משתמש:Seanprlv05/מדינת החשמונאים

מדינת החשמונאים היא המדינה שקמה בשטח ארץ ישראל אחרי מרד החשמונאים נגד השלטון הסלווקי מעלייתו של מתתיהו הכהן (167 לפנה"ס) ועד מותו של אחרון מלכי בית חשמונאי, אנטיגונוס השני בשנת 37 לפנה"ס בעקבות הכיבוש הרומי.

התנהלות מדינת החשמונאים מבחינה כלכלית

ההשלכות נבעו בעיקר מכיבוש שטחים נוספים בארץ ישראל. עד תקופה זו, התגוררו היהודים בשטח מצומצם בתוך הארץ, ללא מוצא לים התיכון, ולא התערבו במסחר בינלאומי, כפי שהעיד יוסף בן מתתיהו. אבל החשמונאים הרחיבו מאוד את הממלכה, בעיקר בימי יונתן החשמונאי, וכן בימי אחיו שמעון ובנו יוחנן הורקנוס, ואחריהם בימי אלכסנדר ינאי. להתרחבות זו היתה גם משמעות כלכלית

אלכסנדר ינאי, למשל, ניסה להטיל מס על הנבטים, שהסחר הבינלאומי היה עיסוקם העיקרי. הנבטים, כצפוי, לא אהבו את הרעיון. לינאי לא היתה ברירה אלא לכבוש את עזה, נמל היצוא העיקרי מארץ ישראל למצרים ולמדינות הים התיכון. כיבוש זה אילץ את הנבטים לשלם עבור השימוש, ובמידה מסוימת, הכניס גם את היהודים עצמם למסחר הבינלאומי. לכן, זה לא מפתיע שעל מטבעות מתקופת אלכסנדר ינאי, נחקקו דמויות של אוניות וסמלים של עוגן.

מס על שימוש בנמל הייתה שיטת מימון מוכרת לשלטונות. שנים רבות אחר כך, נאלץ הורקנוס השני לשלם סכום לא מבוטל ליוליוס קיסר, על השימוש בנמל יפו. התשלום נקבע לכמות שנתית קבועה של חיטה.

חיטה לא היתה ענף יצוא בולט, ובשנות בצורת היה יבוא קבוע של חיטה ממצרים. ענפי היצוא הבולטים היו שמן זית ויין.

יצוא ויבוא יוצרים בעיות: חשיפה ליבוא מתחרה, הגנת תוצרת הארץ, חשש מאבטלה בגלל יבוא זול וכו'. שניים מראשי הסנהדרין בתקופת החשמונאים, מצאו לכך פיתרון פשוט למדי, שספק אם היה מתקבל היום על דעת משרד התמ"ס: השניים, יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, פשוט "גזרו טומאה" על ארצות הגויים ועל כלי זכוכית.

הגזירה הגבילה מאוד מעורבות של יהודים במסחר הבינלאומי, ובעניין הזכוכית - מנעה יבוא כלים כאלה בעיקר מהערים הפניקיות בלבנון. הגזירה התקבלה, כמובן, בהתלהבות על ידי יצרני כלי הזכוכית היהודים בגליל, שבכך נמנע מהם יבוא מתחרה

מדיניות החוץ של מדינת החשמונאים

השליטים החשמונאים  היו צריכים להחליט מהי הדרך הנכונה ביותר לשרוד כשהכוחות שסביבם אשר הם צריכים לתמרן הם:

1. בית סלווקוס ששולט בסוריה
2. בית תלמי ששולט במצריים
3. עמים נוכריים שונים היושבים מסביב ליהודה
4. רומא, אימפריה חדשה שגדלה במערב,

תוך כיבושים של שטחים שהיו שייכים לפני כן לממלכות הלניסטיות כולל בית סלווקוס.

