משתמש:The devious diesel/ארגז חול כריס
לא אכתוב עוד ערך חדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהו שיר שניסיתי לכתוב (באוקטובר 2009), על פי מילים של האל דיוויד ולחן של ברט בכרך לשיר I'll Never Fall in Love Again. כיוון שאינני חרזן וגם לא בנו של חרזן, אם מישהו נקלע לכאן במקרה ויכול לשפר את השיר על פי מסורת ויקי, כך שיתאים יותר למקצב ובכלל יהיה קולע יותר, נא יעשה זאת. אין צורך להציע, פשוט לערוך, אבל, זכות המחיקה שמורה לי.
את המילים המקוריות ניתן למצוא כאן ודוגמאות של ביצוע השיר אפשר לשמוע ביוטיוב, למשל, בביצוע של הקרפנטרס.
לא אכתוב עוד ערך חדש
- מה יוצא לי מערך חדש?
- ההתחלה תמיד מעניינת
- אך תוך יומיים הנשמה מתאוננת
- יש ים של חומר מי יכול,
- משעמם, אז למה לסבול ?
- מי צריך עוד ערך חדש?
- את לילותי אכלה ברוח
- ובימים בראש שחוח, אל מול הבוס
- אז למה לי הכל להרוס?
- על כן נשבעתי, רק אערוך ערכים קיימים
- אתקן תקלדות ואוסיף מקפים
- הן גם במזנון יש להתווכח
- גם על טעם וגם על ריח
- למה לכתוב עוד ערך חדש
- הן לי זה לוקח כמעט שבועיים
- ודרור וברוקס כותבים מאתיים, כן, כל אחד
- ועוד מומלץ כתב אלמוג, בהנף-יד
- אל תאמרו ערך זה הוא הכרח
- נשבעתי שלא אפול עוד בפח
- כדאי לקלוט את המסר
- עד שאכנע שוב ליצר
ציטוטים עלומים ולא עלומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "שוויון אין נותנים, שוויון לוקחים", א. הכרמלי, (בהקשר של אי השווויון של עולי המזרח) הויכוח בועידת מפלגת פועלי א"י, דבר, 18 באוגוסט 1950
בעיית השוויון בין העדות השונות אינה חדשה עמנו. היו בעיות דומות גם בקרב עליות קודמות. שוויון אין נותנים, שוויון לוקחים.
— נאומו של חבר הכנסת אליהו הכרמלי בנושא העליה מארצות המזרח בוועידת "מפאי" ב-1950, הויכוח בועידת מפלגת פועלי א"י, פסקת "העליה מארצות המזרח", דבר, 18 באוגוסט 1950
- "קל מאוד לאהוב את האנושות, קשה מאוד לאהוב אנשים", יעקובסון, מחנך בכפר הנוער בן שמן, "מתחת לעץ של יעקובסון : פרקים בתולדות כפר הנוער בן־שמן" (בן שמן : עמותת בוגרי בן שמן "אביב" : המשפחה, 1993), עריכה: משה בן שאול
- "שתיים: פילוסופיה סרקאסטית או אידיאליסטית לפי הסכם עם התלמידים וכטוב בעיניהם! שלוש: ראיות לקיומה של הנפש או לאי-קיומה. גם זאת לפי רצון התלמידים! אבל תוספת של דרכמון אחד לקיום, אשר קשה יותר להוכיחו!" (אלבר כהן, "בני החיל", עמ' 68).
- "העזה ויסודית במתנות החרוּת / היא הדרך, אחַי, היא הדרך"נתן אלתרמן, "עיר היונה", "שיר עשרה אחים".
מטלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ראשי תיבות צהליים: מצפ"ע-מוצב פיקוד עליון. קד"ם-קבוצת דיון מקצועי [1], או קבוצת דיון מורחבת, מקצועית או מבצעית [2].
- שרשור באתר "פרש" בנושא מעוזי קו ברלב
- 2 נהרגו, 18 נפצעו בתאונות דרכים קטלניות, דבר, 10 בפברואר 1954 תאונת הדרכים המתוארת כאן?
- בן ציון כ"ץ, שם ספרותי:בנציון בנשלום פרופ' בן-ציון כ"ץ, דבר, 24 בנובמבר 1968
- אביעזר יערי על דוד אלעזר בערוץ 23 ב-6 באוקטובר 2010. 2 החלטות מכריעות שקיבל: הסטת אוגדת פלד מהגבול הירדני אל רמת הגולן. המתנה בטרם צליחה להתקפה מצרית שתבוא (14 באוקטובר).
- דוקטרינה מצרית-רוסית תקיפה עם 2 הדיביזיות שריון. דדו עמ' 206. רכבת אווירית. הייתה אספקת תחמושת לא סדירה "סידורים עראיים". רב אלוף צור מודיע ב-13 כי תתחיל רכבת אווירית. דדו עמ' 203
- אלברט פיאמנטה, עיבודים לולא היה בינינו אלא זוהר וכוכבים בדלי (הראשון בהשפעת דם, יזע ודמעות) שלא יגמר לעולם" עם צילה דגן - השמעה חוזרת
- (אנ') "לך לאט" כרמלה קורן [3].
-
הקובץ הנוסף
מפקדי הערבים במלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שאפיק פאייד (Shafiq Fayyad) - מפקד דיוויזיה שריון 3 הסורית [4]
- מפתח שמות אנציקלופדיה סכסוך ערבי ישראלי
אין אהבות שמחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרגומי נעמי שמר (יורם רותם - ביוגרפיה וואלה) 10. לא אבקש את ידך – יוסי בנאי (ברסאנס) 11. נעשיתי כזה קטן – יוסי בנאי (ברסאנס) 12. אין אהבות שמחות – יוסי בנאי (לואי אראגון) 13. אל תלכי מכאן – יוסי בנאי (ז'ק ברל) 14. הצוואה – יוסי בנאי (ברסאנס) 15. לאיש חסדי – יוסי בנאי (ברסאנס) 16. פרה בדמות פרח – יוסי בנאי (ברסאנס) 17. מרגו – יוסי בנאי (ברסאנס)
אום כתף[עריכת קוד מקור | עריכה]
"כמי שתיכנן וביצע את הקרב הארטלרי באום כתף (כקצין בחיל התותחנים) עם גדוד חי"ר 906 בחט' 99 ואשר שינה את כל החשיבה בשמוש בארטילריה אשר גרמה לשינוי ולהצלחה בקרב. ולראשונה הופעלו 6 גדודי ארטילריה על מטרה אחת (מסמכים אותנטים בידי) בכבוד רב סא"ל מיל' יוסי דריזין "
"ערכם הרב של המסוקים הוכח לראשונה במלחמת ששת הימים כאשר בקרב אום כתף, בפיקודו של מפקד האוגדה האלוף אריאל שרון הונחתו צנחנים מחטיבה 80 בפיקודו של דני מט אל מעבר קווי האויב. שם הם השמידו מערך ארטילרי מצרי. אורי מילשטיין"
