משתמש:Pashute/מגילת תענית
 |
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| שיחה | |
 | |
| העמוד הראשון של מגילת תענית בתוך המהדורה שנדפסה בשנת ה'ש"ם | |
| מהדורות נוספות | |
|---|---|
| תאריך מהדורה ראשונה | מנטובה רע"ד |
| תאריך מהדורה מדעית | מהדורת ורד נעם, ירושלים תשס"ד |
| כתבי יד | אוקספורד, פרמה |
| פרשנים |
|
| קישורים חיצוניים | |
| ויקיטקסט | מגילת תענית |
| ספרות חז"ל | ||
|---|---|---|
| מדרש | מדרשי הלכה • מדרשי אגדה |  |
| ספרות המשנה | מגילת תענית • משנה • תוספתא | |
| תלמוד | תלמוד בבלי • תלמוד ירושלמי | |
מגילת תענית (במקורות קדומים כונתה גם המגילה[1]) היא רשימה קצרה בשפה הארמית המכיל רשימה של 35 ימי שמחה או תקופות שמחה, בעקבות מאורע נצחון או הצלה של היהודים, בתקופת הבית השני. במגילה מוזכרים ארועים מימי תחילת ההלניזם ועד סמוך לחורבן. גרסה חלקית של המגילה השתמרה בתוך נוסחי המשנה הארצישראלית שבמסכת תענית, וגרסאות שונות מאוד השתמרו בנוסח המשנה שבתלמוד הבבלי, ובקטעים שנמצאו בגניזת קהיר.[2] יחד עם המגילה הארמית המקורית השתמרו קטעי פרשנות בשפה העברית. בימינו נוהגים לציין רק מעטים ממועדים אלו והשאר נשכחו או בוטלו.
כמעט לכל תאריכי ימי השמחה המוזכרים במגילה, מצויין מאורע. לדוגמה:
- ”...בתמניה ובתשעה לאדר - יום תרועת מטרא” (כלומר יום שמחה על המטר)
- ”...בתלת עשר ביה - ניקנור” (כלומר יום השמחה על ניקנור)
יש תאריכים שבהם קיימת הוראה שאין לצום או להספיד את המת: "דלא לאתענאה ביה" או "דלא למספד ביה".
בתוך רשימה זו משולב כאמור נספח פרשנות הכתוב בעברית ('סכוליון' - המכונה כך בפי חוקרים מאז צבי גרץ) עם הסברים, בחלקם שגויים, על הארועים שברשימה. לדוגמא:
- על תרועת המטר: ”ואם התריעו בראשון, למה התריעו בשני? אלא ראשון - מִשָׁנָה אחת, ושני מִשָׁנָה אחרת. ולא כל הכתוב במגלה הזאת ראשון - הוא ראשון...”
- על יום ניקנור: ”אמרו: נקנור, אחד מאפרכים של מלכי יון, היה עובר לאלכסנדריא. בכל יום ויום היה מניף ידו כנגד ירושלים וכנגד בית המקדש, ומחרף ומגדף ומנאץ...”
על פי כתבי היד והדפוסים ישנם שלושה נוסחים עיקריים לרשימה עם נספח הפרשנות שלו, וביניהם הבדלים ניכרים בין התאריכים שברשימה, בין הארועים הרשומים, ובין הפירוש שלהם בנספח.[2]
היו שסברו שייחודה של הרשימה הוא בכך שהיא אחד המקורות המוקדמים להלכה יהודית שהועלו על הכתב, בעוד בתקופה זו ההלכות האחרות נשנו על פה.[3]
תוכן המגילה והתקבלותה לאורך הדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצום ("תענית" בעברית הקדומה) שימש אנשים כדי לכפר על נדריהם, על מעשיהם הרעים, או כהבעת עצב על מות קרובים. דברי הספד ננאמו על המת בעת שעומדים לקבור את גווייתו. הצום והמספד מסמלים אבל ועצב, וב"חוק" היהודי נקבע שאין לעשותם במועדים אלו, בדומה לחוק בימינו הקובע שאין לפתוח בתי עינוגים ביום השואה והגבורה וביום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה.[4] גם כיום ההלכה היהודית קובעת שאין להספיד מתים בימי חג.[5]
המועדים ברשימה הם תקופות קצרות בני יום או ימים אחדים, שמונת הימים הראשונים של ניסן, ושמונת ימי החנוכה. בחלק מכתבי היד חסרים מועדים המופיעים בכתבי יד אחרים. לדוגמה כ"ז באייר אינו מופיע בכתב יד פרמה, וי"ב באדר לא מופיע בכתבי יד פרמה או בכתב יד אוקספורד.
