משתמש:Yoavabadi/ציר זמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

× 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
1 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
2 2 4 6 8 10 12 14 16 18 20
3 3 6 9 12 15 18 21 24 27 30
4 4 8 12 16 20 24 28 32 36 40
5 5 10 15 20 25 30 35 40 45 50
6 6 12 18 24 30 36 42 48 54 60
7 7 14 21 28 35 42 49 56 63 70
8 8 16 24 32 40 48 56 64 72 80
9 9 18 27 36 45 54 63 72 81 90
10 10 20 30 40 50 60 70 80 90 100

ניסיון ליצירת ציר זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסקנה זמנית: פרוייקט ציר הזמן, יקח קצת זמן...

רשימת אישים לציר הזמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיון ליצירת טבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמלים בהם השתמשו המצרים כמספרים:
המספר: 1,000,000 100,000 10,000 1,000 100 10 9 8 7 6 5 4 3 2 [1]1
הסמל:
C11
I8

או
I7
D50
M12
V1
V20
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1
Z1
Z1
Z1
משמעות הסמל:

אדם ושני ידיו מורמות


אצבע


סליל חבל

עול של בקר


תשעה קווים


שמונה קווים

שבעה קווים

שישה קווים


חמישה קווים


ארבעה קווים

שלושה קווים

שני קווים


קו בודד

טבלה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכום ראשוני של 'ההיסטוריה של האריתמיטקה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בעידן הפרהיסטורי, ההומוספיאנס החלו להבין את רעיונות המספר והחישוב, כנראה בעקבות הצורך בהגדרת בסיס להכללת עצמים. האדם החל לפתח במוחו דרכים לחישוב יעיל ופשוט, והשתמש בידיו כ"אמצעי מכליל" שבאמצעותו יוכל לחשב את העצמים שברשותו. לדוגמה, אם ברשותו היה אבן, והיה לו צורך בעוד אבן, הוא קישר בין האבנים לבין עצם אחר שברשותו, למשל אצבעותיו. הוא הבין שעליו להביא אבנים באותה כמות של אצבעותיו שקישר לאבנים. האדם החל להשתמש בפעולות אריתמטיות בסיסיות כמו חיבור או חיסור של מספרים טבעיים באמצעות התאמה חד-חד ערכית לאצבעות הידיים, כאשר הבסיס המספרי היה בסיס אונרי. מספר מוגבל של ממצאים מהתקופה הפרהיסטורית שמראים תפישה ברורה של חיבור וחיסור, אך הממצא הברור ביותר מהתקופה הינו עצם האישנגו מאפריקה, שמתוארך לבין השנים 20,000-18,000 לפנה"ס.

המצרים הקדומים היו הראשונים שביצעו פעולות מורכבות בתחום האריתמטיקה. כבר ב-3000 לפנה"ס לערך, פיתחו המצרים גירסה ראשונית של השיטה העשרונית, כשהיא מעורבבת עם השיטה האונרית. דרכם הייחודית להצגת המספרים הייתה חיבורית, כלומר שבמקום לייצג מספר מסויים כצירוף של ספרות שכל ספרה יכולה לייצג במספר את ספרת היחידות, העשרות, המאות וכן הלאה, הייתה להם מערכת מספרים בה מספרי הבסיס של השיטה העשרונית (מ-1 עד-9), אך בנוסף ישנם סמלים מיוחדים שמסמלים את ספרת העשרות, המאות וכדומה, כשהם מוצגים כיחידות של 1 ואחריו מספר האפסים שמייצגים את אותו מספר[2].

הסמלים בהם השתמשו המצרים כמספרים:
המספר: 1,000,000 100,000 10,000 1,000 100 10 9 8 7 6 5 4 3 2 [3]1
הסמל:
C11
I8

או
I7
D50
M12
V1
V20
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1
Z1

Z1
Z1
Z1
Z1
Z1
Z1
Z1
משמעות הסמל:

אדם ושני ידיו מורמות


אצבע


סליל חבל

עול של בקר


תשעה קווים


שמונה קווים

שבעה קווים

שישה קווים


חמישה קווים


ארבעה קווים

שלושה קווים

שני קווים


קו בודד

כאשר רצו לבטא מספר מסויים שמורכב מיותר מספרה אחת (דו-ספרתי, תלת-ספרתי וכו'), המצרים חרטו את הסמלים אחד ליד השני, כאשר את הספרות שאינם יחידות ביטאו כקבוצת יחידות של כל ספרה. למשל, אם היו חפצים לבטא את המספר 7,507, הם כתבו אותו: 7X1,000+5X100+7X1 (קרי: שבע פעמים הסימן של אלף, חמש פעמים הסימן של מאה, והסימן של שבע).

