משתמש:Sky145/כריס אופילי
כריס אופילי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריס אופילי (Chris Ofili), נולד בשנת 1968, הוא צייר בריטי שזכה בפרס טרנר הבריטי, פרס הניתן לאומנים בריטים מצליחים. אופילי ידוע בעבודתו המיוחדת עם צואת פילים, סגנונו של אופילי סווג כ-"אמנות שחורה". אומנות שמתמקדת ביצירותיהם של אמנים שחורי עור, בהם יש נוכחות דמויות שחורות עור. אופילי גר בטרינידד טובגו בעיר פורט אוף ספיין משנת 2005. בנוסף לכך, אופילי ומשפחתו שכרו מספר בתי קיץ בלונדון ובברוקלין, שבכולם יש גם סטודיו לציור. [1][2]
חייו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוריו של כריס, מאי ומייקל אופילי, עזבו ביחד את ניגריה בשנת 1965 ועברו לגור במנצ'סטר שבאנגליה. לאחר שלוש שנים, נולד ילדם השני, כריס. המשפחה הייתה בת שישה נפשות, האב, האם וארבעת ילדיהם: אנתוני, כריס, פרנסיס וג'וזפין. שני ההורים פרנסו את הבית, ועבדו ביחד במקוויטיס, חברת ממתקים אנגלית מפורסמת. כשהיה כריס אופילי בן אחת-עשרה, עזב אביו את המשפחה עם אישה אחרת, ועבר לגור בניגריה. כריס מספר שנושא אביו לא מכביד עליו במיוחד; "העזיבה שלו לא הייתה מפתיעה, כי תמיד הייתה להם מערכת יחסים מעורערת". אימו מאי פרנסה את המשפחה, ונעזרה בדודו פסטוס, אחיו של אביו.
כל ילדי בני משפחת אופילי למדו בבתי ספר קתולים, כריס ואחיו הבכור אנתוני, אף היו ילדי מזבח בכנסייה המקומית. כריס מספר שנהנה מכך, ושחשב להיות כומר. בזמן שהיה בחטיבת הביניים כריס הפסיק ללכת לכנסייה, והתחיל להשקיע יותר מאמץ בלימודים ובכדורגל. עד שהיה קרוב לסיום התיכון, הוא לא חשב בכלל ללמוד אומנות, רק אז עלה בדעתו שאולי הוא רוצה ללמוד עיצוב רהיטים. אופילי ניסה להתקבל למכללת טמסייד שבשולי מנצ'סטר כדי ללמוד יותר על עולם האומנות במלואו, ואף הצליח, שם הוא למד טכניקות אומנות רבות. כריס מספר שאחד מהמורים במכללה בלט בעיניו, בגלל דרכו הייחודית ללמד; מדי פעם אמר לתלמידיו לחלק את עבודתם לארבעה חלקים, לזרוק שלושה, ולהגדיל את קנה המידה של מה שנשאר. טכניקה שכריס לא רק העריץ, אלא גם שמר ואימץ. בסופו של דבר, כריס הבין שבאומנות אין נכון ושגוי, ורק בחצי הדרך לסיום הקורס החליט שרוצה להתמחות בציור. בסוף אותה שנה, כשגמר את הקורס במכללת טמסייד, התקבל למכללת צ'לסי לאומנות שבלונדון, לקורס של שלוש שנים. שם, בשנת 1991, עשה תואר ראשון באומנות. את התואר השני הוא עשה במכללה המלכותית לאומנות, שגם היא בלונדון. בקיץ של אותה השנה נסע אופילי לזימבבואה לסדנת אמנות של שלושה שבועות, והמשיך לעוד שלושה שבועות לטיול במדינה. בסתיו 1992, קיבל מלגת חילופי תלמידים לבית ספר לאמנות בברלין, גרמניה. אופילי מספר שהאווירה בברלין הייתה מאוד משוחררת וקלילה. שם, אופילי התחיל למכור את צואת הפילים שהביא איתו מזימבבואה. אותו דבר הוא עשה גם מאוחר יותר, בשכונת איסט אנד שבלונדון, כשחזר מגרמניה. בשנת 1993, סיים את לימודיו במכללה המלכותית לאומנות.