לקראת מלחמת שש הימים היה שרון אלוף (ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל) ומפקד אוגדה. במלחמת ששת הימים התגלה שרון בקרב אום כתף בסיני כמפקד המערכתי המוכשר ביותר בצה"ל. בקרב זה הוא הגיע לשיאו ובו התגלה כושר הביצוע העילאי שלו. בגלל הקרב הזה דוד בן גוריון כינה אותו: "גדול מפקדי השדה בתולדות ישראל". "אורי מילשטיין"
תקציר עדות אל"מ קותי: המערך היה גדול כבר מקדש. עכשיו הוא נראה כמו קו מז'ינו. תעלות קשר מבטון, הכל מבטון. תעלות באורך 3.5 ק"מ. 3 תעלות מהדיונות בצפון ועד ג'בל דלפה בדרום. התכנון והביצוע של הקרב היו זהים. אחרי שהשריון כבש את טרת אום בסיס נסענו עד לשם באוטובוסים. משם הדרך לא עבירה ל2*4. נענו ברגל על הכביש עד לאיזור אום טרפה. חטפנו שם ארטילריה יחד עם הטנקים של מוטקה פיזרנו את האנשים ולא היו לנו נפגעים. עם חשיכה החלנו לנוע רגלית, תחילה על הכביש ואז שברנו צפונה לתוך הדיונות. היו איתי יחידת משנה בפיקוד עופר, יחידה בפיקוד דבל'ה ויחידה בפיקוד קסטל. הדיונות באזור הולכות לכל הכיוונים. התנועה קשה מאוד. השטח היה קשה לניווט והייתה בעיה להגיע ליעד. קיבלתי סיוע בניווט מהארטילריה. כשהגעתי לשטח הערכות התחלתי להפעיל את הארטילריה בהתאם לתוכנית. ריכוך בעצמה כזאת מעולם לא ראיתי. הפסקתי את הארטילריה כמה דקות מוקדם מהתוכנית ונתתי הוראה לתקוף. כוח דובלה היה מתוכנן לתעלה הראשונה, עופר למרכזית והקשה ביותר והכוח של קסטל ק. בעתודה ושלב אחר, חסימה לכיוון אום שיחאן. הלחימה בתעלות החלה והחלטתי להכניס את ק. לתעלה השלישית כך שכל המתחם הענקי הזה נתקף בבת אחת. חששנו מאוד ממוקשים ומגידור ורצנו קדימה. האש שחטפנו מהארטילריה שלהם היתה איומה. המזל היה שזה בשטח חולי והדיונה סופגת את הפגיעה. עופר הגיע עם הכוח שלו לכביש ועבר אותו והודעתי על כך לאריק וביקשתי שההנדסה תתחיל לפרוץ את הציר. גם הכוח של דובלה נלחם על התעלה שלו. בסביבות 3.30 - 3.45 הגיעו 4 הטנקים הראשונים של מוטקה. העברתי אותם ת"פ של ק. כדי לבלום התקפות נגד מאום שיחאן. בינתיים הכוח של מוטקה המשיך להתגלגל פנימה. היו לנו הרבה פצועים. פינוי הפצועים נעשה ע"י ההליקופטרים שעשו עבודה יוצאת מן הכלל. על רוח הלחימה של החיילים שמעתם מכולם. אני חושב שכאן היה אחד הקרבות הקלאסיים של החי"ר. אני רוצה לציין את המפקדים. הפיקוד היה יוצא מן הכלל. אח"כ היחידה המשיכה לכיוון אל עריש.
תקציר עדות סא"ל מוטקה:הכוח שלי היה צריך לטהר את כל מערך האויב הקדמי להעביר טנקים לעורף המערך וליצור מגע עם המערך העיקרי שבאום שיחאן ולאחר שהחי"ר יאחז בתעלות להלחם על המיגנן העורפי. היה לי ברור שהחי"ר יתקוף רק בלילה וזה אומר שבמשך כל יום הלחימה נהיה חשופים לארטילריה. יצאנו ב-8.15 החרמ"ש נע לכיבוש אום טרפה. הם נתקלו במשמרות אויב והתנועה שם היתה איטית. כוח בפיקוד ש. עם שרמנים כבש כעבור שעתיים את טרת אום בסיס ונתתי לו אישור והוא כבש גם את אום טרפה. בל השלבים הללו קיבלנו סיוע ארטילרי מינימלי והארטילריה הייתה בתנועה מייד אחרינו כדי לצמצם טווח אל היעד העיקרי עד 3 ק"מ מהיעד והתפרסה לקראת הלילה. ב-12.30 היה כל המערך הקדמי בידינו והחלנו לנהל מגע אש עם היעד העיקרי. מאוחר יותר הייתה הפגזה קשה מאוד ואחה"צ המשכנו במגע אש עם היעדים העיקריים. הקש"א של הארטילריה היה עם ש. וטיווח אותם. בשלב האיגוף של קותי קידמתי 2 יחידות שלי, אחת בגזרה הזאת והשנייה תוך פריצת שד"מ דרך ג'בל אט-טור יצרה מגע עם המערך הדרומי וסייעה בהעסקת היעד תוך חסימה דרומה לכיוון קסיימה. החיר החל בתקיפה והצנחנים פשטו בעורף והארטילריה שלהם נחלשה. כשקותי דיווח שהגיע לכביש התחלנו להניע טנקים אל תוך המתחם העיקרי. הבעיה שלנו הייתה שהמצרים פוצצו את הכבישים בזמן הנסיגה מהמוצבים הקדמיים ומיקשו סביב למכתש שנוצר. נתתי פקודה לטנקים לנסוע דרך המכתש בכביש. 4 עברו והחמישי עלה על מוקש וסתם את הדרך. ניסתי להפעיל את יח' ההנדסה האוגדתית והם לא הצליחו. הכנסתי את היחידה שלי והם עבדו בקצב רצחני. כל הזחלמים של ההנדסה שלי נפגעו אך הם הצליחו לבצע את הפירצה והכוחות התחילו לזרום פנימה. היחידה של נ. (כנראה צנטוריונים) נעה בציר קשה וביצעה שתי הסתערויות שנשברו ע"י טנקים, נ"ט ושד"מים. אחר הצהריים הוא ביצע הסתערות נוספת והצליח להבקיע ולהגיע לכביש לאל עריש.הוא בא מהעורף וכבש את צ. אבו עגילה והציב חסימה לכיוון ג'בל עגילה ועלה על הסכר. הוא הגיע לאזור המרכזי ולשם הגיע גם ש. השעה היתה 4 בבוקר והתפתח קרב טנקים ולא היה ברור מי יורה על מי. ביצעתי נוהל הפסקת אש של צד אחד כשהצד השני היה צריך לדווח אם יורים עליו. התברר שטנקי האויב התערבבו עם כוחותינו וירינו שם על טנקים ממרחקים של 10,20 ו-30 מטר. נ. נפצע די קשה ברגליו וסגנו קיבל הפיקוד. הקרב נמשך כשעתיים שלוש. בערך ב-6, תוך כדי המשך הקרב, פינינו את הציר למעבר כוח אחר שהיה צריך להתקדם לכיוון ג'בל ליבני. בשעה 7-8 נסתיים הקרב. חיסלנו את כל מגנן הנ"ט ואת הטנקים בעורף. ספרנו למעלה מ-30 טנקי אויב מושמדים ועוד כלי רכב, ארטילריה ונגמשים רבים שלא ספרנו. קיבלנו אז פקודה לנוע לכיוון קציימה ואח"כ לביר חסנה או לחצות בשטח שביניהם.