בתלמוד הבבלי מתועדת מחלוקת תנאים בין רבי מאיר ורבי יוסי על תוקפם של המועדים הללו לאחר החורבן.[6] להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה.[7]
תולדות המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני חלקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז השערתו של החתם סופר רבי משה סופר מפרשבורג, וספרו של צבי גרץ דברי ימי ישראל, מקובל לראות בשני חלקי המגילה כשני חלקים נפרדים, הרשימה והנספח הפרשני (הסכוליון). כל הדיון בהם, בלשונם, בתקופת עריכתם וזמן חתימתם, וכן בתוכן שבהם, נעשה בנפרד, כפי שנראה מיד.
ההפרדה במחקר בין המגילה לנספח הפרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך דורות רבים לא הכירו את ההפרדה בין המגילה לסכוליון, והלומדים סברו שהמגילה והסכוליון הינם יחידה ערוכה אחת, ולכן הסכוליון בעיניהם היה הפירוש המקורי של המאורעות המוזכרים במגילה.[8]
ההבדל בין הרשימה לנספח הפרשני התברר רק במאה התשע עשרה בידי רבנים וחוקרים שעסקו במגילת תענית. הראשון מביניהם היה החת"ם סופר, בחידושיו למסכת ראש השנה, בהם כתב:
- ”נראה לי כי תרי מגילת תענית הוה א' מה שכתבו חנניה בן חזקיה וסיעתו... ואותו היה מקובל אצל חז"ל כעין ספרי המקרא ואמרו עליו דכתיב במגילת תענית. אמנם עוד אחרת הייתה מדורות שלאחריהם שהיה כעין ברייתא מסודרת לפרש מקראי מגילת תענית הנ"ל ועליה נאמר תניא במגילת תענית, ועל אותן ברייתות אפשר שיחלוק תנא עליהם כי יאמר שלא כיון המסדר האמת בכוונת הקרא של מגילת תענית.[9]
דברים דומים כתב באותה תקופה גם הרב צבי הירש חיות.[10]
את הדברים סיכם צבי גרץ בספרו בגרמנית על דברי ימי ישראל, אשר טבע את המונח "סכוליון" לנספח, ודעתו נתקבלה במחקר.[11][12]
שלש גרסאות
קיימים שלושה נוסחים למגילה, היא רשימת התאריכים אשר משולב בה נספח הפרשנות - הסכוליון. יש הבדלים ניכרים בין נוסח לנוסח.
שני הנוסחים העיקריים השתמרו במשניות של מסכת תענית.
- הגרסה במשנה הארצישראלית: גרסה זו השתמרה בענף הארצישראלי של המשנה, כפי שהועתקה בכתב יד פארמה ובכתב יד קאופמן. גרסה זו קדומה לזו של המשנה שנרשמה עם התלמוד הבבלי.
- הגרסה במשנה שבתלמוד הבבלי: גרסה זו השתמרה במשניות שנלמדו (ובסופו של דבר גם נכתבו) עם התלמוד הבבלי בישיבות בבל.