[1][2]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת דרכו מצא אופילי סטודיו לאמנות, אך עדיין עבד במספר עבודות נוספות בכדי להתפרנס. בשנת 1992 ביקר בזימבבואה שם קיבל השראה לסגנון אמנותו, שכלל ציורים מופשטים וחופשיים יותר. בנוסף בביקורו שם קיבל את הרעיון לצייר עם צואת פילים. שנתיים מאוחר יותר דמויות וצורות נכנסו לעבודתו, כשרב דמויותיו שחורות. אופילי רצה לבחון את הפנים השחורות בדרך כנה יותר, עליזה יותר, מזעזעת יותר. במהלך שנת 1996, אופילי מצא לעצמו סטודיו חדש ועבר דירה, דבר שהשפיע על ציוריו. ציוריו דיברו בעיקר על סטריאוטיפים שיש על אנשים שחורים. העבודות האלו, שלבסוף הפכו לתערוכה הראשונה של אופילי, הוצגו כולן תחילה במספר גלריות בלונדון, ולאחר מכן גם בגלריית האמנות באוניברסיטת מנצ'סטר.
בשנת 1998 זכה בפרס טרנר בזכות עבודתו "No woman, No cry", שתיאר את דורין לורנס הבוכייה, אמו של נער בריטי שחור שנדקר למוות בתחנת אוטובוס על ידי קבוצה של גזענים.
בשנת 2003 נבחר אופילי לייצג את בריטניה באירוע הביאנלה שבונציה, אירוע לתיאור תערוכות אמנות עכשווית בינלאומיות. בשנים 1995 - 2005 צייר אופילי בעיקר בצבעי מים. בשנת 2005 עבר אופילי מלונדון למדינת האיים הקריביים טרינידד וטובגו, ושם שינה קצת את סוג ציוריו. הוא התחיל בסדרת ציורים חדשה שנקראה " הרוכב הכחול " שכללה ציורים המורכבים מגוונים כהים של כחול. ציורים נוספים של אופילי שנעשו בתקופה הזאת ואחריה, מלאים בצבע וכוללים צורות אנושיות חצי מופשטות. את פסליו הראשונים יצר אופילי בשנת 2005 ולאחר מכן הוא יצר עוד פסלים, אבל הפסלים שלו לא נכנסו לתערוכה שלו ב - 2010. תערוכה זו של אופילי הייתה במוזיאון טייט שבבריטניה, המוזיאון הלאומי של בריטניה לאמנות מודרנית ובריטית, וכללה ציורים רבים שלו.[1][2][3][4]
השפעות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגנונו של אופילי הושפע ממספר אמנים שונים, כמו ז'אן מישל בסקיה, שהיה אמן גרפיטי אמריקאי משנות ה-80; גאורג בזליץ, צייר ופסל גרמני משנות ה-60; פיליפ גסטון, אמן יהודי-קנדי-אמריקאי; ג'ורג' קונדו, צייר ופסל אמריקאי. הדבר שמאפיין במיוחד את כל האמנים האלה הוא סגנון האמנות שלהם, שהוא מאוד חופשי, מלא צורות וצבעים ולא הרבה ריאליזם, ממש כמו אופילי. בשנת 1998, אופילי זכה בפרס טרנר, פרס הניתן לאמנים בריטיים עכשוויים. [1][2]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Calvin Tomkins, Into The Unknown: Chris Ofili returns to New York with a major retrospective, The New Yorker, September 29, 2014
- ^ 1 2 3 4 Chris Ofili: Night and Day, NEW MUSEUM
- ^ Michael Kimmelman, Wake up. Wash face. Do routine. Now paint., The New York Times, 8, May, 2005
- ^ Carol Vogel, An Artist's Gallery of Ideas: Chris Ofili's Watercolors, The New York Times, 5 May 2005