"בריגדיר ג'נראל ס.ל.א מרשל הסטוריון המלחמה של ארהב בשנות השישים סיפר על קרב אום כתף (1967) בו נערך ריכוך בן למעלה מחצי שעה של מתחם בסגנון רוסי בדיונות של סיני. רק לאחר סיום הריכוך באש מטח של אגד ארטילרי בפיקודו של תא"ל יעקב עקנין החל הכוח בתנועת מלקחיים (דני מט מצפון) וחטיבה נוספת מדרום לכבוש את המתחם. אדם אחד נהרג מצלף בבוקר. ס.ל.א מרשל יצא מגידרו ועיטר את מתכנן הקרב , אלמ אריאל שרון, בתשבחות אינספור. פורום nrg
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=322628
כיתור הארמיה http://www.cgsc.edu/carl/download/csipubs/gawrych/gawrych_pt7.pdf
פטה מורגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פטה מורגנה מלטינית: הקוסמת מורגנה ששכנה במעמקי הים ואחזה את עיני המפליגים בו. שרבראי=שרב+ראי מחידושי אביגדור המאירי
- מאוחרים, חיים גורי, 2002 "צום וצמאון"
- צום וצימאון
כי הצמאים בראו את אלהים.
לא הרוויים.
כי הרעבים והשרובים קראו בשמו בראשונה.
והם שנמצאו ראויים
להתגלות ההיא.
אני רואה שנית, כמו אז, בלב הצהריים באימרה,
מטעי דקלים צפים על אגמי שרב,
שכה אחיה.
גם המשוררים כתבו על ברית של צום וצימאון,
על מערומי האש.
פה נראים דברים שלא נודעו לפני כן
במקום אחר.
- כנ"ל "בדרך לצין" ...וראיתי באופק הרים נשברים אל תהום פעורה,/והלאה דרומה, מישור עינות מים./דקלים רעודים כמו אז באימרה,/הצפים בחסדי השרב.
(דן גזית ככה זה 30.7.07)
מלחמת ששת הימים בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמר עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנחנו נעבור, נאצר מחכה לרבין, באנו למילואים, ירושלים של זהב, החזיקי לנו אצבעות
- ראי רחל ראי, את שארם א-שייח, מלכות החרמון, בתי את בוכה או צוחקת, 96 שעות, עמק דותן, מי שחלם, ירושלים של ברזל, למנצח שיר מזמור, הכותל, הבלדה על ששת הימים, ציון הלא תשאלי לשלום בחורייך (גאון), גיורא (אריק לביא), תשעים ושש שעות (בכר, קריבושי)
- גבעת התחמושת, דובר צה"ל מודיע, מה אברך, הייתי נער, שיר בבוקר בבוקר, בישראל של שנת 67, לחיי העם הזה, החייל שלי חזר
- האלבום ירושלים של זהב
- תקליטים של זהב, דבר, 17 בנובמבר 1967
- ירושלים של ברזל, מעריב, 22 בספטמבר 1967
תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- את ואני והמלחמה הבאה
קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלוש שעות ביוני, 1967 במאי: אילן אלדד
- כל ממזר מלך
ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- באלוהים אמא אני שונא את המלחמה
- סדין אדום
- שיח לוחמים
תרבות כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלבומי נצחון כולל התמונות של רובינגר ושל יוסי בן חנן
- מזכרות, תרמילים, תמונות האלופים
- שרוליק של דוש
- המכונית המגויסת
מוחמד סידקי מחמוד, מפקד חיל האוויר המצרי בששת הימים, (אנ') אסמכתא מאל אהראם
כל אתמולינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
{{פרטי עלילה}} בחלקו הראשון של הרומן, המתרחש עם תחילת מלחמת העולם השנייה, ילדיהן של שתי משפחות בורגניות שכנות, בעיר בצפון איטליה, מתוודעים זה לזה. במשפחה הפחות מבוססת מבין השתיים, בראשה עומד אב בעל דעות אנטי פשיסטיות, יש ארבעה ילדים: איפוליטו, קונצ'טינה, ג'וסטינו ואנה בת ה-15 - הבת הצעירה. למשפחה נלווים גם מריה המשמשת כאומנת, צ'נזה רנו ידיד עבר של האב, איש העולם הגדול ודנילו - מחזרה של קונצ'טינה בתחילה ופעיל פוליטי שמאלני בהמשך - ידידם של איפוליטו ואמנואלה. המשפחה השנייה, העשירה, בראשה עומדת האם המכונה מאמינה, כוללת את אמנואלה, בן גילו של איפוליטו, אמיליה וג'ומה (מעריץ את מונטאלה, מתרברב בהישגיו הדמיוניים ברוגבי ובחתירה) - בן גילה של אנה. למשפחה השנייה נלווה פראנץ - יוצא פולין, המסתיר את יהדותו, בן לוויתה של האם שנישא בהמשך דווקא לאמיליה. הרומן עוקב אחרי חייהם של הצעירים המפתחים הכרה פוליטית אנטי פשיסטית ובה בעת מעמיקים את קשריהם אחד עם השני ומצד שני היחסים מתוארים תמיד כשטחיים וחסרי משמעות. לאחר מות אביה של אנה ומות אביו של ג'ומה, מתפתח רומן בין שניהם, רומן שסופו הריון. קונצ'טינה מתחתנת עם בן למשפחה פשיסטית ונולד להם תינוק. באותה עת מתאבד איפוליטו על רקע יאושו מניצחונות גרמניה בחזית הצרפתית ומהצטרפותה של איטליה למלחמה לצד גרמניה שיביא כנראה לגיוסו הקרוב. צ'נזו רנה, המבוגר מאנה ב-32 שנה, מציע לה להתחתן ולהציג את התינוק העומד להיוולד כבנם. הצעתו מתקבלת והם עוברים באמצע הריונה לכפרו של רנה המצוי בדרום איטליה. רנה הוא אחד מהמבוססים שבאנשי הכפר ומצוי בעימות מתמיד עם המרקסה ועם מפקד המשטרה המקומי. בביתו עובדת המאסקיונה - כפרית, אם חד-הורית. אל הכפר מגיעים גם פליטים יהודים: שלוש זקנות וטורקי שנתפסים ונשלחים כנראה למותם כשהגרמנים משתלטים על הכפר. גם פראנץ מגיע אל הכפר ומסתתר בסביבתו במקומות שונים. במרתף ביתו של צ'נזו רנה מסתתרים ג'וזפה האיכר - ידידו של רנה ועכשיו עריק, פראנץ ומפקד המשטרה לשעבר. כשחייל גרמני שהפך לבן בית בביתו של רנה, יורד למרתף יורה בו למוות ג'וזפה. גופת החייל מתגלה בנהר והגרמנים תופסים עשרה בני ערובה מאנשי הכפר ומאיימים להוציאם להורג. צ'נזו רנה מסגיר עצמו לגרמנים ופראנץ שמתלווה אליו מזוהה כיהודי נמלט ושניהם מוצאים להורג בכיכר הכפר. בסיום המלחמה, אנה ובתה חוזרות לעירן בצפון איטליה ומתאחדת עם משפחתה ועם בני המשפחה השכנה.