בין שני נוסחים אלו קיימים הבדלים ניכרים, הן בפרטי האירוע, והן בהבאת ארועים שונים לחלוטין לאותו התאריך, הבדלים שבוודאי אינם שיבושי העתקה אלא מורים על ענפי מסירה נפרדים, כפי שורד נעם הסיקה.[13][14]
- נוסח הכלאיים, כהגדרתה של ורד נעם, נמצא בגניזה הקהירית, והופיע בדפוסים במהדורות שאינן מדעיות. נוסח זה הוא חיבור מאוחר, מראשית האלף השני לספירה (כלומר מסביבת שנת 1000-1300) שאיחד, לעיתים בצורה גסה, בין המסורות שהיו בשני הנוסח הקדומים, והוסיף עליהם ממקורות אחרים, פעמים רבות מן התלמוד הבבלי.[13][15]
דעתה לגבי טיב הנוסחים נתקבלה ללא עוררין.[16][17][18]
המגילה (הרשימה הארמית)
שפת המגילה וזמנה
אייזיק הירש וייס משער[19] שהמגילה, כלומר חלק הרשימה בלי הנספח, נכתבה במקורה בארמית:
- ”מפני שהיתה להמון העם אשר לשון הארמי היה לשונם הרגיל”.
החוקר יום טוב ליפמן צונץ זיהה שיש במגילה יסודות שמוצאם מספרים קדומים אבל גם סימנים של הוספות מאוחרות שנכתבו בזמן התהוות המגילה. הוא תיארך את עריכתה על פי שמות החכמים מתקופת המשנה המוזכרים בסכוליון, ואת זמן חתימתה על פי המאורעות המוזכרים ב"מגילת תענית בתרא".[20]
יתכן שהמאורעות בהם המגילה עוסקת משתרעים על פני כ־500 שנה, שכן המגילה מסתיימת בארועים מסוף ימי בית שני[21] ולפי עמדת פרשנים וחוקרים, סביר שבאחת משלוש הרשומות המציינות ימים שבהם נבנתה חומת ירושלים, מדובר בבניית החומה בימי עזרא ונחמיה, במאה ה־5 לפני הספירה.”[22][23]
על רבים מהמאורעות המתוארים ברשימה אין מידע היסטורי נאות, או אין זיהוי ודאי של המאורע המתואר.[24],
כינויי שמה של הרשימה וזמנם של כינויים אלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרו על תולדות היהודים כתב צבי גרץ שהרשימה קיבלה כינויים שונים בנוסחיה השונים.[11] במשניות שבתלמוד הבבלי המגילה כונתה "מגילת תענית" ואילו במשניות המוקדמות שמקורן ארצישראלי הוא מכונה "המגילה".[25]. לעומת זאת כונתה בנוסח הארצישראלי "המגילה". לדוגמה "כל הכתוב במגילה..." בכתב יד פרמה ובכתב יד קאופמן. (משנה י"ד בחלוקה הארצישראלית) רוב החוקרים כיום סבורים שהכינוי "מגילת תענית" הוא מאוחר, ואילו יש המשער שהשם נקרא כך כבר מתחילתו.[26][27]
מבנה המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציון התאריכים והתקופות, וציון הדין בארועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המגילה היא רשימה של מועדי שמחה, המצויינת כל אחת בתאריך תחילה ובמקרה של מועדים ארוכים גם תאריך סיום, ותיאור הארוע שבעטיו השמחה.[28] לדוגמה:
- בעשרין ותרין ביה (כלומר בתאריך כ"ב באלול) תבו לקטלא משמדיא
בחלק מהמועדים מצורפת הערה לסיום עם הדין: "דלא למספד", ו/או "דלא להתענאה". כאמור יש הבדל בין הנוסחים, הן בתאריכים עצמם, הן בדין המצורף לתאריך. לעתים משמעות התאריך או המאורע שניתנו, אינה ברורה.
