משתמש:Xaneqînî/הסכסוך הישראלי-מפלגת הפועלים של כורדיסטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סכסוך מפלגת הפועלים ישראל-כורדיסטן
תאריכים חמוש: 1982-1985
פוליטי: 1978-הווה[1] – ניצחון צבאי ישראלי, המשך עוינות מדינית
מקום קרב מזוין: בקעת בקעה, לבנון
פוליטי: ברחבי העולם
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

כורדיסטןכורדיסטןמפלגת הפועלים של כורדיסטןמפלגת הפועלים של כורדיסטן מפלגת הפועלים של כורדיסטן
נתמך על ידי:
מדינה פלסטיניתמדינה פלסטינית הארגון לשחרור פלסטין
ארמניהארמניה הצבא הארמני הסודי לשחרור ארמניה

מנהיגים
מְנַחֵם בֵּגִין
אֲרִיאֵל שָׁרוֹן
רפאל איתן
דוד אלקנה עברי
זאב אלמוג
יקותיאל אדם
בִּנְיָמִין נְתַנְיָהוּ 		 עבדאללה אוקלאן
דוראן קלקן
מוראט קאראיילן
מוסטפא קראסו
מחסום קורקמאז
סמיל ביייק
בשה חוזת 
כוחות

מעל 40,000[2]

בסביבות 10,000[3]

אבדות

אף אחד לא דיווח

11 הרוגים ו-15 שבויים[4][5][6]

הסכסוך הישראלי-מפלגת הפועלים של כורדיסטן הוא סכסוך פוליטי בין ישראל למפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), וגם סכסוך צבאי לשעבר בתקופה בה הייתה מבוססת האחרונה בעמק בקעה. גם לאחר שה-PKK עזבה את עמק בקעה, היא שמרה על עמדתה האנטי-ציונית ועל אופוזיציה לישראל, כחלק מהדוקטרינה המדינית של עבדאללה אוקלאן.[7]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

האידאולוגיה של ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן התחילה כמרקסיזם-לניניזם עם שילוב של לאומיות כורדית. למרקסיסטים-לניניסטים היסטוריה ארוכה של עוינות כלפי הציונות.[8] עם זאת, האידאולוגיה של ה- מפלגת הפועלים של כורדיסטן תעבור מאוחר יותר לקונפדרליזם דמוקרטי (הידוע גם כאפואיזם), אידאולוגיה שמאלנית, ליברטריאנית סוציאליסטית, אנטי קפיטליסטית ואינטרנציונליסטית הנוגדת גם את הציונות.[9] קונפדרליזם דמוקרטי שואף להחליף אתנוסטות וקפיטליזם במועצות מנהליות שנבחרו על ידי המקומיים, ולאפשר לעם לקבל שליטה אוטונומית על עצמם תוך כדי קישור לקהילות אחרות באמצעות רשת של מועצות קונפדרליות. הקונפדרליזם הדמוקרטי גם מקווה לפזר את האומות המאוחדות.[10] עבדאללה אוקלאן הצהיר תכופות על עמדתו האנטי-ציונית וגם הצהיר הצהרות שליליות כלפי קיומה של ישראל.[11] חברים מובילים שונים ב-מפלגת הפועלים של כורדיסטן, כמו מוסטפא קאראסו, דוראן קלקן, סמיל ביייק ובסֶה הוזאת, אמרו גם הם הצהרות שליליות כלפי הציונות וישראל.[12][13][14]

מוסטפא קראסו אישר את עמדתה הרשמית של ה- מפלגת הפועלים של כורדיסטן בנוגע לישראל, בה אמר:

מאז הופעת ה- מפלגת הפועלים של כורדיסטן, אנחנו נגד הציונות. השווינו את רצח העם של הכורדים בטורקיה עם הציונות הישראלית ומשטר האפרטהייד של דרום אפריקה. מאז הקמתה נלחמה ה- מפלגת הפועלים של כורדיסטן זה לצד זה עם הפלסטינים. ב-1982 נפלו 13 מהקאדרים שלנו במאבק נגד כיבוש לבנון בידי ישראל. מדינת ישראל השתתפה גם בקנוניה הבינלאומית נגד עבדאללה אוקלאן, ורצחה ארבעה מחברינו בברלין. אין ספק, לעולם לא נשכח את התמיכה שהפלסטינים העניקו לעם הכורדי בשנות ה-80. היחס שלנו לציונות תמיד היה אידאולוגי. עד היום אנחנו עומדים לצד הפלסטינים וכל מי שנלחם למען פתרון דמוקרטי באזור.[7]