{{סוף פרטי עלילה}}
ציטוט מעליזה לזרסון, אוניברסיטת בר-אילן – על 'כל אתמולינו' לנטליה גינצבורג אני תוהה מה עושה את הסיפור הזה, שיש רבים כמותו, לכל כך חזק בעיני? זו הנימה, כנראה. הקול של הסופרת, שיודעת – מעשה אמן - למקם את עצמה במקום המדויק, הנכון, ולספר "משם". זהו סיפור המורכב מפרטים קטנים, מסופרים בהנמכה, בקו ישר, זורם, בלי מניפולציות, בלי פרשנות, גם לא נסתרת. "חרק תלוי על עלה", כך מכנֶה אותה בחיבה צ'נזו רנה באותו יום גשום, כשהוא מגיע לבית המשפחה. "צ'נזו רנה אמר שגם הוא מרגיש קור גדול, צמרמורות קור ממושכות לאורך הגב, אבל מי שמפחד מצמרמורת קרה לא מגיע לו לחיות, מגיע לו להישאר תלוי על עלה כל חייו. והיא עכשיו צריכה לרדת מהעלה, על העלים יש חרקים עם עיניים קטנות לטושות ועצובות, ורגליים חסרות תנועה ונשימות קצרות ועצובות" (עמ' 115). גינצבורג יודעת לתת את התחושה שאפילו היא, הסופרת/המספרת, שאמורה להיות יודעת-כול, גם היא אינה יודעת מהם הגיגי הנפש של הגיבורים שלה, גם היא מופתעת כמוני, הקוראת, מהצדדים הסמויים, הבלתי-צפויים שבאנשים ובמאורעות. כמו בסיפור, כמו בחיים.
עמ' 102: דבריו של איפוליטו על המלחמה (כשנודע שאיטליה נכנסה למלחמה לצד גרמניה): "אבל איפוליטו אמר שהמלחמה לא נראית כמו שהם מתארים לעצמם, חיי היומיום ממשיכים, רק עם וילונות שחורים על החלונות, בתי-הקולנוע ממשיכים, התיאטראות ותצוגות הכלבים. רק עם וילונות שחורים על החלונות."
מיקום ג'בל עריף א-נאקה 30.35861 / 34.44306
ההתאמה בין זמן השינויים האקלימיים לשינויים תרבותיים במזרח התיכון היא היפותזה שדנו בה בעבר, אומר פרופ' יהודה אנזל מהאוניברסיטה העברית, אך במקרים רבים חסרו נתונים מפורטים מספיק על אקלים בעבר ההיסטורי. פרופ' אריה איסר, גיאולוג מהמכון לחקר המדבר באוניברסיטת בן-גוריון, וד"ר דוד ניב מהמכון הגיאולוגי טענו מזמן כי ירידת התרבות המפוארת שאיפיינה את תקופת הברונזה הקדומה במזרח התיכון, במחצית השנייה של האלף השלישי לפני הספירה, קשורה להתחממות שגרמה להתייבשות האזור. (מדובר על האימפריה האכדית) [7]
"רגעי קסם". פרישה של עליזה דיסטניק מעריכה ב-29 בפברואר 2012. אבות ישורון כתב שיר על התוכנית ב-1990 ראה אור ב"חדרים".
http://boowiki.info/art/litterateurs-italiens/leone-ginzburg.html לאונה גינצבורג, https://books.google.co.il/books?id=Luv7bqMEJ7cC&pg=PA49&lpg=PA49&dq=%22Renzo+Segr%C3%A9%22+ginzburg&source=bl&ots=aFVABv5FsM&sig=G9f0MareUiL5LxHrSXO2HLVi9C4&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwi35eOxn6PbAhWSXMAKHfYcDs8Q6AEIUDAL#v=onepage&q=%22Renzo%20Segr%C3%A9%22%20ginzburg&f=false לאונה גינצבורג
נבחרת בולגריה (שחקני סגל לשעבר)[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקנים נוספים שהיו בסגל הנבחרת בתקופה האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
תוכנית בקשות (רדיו)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבקה מיכאלי וגדי יגיל - בגידות בעולם (4 דק') מהתוכנית שלכם לשעה קלה 1968
רבקה מיכאלי וגדי יגיל - התוכנית כבקשתכם (4.5 דק') המשך לקטע הקודם (נכתב על ידי דני רווה)
- תוכנית בקשות ברדיו מג'מייקה, קווינס, מסוף שנות ה-30 [8].
על פי דברי עמנואל הלפרין כמנחה בתוכנית "כשאלתרמן פגש את וילנסקי" (כנראה שידור חוזר ב-09/09/10( התוכנית הפופולרית ביותר בקול ירושלים הייתה התוכנית כבקשתך ששודרה כמחצית השעה בצהרי שבת.
- באנגלית (אנ')
- מקור טוב
- שדורי ישראל, דבר, 21 בספטמבר 1959 אזכור ראשון לתוכנית "ד"ש עם שיר" בגל"צ. לפני כן, תוכנית בקשות מ. קלאסית. בהגשת רבקה מיכאלי, [9]
הפועל "השלושה" באר שבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי "40 שנות ספורט בנגב" מאת אריה רפפורט, עמ' 159-165
קבוצת הנוער הפועל באר שבע הוקמה ב-1965, ביוזמתו של יושב ראש האגודה באותה עת, מנחם פרלמוטר, וזאת, לאחר שפורקה קבוצת הבת של הפועל באר שבע בוגרים, הפועל "אברהם". לקבוצה היו שני מגלי כשרונות שהסתובבו בין קבוצות הליגות העירוניות, מיסודו של אהרון בן-יעקב, ואספו מהן את השחקנים המוכשרים למרות התנגדותו של בן-יעקב. בתום העונה הראשונה העפילה הקבוצה, בה כיכבו מאיר ברד ורפי אליהו לליגה המחוזית העליונה. בשנתיים הראשונות בליגה העליונה שהתה הקבוצה במרכז הטבלה ובשנה השלישית, 1969, זכתה הקבוצה בגביע קרנר עליו התמודדו שתי מנצחות הליגות המחוזיות. בעונת האליפות גברה הפועל באר שבע על מכבי נתניה לאחר שלושה משחקים והארכה במשחק השלישי. בין השחקנים שנמנו על סגל הקבוצה בעונת האליפות הראשונה נמנו גם שחקנים שהתפרסמו מאוחר יותר: אלון בן-דור, רוברט אלבז, רפי אליהו ואפרים צבי.
במקביל, קמה בסוף שנות ה-60 קבוצת נוער נוספת בבאר שבע, הפועל "השלושה". הקבוצה הוקמה על שם שלושה פועלים במפעל מכתשים שנהרגו בתאונת עבודה. את "השלושה" אימן חיים סנה והיא אומצה על ידי חברת מכתשים והעפילה אף היא לליגת הנוער המחוזית העליונה וכך, שיחקו בעונת 1970 שתי קבוצות מבאר שבע באותה ליגה. בסוף אותה עונה התפרקה הפועל באר שבע ונשארה רק הפועל "השלושה" באר שבע אותה המשיך לאמן סנה במשך שנים רבות. ב-1974 זכתה הפועל "השלושה" באליפות לאחר שגברה במשחק הגמר על הפועל תל אביב 5:2. בין השחקנים שנמנו על סגל הקבוצה והתפרסמו מאוחר יותר: יעקב כהן (כדורגלן), משה אבוגזיר ועובדיה צבי. ב-1976 זכתה הפועל "השלושה" שוב באליפות לאחר נצחון 1:0 על גדנ"ע יהודה. בין השחקנים שנמנו על סגל הקבוצה והתפרסמו מאוחר יותר: שלמה אילוז, חיים בן שאנן ושמעון ביטון.