איסורי צום ומספד ומשמעותם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת רבי מאיר (המובאת בירושלמי) יש שלושה סוגי איסורים: אלו שכתוב בהם "די לא למיספד", אלו שכתוב בהם "די לא להתענות", ואלו שכתוב בהם "די לא" בלבד, ללא תיאור הפעולה שאין לעשותה.[29] בנוסחי המגילה שלפנינו לא נמצא "די לא" בלבד, ומכאן הסיקו חלק מהחוקרים שלפני עורכי התלמוד הירושלמי עמדה מגילה עם תאריכים נוספים.[30][31]
סדר הארועים שבמגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדר המועדים במגילה הוא לפי לוח השנה, ולא לפי סדר התרחשותם ההיסטורי. הערה על כך מופיעה כבר בנספח הפרשנות העברי (הסכוליון):
- ואם התריעו בראשון (כלומר בחודש הראשון), למה התריעו בשני?
- אלא ראשון - מִשָּּנָה אחת, ושני - מִשָּנָה אחרת.
- ולא כל הכתוב במגלה הזאת ראשון - הוא ראשון... (ח וט באדר)
המגילה מתחילה בחודש ניסן - הוא החודש המקראי הראשון, ומסתיימת בחודש אדר.[32][33]
בתחילת כל חודש מצויין שמו הבבלי של החודש (תשרי חשוון וכו') עם תאריך הארוע, ובארועים נוספים באותו החודש מצויין רק יום התאריך בלי שם או מספר החודש. לדוגמה:
פיסקאות הפתיח והחתימה של המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראש המגילה מופיעה פיסקת פתיחה קצרה המתארת את משמעות רשימת התאריכים:
- ”אלין יומיא דלא לאתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון”
היו חוקרים שדנו במשמעות הפתיח ובמיוחד בסדר האיסורים המתחיל באיסור התענית דווקא ומסיים באיסור ההספד, אך מופיע בסדר הפוך בתלמוד הירושלמי. >[34]
בחתימת המגילה מופיעה שורה המסייגת את הקביעה ההלכתית:
- ”להן אנש דאיתי עלוהי אסיר בצלו”.
בתלמוד הבבלי התלבטו בהבנת המונח 'בצלו' שתרגומו 'בתפילה', אך יתכן שמשמעותו: 'בְּנֶדֶר'.[35] חוקרים אחדים דנו במשמעות פסקה זו מהבחינה הלשונית ובגלגולי הבנתה.[36]
ההרחבה בעברית - הסכוליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
נספח הפרשנות שנכתב בשפה העברית - הסכוליון, (מיוונית σχόλιον: פרשנות), הוא פירוש הרחבה והסבר על התאריכים והאירועים המוזכרים במגילה.
יש קטעי הסבר קצרים ויש שהם ארוכים.[37]
זמן חיבור הסכוליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסכוליון חובר לאחר כתיבת המגילה אך הדעות נחלקו מתי והיכן (ראו להלן בהרחבה). לא תמיד הפירושים שבו תואמים את המאורע המתואר במגילה עצמה.
השמטת ארועים מכוונת: בן-ציון לוריא משער שעורכי הסכוליון השמיטו במכוון את זכרם ואת משמעותם האמיתית של אירועים היסטוריים שונים, בשל המחלוקת בין הפרושים תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, שלדעתו היו עורכי הסכוליון, לבין שתי קבוצות נוספות: הצדוקים מצד אחד, שהיו לדעתו ממשיכיהם של מלכי בית חשמונאי, ואשר רוב המאורעות במגילה אירעו בתקופתם, והקנאים שהיו לדעתו מחבריה של המגילה.[38]
המועדים במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
ימי החומה במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במגילה מצוינם שלושה ימים הקשורים לבניית חומת ירושלים (בארמית: "שוּר" על שם התצפית ממנה) ועוד יום הקשור לבניית חומת שומרון. ז' באייר וד' באלול המציינים ימים בהם נגמרה בניית החומה, וט"ז באדר המציין התחלה של בניית חומה או קבלת רישיון לבניית החומה. החוקרים נחלקו לגבי זיהוי התקופה המדוברת, ואם מועד תחילת הבנייה באדר קשור למועד המציין את סיום בניית החומה באחד הימים האחרים. בימינו, השתנתה דעת החוקרים, עם גילוי הגרסאות העתיקות יותר של הסכוליון, מהם הוברר שהסכוליון הששש משובש ולעתים הוצגו בו פירושים שהוצמדו לימים מסויימים השייכים לימים אחרים.[39]
ימי ה"יום טוב" במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
כתיבת המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירתה של תרצה פרץ, מתוך התערוכה "מועדי ב׳: החגים האבודים של לוח השנה העברי", תערוכת כרזות זזות של מאיירי ומעצבי סטודיו דוב אברמסון בעקבות מגילת תענית
מגילת תענית היא המקור החז"לי הקדום ביותר המצוי בכתב, והמקור הכתוב היחיד (מלבד התנ"ך) שעמד בפני התנאים והאמוראים.[א][40]מכיוון שהמגילה הייתה מקור כתוב, היה לה טקסט מוסמך, וחכמי המשנה והתלמוד יכלו לדקדק בלשונה כמו בספרי המקרא[41]
מטרת כתיבת המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם כמה כיוונים העולים בספרות חז"ל ובמחקר באשר לשאלה מדוע נכתבה המגילה.