הִיסטוֹרִיָה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר גירושם מטורקיה, ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן עבר לעמק בקעה בלבנון בתמיכת ממשלת סוריה של חאפיז אל-אסד.[15] ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן קיבלה תחילה הכשרה במחנות הארגון לשחרור פלסטין, למרות שהקימו מחנות אימונים קטנים מאוחר יותר. לאחר פרוץ מלחמת לבנון ב-1982, ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן לחמו לצד בעלות בריתם הארגון לשחרור פלסטין ואסל"ה וחמושים נוספים נגד ישראל ובעלות בריתה המיליציות הנוצריות הלבנוניות. ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן הורתה לכל יחידותיה החמושות להילחם נגד הכוחות הישראליים, שפתחו בפלישה לדרום לבנון. בסך הכל נהרגו במהלך המלחמה 11 לוחמי מפלגת הפועלים של כורדיסטן. בשנת 1986 הקימה ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן את אקדמיית מחסום קורקמאז, מחנה האימונים הגדול ביותר שלהם בבקה.[16][17] האקדמיה של מחסום קורקמאז נותרה מחנה אימונים למתגייסי מפלגת הפועלים של כורדיסטן עד שטורקיה לחצה על ממשלת סוריה לגרום ל-מפלגת הפועלים של כורדיסטן לסגור אותה. ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן סגרה אותו בסופו של דבר ועברה לדמשק ב-1992,[18] שאותם עזב גם ב-1998 כשהם עברו להרי קנדיל.[19] לחזית הדמוקרטית של הארגון לשחרור פלסטין לשחרור פלסטין ולחזית העממית לשחרור פלסטין ההחלטה על מחסה ל-מפלגת הפועלים של כורדיסטן בעמק בקעה הייתה השפעה עצומה על האידאולוגיה של דור המייסדים של ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן. לוחמי ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן למדו מלחמת גרילה והייתה להם תחושה הרבה יותר חזקה של בינלאומיות בגלל ניסיונם בעמק בקעה.[20]

15 חברי מפלגת הפועלים של כורדיסטן נוספים נתפסו על ידי הצבא הישראלי והובלו לכלא ישראלי שנבנה באנצאר הכבושה, לבנון. סרֽובונ (המגזין הרשמי של מפלגת הפועלים של כורדיסטן) במהדורתו של יוני 1984, הציג ציורים ושירה של לוחמי מפלגת הפועלים של כורדיסטן הכלואים, כולל לוחם מפלגת הפועלים של כורדיסטן כורדי אחד מאיראן, בשם הקוד סאמי. סמי סיפר על חווית הוכה על ידי חוקר ישראלי שאמר לו "באת להרוג יהודים, אתה משקר. כורדיסטן, טורקיסטן, בנגלדש, ערבי, כולכם אנטישמיים, נהרוג את כולכם". ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן טען כי חוקרים ישראלים הזמינו חוקרים טורקים להתעלל באסירי ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן.[21]

לאחר המעבר לקנדיל, ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן התמקדה יותר בסכסוך הכורדי-טורקי נגד טורקיה ובסכסוך כורדיסטן-מפלגת הפועלים של כורדיסטן נגד אזור כורדיסטן הנשלט על ידי KDP. ישראל הצהירה מאוחר יותר שבעוד שהם תומכים ב-המפלגה הדמוקרטית הכורדיסטנית, הם שונאים את ה-מפלגת הפועלים של כורדיסטן.[22][23]

מאוחר יותר החל עבדאללה אוקלאן לחצות מדינות שונות, וב-15 בפברואר 1999, הוא נתפס בקניה בדרכו לנמל התעופה הבינלאומי ג'ומו קניאטה לאחר שחזר מהשגרירות היוונית. מעצרו נעשה על ידי ה-ארגון הביון הלאומי (טורקיה) וה-סוכנות הביון המרכזית, ולכאורה בסיוע המוסד.[24] לפי הדיווחים, ה- סוכנות הביון המרכזית העביר אותו ל-MIT, שהטיס אותו לטורקיה למעצר ולמשפט.[25][26] דוראן קלקן מה- מפלגת הפועלים של כורדיסטן האשים את ארצות הברית, בריטניה וישראל בעבודה משותפת ללכידת אוקלאן.[27]

