודוס (אנ') מזכירים את השימוש באנטיליה במצרים התלמיית בתקופת שלטונו של פרעה תלמי הרביעי בסוף המאה השלישית לפני הספירה.[9]

גלגל המים התחתון (undershot wheel) וגלגל המים העליון (Overshot wheel), שניהם מונעים על ידי בעלי חיים ומים, ועם גוף המחולק לתאים (לטינית: tympanum) או חישוק מחולק, שימשו מהנדסים הלניסטים בין המאה ה-3 וה-2 לפנה"ס.[10] במאה ה-1 לפנה"ס תיאר האדריכל הרומי ויטרוביוס את תפקידו של הנוריה.[11] בסביבות שנת 300 החליפו הרומאים את תאי העץ בסירי קרמיקה נפרדים ומוצמדים שהיו קשורים לחלק החיצוני של גלגל פתוח, ובכך יצרו את הנוריה.[12]

בתקופת תור הזהב האסלאמי, אומץ הנוריה מהעת העתיקה הקלאסית על ידי מהנדסים מוסלמים,[13] אשר ביצעו שיפורים בנוריה.[6][14] לדוגמה, מנגנון גלגל תנופה המשמש להחלקת העברת הכוח ממכשיר הנעה למכונה מונעת, הומצא על ידי אבן באסאל (אנ') (1038–1075) מאל-אנדלוס, שהיה חלוץ בהתקנת גלגל תנופה בנוריה ובאנטיליה.[15] בשנת 1206, איסמעיל אל-ג'זארי הציג את השימוש בארכובה בנוריה ובאנטיליה, והמושג של מזעור הפסקות הושג במטרה למקסם את יעילותם.[16]

מהנדסים מוסלמים השתמשו בנוריות כדי להזרים מים לאמות מים, שהובילו את המים לעיירות ולשדות.[13] הנוריות של חמה, למשל, היו בקוטר של 20 מטרים ועדיין נמצאות בשימוש בעת החדשה (אם כי כיום משרתות רק מטרות אסתטיות). לגלגל הגדול ביותר יש 120 תאי איסוף מים והוא יכול להעלות יותר מ-95 ליטר מים בדקה.[7] במאה ה-10, אל-האווי של מוחמד בן זכריה אל-ראזי מתאר נוריה בעיראק המסוגלת להרים עד 153,000 ליטר לשעה, או 2550 ליטר לדקה. דומה זה לתפוקה של נוריה מודרנית במזרח אסיה, המסוגלת להעלות עד 288,000 ליטר לשעה, או 4800 ליטר לדקה.[17]

בסוף המאה ה-13 בנה הסולטן המרינידי, אבו יעקוב יוסף א-נאצר (אנ') גלגל נוריה ענק, המכונה לעיתים "גראנד נוריה", על מנת לספק מים לגן מוסרה (אנ') העצום שיצר בפאס, מרוקו.[18] בנייתו החלה בשנת 1286 והסתיימה בשנה שלאחר מכן.[19] הנוריה, שתוכנן על ידי מהנדס אנדלוסי בשם אבן אל-חאג', נבנה בקוטר של 26 מטר ורוחב של 2 מטר.[18][20] הגלגל שהיה עשוי מעץ וחופה בנחושת, הוכנס למבנה אבן הצמוד אל שער עיר סמוכה (אנ').[18] לאחר נפילת המרינידים נזנחו הגנים והנוריה; על פי הדיווחים, גלגל הנוריה נעלם ב-1888, ונותרו רק שרידים של בסיס האבן.[20]

