משתמש:Zeze62/ריצות קצרות
ריצות קצרות (מכונות גם מָאוֹץ, ומלעז ספרינט) הן קבוצת ריצות באתלטיקה, בהן האתלטים מנסים לרוץ במהירות מרבית לכל אורך הריצה. הריצות הקצרות האולימפיות הן ריצת 100 מטר, ריצת 200 מטר וריצת 400 מטר, הנחשבת למאוץ הארוך ביותר. אתלטים שמתחרים בריצות אלה נקראים אצנים[1], בשונה מאתלטים המתחרים בריצות למרחקים ארוכים יותר, אשר נקראים רצים. הריצות הקצרות הן בין ענפי הספורט העתיקים ביותר, ואף היו חלק מהמשחקים האולימפיים ביוון העתיקה.
בריצות קצרות, האצנים מתחילים את הריצה כאשר הם רכונים באדני זינוק, שמסייעים ליעל את שלב ההאצה. הדרישות הגופניות מהאצנים משתנות במרחקי המאוץ השונים, כשבמרחקים עד 100 מטרים המרכיבים העיקריים הם ההאצה והמהירות המרבית, ובמאוצים הארוכים יותר נכנס מרכיב נוסף של סיבולת, אך הדרישה המשותפת לכל המאוצים היא שיעור גבוה של סיבי שריר לבנים לעומת סיבי שריר אדומים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלוש עשרה המהדורות הראשונות של המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה, התחרות היחידה שנערכה הייתה הסטאדיון, תחרות ריצה קצרה שאורכה השתנה בין המהדורות השונות, כשבמהדורה הראשונה שנערכה באולימפיה הייתה למרחק של 192 מטר, ובמהדורות הבאות אורכה נע באזור 200 מטר.
במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים, בשנת 1896, הריצות הקצרות שנכללו היו ריצת 100 מטר וריצת 400 מטר, לגברים בלבד, שכן נשים לא הורשו להשתתף כלל במשחקים. ארבע שנים לאחר מכן באולימפיאדת פריז התווספו לתחרות גם ריצת 60 מטר וריצת 200 מטר ושתי מהדורות לאחר מכן הן הוסרו מהתחרות. לבסוף, באולימפיאדת לונדון שנערכה בשנת 1908, מהדורה אחת לאחר הסרתה מהמשחקים, חזרה ריצת 200 המטרים לתחרות, ומאז הריצות הקצרות באולימפיאדה לא השתנו.
באולימפיאדת אמסטרדם שנערכה בשנת 1928 נשים הורשו לראשונה להשתתף במשחקים האולימפיים, והריצה הקצרה היחידה בה התחרו נשים הייתה ריצת 100 המטרים. מאז ועד אולימפיאדת לונדון 1948 הייתה זו הריצה הקצרה היחידה בה נשים הורשו להשתתף, ולמעט אולימפיאדת אמסטרדם, ריצה זו הייתה הריצה הארוכה ביותר בה נשים התחרו. באולימפיאדת לונדון שנערכה בשנת 1948 כאמור, התווספה לנשים ריצה קצרה נוספת, ריצת 200 מטר. 4 מהדורות לאחר מכן, באולימפיאדת טוקיו 1964 נשים החלו להתחרות גם בריצת 400 מטר.