ב-1982 הוקמה ליגה לאומית אחת לנוער במטרה ליצור הקבלה בין ליגות הבוגרים וליגות הנוער. ב-1987 זכתה הפועל "השלושה" באליפות נוספת. ב-1985 זכתה בגביע לאחר ניצחון על מכבי נתניה 3:2 (מאמן: ז'קי דקל). בעונת 2010/2011 העפילה מליגת המשנה לליגה העילית לנוער והעפילה גם לגמר הגביע (3 במאי) מול מכבי ת"א. העפלה לגמר אחרי 26 שנה מהגמר של 1985. (קול הנגב 29 באפריל 2011)
- אורי בינדר, ה"דאבל" של באר שבע: הנוער בעקבות הבוגרים, דבר, 27 ביוני 1976
- שברול À double tour צליל וצבע
- מלון נאות מדבר
- משה דיין
עיתונאי אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ועדת ולו ד'אור
The jury was made up of Klaus Angermann (Germany, Wiesbadener Kurier), Rupert Guinness (Australia, The Sydney Morning Herald), Michael Kasper (Austria, ORF-Radio), Joel Godaert (Belgium, La Derniere Heure), Hector Urrego (Colombia, Cyclisme RCN), Josu Garai (Spain, Marca), Gilles Simon (France, Velo Magazine), Jeremy Whittle (Great Britain, The Times), Raymond Kerckhoffs (Holland, De Telegraaf), Pier Bergonzi (Italy, La Gazzetta dello Sport), Nobuhito Kubo (Japan, Cycle Sport), Marcel Gilles (Luxembourg, RTL), Christophe Wyrzykowski (Poland, Eurosport Polska), Matvey Voznesenski (Russia, Canal Sport), Martin Born (Switzerland, Tages Anzeiger), and John Wilcockson (USA, Velo News).
רכיבה במורד בתנוחת מוהוריץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]
Rarely do I See “New Riding Techniques”, פוסט היסטורי מספטמבר 2013, של רוכב אופני ההרים המנוח, סטיב טילפורד, המבקר את תנוחת הרכיבה במורד של מאטיי מוחוריץ' בעת ניצחונו במרוץ הכביש באליפות העולם U23 (כשהוא בן 19 בלבד) וטוען כי היא חסרת הגיון ותועלת: "someone needs to teach him it is very important to rest while descending fast, not waste energy riding silly". הוא מלגלג באותה הזדמנות על פטר סאגאן ומנבא שהוא עתיד לאמץ את הטכניקה הטפשית. טילפורד טעה בגדול. בדבר אחד הוא צדק: סאגאן אמנם אימץ את הטכניקה. גם פרום אימץ וניצח קטע הררי חשוב בטור דה פראנס ב-2016 וכיום (2018) חלק גדול מהדבוקה אימץ את הטכניקה הזו.
מושגים מספרי מורקמי להכחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1Q84[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כביש מהיר 3 (טוקיו) (אנ') -המקום בו אאוממה יורדת במדרגות החרום אל 1Q84.
- שיבויה (אנ') - יעדה של אאוממה בעת שנוסעת על כביש מהיר 3.
- מסילת דרום מנצ'וריה (אנ') - נושא הספר אותו קוראת אאוממה.
- שינג'וקו (אנ') - האזור בו פוגש טנגו את פוקה ארי.
- יאמאנאשי (מחוז) (אנ') - מחוז תקרית הירי עם הכת
- איצ'יקאווה (אנ') - עיר הולדתם של טנגו ואאוממה
הידעת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצמח שהגיע בארגזי תחמושת לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד מהשיחים הנפוצים בחלק הדרומי של ישראל הוא הקוכיה ההודית. בחודשי הסתיו והחורף ניתן לצפות בכדורים היבשים הגדולים של השיח כשהם צמודים לתעלות בצידי הכבישים לאחר שניתקו מהקרקע והתגלגלו ברוח, ובאופן זה הפיצו את זרעיהם. השיח הוא צמח פולש והדרך בה הגיע השיח לארץ ישראל איננה ברורה בוודאות. הסברה השלטת היא שזרעי הקוכיה ההודית הגיעו מהודו לאוסטרליה ומשם למצרים התחתונה במטרה לשמש כצמח מרעה. גבעוליה המסועפים והרכים שימשו לריפוד ארגזי התחמושת של חיל המשלוח המצרי לארץ ישראל ב-1948. כשפורקו הארגזים במהלך הקרבות בנגב במלחמת העצמאות, ועם השלל שנותר בתום המלחמה, נפוצו זרעי השיח בנגב הצפוני והתפשטו משם לאזורים נוספים בישראל.
על שתי גדות הסואץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמ' 227, לגבי 17.10: התקפות נגד של המצרים על אזור הצליחה: מדרום שיגרה ארמיה 3 את חטיבה 2 של דיב' 4 לעבר אזור הגשר. גדוד 207 של החטיבה כבר הגיע לסקרנות שעליו עמדה חטיבת גבי לפרוץ, והמתין מדרום על הצירים בתוך החיץ החקלאי טסט 43 ומסכה. עמ' 250 חטיבה 2 בג'בל אום כתיב באזור מצנפת. ניהלו קרב שבש עם חטיבות גבי ונתקה.עמ 254 יש עוד פירוט.
התגנבות יחידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרגום גוגל למוטו מלב המאפליה: לא, זה בלתי אפשרי; אי אפשר להעביר את תחושת החיים של כל תקופה נתונה של קיומו של האדם - זה שהופך את האמת שלו, את המשמעות שלו - למהותו העדינה והחודרת. זה בלתי אפשרי. אנו חיים, כשם שאנו חולמים - לבד...."
אוושת לב[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד עמוד 215, עמודים לפי גרסה מקורית של הוצ"ל
מוטיב ספרטה המודרנית מועלה לראשונה על ידי מיקי ספקטור: "בספרטה היו זורקים את התינוקות חולים, החלשים, בעלי־המום באיזה הר, שימותו ברעב או שהחיות יאכלו אותם, מפני שלא יגדלו מהם חיילים טובים והם יהיו מעמסה על החברה ויחלישו אותה ... מדינת ישראל המציאה בשביל זה את בה"ד 4, שם זורקים את כל האינוולידים" (עמ' 28-27). המספר, מלבס, מפנים את הרעיון ובליל השמירה הראשון שלו הוא מתאר את צריף הטירונים: "משהו חולה אכן נדף מחללו של הצריף, כמו אד רע, מאלח, של גופים פגומים, פסולים, ילדיה האבודים של ספרטה שהוטלו אל ההר השמם." (עמ' 47).