נוריות רבים נבנו גם באל-אנדלוס, בתקופה האסלאמית של חצי האי האיברי (מאות 8–15), והמשיכו להיבנות על ידי מהנדסים ספרדים נוצרים לאחר מכן.[2] המפורסמות ביותר הן האלבולפיה (אנ') בקורדובה (תאריך הבניה לא ידוע, והוא שוחזר בחלקו), לאורך נהר גואדלקיביר, ונוריה לשעבר בטולדו, לאורך נהר הטחו.[21][22] לפי אל-אידריסי, הנוריה של טולדו הייתה גדולה במיוחד ויכלה להעלות מים בגובה העולה על 40 מטרים, מהנהר לאמת מים, שסיפקה מים לעיר באותה תקופה.[23] נוריות והתקנים דומים שימשו גם בקנה מידה גדול מאוד בחלקים מסוימים של ספרד למטרות חקלאיות. נטען כי במטעי האורז של ולנסיה היו 8000 נוריות, בעוד שבמיורקה היו למעלה מ-4000 אנטיליות המונעות על ידי בעלי חיים והיו בשימוש עד תחילת המאה ה-20.[24] "נוריה אלקנטרילה" ליד מורסיה, שנבנתה במאה ה-15 תחת שלטון נוצרי ספרדי, היא אחת הדוגמאות הידועות יותר ששרדו עד ימינו.[22]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נוריה דו מוצ'או, פורטוגל. זוגות כדי קרמיקה בהיקף הגלגל אוספים את המים.
    נוריה דו מוצ'או, פורטוגל. זוגות כדי קרמיקה בהיקף הגלגל אוספים את המים.
  • תקריב של נוריה דו מוצ'או
    תקריב של נוריה דו מוצ'או
  • נוריה בג'מבי, אינדונזיה, בין 1914 ל-1921
    נוריה בג'מבי, אינדונזיה, בין 1914 ל-1921
  • באל-רסטאן, סוריה בשנות ה-30
    באל-רסטאן, סוריה בשנות ה-30
  • על הפרת, בעג'מיה, ליד ראווה, עיראק, בשנת 1911
    על הפרת, בעג'מיה, ליד ראווה, עיראק, בשנת 1911
  • נוריה דה קאסאס דל ריו, ברקוואנה, ספרד, בשנת 2009. פעיל.
    נוריה דה קאסאס דל ריו, ברקוואנה, ספרד, בשנת 2009. פעיל.
  • אזודה דה לה מונטניה, מדריד, ספרד
    אזודה דה לה מונטניה, מדריד, ספרד
  • נוריה של אלקנטרילה בספרד, פעילה החל משנת 2020
    נוריה של אלקנטרילה בספרד, פעילה החל משנת 2020

