משתמש:Tomer T/ביוויס ובאטהד
 | |
| פתיח הסדרה | |
| סוגה |
אנימציה קומדיה, תוכנית קישור לקליפים, איגיון, סאטירה |
|---|---|
| יוצרים | מייק ג'אדג' |
| מדבבים | מייק ג'אדג', טרייסי גרנדסטאף ואדם וולש |
| ארץ מקור | ארצות הברית |
| מספר עונות | 8 |
| מספר פרקים | 222 |
| הפקה | |
| אורך פרק | 18-20 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | MTV |
| רשת שידור בישראל | MTV אירופה |
| תקופת שידור מקורית | 8 במרץ 1993 – 28 בנובמבר 1997, 27 באוקטובר 2011 - 29 בדצמבר 2011 |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
ביוויס ובאטהד (באנגלית: Beavis and Butt-head) הייתה סדרת אנימציה קומית, ששודרה ברשת הטלוויזיה MTV האמריקאית בין השנים 1993 ל-1997 ומתרכזת בחיי הדמויות המצוירות ביוויס ובאטהד. הסדרה נוצרה בידי מייק ג'אדג', שבהמשך יצר והפיק גם את סדרת האנימציה "המלך היל". באוקטובר 2011 חזרה הסדרה עם פרקים חדשים, לאחר הפסקה של 14 שנים.
ראשיתה של הסדרה בסרטון אנימציה קצר, "בייסבול צפרדעים", שיצר ג'אדג' עבור תוכנית הטלוויזיה Liquid Television של רשת MTV. הסרטון, שהצמד המאוייר הופיע בו לראשונה, זכה להצלחה רבה והביא להזמנה של הסדרה כולה.
פרק טיפוסי של הסדרה מורכב ברובו מקליפים מוזיקליים, אשר ביוויס ובאטהד צופים בהם ומשמיעים לגביהם הערות ילדותיות. בין קליפ לקליפ מוצגים מעלליהם של השניים בבית ובבית הספר והסתבכויותיהם התדירות עם הרשויות השונות. מאפייניהם המרכזיים של הגיבורים הם התעסקותם הכפייתית במין והאינטליגנציה הגבולית שלהם.
הצמד זכה לפופולאריות רבה בקרב בני הנוער האמריקני ואף הכניס לעגה האמריקנית מגוון ביטויים עולבים כגון "buttmunch", "fartknocker", "bunghole". עם זאת, התנהגותם ההרסנית ואהדתם להבי מטאל גרמה להורים רבים למחות נגד התוכנית. בשנת 1993, כאשר ילד בן חמש מאוהיו העלה את ביתו באש והביא למותה של אחותו בת השנתיים, הואשמו יוצרי הסדרה באחריות למות הפעוטה. הוריו של הילד טענו שבנם, שצפה בסדרה, הושפע מהתנהגותם של ביוויס ובאטהד ומהתעניינותם האובססיבית באש. כתוצאה מהאשמה זו הוסרו מפרקי הסדרה כל ההתייחסויות לאש, שעת השידור שלה הועברה ל-11 בלילה ונוספה לה הודעת אזהרה בתחילתה.
בשנת 1996 יצא לאקרנים סרט באורך מלא שעוסק במעלליו של הצמד, "ביווס ובאטהד דו אמריקה" (Beavis and Butt-Head Do America). ביוויס ובאטהד מגלים שנגנב להם מכשיר הטלוויזיה והם יוצאים לחיפוש, בדרך הם עוברים בית מלון מוזנח ונתקלים בסוחר נשק שיכור בשם מאדי גריימס (ברוס ויליס) שמוכן לשלם להם 10,000 דולר כדי שהם יטפלו באשתו לשעבר דאלאס (דמי מור) למרות שביוויס ובאטהד חשבו שהוא מתכוון לקיים איתה יחסי מין על מנת שיאבדו את בתוליהם. הם נשלחים ללאס וגאס כדי למצוא את אשתו. כשהם פוגשים את דאלאס היא בהסתר שמה במכנסיים של ביוויס חפץ קטן בשם X-5 שמכיל וירוס קטלני שיכול לעשות נזק רב, ומודיעה להם לפגוש אותה בוושינגטון די.סי. ביוויס ובאטהד במסעם לוושינגטון עולים על אוטובוס תיירים שנוסע מסביב אמריקה אך נרדפים על ידי ה-FBI.