רוב המנהיגים החשמונאים התגברו על קושי זה  בכך שניצלו את חולשתה של הממלכה הסלווקית והעברת הנאמנות למתחרים השונים בתוך הממלכה על השלטון. הממלכה הסלווקית הלכה ונחלשה בשנים אלו, גם בגלל לחץ של מעצמות אחרות וגם בגלל מריבות פנימיות על השלטון. החשמונאים השכילו לנצל את החולשה ואת המריבות הפנימיות כדי לכרות ברית עם מנהיג סלווקי אחד כנגד השני.

הם התחברו לאויבי הממלכה הסלווקית ולכוחות ששאפו להחליש את בית סלווקוס. בית תלמי היה החשוב שבהם. וכן הם כרתו ברית עם רומא , ששיתפה פעולה עם החצר התלמית כנגד בית סלווקוס. יהודה הייתה במחנה אחד עם אויבי הסלווקים - מצריים ורומי - והפיקה תועלת ממדיניותם המשותפת, אשר ביקשה להחליש את בית סלווקוס. שליטי החשמונאים העריכו נכון את הגורמים הבינלאומיים שסביבם והרוויחו מהבריתות שכרתו.

יחסם של מדינת החשמונאים מול פלגים שונים במדינה

בתחילת ימי הממלכה החשמונאית גילו הפרושים אהבה וכבוד לחשמונאים, ואולם, בעקבות מדיניות פעולותיהם של המנהיגים החשמונאים בתחומים שונים, היחסים בין הקבוצה לשלטון החמירו ונוצר קרע חברתי בין השניים. בין הגורמים השונים לקרע: מדיניות הכיבושים של ממלכת חשמונאי, הנאת השכבה העשירה משלל הכיבושים, חוסר הסכמה בנוגע למדיניות של גיור בכפיה, ולקיחת סמכויות שיפוט נרחבות, העסקת צבא שכירים, והשפעת התרבות ההלניסטית שהלכה והחריפה.

בימי יוחנן הורקנוס נוצר קרע בין חכמי הפרושים - ההנהגה הדתית של העם , לבין בית חשמונאי . הסיבות לקרע היו כנראה רצונו של יוחנן הורקנוס לחזק את מעמדו כשליט יחיד,  ובדומה למלכים ההלניסטים - להרחיב את סמכויותיו וליטול לעצמו גם סמכויות חקיקה ושיפוט

עוד הקרע בין מנהיגי הפרושים לבית חשמונאי החמיר בימי אלכסנדר ינאי , בגלל תהליכים של אימוץ התרבות ההלניסטית שהיו מובהקים מאוד בתקופת שלוטנו התנהלות ממלכתו של ינאי לא התאימה לציפיות שהיו לפרושים ממדינה יהודית . לדעתם, הממלכה היתה צריכה להתנהל על פי חוקי התורה ואילו חצרו של ינאי דמתה לחצר הלניסטית יותר מאשר לחצר של מלך יהודי. בנוסף הפרושים התנגדו לכך שהכתיר עצמו למלך- מהיותו לא שייך לשושלת דוד.

הקרע בין בית חשמונאי לפרושים התמתן בימי המלכה שלומציון אלכסנדרה . ימי שלטונה היו ימים של שיתוף פעולה בין בית חשמונאי לבין הפרושים . זאת כיוון שחלקה את סמכויות המלוכה והכהונה לשתי בניה, דבר שהיה אחר מגורמי המחלוקת בין הפרושים לשליטי חשמונאי שנהגו לערב את סמכויות אלובימי כוהני בית חשמונאי הקבוצה הצדוקית בחברה תמכה והשתלבה בשלטונו של בית חשמונאי. הם העניקו חשיבות רבה למדינה החשמונאית. נטלו חלק בחיים המדיניים והצבאיים, ונהלו קשרים הדוקים עם ההנהגה החשמונאית הדבר נבע מרצונם לשמור על מעמדם הגבוהה בחברה, ובאינטרס של בית חשמונאי לקשור איתם קשר מהיותם קבוצת "האצולה" המבוססת בחברה