כיוון ראשון הוא שמטרת כתיבת המגילה היא לציין את הימים שבהם נעשו ניסים לעם ישראל. כך מעיד רבן שמעון בן גמליאל בברייתא במסכת שבת שהמגילה נכתבה על ידי אנשים ”שהיו מחבבין את הצרות”.[42] כך גם לדברי רבי יוסה בתלמוד הירושלמי ”לא בא[ה] אלא למנות ימים שנעשו בהן נסים לישראל”.[43][ב]
כיוון שני, הדומה במקצת לראשון, הוא שהמגילה נכתבה בתקופת המרד הגדול על ידי מנהיגי המרד, במטרה לעודד את המורדים ולהראות להם שבעבר ה' הושיע את עם ישראל וסייע להם לנצח, וכך גם להם יש סיכוי לנצח. כיוון זה מתבסס, לרוב, על זיהוי של אלעזר בן חנניה, ממנהיגי המרד, ככותב המגילה.[45]
כיוון שלישי הוא שמטרת כתיבת המגילה היא הלכתית, והיא נועדה לקבוע את הימים המותרים והאסורים בתענית ובהספד. על כך מלמדים למשל, הסידור של המועדים על פי לוח השנה ולא בצורה כרונולוגית של סדר התרחשות האירועים, והתיאור הקצר והסתום של מה שאירע בתאריכים השונים. אולם מרבית החוקרים סברו כי המגילה היא מסמך היסטורי שנכתב מתוך תפיסה קנאית-לאומית-פרושית בימי המרד, בעקבות ניתוחו של צבי גרץ. אפרים אלימלך אורבך האמין כי מדובר במסמך היסטורי שעובד לכדי תעודה הלכתית בשלב מאוחר יותר.[46]
זמן כתיבת המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן כמה גישות לזיהוי זמן כתיבת המגילה. גישה ראשונה מתארכת את הכתיבה תוך התבססות על המסורת המאזכרת את כותבי המגילה. לפי גישה זו, המגילה נכתבה ככל הנראה בסוף תקופת הבית השני, ועורך המגילה קיבץ לתוכה מועדים קדומים (בעיקר מהתקופה החשמונאית, אשר מהווים עיקר המגילה) יחד עם מאורעות מזמנו.[ג][47] גישה שנייה מתארכת את הכתיבה על פי המאורעות המופיעים במגילה. הנוקטים בגישה השנייה חלוקים ביניהם בשאלה מתי נערכה המגילה, כיוון שיש מחלוקות באשר לזיהוי המדויק של המועדים המופיעים במגילה.[ד]
ישנם חוקרים הסבורים שיש במגילה מועדים המאוחרים לחורבן בית שני בשנת 70 לספירה, אולם גם לדעתם המגילה נערכה עוד קודם,[ה] ומועדים אלו צורפו למגילה קיימת וערוכה. לא ברור האם איסורי התענית (וההספד בחלק מהמקרים) במועדים הקדומים נקבעו בזמן בו הם אירעו, או שעורך המגילה קבע את דיניהם של כל המועדים,[ו] אולם ככל הנראה המועדים עצמם, ללא קביעת האיסורים ההלכתיים בהם, נקבעו כבר בזמן בו הם קרו.[51]