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Castro-García, Miguel; Rojas-Sola, José Ignacio; de la Morena-de la Fuente, Eduardo (2015). "Technical and functional analysis of Albolafia waterwheel (Cordoba, Spain): 3D modeling, computational-fluid dynamics simulation and finite-element analysis". Energy Conversion and Management. 92: 207–214. doi:10.1016/j.enconman.2014.12.047.
  2. ^ 1 2 Roldan, Jose; Moreno, Maria Fatima (2010). "Water engineering and management in Al-Andalus". In Cabrera, Enrique; Arregui, Francisco (eds.). Water Engineering and Management through Time: Learning from History. CRC Press. ISBN 9780203836736.
  3. ^ 1 2 3 Glick, Thomas F. (2010). "noria". In Bjork, Robert E. (ed.). The Oxford Dictionary of the Middle Ages. Oxford University Press. ISBN 9780198662624.
  4. ^ Glick, Thomas F. (2010). "saqiya". In Bjork, Robert E. (ed.). The Oxford Dictionary of the Middle Ages. Oxford University Press. ISBN 9780198662624.
  5. ^ Casulleras, Josep (2014). "Mechanics and Engineering". In Kalin, Ibrahim (ed.). The Oxford Encyclopedia of Philosophy, Science, and Technology in Islam. Oxford University Press. ISBN 9780199812578.
  6. ^ 1 2 Dallal, Ahmad; Shefer-Mossensohn, Miri (2003). "Science, Medicine, and Technology". In Esposito, John L. (ed.). The Oxford History of Islam. Oxford University Press. ISBN 9780195125580.
  7. ^ 1 2 "Machines of the East". Ancient Discoveries. Season 3. Episode 10. History Channel. Archived from the original on 2021-12-21. Retrieved 2008-09-07.
  8. ^ Örjan Wikander (2008). "Chapter 6: Sources of Energy and Exploitation of Power". In John Peter Oleson (ed.). The Oxford Handbook of Engineering and Technology in the Classical World. Oxford University Press. pp. 141–2. ISBN 978-0-19-518731-1.
  9. ^ de Miranda, Adriana (2007). Water architecture in the lands of Syria: the water-wheels. L'Erma di Bretschneider. pp. 38–9. ISBN 978-88-8265-433-7.
  10. ^ Oleson 1984, pp. 325ff.; Oleson 2000, pp. 217–302; Donners, Waelkens & Deckers 2002, pp. 10−15; Wikander 2000, pp. 371−400
  11. ^ "Noria". Britannica.
  12. ^ Oleson 1984, pp. 337f., 366−368; Oleson 2000, pp. 235
  13. ^ 1 2 Donald Hill (1996), "Engineering", in Roshdi Rashed, Encyclopedia of the History of Arabic Science, Vol. 3, p. 751-795 [775].
  14. ^ Thomas F. Glick (1977), "Noria Pots in Spain", Technology and Culture 18 (4), p. 644-650.
  15. ^ Ahmad Y. al-Hassan, Flywheel Effect for a Saqiya.
  16. ^ Donald Hill, "Engineering", in Roshdi Rashed (ed.), Encyclopedia of the History of Arabic Science, Vol. 2, pp. 751-795 [776], Routledge, London and New York
  17. ^ Donald Hill (1996). A history of engineering in classical and medieval times. Routledge. pp. 145–6. ISBN 0-415-15291-7.
  18. ^ 1 2 3 "Qantara - Grand noria of Fez al-Jadīd". www.qantara-med.org. Retrieved 2020-04-03.
  19. ^ Bressolette, Henri (2016). A la découverte de Fès. L'Harmattan. ISBN 978-2343090221.
  20. ^ 1 2 Le Tourneau, Roger (1949). Fès avant le protectorat : étude économique et sociale d'une ville de l'occident musulman. Casablanca: Société Marocaine de Librairie et d'Édition.
  21. ^ Torres Balbás, Leopoldo (1942). "La albolafia de Córdoba y la gran noria toledana". Al-Andalus. 7: 461–469.
  22. ^ 1 2 "Qantara - Noria". www.qantara-med.org. Retrieved 2021-02-20.
  23. ^ de Miranda, Adriana (2007). Water architecture in the lands of Syria: the water-wheels. L'Erma di Bretschneider. p. 55. ISBN 978-88-8265-433-7.
  24. ^ Idrisi, Zohor (2014). "Agricultural Sciences". In Kalin, Ibrahim (ed.). The Oxford Encyclopedia of Philosophy, Science, and Technology in Islam. Oxford University Press. ISBN 9780199812578.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Donners, K.; Waelkens, M.; Deckers, J. (2002). Water Mills in the Area of Sagalassos: A Disappearing Ancient Technology. Anatolian Studies. Vol. 52. British Institute at Ankara. pp. 1–17. doi:10.2307/3643076. JSTOR 3643076. S2CID 163811541.
  • Oleson, John Peter (1984), Greek and Roman Mechanical Water-Lifting Devices: The History of a Technology, University of Toronto Press, ISBN 90-277-1693-5
  • Oleson, John Peter (2000), "Water-Lifting", in Wikander, Örjan (ed.), Handbook of Ancient Water Technology, Technology and Change in History, vol. 2, Leiden: Brill, pp. 217–302, ISBN 90-04-11123-9
  • Wikander, Örjan (2000), "The Water-Mill", in Wikander, Örjan (ed.), Handbook of Ancient Water Technology, Technology and Change in History, vol. 2, Leiden: Brill, pp. 371–400, ISBN 90-04-11123-9

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נוריה בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נוריה&oldid=35337638"