משתמש:Yanivreg/ארגז חול4
הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל, או בראשי התיבות שלו אצ"ל, היה ארגון צבאי מחתרתי עברי שנוסד בירושלים בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה", ובראשם אברהם תהומי, בשל דרישתם לפעולה עתידית נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים. במשך השנים מרבית אנשיו היו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. מטעמי חשאיות לא נהגו לקרוא לארגון בשמו כי אם "הגנה ב' " או "המעמד". באנגלית הוא ידוע בשם Irgun.
כבר בתחילתו לא התקבל הארגון החדש ברצון על ידי ארגון "ההגנה" והסתדרות העובדים מנעה עבודה מאלו שבחרו להשתייך אליו. בהמשך נגלע קרע בין מחנה האצ"ל לבין הנהגת היישוב ושררה עוינות תמידית בין הצדדים. בשנות ה-30 עיקר פועלו של האצ"ל התרכז בהגנת יישובים וכן בפעולות חמושות נגד ערביי ארץ ישראל אשר הארגון הגדירן כמדיניות של "שבירת ההבלגה" כלפי קיומן של הפרעות ביהודי הארץ. בכך התבדל האצ"ל מן ההגנה אשר נקטה באופן כללי בקו הגנתי. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה החליט האצ"ל שלא להלחם כמקודם בבריטים, וחלק מאנשיו אף התגייסו אל צבאות בעלות הברית. חילוקי דעות בעניין שביתת הנשק מול הבריטים פיצלו מתוך האצ"ל ארגון חדש- הלח"י. בזמן המלחמה החל להוודע על התחוללותה של השואה. לנוכח המשך קיום מדיניות הספר הלבן אשר מנע עליית יהודים אל ארץ ישראל, יצא האצ"ל בשנת 1944 עם "הכרזת המרד", המצהירה על חידוש המאבק המזויין נגד השלטון הבריטי במטרה לגרשו מהארץ והקמת מדינה עברית עצמאית תחתיו. נגד הארגון הפעילה הנהגת היישוב מה שכונה "הסזון" - מאמץ לשבור את האצ"ל על ידי מעצר והסגרת אנשיו לידי הבריטים. בספטמבר 1945 התאגד האצ"ל עם ההגנה והלח"י תחת "תנועת המרי העברי" ללחימה משותפת נגד הבריטים. לאחר פעולת פיצוץ מלון המלך דוד פרשה ההגנה מן המאבק המזויין ואילו האצ"ל והלח"י המשיכו בו. בין הפעולות הבולטות ביצע הארגון את הפריצה לכלא עכו ותליית הסרג'נטים. לאחר יציאת הבריטים מן הארץ ובזמן מלחמת העצמאות לחמו אנשי האצ"ל בחזיתות שונות, פעולה בולטת היתה כיבוש שכונת מנשיה ביפו. ביוני 1948 הופגזה והוטבעה על ידי כוחות הביטחון ספינת הנשק של הארגון, "אלטלנה", מעשה אשר נותר שנוי במחלוקת שנים רבות אחר כך. בספטמבר 1948 פורקה היחידה הירושלמית של האצ"ל והארגון נטמע באופן סופי בצה"ל.
סמלו של האצ"ל היה יד מחזיקה ברובה על רקע ארץ ישראל משתי גדות הירדן. המנון האצ"ל, מראשיתו ועד לקיץ 1940, היה שירו של אברהם שטרן (יאיר), "חיילים אלמונים", ולאחר מכן הבית האחרון של "שיר ביתר". סיסמת הארגון הייתה "רק כך".
פועלו של האצ"ל במסגרת המאבק המזויין היהודי בארץ ישראל משנות ה-30 ועד להקמת המדינה הינו רב, ויש הגורסים כי הדבר היה גורם משמעותי ביציאת הבריטים מארץ ישראל.