ביוויס ובאטהד, יחד עם סדרות אנימציה כמו "רן וסטימפי" ו"משפחת סימפסון", מתחו את גבולות האנימציה האמריקאית והפכו אותה למדיום שחורג מבידור "נקי" לילדים. כתוצאה מכך, עוררה הסדרה תגובות מעורבות. בעוד שרבים מחו על הסגנון הבוטה, אחרים חלקו שבחים לביקורת התרבות הסמויה של הסדרה ולאופן הסאטירי שבו תיארה את החיים באמריקה. חלק מהמבקרים אף טענו כי מדובר בסאטירה נגד תרבות ה-MTV עצמה, וראו בביוויס ובאטהד את מייצגי דור "ילדי המפתח", שצפיית יתר בקליפים מוזיקליים פגעה ביכולתם לקיים אינטראקציות חברתיות נורמליות או לנהל יחסים בריאים עם בנות המין השני.
בשנת 2010 השתתפו הדמויות בסרט ג'קאס 3D כשהם מסבירים על טכנולוגיית התלת מימד בסרט.
הדמויות הראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוויס - נער צעיר עם שיער בלונדיני ארוך, שתמיד הולך צעד אחד אחרי באטהד. לעתים קרובות הוא נתון להתקפים היפראקטיביים (במיוחד בהשפעת צריכה מופרזת של סוכר), במהלכם הוא הוזה שהוא "קורנהוליו" האדיר. הוא ממעט לחשוב, חובב רוק כבד ועל חולצתו מתנוסס שם הלהקה "מטאליקה". הוא מצחקק בצורה מוזרה ובעל קול צרוד, ותמיד חוזר אחרי המילים של באטהד, לפעמים עובד כטבח כושל במסעדת "בוגר וורלד" (פארודיה של "מקדונלד'ס").
- באטהד - באטהד הוא נער בן אותו גיל, עם לסת בולטת וגשר בשיניים. התנהגותו מעט שקולה ורגועה יותר מזו של ביוויס. כמו ביוויס הוא נוהג לצחקק בצורה מוזרה ומרבה לקלל את ביוויס בכינוי הגנאי "Dumbass". הוא מועסק כקופאי במסעדת "בורגר וורלד" וניסיונותיו להתחיל עם בנות המין השני מסתיימים תמיד בכישלון. וגם על חולצתו מתנוסס שמה של להקת רוק כבד, להקת "AC/DC".
- טום אנדרסון - השכן של ביוויס ובאטהד. אמריקני מבוגר וממושקף ממוצא דרומי, שנוטה להתרפק על העבר. על דמות זו התבססה דמותו של "האנק היל" מהסדרה המלך היל.
- דיוויד ואן דרייסון - המורה של ביוויס ובאטהד, היפי שמבקש להחדיר בתלמידיו ערכים של שלום ושלווה, בשעה שביוויס ובאטהד מאמללים את חייו.
- בראדלי באזקט - המורה להתעמלות של ביוויס ובאטהד, אדם קשוח שמרבה לצעוק ולכנות את תלמידיו "נקבות עלובות" או "לוזרים". ביוויס ובאטהד חוששים ממנו לעתים, בשל אמצעי הענישה החמורים שבהם הוא נוקט.
- המנהל מק'ויקר - מנהל בית-הספר ואויבם המושבע של ביוויס ובאטהד. הוא מתעב אותם ותמיד נלחץ ורועד שהוא לידם, הם תמיד לועגים לו ולפעמים משפילים אותו.