לאחר מעצרו, ממשלת יוון נכנסה לתקופת משבר, והייתה עדה לתאודורוס פנגאלוס, אלקוס פאפאדופולוס ופיליפוס פטסלניקוס כולם מתפטרים מתפקידם.[28] כמו כן, נטען כי אזרחים קנייתים הזהירו את פנגלוס מפני המעצר ארבעה ימים לפני שהוא קרה, למרות שפנגלוס הבטיח להם שאוקאלאן בטוח.[29]

מעצרו של אוקלאן הוביל להרס ברחבי הקהילה והפזורה הכורדית, שבהן ערכו הפגנות מול שגרירויות יוון וישראל ברחבי העולם בגנות לכידתו. קבוצה של כורדים תומכי מפלגת הפועלים של כורדיסטן ניסתה לתקוף את הקונסוליה הישראלית בברלין כנקמה. שומרים ישראלים הרגו 3 מהכורדים ופצעו 16 מהם. הכורדים בגרמניה אוימו בגירוש על ידי השלטונות הגרמניים אם ימשיכו בהפגנות.[30][31] מתקפה זו היא שהניעה את ישראל להגביר את האבטחה בכל השגרירויות והקונסוליות שלה.[32]

הפוליטי הישראלי אביגדור ליברמן המליץ ​​לכאורה שישראל תוכל ליצור יחסים עם ה- מפלגת הפועלים של כורדיסטן ולחמש אותם ולממן אותם. ה- מפלגת הפועלים של כורדיסטן דחה אותה וחזר על התנגדותה לישראל. גם המנהיג החדש של ה- מפלגת הפועלים של כורדיסטן, מוראט קאראיילן, דרש מישראל להתנצל על מעורבותם לכאורה בלכידת עבדאללה אוקלאן.[33]

ב-2017, בנימין נתניהו הצהיר כי ישראל דוחה את ה-PKK ורואה בו ארגון טרור, וקרא לארדואן הטורקי להחזיר את החסד על ידי החשיבה של חמאס כארגון טרור.[34] מוסטפא קראסו, מנהיג מפלגת הפועלים של כורדיסטן, גינה את ההכרה של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל, ואמר כי ירושלים אינה יכולה להיות עיר יהודית, אלא עיר ללא דת רשמית שבה האסלאם, הנצרות והיהדות יכולים לפעול בה בחופשיות. במאי 2018, לאחר שישראל שינתה את בירתה מתל אביב לירושלים, אירעו הפגנות מחאה בגבול עזה, שבהן הרגו חיילים ישראלים כמה פלסטינים. ה- מפלגת הפועלים של כורדיסטן, יחד עם מפלגת העמים הדמוקרטית, גינו את צה"ל.[35]

לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מוראט קרייילן הצהיר שהוא תומך בכל מה שיסיים אותו, גם אם זה היה פתרון שתי מדינות. הוא גם טען כי קונפדרליזם דמוקרטי יכול לפתור את הסכסוך כמו גם סכסוכים רבים במזרח התיכון כולו.[36] דוראן קלקן הצהיר כי הוא תומך בקונפדרליזם דמוקרטי כדי לפתור את הסכסוך, ולא בפתרון של מדינה אחת או שתי מדינות. הוא גם הצהיר על אמונתו כי קונפדרליזם דמוקרטי הוא האפשרות הטובה ביותר עבור המזרח התיכון כולו.[27]

בסוף 2022 נבנה יישוב בעפרין, עיר שנכבשה על ידי טורקיה, שבעבר הייתה בשליטת הכוחות הסוריים הדמוקרטיים. ההתנחלות הוקמה כדי לשכן פלסטינים, היא כללה 75 מתחמי דיור לאכלס 220 משפחות, שנבנו ברובע ג'ינדירס. היא גררה ביקורת רבה מצד הכורדים הסורים, במיוחד תומכי ה-היחידות להגנת העם, קבוצה בעלת ברית עם ה- מפלגת הפועלים של כורדיסטן שהיא פרו-פלסטינית.[37] ריאד אל-מלכי, שר החוץ של הרשות הלאומית הפלסטינית, אמר: "אנו דוחים התיישבות של כל פלסטיני בעפרין ובאזורים כורדים אחרים". הוא גם אמר שלמדינת פלסטין אין שום קשר להתנחלות, וכי הם מתנגדים לכל דבר שמתעלל בכורדים ובאדמתם.[38] מאוחר יותר התגלה כי בנק ישראלי סייע במימון התיישבות פלסטינים בעפרין.[39][40]