זיהוי על פי המסורת המזכירה את כותבי המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסורת, כתיבת המגילה נעשתה בידי חנניה בן חזקיה,[42] או בידי בנו, רבי אלעזר בן חנניה.[52][ז] בכדי לתרץ את הסתירה בין המקורות היו שהציעו להסביר שחנניה התחיל בכתיבת המגילה, ואלעזר חתם אותה,[54] והיו שהגיהו את הנוסח וקבעו שבכל המקומות יש לגרוס אלעזר בן חנניה. משפחת חנניה בן חזקיה בן-גוריון מוזכרת בכמה מקומות בתלמוד, כשהעיקרי שבהם הוא בתיאור הכינוס לגזירת שמונה עשר דבר, שהתקיים בעלייתו של חנניה בן חזקיה. בכינוס השתתפו תלמידי בית שמאי ובית הלל, שפעלו במאה האחרונה לפני הספירה, כך שהזיהוי על פי המסורת מוביל לתקופה זו. היו שהציעו לצמצם את הזיהוי בצורה ממוקדת יותר, וזיהו את אלעזר בן חנניה כותב המגילה עם אלעזר בן חנניה המוכר מספרי יוסף בן מתיתיהו כמנהיג של אחת מקבוצות הקנאים.[55] לשיטתם, הוא כתב את המגילה ”על מנת להפיח עוז וגבורה בקרב בני עמו... לחזק את ידי המורדים בהעלותו על נס את הנצחונות המפוארים של בני החשמונאים על אויביהם.”[56] אולם זיהוי זה מבוסס על השערות רבות, ולא נתקבל במחקר,[57] והדעה העיקרית היא שאין דרך לקבוע מתי בדיוק פעלו בני משפחת בן-גוריון.[58]
זיהוי על פי זמן התרחשותם של המועדים במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזיהוי על פי זמן ההתרחשות של המועדים נתון למחלוקות רבות. מוסכם על כולם, שרוב המועדים, גם אלו שאינם מזוהים בוודאות, התרחשו בתקופה החשמונאית. לפיכך, ישנה הסכמה כללית שהמגילה נערכה לכל המוקדם בסוף התקופה החשמונאית. אולם על הזמן המדויק של העריכה אין הסכמה. לדעת בן-ציון לוריא, המגילה נערכה בתקופתו של אלכסנדר ינאי, לאחר ניצחונו על היטורים בכלקיס.[ח]לדעתו, המסורת המספרת על אלעזר בן חנניה רק מספרת מי העלה את המגילה על הכתב, אולם היא הייתה קיימת כספר שלם וערוך עוד קודם לכן.[59] ורד נעם מציינת שהמאורע המאוחר ביותר המזוהה באופן ודאי הוא ביטול גזירת הקיסר קליגולה (כ"ב בשבט) בשנת 41 לספירה, והואיל וקשה להניח שהמגילה נתחברה לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, ניתן לתחום את זמן כתיבת המגילה לשנים אלו, בדומה לזיהוי על פי המסורת.[60]
בכל כתבי-היד של המגילה, וכן גם בציטוטי המגילה בתלמוד, מצורף תמיד לטקסט הארמי של המגילה פירוש בעברית המכונה סכוליון ("ביאור" ביוונית). פירוש זה מסביר בהרחבה את אופי המאורע המתואר במגילה בלשון לקונית. ככל הנראה, הסכוליון שבידינו מורכב משתי גרסאות שונות, ואף סותרות לפעמים, שנכתבו לאחר חורבן בית המקדש במרד הגדול.