- דריה מורגנדורפר - ילדה חנונית הלומדת בכיתתם של ביוויס ובאטהד. היא לא מחבבת אותם כלל, אך לעתים תכופות נאלצת לערוך איתם פרויקטים משותפים לבית-הספר. ביוויס ובאטהד תמיד לועגים לה בכינוי "דאייריה" (תרגום לשלשול). הדמות שלה הפכה לגיבורה של סדרת ספין אוף בשם "דריה", ששודרה גם היא ב-MTV.
- טוד לאנוזי - בריון השכונה. ביוויס ובאטהד מעריצים אותו ומעוניינים להצטרף לחבורתו, אך הוא מתעב את השניים ונהנה להתל בהם.
- סטוארט סטיבנסון - נער צעיר ובודד, שרואה בביוויס ובאטהד את חבריו. הם מצדם מנצלים אותו ומתעללים בו.
השפעת התוכנית והמחלוקת סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שידורה, הייתה "ביוויס ובאטהד" מושא להתייחסות ציבורית נרחבת, הן חיובית והן שלילית, הנוגעת לשילוב של הומור נמוך וגס בתוכנית, עם ביקורת על החברה המודרנית.[1] התוכנית ספגה ביקורת מאנשי ציבור קונסרבטיביים, למשל מייקל מדבד, בעוד שגורמים אחרים, כמו דייוויד לטרמן והמגזין השמרני National Review, יצאו להגנתה וטענו שמדובר בכלי ביקורת חברתית חתרני ועשוי בחוכמה, ובקומדיה אינטליגנטית ויצירתית.[דרוש מקור] כך או כך, התוכנית תפשה את תשומת לבם של צופי טלוויזיה צעירים רבים בארצות הברית ומחוץ לה, ונחשבת פעמים רבות לאחת מיצירות התרבות הקלאסיות של נוער שנות ה-90.[דרוש מקור] בין היתר, הייתה לתוכנית השפעה על יוצרי הסדרה "סאות' פארק", טריי פרקר ומאט סטון, שפגשו את מייק ג'אדג' לפני ש"סאות' פארק" שודרה לראשונה.[2]
ב-1997 כתב דן טובין מהמגזין The Boston Phoenix על ההומור של התוכנית כי הוא משתמש בטיפשות "לשם מתקפה ביקורתית, שמכריחה אותנו להכיר בכמה מעט נדרש על מנת להצחיק אותנו".[3] ב-2012 כלל המגזין TV Guide את "ביוויס ובאטהד" ברשימת "60 הסדרות המצוירות הטובות בכל הזמנים".[4]
יוצר הסדרה מייק ג'אדג' הביע בעצמו ביקורת בעניין איכות האנימציה של הפרקים המוקדמים, ובמיוחד של השניים הראשונים - Blood Drive/Give Blood ו-Door to Door - שאותה תיאר כ"נוראית, לא ברור לי איך מישהו אהב אותה... [כשראיתי אותה] קברתי את הראש בחול".[5]
טענות לעידוד התנהגות מסוכנת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרקים הראשונים אופיינו ביוויס ובאטהד באובססיה לאש ולהתנהגות מסוכנת, ודמותו של ביוויס נהגה לצעוק "אש! אש!" ("Fire! Fire!"). בעקבות זאת באוקטובר 1993 הואשמה התוכנית באחריות למותה של פעוטה בת שנתיים באוהיו. אחיה בן החמש של הפעוטה העלה באש את הקראוון של אמו, מה שהוביל למות אחותו. האם טענה לאחר מכן שבנה צפה בתוכנית, בקטע העוסק באש, זמן קצר לפני ששרף את הבית.[6] אולם, שכני המשפחה טענו שלא הייתה ברשות המשפחה טלוויזיה בכבלים.[7]
בעקבות אירוע זה, הוחלט להסיר אזכורים של אש משידורים עתידיים של התוכנית. אזכורים של אש הוסרו מהפרקים הראשונים, גם בקלטות המקוריות. עותקים של פרקים אלו בגרסתם המקורית נדירים מאוד. עם זאת, היוצרים מצאו פרצה בחוקי הצנזורה שאפשרה לביוויס להמשיך לצעוק דברים דומים ל"אש", למשל "Fryer! Fryer!" (כלומר מטגנת). [8] כשעלתה הסדרה מחדש ב-2011 אפשרה חברת MTV להשתמש במילה "אש" שוב, ובפרק הראשון בעונה החדשה ביוויס אומר את המילה "אש" שבע פעמים בתוך 28 שניות.[9][10]