הצדוקים תמכו במדינויות שונות שבצעה הממלכה החשמונאית מתוך אינטרסיים אישיים לשלל וכוח: כמו מדינות הכיבוש. בין הגורמים שהביאו להתקרבות בין הצדוקים לשלטון הייתה החמרת השסע בין השלטון לפרושים שהתבסס על גורמים שונים כמו : התנגדות להחזקת צבא שכירים, ורצונם להגביל את סמכות המלך, והעדפת התואר נשיא, נושאים בהם לרוב עמדה החברה הצדוקית לצד השלטון החשמונאי , וזו הסיבה ששליטי חשמונאי הרבים תמכו וקשרו את קשריהם עם קבוצה זו

יחסם של האיסיים אל שלטון המלכים החשמונאים היה עוין. האיסיים התנגדו לאיחוד הכהונה הגדולה והשלטון המדיני בידי השליטים החשמונאים. טענו שהשלטון החשמונאי פוגע בקדושת בית המקדש , שהשלטון מושחת ומעוות את הדת היהודית. ראו בו ככופר.

מצבה הדתי של מדינת החשמונאים

בניו של מתתיהו ביקשו להקים מדינה יהודית עצמאית , מטוהרת מפולחנים של עבודת אלילים, ולכן נלחמו בנוכרים שישבו בא"י . המלחמה שלהם הייתה בעיקר מלחמה תרבותית כנגד תרבות הלניסטית, ולכן בכל מקום עליו השתלטו יצאו בתוקף כנגד תרבות זו. במשך שנות קיומה של ממלכת החשמונאים ניכר שינוי מוחלט במדיניות זו והשליטים החשמונאים האחרונים אימצו שמות הלניסטיים, ניהולו חצר מלכות מפוארת בסגנון הלניסטי, והחזיקו צבא שכירים בדומה לממלכות ההלניסטיות. החשמונאים המאוחרים אימצו סממנים הלניסטיים אבסולוטיים והדבר בא לידי ביטוי בשמותיהם ששילבו שם יהודי ושם הלניסטי ובגינוני המלכות שלהם. למרות כל אלה לא ניתן להגיד שתנועת  ההתייוונות התחזקה בחסותם של החשמונאים. החשמונאים לא שינו את הדת ולא ויתרו על המטרות הלאומיות. הם השתמשו בכלים הלניסטיים כדי להגשים מטרות יהודיות. נכון שאריסטובולוס וינאי חיקו את מנהגי החברה ההלניסטית, אבל היה זה חיקוי חיצוני ולא התנכרות לדת.

כיבוש יריחו

יונתן החשמונאי ששלט בארץ ישראל מיד לאחר מות אחיו יהודה המכבי, כבש את יריחו והפך את העיר לרכושה פרטי של משפחת החשמונאים. לאזור יריחו הייתה חשיבות כלכלית. השטח היה פורה מאוד, גידלו בו חיטה, וכן מטעי אפרסמונים שנחשבו בעולם לצמח בושם יקר. החשמונאים הרוויחו לא מעט מיצוא צמח בושם זה. אפשר היה גם להרוויח מייצוא של עבדים, בעיקר למצרים, מבין העמים הלא יהודים שגרו באזורים שנכבשו במלחמה.

לא ידוע שמישהו בעם ישראל מחה נגד משפחת החשמונאים, על כך ששטחים שנכבשו הפכו לרכושה הפרטי. זה היה הנוהג, ולא הייתה להם סיבה להתלונן על השחרור מעול הסורים הסלווקים, שהחל על ידי אחיו של יונתן, יהודה המכבי. יהודה המכבי גאל את ירושלים, טיהר את קודש הקודשים וחנך את בית המקדש ולכך השלכות כלכליות ברורות, פחות מוכרות