כתיבת הסכוליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן חיבורו של הסכוליון אינו ברור לחלוטין, וככל הנראה הוא לא נוצר בפעם אחת על ידי עורך שליקט מסורות הקשורות למגילה, אלא התהווה במהלך הדורות החל מכתיבת המגילה ועד למאות הראשונות לספירה.
הסכוליון של התלמוד הבבלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שבסוגיות התלמוד הבבלי מצוטטים קטעי המגילה יחד עם הסכוליון, על אף שהדיון התלמודי עוסק בדברי הסכוליון בלבד ולא במגילה, הסיקו החוקרים שהחיבור בין קטעי האגדה לבין רשומת התאריך ושם הארוע שבמגילה נעשתה עוד קודם לעריכת התלמוד, ב"סכוליון" - המצוטט כלשונו בתלמוד.[61]}} יתכן שסכוליון זה היה מסורת המועברת ונשנית על פה.[61]
עם זאת, בתקופת הגמרא עוד נשמרה ההבחנה בין המגילה, שעמדה כקובץ בפני עצמו, לבין הביאור שלה.[62] בסך הכל בתלמוד הבבלי מופיעים 13 מועדים מהמגילה, וקטעי "סכוליון" על 11 יחידות מתוכם.[63]
המגילה והסכוליון בתלמוד הירושלמי ובמדרשי האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד הירושלמי מופיעים תשעה אזכורים של המגילה. באחד מהם מופיע קטע אגדתי המבאר את המאורע (י"ג באדר, יום ניקנור).[64] אולם בשונה מהבבלי, בו מצוטטים קטעי סכוליון כיחידה אחת עם המגילה, בקטע המובא בירושלמי אין ראיה שהביאור עמד בפני האמוראים כחלק מ"סכוליון", וניתן להניח שהצמדת האגדה לקטע מסויים מן המגילה נעשתה בידי האמוראים ועורכי התלמוד הירושלמי עצמם.[65][66]
האזכור היחיד למגילה במדרשי האגדה השונים נמצא במדרש פנים אחרים על מגילת אסתר נוסח ב, ולפיו מרדכי היהודי ענה לאסתר המלכה שאינו יכול להיענות לבקשתה להכריז על צום, מכיוון שהימים המתבקשים מופיעים ברשימה ימי השמחה שבמגילת תענית.[67] לפי ורד נעם לא ברור אם עורך מדרש זה, שהוברר כמדרש מאוחר, ראה את המגילה או רק ציטט מן המובא בתלמוד.[68][69]. ישנן אגדות המופיעות במדרשי אגדה אחרים הדומות לאלו המופיעות בסכוליון, אך לא ברור איזה מקור קדום ואיזה מאוחר ומי שאב ממי, הסכוליון מהמדרשים, או שהסכוליון אכן קדום ומדרשים אלו שאבו ממנו.[70]
השוואת הסכוליון בנוסח התלמוד לכתבי היד[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטעי הסכוליון שמופיעים בתלמוד הבבלי דומים לסכוליון נוסח פרמה הן בהצמדת האגדה לתאריך ולכותרת תיאור האירוע שבמגילה. הצמדת האגדה בסכוליון שבתלמוד הבבלי שונה רק במקרה אחד מהאגדות המוצמדות לתאריכים וכותרות הארועים שבכתב יד פרמה. וגם זו, האגדה על י"ד בסיוון הכתובה בכתב היד, מופיעה ברמז במסכת מגילה, דף ו', עמוד א'}}. לדעת ורד נעם זוהי מסורת ארץ-ישראלית שהגיעה לבבל,[71]. בשבע מן אגדות הנוסח כמעט זהה בין התלמוד הבבלי לכתב יד פרמה, ודומה מאוד בשלש אחרים.[72]
לעומת הדמיון בסכוליון, יש הבדל ניכר בין רשימת המועדים בקטע המגילה שבכתב יד פרמה לזה שבתלמוד הבבלי. בכתב יד פרמה חסרה הרשומה על יום טוריינוס בתאריך י"ב באדר המופיעה בתלמוד הבבלי.[73][72]}} ובתלמוד חסרים כשליש מהמועדים המופיעים בכתב יד פרמה.