הספר נפתח בתיאור ההתעוררות של המספר מעילפון שנגרם כתוצאה מתרגול חניקתו באימון הורדת זקיף. ככל הנראה זוהי תחילת הטירונות. הקורא מתוודע לחלק גדול מחיילי מחלקת הטירונים בבה"ד 4 שבסרפנד, שבעצמם רק מתחילים להתוודע זה אל זה. מדובר במחזור אוגוסט (שנחשב כמחזור של בוגרי תיכונים) וחלק זה של הספר מתרחש בסוף הקיץ ותחילת הסתיו, עד ראש השנה. מתוארים מספר אירועים שהמרכזיים בהם הם בגידתו של המספר בבן זוגו לשמירה, אבנר, אשר נתפס על ידי הסגל כשהוא ישן ונשקו נלקח ממנו. אבנר נשפט ונשלח למאסר. אבנר שב מהמאסר ומתברר שבינתיים התגברו המתחים החברתיים בין חבורת המזרחיים וחבורת הירושלמים, ובמקביל, מתנהלים ויכוחים בלתי פוסקים בין מיקי ואלון על נושאים פוליטיים ואידאולוגיים. לאחר מכן, ההכנות למסדר הגדול לפני היציאה הביתה, המסתיימות במפח נפש בשל ביטול היציאה על ידי הסגל בגלל חטאי המחלקה, הפגמים והרשלנות שהפגינה. המספר הולך לחפש את חברו אריק (מן הסיפור "בין לילה ובין שחר") הנמצא בפלוגה אחרת בבסיס. בדיאלוג מול אריק, שבו אריק רומס בשצף קצף את הסדר הצבאי, מגיע מלבס להכרה שאינו רוצה להיות יותר חסיד של דעותיו הלא קונבנציונליות של אריק. לאחר ארוחת ערב שבת הוא חווה חסד של טוהר ורעות בשעה שיוסי רסלר מוביל דואט שלו ושל מלבס בשירת ספיריצ'ואלז בצריף מוקפים בחלק מחבריהם למחלקה. השירה נפסקת כאשר מהפינה השניה בצריף עולה שירה מזרחית אשר שיאה הוא בריקודו של רחמים בן חמו, אשר מופסק על ידי המפקד מועלם. הטירונים יוצאים לאפטר למעברה הסמוכה ומלבס מתנדב להחליף את אבנר, אשר אהובתו הנשואה מגיעה לבקרו, נשאר בבסיס עם יוסי רסלר ומנהל עמו דיאלוג העוסק בין היתר באמנות. עם שובם מהאפטר יוצאים שוב מלבס ואבנר לליל השמירה השני שבו אבנר נשבר בבכי ושופך את ליבו בפני מלבס. המחלקה נפגשת עם בני - המ"כ החדש המעורר אצלם רגשות שנאה בשל התייחסותו המבזה כלפיהם והערצה בשל כושרו, עברו בצנחנים ויכולתו לרתום אותם לשיפור ביכולותיהם כחיילים, וגורם לפילוג בקרב חיילי המחלקה. מסתיים עם יציאת המחלקה לחופשה לראש השנה הכוללת את להיטות מלבס לצפות בסצנה שבה רחמים שרותק לבסיס מסרב לקבל את ביקורן של אמו ואחותו ונשבר לבסוף ומחבק את אמו.
ליל סליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד עמוד 345.
פרק ראשון: חופשתו של מיקי מתוארת בגוף שלישי אך מזווית עינו והרגשתו של מיקי. מיקי בן יחיד, אביו מזדקן ואולי חולה, מקריא לו קטעים מהספר מסות מאת מונטיין על הידידות האידיאלית ופוסל את הידידות והחברות המוגדרות על ידי רוב האנשים. מיקי מעדיף בדרכו המעשית את הידידות הרגילה והפשוטה. הוריו מספרים לו כי בנם של חבריהם, נפצע קשה מאוד מעליה על מוקש. מיקי, המאוהב באחותו הצעירה של הפצוע, יעל, חושב שאולי בדרך זאת ימצא מסלול אל ליבה. הוא נפגש עם חברו עודד.מיקי נזכר באירוע בילדותו כשהיה עד להתעללות תלמידי התיכון באביו המורה, אירוע שמאז נטר טינה לאביו. עכשיו הוא מבין שעם מחלת אביו הוא מגיע לשלב של סליחה כלפיו.
פרק שני: אלון שהתנדב להישאר בבסיס כותב מכתב לחברתו דפנה, על התלבטויותיו בקשר להמשך ניסיונותיו להיאבק במערכת הצבאית שאינה מאפשרת לו לעבור לחיל קרבי, ועל אכזבתו ממנה על כך שאינה תומכת בו במאבקו. במקביל, מספר לו רחמים בן חמו, שרותק לבסיס, על הדיכוי וההשפלה שעבר כילד חוץ בקיבוץ עד שסולק בבושת פנים.
פרק שלישי: אבנר פוגש ברחוב בחופשתו בירושלים את יפה, חברתה הטובה של אהובתו הנשואה עליזה, השותפה לסודם. הקורא מתוודע ליחסיו של אבנר עם בני משפחתו: עם אימו הסולחת לו על מעשיו, עם אביו, אותו הוא שונא בגלל תכונותיו הנלוזות שבהן גם אבנר ניחן. ועם אחיו אבישי הנוטה לכיוון הדת ולהליכה בתלם ואינו מסכים לדרכו ההפוכה של אבנר. עליזה מסכימה להיפגש עם אבנר למספר דקות בחנות של גיסו, מפגש שבו הם מקיימים יחסי מין מהירים.
פרק רביעי: לאחר התעלסותם מודיעה לו עליזה כי הוא מתייחס אליה כאל זונה וכי יחסיהם הסתיימו. אבנר מנסה לשכנעה אך בליבו יודע כי הוא משתוקק להבטחה הגלומה בהזמנתו של חנן להשתתף במסיבה של הקבוצה הירושלמית. אחיו אבישי גוער בו על התנהגותו ואחיו הבכור, הסובל מפיגור, בניהו, מנסה לחונקו.
פרק חמישי: אבנר הולך למסיבה של חבורת הירושלמים המתקיימת בביתו של חנן. נמצאות שם ארבע בנות: מירי, זיוה, רותי ונירה. אבנר מנסה להתחיל רומן עם זיוה היפה, הקרה והמתנשאת. זיוה נמשכת אליו ואל דבריו, אך מוכנה רק להציע שיהיו "ידידים". אבנר המאוכזב מתעלל באישה משוגעת וחוזר לבית הוריו, לאמו המודאגת, בידיעה שמחר הוא חוזר לצבא.
התגנבות יחידים (חלק)[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד עמוד 508.
פרק ראשון: מלבס מתאר בגוף ראשון אותו ואת קיפוד בתורנות מטבח בקילוף תפוחי אדמה. הם עובדים תחת עינו הפקוחה של עוזר הטבח, סמ"ר מנצור. קיפוד שוטח בפני מלבס את דעותיו הפוליטיות שהן אנטי-מפא"י והממסד ההסתדרותי, ודעותיו החברתיות החוששות מהשתלטות תרבות בני העליות הגדולות מהמזרח על מדינת ישראל. הם פוגשים במטבח את זביק וג'ינג'י ממחלקה ג'. מתוארת שיבתם לבסיס בבוקר יום ראשון ושמחת הפגישה, גם של אנשי המחנות השונים
פרק שני: בערב יום הכיפורים פושטת הידיעה על מציאת נפט בחלץ. על רקע וויכוח בין אפס אפס וזכי עולה פרשת תאונת הרימון שבה השליך אפס אפס את הרימון החי לאחור ורק תושיתו של אלון שזינק והשליך את הרימון לטווח בטוח הצילה את המחלקה. החיילים שאינם צמים נפגשים לארוחה בחדר האוכל ומלבס פוגש שוב את אריק. הם דנים בחבריהם מן העבר והאם יש להם קשר אמיתי איתם. אריק אומר:" בעוד שנים אתה לא תזכור שום דבר חי, אמתי, רק ההווה נותן חיים לדברים. לכן הנידונים בתופת של דאנטה לא יודעים מה קורה בהווה, כי הם כבר לא חיים. הם מכירים רק את העבר ואת העתיד." "אז אצטרך להמציא," אמרתי, "ליצור מהדמיון זכרונות חדשים, במקום אלה שנעלמו, לברוא לי עבר חדש." (עמ'382-383).אריק מספר לו על גירושי הוריו הצפויים ועל היות הנישואין סוג של מפעל חיים שהוא הדבר הרציני והמשמעותי היחיד בחיים. לאחר פרידתם מלבס תועה בבסיס החשוך ומאבד את דרכו. הוא שב למחלקה לאחר שהוא עוקב אחרי עפרה וחברתה המטיילות בבסיס.