בשנת 2023 השווה דוראן קלקן את ישראל לטורקיה. הוא אמר,

שלוש שנים לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקמה טורקיה, שבאמצעותה ניסתה השיטה האימפריאליסטית הקפיטליסטית לשלוט במזרח התיכון. שלוש שנים לאחר מלחמת העולם השנייה הוקמה ישראל, שוב בהנהגת בריטניה, וישראל נכללה במלחמת ההגמוניה שהתנהלה באזור.[27]

לאחר מכן אמר כי ישראל וטורקיה משתפות פעולה "על בסיס הבנה ומדיניות גזענית, שוביניסטית ורצח עם". קלקן הכחיש את המתיחות הפוליטית הישראלית-טורקית באומרו "לפעמים זה נראה כאילו יש סתירה וסכסוך בין מדינות ישראל לטורקיה, אבל זה משחק שהם משחקים כדי להסוות את המציאות ולהונות את העם". הוא גם האשים את ישראל במלאכת תפקיד בסכסוך הכורדי-טורקי "מכיוון שלאומנים יהודים רואים בכורדיסטן שטח ישראלי רבתי". הוא הכחיש שהוא אנטישמי, למרות שהוא אישר שהוא אנטי ציוני.[27]

בתגובה לעמדתו של רג'פ טאיפ ארדואן בנוגע למלחמת ישראל-חמאס ב-2023, כינה מוראט קרייילן את ארדואן "דמות המשרתת את עצמה", וכן טען כי ארדואן יתמוך בכל אחד כל עוד זה יועיל לו. הוא קבע: "לא העם הערבי שלנו ולא העם הפלסטיני שלנו צריכים להאמין לו. הוא סוחר. הוא משחק בשני הצדדים. כשזה מתאים לו, הוא עם ישראל, כשזה מתאים לו, הוא עם פלסטין". קאראיילן טען כי עמדתו של ארדואן נגרמת מחוסר כנות, חוסר מחויבות לעקרונות איסלאמיים ואנוכיות ואופורטוניזם כללית.[41]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ InternationalistCommune (2017-12-17). "Jerusalem, the capital of humanity - INTERNATIONALIST COMMUNE" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-16.
  2. ^ Ufheil-Somers, Amanda (1982-09-11). "The War in Lebanon". MERIP (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-16.
  3. ^ Grojean, Olivier (2014-07-09). "The Production of the New Man Within the PKK". European Journal of Turkish Studies. Social Sciences on Contemporary Turkey (באנגלית). doi:10.4000/ejts.4925. ISSN 1773-0546.
  4. ^ Shahid, Leila (Autumn 2002). "The Sabra and Shatila Massacres: Eye-Witness Reports" (PDF). Journal of Palestine Studies. 32 (1): 36–58. doi:10.1525/jps.2002.32.1.36. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 במאי 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ "– An ex-ISF V-200 Chaimite employed by the Guardians of the Cedar pictured at Houche-el-Oumara during the Battle for Zahle, April–June 1981". Milinme.wordpress.com. נבדק ב-29 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Petti, Matthew (2023-04-27). "The Kurds Who Died for Palestine". New Lines Magazine (באנגלית). נבדק ב-2023-12-15.
  7. ^ 1 2 InternationalistCommune (2017-12-17). "Jerusalem, the capital of humanity - INTERNATIONALIST COMMUNE" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-16.
  8. ^ Jonathan Frankel (1984). The Soviet Regime and Anti-Zionism: An Analysis. Hebrew University of Jerusalem, Soviet and East European Research Centre.
  9. ^ "The New-Old PKK".
  10. ^ "Democratic Confederalism" (PDF).
  11. ^ Öcalan, Abdullah. The Sociology of Freedom (PDF). New Compass Press. p. 228.
  12. ^ "Palestinian Freedom Struggle and Kurdistan – An Interview with Mustafa Karasu". 22 במאי 2021. נבדק ב-4 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Jerusalem, the capital of humanity". 17 בדצמבר 2017. נבדק ב-4 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Shared resistance history: Kurdish-Palestinian struggles in the 1980s – Interview with PKK representative Duran Kalkan (April 11, 2022)". 23 במאי 2022. נבדק ב-4 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "PKK's decades of violent struggle - CNN.com". www.cnn.com.
  16. ^ Casier, Marlies; Jongerden, Joost (2010). Nationalisms and Politics in Turkey: Political Islam, Kemalism and the Kurdish Issue. Routledge. p. 137. ISBN 978-1136938672
  17. ^ "– GoC M34 gun-truck with ZU-23-2 AA autocannon, c.1976". Alsminiature.com. אורכב מ-המקור ב-2 בנובמבר 2012. נבדק ב-29 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Grojean, Olivier (2014-07-09). "The Production of the New Man Within the PKK". European Journal of Turkish Studies. Social Sciences on Contemporary Turkey (באנגלית). doi:10.4000/ejts.4925. ISSN 1773-0546.
