משתמש:Slav4/ארגז חול/חורנים
החורנים היו פלאחים עניים מהחורן שבדרומה של סוריה.הם הגיעו לארץ ישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20, באופן בלתי חוקי כדי למצוא בה פרנסה, והתגוררו בשכונות עלובות שהיו בנויות מפחונים וסוכות רעועות בקצווי חיפה ויפו וסביב המושבות. החורנים היו שותפים פעילים בעבודות קשות (בנין, סבלות וחקלאות), אך גם מעבריינות לא משכו את ידם. בהמשך נקראו בשם חורנים, גם זרים אחרים שבאו מחוץ לגבולות הארץ[1] ועם הזמן הפך השם "חורנים" לכינוי גנאי לאנשים עניים הלבושים בבלויי סחבות, והופעתם החיצונית אינה מעניינת אותם.
1[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסמיה או אל-מסמיה (ערבית:المسمية الكبيرة) היה יישוב ערבי באזור השפלה, ליד גדרה של היום. תושביו היו מהגרים חורנים[2] מן החורן.
הפועלים היו מעזה ובדואים מהסביבה. והפקת הגופרית בוצעה בדרך פרימיטיבית. התנאים הירודים גרמו לכך שהערבים המקומיים סירבו לעבוד בהפקה והחברה נאלצה להביא בדואים מסיני ואחר כך חורנים מהגולן לבצע את עבודות הכרייה.
סומייל או אל-מסעודיה (ערבית: صميل או المسعوديّة ; מתועתק גם כ"צומייל", "צומיל" או "סומיל"[2]) היה כפר ערבי שהתקיים במישור החוף, והחל משנות ה-30 נכלל בעיר תל אביב. תושביו, מהגרים, רובם פלאחים מצריים - חמולת צראפי וחמולת דג'אברה (אבו ג'ברא), מעוטם בדווים מחצי האי סיני ובודדים, חורנים מן החורן.
ג'סר א-זרקא, כן התיישבו ביישוב חורנים מסוריה שהובאו על ידי העות'מאנים וגידלו בתחילה בהמות בעמק החולה
תחנה 6 - משטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעברית "משטרה" בערבית "אל נוקטא" באנגלית "פוליס סטיישן" הייתה תחנת חניה. ק"מ 1.200 נ.צ. 151681-1245447 . מדובר בתחנת חניה בלבד ליד הטיגארט של משטרת חיפה המנדטורית, שם ירדו השוטרים שהגיעו ממקומות שונים בגליל ובכנרת, כדי לקבל את ה-"פס" (אישור חופשה) לפני הנסיעה הביתה. הטיגארט שימש גם כתחנת רוכבים מרכזית, וכן כמקום אליו הובאו מפירי סדר חורנים שנתפסו באזור תל אביב יפו, ונמסרו ליד אנשי יחידת "המשטרה המעולה" לצורך הובלתם לתחנת אל-חמה לשם גירושם למקום ממנו באו - החורן, שטח המנדט הצרפתי (דרום סוריה של ימינו).
nrg[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזירה הלשונית, באתר nrg גיורא מגל כותב: "החורנים אינם בדואים מירדן, אלא ערבים מוסלמים המתגוררים בהרי החורן הנמצאים בחלק הדרום מזרחי של רמת הגולן בקרבת הירמוך. הם הגיעו בתקופת המנדט כסוורים לנמל חיפה וזילזלו בהם עקב הופעתם המוזנחת". יורם ויינברג מוסיף תמונה מאלבומו של אביו, אשר צולמה בשנת 36'. "לדברי אבי אלו חורנים שבאו לחפש עבודה בנמל תל אביב". יש לציין כי הכינוי "חורנים" לבדואים של ירדן נקוט בפי הערבים הישראלים.
http://www.faz.co.il/story_2351 היהודים שהלכו להתיישב בחורן התביישו להיקרא חורנים כי בעיני הדמשקאים הייתה זאת בושה להיות חורני הוא נחשב לאדם פשוט שעובד בעבודות הכי שחורות, ישן ברחוב, ואוכל לחם וזיתים. אם יש לו עבודה הוא עובד ואם לא יושב בשמש ומחכה. מעמדו היה נחות מפאלח[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השל פרומקין העליה העברית והמשק העברי מתוך ארכיון דבר, 18 בספטמבר 1934
- הנמלים מוצפים חורנים, מתוך ארכיון דבר 28 בפברואר 1935
- תסיסה בין פועלים ערבים, מתוך ארכיון דבר 17 ביוני 1934
- נאסרו חורנים, מתוך ארכיון דבר 20 בדצמבר 1937
- עוד חורנים נשלחו מן הארץ, מתוך ארכיון דבר 7 במרץ 1937
- קטטה ביפו, מתוך ארכיון דבר 7 בפברואר 1937
- בתל אביב וביפו, מתוך ארכיון דבר 11 ביוני 1936
- עלו על גדר המגרש, מתוך ארכיון דבר 13 באוקטובר 1935
- שבעה אנשים תחת משא של שקי קמח, מתוך ארכיון דבר 18 בספטמבר 1935
- חורנים במקום ביתרים
הערות שולים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משה שרת (עדות), עדותו של מ. שרתוק על הקיפוח בעבודות ובשירותים הציבוריים, מתוך ארכיון דבר 7 בינואר 1937
- ^ יעקב סעד ז"ל אתר אירגון יוצאי דמשק בישראל