פרק שלישי: המשטרה הצבאית מבצעת פשיטת פתע על צריף המחלקה, בחיפושם אחר חבילת סמים שהייתה אצל סמי. בזמן החיפוש המדוקדק אצל כל חיילי המחלקה מתברר כי מלבס ראה את סמי מוסר בבהילות לאבנר חבילה קטנה. החיפוש מסתיים ללא תוצאות וגורם שוב להרגשה מלוכדת של חיילי המחלקה. הרגשה הנפגמת מוויכוח בין קיפוד ובין זכי. הפרק מסתיים עם התעוררותו של מלבס אל היורה שמזכיר לו את ביתו.
פרק רביעי: מתואר בגוף שלישי מנקודת ראות מיקי. בזמן ירידת גשם היורה שומרים מיקי ואלון בנשקיה. אלון מספר על אביו שנפל בילדותו ועל התמכרותו לספרות נופלי תש"ח ועל דבקותו בנושא הלאומי שהוא מעל לאישי ועל כך שהוא נחשב כיוצא דופן גם בחברה שלו. מיקי מספר לאלון על חוסר הצלחתו עם בנות ועל כך שלא שכב עדיין עם אשה. אלון מספר את סיפור ג'יבלי כדוגמה להקרבה ושר את שירו של ג'יבלי, "שאון התותחים נדם".
פרק חמישי: המספר מתאר את תיסכולו של אבנר מד"ש שקיבל מזיווה דרך מכתבה לחנן לאחר שאבנר שלח לה מכתב ארוך המגלה את נפשו. המחלקה יוצאת לתרגיל לילה המדמה סיור ומארבים כנגד פדאיון בפרדס באזור סרפנד. בזמן שכיבתו במארב, צללי הנוף המטושטשים מזכירים למלבס חלום ישן שנהג לחלום בילדותו, בזמן התקפות הערבים על המושבה בתחילת מלחמת העצמאות, כשאביו ואמו עומדים במשמרות ליד מיטתו. ההרהורים נקטעים לקול יריה. מתברר כי אלון פלט כדור בזמן הסיור בפרדס. המחלקה שבה לבסיס ואלון מבוזה במסדר על ידי מפקד המחלקה. המספר מתאר את הרהוריו של אלון בשאלות החיים והמוות לאור נאומו של אלעזר בן יאיר במצדה.
פרק שישי: בעקבות פליטת הכדור, אלון מטורטר ומושפל לאורך כל השבוע על ידי המפקדים. המפקד בני לוקח אותו למקלחות ומסביר לו כידיד, שהוא הולך בדרך מסוכנת, עליו להפעיל את ראשו וכי החזקים ביותר הם אלו שנשברים. מגיע ערב שמחת תורה, מיקי חוזר למחלקה מאימוני קבוצת הכדורגל הצבאית ומנסה להרגיע את אלון, אולם הוא בעצמו עצוב כיוון שנודע לו כי אחיה הפצוע של יעל מת מפצעיו. יוסי רסלר מוצא את הגיטרה היקרה שלו מנותצת בתוך הנרתיק. למיקי נודע מאלון כי רחמים בן חמו התוודה בפניו שעשה מעשה דומה בילדותו בקיבוץ. מיקי מאשים במעשה את רחמים ונותן לו אגרוף. המספר מבין ממבטו של אבנר כי הוא שבר את הגיטרה, אך שומר את הסוד לעצמו. למרות שחלק גדול מחיילי המחלקה טוען לחפות רחמים, בלילה מבצעת בו החבורה הירושלמית "שמיכה". רק אפס אפס, יריבו בכל הטירונות, ניגש לבדוק את מצבו של רחמים הנאנק מכאבים ומבכי.
פרק שביעי: נפתח בתיאור כאוטי (בדומה לפתיחת הספר). מתברר כי המחלקה נמצאת בקרון רכבת משא סגור, בצפיפות גדולה וללא אוויר, כשהחיילים עם חגורם המלא בדרך לסדרת שדה. דלתות הקרון נפתחות והם יורדים ומתחילים במסע קשה בשטח חולי אל המאהל המתוכנן. אלון נושא את רחמים על גבו למרות התנגדותו של זה, שגם נאלץ בעל כורחו להיות בן זוגו של מילר באוהל הסיירים.
פרק שמיני: מתברר כי הם נמצאים מצפון לאשקלון, אלון מתגלה כבעל ידע רחב בתולדות ארץ ישראל ונושא נאום קצר הצופה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הטירונים נשלחים לניווט בדד אל המאהל והמספר בטוח שיאבד את דרכו. מיד לאחר צאתו לניווט הוא זוכה לרגעי אושר של השלמה עם המציאות, הוא חובר אל אבנר והם מגיעים למאהל אל קומזיץ שבו מתעמת המספר עם המפקד בני הלועג לו על נגינתו בכינור בבית הספר היסודי. בן חמו נאלץ לשיר בקומזיץ על פי פקודה והוא שר את ההימנון הצרפתי. הקומזיץ נפסק על ידי גשם והם הולכים לישון באוהליהם.
פרק תשיעי: הגשם השוטף ממלא את האוהלים ומרטיב את כל יושביהם כולל ציודם. החיילים יוצאים החוצה וכשהמפקד מועלם פוקד עליהם לחזור לאוהלים הם לא ממלאים את ההוראה. מועלם לוקח אותם לריצת חגור על הכביש הסמוך והם מתחממים. הם נעצרים לשבת על גבעה ומועלם גוער בהם על פינוקם, בשעה שמשפחתו והוריו המבוגרים יושבים במעברה ללא מחסה מהגשם וגם חלק מהורי החיילים במחלקה נמצאים במצב דומה. זכי מגיב ומעלה את נושא הישראלים מול העולים ונפתחת שיחה פתוחה בנושא זה. כשאור השחר מאיר שם לב מועלם למילר השכוב בקצה המעגל. הוא חש אליו ומתברר כי אין לו דופק. מועלם שולח את אלון ומיקי בריצה אל המאהל להזעיק ג'יפ עם חובש, אך לכולם ברור כי מילר מת. בבוקר מתחיל התרגיל המסיים של הסדרה: התגנבות יחידים אל גבעה עליה יושבים המפקדים. המקדים יורים כדורים חסרי קליע על הטירונים ומפחידים אותם (קטע סתמי, נראה כאילו הקטע הוכנס כדי להצדיק את שם היצירה המרמז על שבירת הכלל והתגנבות היחיד). בקומזיץ שנערך לסיום הסדרה מקבלים הטירונים את המפקד מועלם בשיר "בן ציון סמוכה - אין כמוך" ומריעים כיפק היי למחלקה. המפקדים פוקדים על רסלר לנגן שירים באקורדיון ובבן חמו שוב נעורה הרוח והוא מרקד סביב למדורה. בלילה באוהל מתברר כי רגליו של אבנר חולות מאוד לאחר שלא הסיר את נעליו עוד מלפני הגשם. מלבס מתוודה בפני אבנר על כך שבכוונה לא העירו בזמן שתפסו אותו שובר שמירה ואבנר אומר לו כי ידע זאת.