כך זה יראה:

M12M12M12M12M12M12M12M12
V1 V1 V1
V1 V1
Z1Z1Z1Z1Z1Z1Z1

לשיטה זו היו כמה יתרונות ברורים עבור המצרים הקדומים. ראשית, הם נהגו לחרוט את כתביהם באבן, שכן הפפירוס לא הומצא בזמנים אלו, ותהליך ההפקה של האבן היה יקר (אף אם פחות יקר מזה של הפפירוס), ולכן הסימנים בהם השתמשו היו קלים יחסית לחריטה, למניעת טעויות. עוד יתרון הוא שבזכות הצורה הייחודית בה כתבו את המספרים, הם לא היו צריכים להרוס את האבן אם הייתה להם טעות חישוב או מספר ששכחו, משום שבמקרה של טעות פשוט סיתתו את המספר המסויים שגרם לטעות, וכך לא היו צריכים להחליף את המספר במספר אחר, ובמקרה של מספר ששכחו, יכלו פשוט להוסיף את אותו הפרט בסוף, שכן מדובר בחיבור, בו סדר הגורמים איננו משנה.
בתקופה מאוחרת יותר, עקב המצאת הפפירוס, עברו המצרים לשיטת-סימון שונה, שקבעה לכל מספר מ-1 עד 9 סמל מיוחד, ווזם סימון מיוחד לעשרות השונות, למאות, וכו'. כתוצאה מכך, שיטה זו קיצרה את מספר הסימנים בהם הוצגו המספרים. למשל, אם ברצוננו לכתוב את המספר 5,679, עלינו להשתמש רק בארבע סימנים, במקום 27.
המצרים השתמשו בסימנים מיוחדים לציון פעולות אריתמטיות. כמו שאנו משתמשים כיום בסימנים (+) ו- (-) כדי לציין חיבור וחיסור, הם השתמשו בסימנים

D54D55

כאשר אם הסימן הצביע לכיוון הכתיבה, הסימן היה חיבור, ואם לא-חיסור.

המצרים היו חלוצים גם בתחום השברים, אף שהשתמשו בהם רק בבסיס אונרי, כאשר יכלו לבטא כל שבר באמצעות סכום של שברים שבמונה שלהם הספרה נמצאת הספרה 1. קו השבר מבטא גם את הספרה 1, והוא נכתב:

D21

לדוגמה, אם נרצה לבטא את השבר 2/5, נכתוב אותו כך:

D21
Z1 Z1 Z1
Z1 Z1
D55
D21
Z1 Z1 Z1
Z1 Z1

בנוסף, היו גם סימנים מיוחדים לשברים 1/2, 2/3 ו-3/4, בהם השתמשו לעיתים קרובות:

D23
 
D22
 
Aa13

ישנם מספר ממצאים כמו פפירוס מוסקווה (1850 לפנה"ס) ופפירוס רינד (1650 לפנה"ס), המעידים על פיתרון משוואות לינאריות וריבועיות, אך בכל הממצאים ניכר כי המצרים לא השתמשו באריתמטיקה, אלא כמדע שימושי.

  1. ^ ניתן לראות כי המספרים 1 עד 9 כתובים בכתב יתדות, ללא שינוי ניכר מהתקופה הפרהיסטורית.
  2. ^ כפי שנראה בהמשך, אין המצרים השתמשו במונח המדוייק אפס כדי לבטא אותו לבדו, אלא רק כחלק ממספר גדול.
  3. ^ ניתן לראות כי המספרים 1 עד 9 כתובים בכתב יתדות, ללא שינוי ניכר מהתקופה הפרהיסטורית.