  19. ^ "PKK's decades of violent struggle - CNN.com". www.cnn.com.
  20. ^ Matthew Petti, The Kurds Who Died for Palestine, New Lines Magazine, ‏2023-04-27 (באנגלית)
  21. ^ Matthew Petti, The Kurds Who Died for Palestine, New Lines Magazine, ‏2023-04-27 (באנגלית)
  22. ^ WOODWARD, MICHELLE (2020-08-19). "The Kurdish Movement's Relationship with the Palestinian Struggle". MERIP (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-15.
  23. ^ "Netanyahu rejects claim PKK not terrorists, but supports Kurdish state". The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית). 2017-09-13. נבדק ב-2023-12-15.
  24. ^ Weiner, Tim (20 בפברואר 1999). "U.S. Helped Turkey Find and Capture Kurd Rebel". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "Öcalan bağımsız devlete engeldi". Vatan (בטורקית). 15 באוקטובר 2008. אורכב מ-המקור ב-18 באוקטובר 2008. נבדק ב-15 באוקטובר 2008. Öcalan yakalandığında ABD, bağımsız bir devlet kurma isteğindeydi. Öcalan, konumu itibariyle, araç olma işlevi bakımından buna engel bir isimdi. ABD bölgede yeni bir Kürt devleti kurabilmek için Öcalan'ı Türkiye'ye teslim etti. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ By TIM WEINERFEB. 20, 1999 (1999-02-20). "U.S. Helped Turkey Find and Capture Kurd Rebel". New York Times. ארכיון מ-2021-03-06. נבדק ב-2016-12-16.
  27. ^ 1 2 3 4 medya, eylul (2023-11-09). "Democratic confederalism best option for Palestinians: PKK's Duran Kalkan". Medya News (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-15.
  28. ^ Murphy, Brian (18 בפברואר 1999). "Three Greek Cabinet Ministers Resign Over Ocalan Affair". www.washingtonpost.com. נבדק ב-2020-08-22. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Ocalan interpreter tells how trap was set". The Irish Times (באנגלית). נבדק ב-2020-08-22.
  30. ^ "Kurds seize embassies, wage violent protests across Europe", CNN, 17 February 1999
  31. ^ Yannis Kontos, "Kurd Akar Sehard Azir, 33, sets himself on fire during a demonstration outside the Greek Parliament in Central Athens, Greece, on Monday, 15 February 1999" (אורכב 19.09.2018 בארכיון Wayback Machine), Photostory, July 1999
  32. ^ "Attack on Israeli Consulate in Berlin". mfa.gov.il. 17 בפברואר 1999. ארכיון מ-2023-03-21. נבדק ב-2019-01-28. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "After Turkey, PKK Now Also Demanding Apology From Israel". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2023-12-15.
  34. ^ "Rebuffing former top general, Netanyahu says Kurdish PKK a terror group". The Times of Israel. 13 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "PKK, HDP express solidarity with Palestinian people". Rudaw. 17 במאי 2018. נבדק ב-2021-05-15. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Kurdish PKK leader tells 'Post' of 'peaceful struggle' against Turkey". The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית). 2020-11-27. נבדק ב-2023-12-15.
  37. ^ publish (2022-09-02). "Turkey builds new Palestinian-funded settlement in Syria's Afrin". North press agency (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-16.
  38. ^ "Palestinian Foreign Minister: We reject the settlement of any Palestinian in Afrin and other Kurdish areas-ARK NEWS". www.arknews.net (באנגלית). נבדק ב-2023-12-16.
  39. ^ publish (2023-03-12). "Israel's second largest bank involved in illegal Afrin settlements". North press agency (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-16.
  40. ^ medya, eylul (2023-03-13). "Israeli bank involved in Palestinian-built settlement in Syria's Turkish-controlled Afrin". Medya News (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-16.
  41. ^ medya, eylul (2023-11-03). "PKK's Karayılan advocates for peaceful resolution of conflicts in Middle East". Medya News (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-15.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Xaneqînî/הסכסוך_הישראלי-מפלגת_הפועלים_של_כורדיסטן&oldid=37698576"