משתמש:Ronattar/הצעה מזכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

- *זהו נושא מתוך דיני החוזים*

ס'7 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973: " הצעה שאין בה אלא כדי לזכות את הניצע, חזקה עליו שקיבל אותה, זולת אם הודיע למציע על התנגדותו תוך זמן סביר לאחר שנודע לו עליה".

למרות ששתיקה כשלעצמה אינה מהווה בדרך-כלל קיבול, שונה הדין לגבי הצעה מזכה. הצעה כזו ניתן לקבלה על- ידי העדר תגובה, מכוח חזקת הקיבול. על מנת שתחול חזקת הקיבול נדרש כי ההצעה תהא כזאת "שאין בה כדי לזכות". תנאי הכרחי לתחולת החזקה הוא העדר של חיוב לצד ההנאה שבהצעה.[1] מניח החוק כי כאשר ההצעה נועדה לטובתו של הניצע, גבוהה יותר ההסתברות שהוא יקבלה מאשר שלא יקבלה, ולכן אין צורך בעשיית מעשה שיש בו ביטוי חיצוני להסכמת הניצע לקבל את ההצעה. אין הוא חייב בהודעת קיבול, ולא נדרשת ממנו כל התנהגות אחרת אשר תעיד על קיבול.[2] כדי שהצעה תיחשב כמזכה עליה להיות נקייה מחיובים חוזיים, בין הצדדים לחוזה לבין עצמם. חיובים חיצוניים, מכוח החוק, אינם שוללים מהצעה את מהותה כהצעה מזכה שעליה חלה חזקת הקיבול. חזקת הסכמה קיימת גם על חוזה לטובת צד שלישי ועל מקבל מתנה. אולם, שלא כמו לגבי חזקת קיבול והצעה מזכה, ההנאה והזיכוי של המוטב או של מקבל המתנה יכולים להיות מלווים בחיוב.[3] הסדר מסוג זה בסוגים שונים של עסקאות, כגון עסקאות חסד בהן קיימת הסתברות גבוהה כי הניצע יסכים לקבל את טובת ההנאה. לדוגמא- סעיף 3 לחוק המתנה הקובע: "חזקה על מקבל המתנה שהסכים למתנה, זולת אם הודיע לנותן על דחייתה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו עליה".[4]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (דין, תשס"ה-2005).
  2. ^ דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 233 (1991).
  3. ^ גבריאלה שלו, לעיל ה"ש 1.
  4. ^ דניאל פרידמן ונילי כהן, לעיל ה"ש 2.