אופי הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]
חבריו של הארגון הגיעו בעיקר משורותיה של בית"ר והתנועה הרוויזיוניסטית בארץ ישראל ובגולה. התנועה הרוויזיוניסטית העניקה למעשה עורף ציבורי. זאב ז'בוטינסקי, מקים הציונות הרוויזיוניסטית, היה המנהיג העליון בארגון עד לפטירתו, קבע את הקוים הכלליים לפעולתו, כמו בעניין הבלגה ושבירתה, ובהשראת תורתו פעל הארגון. עם זאת כפיפותו הפורמלית של האצ"ל להנהגה מדינית חיצונית נחלש עם השנים. מקורות רעיוניים נוספים לרוח הלחימה היו מורשת ברית הבריונים ושירת אורי צבי גרינברג. סמל הארגון - הכיתוב "רק כך" ולצידו יד אוחזת רובה על רקע ארץ ישראל משתי גדות הירדן, ביטא שאיפה לעצמאות עברית על ארץ ישראל כולה שתושג רק בכוחו של נשק עברי.
מספר חברי הארגון השתנה במשך השנים, ונע בין כמה מאות בשנות משבר לכמה אלפים בתקופות שיא. מרבית חבריו היו אנשים אשר קיבלו את מרות המחתרת, ובמסגרתה מילאו משימות ותפקידים (לעיתים קרובות בניגוד לחוקי הממשלה הבריטית). אך יש לציין כי היו אלה אנשים "רגילים" מן היישוב בעלי משלח יד או עבודה שהיא, ואילו רק עשרות בודדות של אנשים התעסקו במלאכת הארגון באופן בלעדי.
כאמור פעל הארגון בחלק מתקופת קיומו מול התקפות ערביות של היישוב היהודי וגם נגד השלטון הבריטי על זרעותיו השונות. במשך תקופת קיומו הקפיד הארגון על קיום מערכה הסברתית פוליטית, לעיתים עד כדי התנצחות או מערכת מאבק הסברתית מול ההנהגה והמדיניות של המסגרות המאורגנות ביישוב היהודי בארץ ישראל ושל ההסתדרות הציונית העולמית.
האצ"ל חלק הן על האסטרטגיה והן על תפיסות היסוד, על הטקטיקה המדינית הצבאית וההסברתית, בנושאים כמו השימוש בכוח ובנשק למען הגשמת מטרות הציונות, היחס לאוכלוסיה הערבית בזמן פרעות, היחסים עם בריטניה השולטת בארץ ישראל ועוד. אי לכך האצ"ל נהג לפסול את החלטות ההנהגה הציונית ומוסדות היישוב. אי קבלת מרותם והמאבקים הרעיוניים מול מחנה הסתדות העובדים הכללית, שהיתה הגורם הדומיננטי בהסתדרות הציונית, הביאה את שלילת קיומו העצמאי של האצ"ל מצד המוסדות הנבחרים, ובמשך רוב שנות קיומו זכה להתייחסות של ארגון לא אחראי אשר ראוי למנוע את פעולותיו. לכן ליווה האצ"ל את פעולתיו החמושות בפעולות הסברה שמטרתן שכנוע הציבור בצדקת דרכו ובמחדלי התנהלותה הפוליטית של הנהגת היישוב הרשמית. הארגון פרסם כרוזים רבים, עיתונות מחתרתית ואף הפעיל תחנת רדיו עברית עצמאית ראשונה - "קול ציון הלוחמת".
מבנה, פיקוד, סמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהתאם להיותו ארגון מחתרת, לא נהגו חבריו לכנותו בשמו הרישמי, ותחת זאת עשו שימוש בכינויים שונים. בשנים הראשונות הוא נודע בעיקר כ"ההגנה הלאומית" וכן בשמות "ארגון ב'", הגנה ב'", "הארגון המקביל", "הארגון הימני". בשנים המאוחרות יותר כונה הארגון בעיקר "המעמד", וכן "הלבב" ו"הלימן". כהמנון אומץ השיר "חיילים אלמונים" של אברהם שטרן (יאיר), מפקד בארגון. בהמשך פרש שטרן מהאצ"ל והקים את ארגון הלח"י, ואז היה להמנון הבית השלישי של "שיר ביתר" של זאב ז'בוטינסקי.