התוכנית אף הואשמה בעידוד אלימות כלפי בעלי חיים, ובהיותה הגורם למקרה של הריגת חתול באמצעות זיקוק. בקיץ 1993 דיק צימרמן בן ה-44 מקליפורניה ראה פרק שבו באטהד אמר "היי, ביוויס, בוא נלך לבית של סטיוארט ונדליק [זיקוק] בתחת של החתול שלו". חמישה ימים לאחר מכן נמצא חתול שנהרג מפיצוץ זיקוק ליד סנטה קרוז. צימרמן, שזכה ב-1988 בלוטו ב-10 מיליון דולר, פרסם פרס בסך 5,000 דולר למי שימצא את העבריין, ואמר לתקשורת שהתוכנית "ביוויס ובאטהד" אחראית למות החתול. הוא הוציא עצומה נגד התוכנית, ועד הסתיו חתמו 4,000 אמריקאים על העצומה.[11]
בפברואר 1994 עלו טענות כלפי התוכנית מצד ארגון Morality in Media, על אחריות למותה של נטליה ריברה בת שמונת החודשים, שנפגעה מכדור באולינג שאותו השליך קלווין ג'יי סטל בן ה-18 מגשר בניו ג'רזי לכביש מהיר. על פי הארגון, אחת הסיבות למעשה הייתה השראה ששאב סטל מהפרק Ball Breakers, שבו ביוויס ובאטהד זורקים כדורי באולינג מצוידים בחומרי נפץ מגג של בית.[12] עם זאת, התובעים נגד סטל לא כללו בטענותיהם במשפט טענה נגד התוכנית. מאוחר יותר פרסמו התובעים והנאשם עצמו, כי לסטל לא הייתה בביתו טלוויזיה בכבלים ושהוא לא צפה בתוכנית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ביוויס ובאטהד", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- דנה קסלר, בי בי לשלטון: על ביווס ובאטהד, באתר nrg, 12 באוגוסט 2011
- דרור עמיר, ביוויס ובאטהד: הקלות הבלתי נסבלת של הקידום, באתר ynet, 29 באוקטובר 2011
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Kolbert, Elizabeth (17 באוקטובר 1993). "TELEVISION; Keeping Beavis and Butt-Head Just Stupid Enough". New York Times. נבדק ב-2009-08-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Taint of Greatness: The Journey of Beavis and Butt-Head Part 2," in The Mike Judge Collection Volume 2
- ^ "Butting out," The Boston Phoenix
- ^ Rich Sands, TV Guide Magazine's 60 Greatest Cartoons of All Time, TV Guide, 24 September 2013
- ^ "Taint of Greatness: The Story of Beavis and Butt-Head Part 1", in The Mike Judge Collection Volume 1
- ^ "Cartoon On Mtv Blamed For Fire". New York Times. 1993-10-10. נבדק ב-2010-10-29.
- ^ Rolling Stone. 24 במרץ 1994.
{{cite journal}}: (עזרה); חסר או ריק|title=(עזרה) - ^ "Mike Judge interview". Goblin Magazine.
- ^ Greene, Andy (3 באוגוסט 2011). "Exclusive: Mike Judge on the Return of 'Beavis and Butt-Head'". Rolling Stone. אורכב מ-המקור ב-2010-11-07. נבדק ב-2010-10-25.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Werewolves of Highland". Beavis and Butt-head. Season 8. Episode 1. October 27, 2011. MTV.
- ^ John Leland, "Battle For Your Brain", Newsweek, October 11, 1993, p. 51
- ^ Youth Is Held in Death from Bowling Ball