שאון התותחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד הסוף בעמוד 597
פרק ראשון (עד עמ' 539): עוקב אחרי חלק מהגיבורים בעת יציאתם לחופשת סוף שבוע. המעברים בין הדמויות והסצינות בהן הן נמצאות הוא פתאומי ולעיתים לא מובן. מיקי מגיע להתארח בקיבוצו של אלון. הוא פוגש את חברתו, דפנה והיא מספרת לו שאלון לקח את מדי הסגן בצנחנים של אחיה ונסע לחיפה להסתובב שם בתלבושת זו. היא מבקשת ממנו שלא ינטור לאלון ושיתמוך בו כשאלון יפול. אלון שב ממסע ההתחזות שלו ומסתובב עם מיקי בבית הוריו ובחדרו, שם הוא מראה למיקי ציורים שלו - ציורי עירום של דפנה. מיקי נפעם הן מיכולת הציור של אלון והן מהכמתו לחשוף את עירומה של חברתו בפניו. אלון מדגיש כי זהו הפירוש האמנותי שלו לדפנה ואין הדבר דומה לכך שמיקי ראה אותה עירומה. בערב הוא משתתף יחד עם אלון ודפנה בריקודי עם. למרות הסתייגותו הראשונית הוא משתתף בהורה וחווה את הרגשת היחד.
אבנר, הכרוך אחרי זיוה, אורב שני ערבים ליד ביתה בתקווה שתצא והוא יוכל לדבר איתה. כשנואש הוא הולך לביתו של יוסי קרמר. הוא מתוודה בפניו כי שבר את הגיטרה שלו. יוסי אינו מוכן לסלוח לו על המעשה הנפשע ומציין גם כי העוול הגדול הוא לרחמים שהוכה על לא עוול בכפו. הוא אומר לו כי זיוה אינה גרה בכלל במקום שחשב ומוסר לו את כתובתה של מירי. אבנר פוגש את מירי ולמרות התנגדותה, הוא מפתה אותה ללכת עמו למחבוא האהבים שלו בחנות של גיסו.
רחמים מוכה בחגורה על ידי דודו הזקן בשל מעשיו שנתפשים על ידי הדוד כחטא חמור. רחמים מתכנן שעת כושר שבה אין איש בבית, לוקח בקבוק חומר דליק, שופך סביב הצריף של הדוד הישן במיטתו, מצית את הצריף, אך במקום לנוס ולהיפטר מהבקבוק, הוא נשאר במקום מוקסם וצופה באש.
פרק שני (עד עמ' 569): הטירונים בבסיס נכנסים לקצין מיון מקומי שיקצה אותם לחילות והיחידות השונים. אלון מצליח לקרוא בנייר שהקצין רושם כי שובץ לקורס שוטרים צבאיים. הוא מחליט לנהוג בזלזול בכל הסדרים סביבו (כמו מאיר הר ציון) ואומר: "זה בכלל לא מעניין אותי" (הסדר הצבאי). כל המחלקה מתגייסת לשכנעו לחזור לתלם לפני שייענש בחומרה. מלבס ויוסי מנקים את השרותים ומתעמתים על רקע שתיקת מלבס בנושא שבירת הגיטרה של יוסי. יוסי שוב שונה את משנתו על האמנות. סמי דורש מאבנר את החבילה שמסר לו כשהמשטרה הצבאית חיפשה בצריף המחלקה. אבנר אומר לו שזרק אותה למחראה וסמי תוקף את אבנר במכות ובסכין. אלון מנטרל את סמי, לוקח את הסכין ומגרש את סמי. עופרה המד"סית מגיבה להטרדה של מיכה באופן רשעי ותגרני. על רקע התקרית עם סמי, נושא אלון נאום ציוני אשר זוכה לצחוקים מחלק מהטירונים על כך שהוא מדבר כמו זקן מהעלייה השניה. אלון חולם על קומנדקר הפורץ לבסיס כשהנוסע הקדמי הוא דמות ידועה (אריק שרון) ובמושב האחורי יושב מיקי. אלון מתנדב לשמירה הבסיסית. בגזרה לידו שומר אבנר הנזכר במפגש המיני עם מירי ובהתנהגותו המתנכרת אליה לאחריו. בני מגיע לבדוק שמירה ומדבר עם אלון. אומר לו כי שובץ למשטרה צבאית, אלון משיב כי זה לא יקרה. בני אומר לאלון שייקח את עצמו בידיים ולא יעשה שטויות ועוזב. לאחר מספר דקות נשמעת יריה.
פרק שלישי (עד עמ' 585) אבנר מספר בצריף כי אחרי הירייה אלון היה בהכרה ושר את "שאון התותחים", מספר על הפינוי של אלון וכי לא ידוע מה מצבו. מיקי כועס על אלון, גם על הידידות שהופרה בביקורו בקיבוץ וזעם על הפגיעה בגוף שאולי תגיע למוות. אבנר מספר לקיפוד כי נטש את חלומותיו אודות זיוה והוא מתרכז במירי ורוצה שתהיה אשתו. מיקי מבקש מיוסי וחנן המתכוננים למסיבת סיום, לשיר את שאון התותחים, אך לא יכול לעמוד בכך ונמלט מהצריף. מיקי (אולי הוא ואולי המספר?) חולם שוב את החלום על גבר העומד וחצי גופו התחתון במים ונושא עליו תינוק שכל כובד העולם בו. אבנר, זכי ואלברט מנסים לשפר את מצב רוחו של מיקי ולוקחים אותו לזונה במעברה. למרות קשיי תקשורת עם הזונה - הסוף מספק מבחינת מיקי. באותו זמן מגיעים הג'ינג'י וזביק מהמחלקה השנייה ומספרים כי אלון מת מפצעיו. מאוחר יותר מגיע מועלם לצריף ומודיע על מות אלון מפצעיו.פרק רביעי: מתחיל שוב בחלום של מיקי. הטירונים יוצאים לריצת בוקר ונתקלים במחלקת ,בנות מונהגת על ידי עפרה, החוזרת לדמותה המצודדת. מיקי מבקש מקיפוד שיקרא לזביק המתקשר כדי שיתקשר עם אלון המת. זביק אומר שצריך לעבור זמן עד שזה אפשרי. מיקי מבטיח שיחזור אליו בעוד חצי שנה, אך זביק אומר לו שלא יגיע כי כולם שוכחים. הם מתערבים על כך. מועלם מגיע ומודיע לאפס אפס שאשתו ילדה והוא משוחרר עד למחרת לבקרה. אפס אפס מאושר מכך שנולד לו ילד סברה. הוא רץ בגשם עם מדי הא שלו כשחבריו עוקבים אחריו כשברקע נשמע אימון המקהלה של מחלקה ג: בן אדם התחיינה העצמות האלה....
תרגום מונחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדרת שטח או סדרת שדה, בקיצור, "סדרה", בתרגום הספר לאנגלית תרגמה דליה בילו ל"outdoor training series".
סרטונים יפים לשירים יפים ביוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ורג'י גירל של המשחרים
- ריקי נלסון מעפעף בעיניו את Lonesome Town
- אנריקו מסיאס לא שוכח את עיר הולדתו, Non je n'ai pas oublie. בשבת 19/05/12 שודרה ב"עפיפונים" ב-88fm גירסה עברית נדירה של השיר, בביצוע גדעון גרייף. הפזמון הוא: "לא, לא שכחתי דבר, כל שחלף ועבר, כל שהיה ונגמר, ונגמר לעולם, לעולם"
- "Easy To Hard", ביצוע של שריל בארנס מתוך הסרט "שיער" של מילוש פורמן