באוגוסט 1933 נוסד "ועד מפקח" לאצ"ל אשר כלל נציגים מרוב המפלגות הציוניות. ישבו בו מאיר גרוסמן (ממפלגת המדינה העברית), הרב מאיר בר אילן (מהמזרחי), עמנואל ניומן או יהושע סופרסקי (מהציונים הכלליים) וזאב ז'בוטינסקי או אליהו בן חורין (מהצה"ר). הועד היה מופקד על האצ"ל עד 1937, עת חל בו פילוג. מאותה עת היה האצ"ל כפוף מדינית לזאב ז'בוטינסקי. לאחר מותו קוים קשר עם ההנהגה המדינית של ההסתדרות הציונית החדשה. הקשר בין ההסתדרות החוקית לבין ארגון המחתרת נותק ב-1944 כאשר הכריז האצ"ל מלחמה על השלטון הבריטי, ומאז עמד בפני עצמו.
בתוך הארגון, אברהם תהומי כיהן כ"ראש המפקדה", או "המפקד הראשי". לצידו כיהנה "המפקדה". כאשר התרחב הארגון התקיימו בו "מחוזות". יחידת אצ"ל מקומית כונתה "סניף". "פלוגה" באצ"ל הורכבה משלוש מחלקות (אשר כונו גם "גונדות"). הגונדה הורכבה משתי קבוצות- כאשר בראש כל קבוצה הועמד "ראש קבוצה" וסגן. זו הייתה היחידה הבסיסית. בהמשך פעילותו של האצ"ל גם הוקמו מחלקות שונות שמעליהן פיקד "מטה" או "מרכז". דרגות, אשר גם כן הוכנסו לשימוש בהמשך, מנו (בסדר עולה) סגן, ראש קבוצה, סמל (על גונדה), סמל א' (פלוגה), רב סמל (גדוד); ודרגות הקצינים היו גונדר (מפקד מחוז או יחידה) וגונדר ראשון (מפקד בכיר). היה שימוש גם בדרגות סרן (עבור יעקב מרידור כמפקד הארגון) ואלוף (דוד רזיאל כמפקד הארגון). עד פטירתו ב-1940 היה זאב ז'בוטינסקי "מצביא האצ"ל" או "המפקד העליון".
באצ"ל, שכאמור ראה עצמו מסגרת צבאית, הגיע הדבר לידי ביטוי בשני תחומים לדוגמה. אחד היה ביצועם של תרגילי סדר מוקפדים, ביצוע טקסים בעיתות שונות וקיום יחסי משמעת, גינוני טקס, וכבוד בין הדרגות השונות. תחום נוסף היה קיום אימונים לפי תוכניות מסודרות. בין היתר היו נוהגים להתאמן בירי באקדח ומקלעים, בזריקת רימונים, ובהתקפות משולבות על יעדים. האצ"ל הוציא לאור פרסומים מקצועיים בנושאי תורת לחימה, נשק, הדרכה, תרגילי סדר וכיוב'. ספרים ידועים נכתבו על ידי דוד רזיאל, מי שעתיד היה להיות מפקד הארגון, וביניהם "האקדח", אשר נכתב עם אברהם שטרן (יאיר) בן 240 עמודים, "תרגילי הסדר המכונס והמרווח", בן 284 עמודים ואחרים. עד למאורעות תרצ"ו-תרצ"ט עשו לעיתים גם מדריכים בהגנה שימוש במדריכים אלה (לאחר מכן הוציאה ההגנה ספרות צבאית רבה לעצמה).
עד מלחמת העולם השנייה הצליח האצ"ל להתחמש על ידי הברחות של נשק שנרכש באירופה, בייחוד מאיטליה ופולין. בתחילה נקנו בעיקר אקדחים, אליהם התלוו רכישות רובים, ובהמשך גם הובאו תתי מקלעים. כנלווה לשימוש בנשק הקים הארגון בתי מלאכה אשר ייצרו חלקי חילוף ועזרים נלווים לנשקים. בנוסף יוצרו בהם מוקשי דרך ורימונים פשוטים, אשר בהם עשה הארגון שימוש בפעולות התגובה שיזם במאורעות. דרך נוספת בה השיג הארגון נשק היה "החרמות" - הברחה של נשק מידי כוחות המשטרה והצבא הבריטים.