אולם גם בין שניהם ישנם הבדלים משמעותיים,[ט] המובילים לקביעה ששני הסכוליונים לא שאבו אחד מהשני (היינו שלפני הגמרא לא עמד סכוליון פרמה, ולפני עורך סכוליון פרמה לא עמדה הגמרא) אלא שאבו שניהם יחד ממקור שלישי, ככל הנראה מהדורת סכוליון שהייתה קרובה למדי לנוסח פרמה.[72]
סכוליון נוסח אוקספורד רחוק מאוד מהגמרא, שני הסכוליונים מביאים מסורות פירוש שונת לרבים מהמועדים, וגם במועדים בהם מסורות הפירוש דומות, שינויי הנוסח רבים כך שלא ייתכן ששתיהן שאבו מאותו מקור ערוך.
התהוות הסכוליונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ורד נעם זיהתה שהסכוליונים השונים מכילים, מצד אחד, מסורות איכותיות ומקוריות, שאין להן אח בספרות חז"ל, ומצד שני, בחלק מהמועדים הסכוליונים לא מביאים מסורת של ממש, אלא רק משתמשים בתבניות קבועות כדי להסביר מועדים[י] כמו כן, רבים מקטעי הסכוילון נמצאים מולנו בצורה קטועה כל כך, שלא ניתן להבין אותם ללא השוואה למקבילות.[75] לאור הממצאים המועטים של המגילה בשאר ספרות חז"ל, לא ניתן לקבוע איך ומתי בדיוק התחבר הסכוליון. את הדיון בנושא מסכמת ורד נעם כך:
אופיים האניגמטי של שני החיבורים, ויחסיהם הנפתלים זה עם זה ועם המהדורה התלמודית, מחייבים גם את השערותינו במורכבות ובזהירות.
נראה שבמהלכה של תקופת המשנה והתלמוד נתלו במגילת תענית כמה וכמה אשכולות של מסורות פרשניות, סיפורי מעשים וברייתות עתיקות. מסתבר שהקבצים הללו נתהוו אט אט, ומסורות שונות, בניסוחים ובלבושים מגוונים, היו נספחות והולכות אל כל אחד מהם בתהליך רב שנים. אחד מן הקבצים הללו היה רווח בעולמם של אמוראי בבל או, למצער, בעולמם של עורכי הסוגיות, וחלקו שוקע בתלמודם. הצל הענק שהטיל התלמוד הבבלי על ספרותנו בכללה ניכר היטב גם על פני נופיה של מגילת תענית. גם כאן נתקבעו ונשתמרו דווקא אותן מסורות אשר שימשו את הבבלי, והמהדורות החיצונות נדחקו לצדי דרכים של מסירה משובשת. גם כאן טויחו, הוקצעו והותאמו להקשרן האגדות שנכבשו במכבש הבבלי. בכך ניצולו, מחד גיסא, מן הטשטוש ומן השכחה, אבל איבדו, מאידך גיסא, מאפיינים אותנטיים של תוכן ולשון, מאפיינים ששרידיהם המחוספסים ניכרים עדיין במהדורות החיצונות. המהדורות החיצונות הללו הוסיפו להימסר, והשלמות וטלאים מאוחרים שבו וניתוספו עליהן עוד שנים אחרי חיתום התלמוד. אולם ההתעניינות במגילת תענית, מסמך קטן וחריג, נטול ערך הלכתי, פחתה בהדרגה, והחיבורים החיצונים הוזנחו. חלקם אבדו כליל, ושניים מתוכם שרדו בידנו בכתבי יד בודדים ומשובשים: שני קונגלומרטים צבעוניים, פרועי מראה, פרי התהוות רבת תלאות ובליה ממושכת.
— ורד נעם עמודים 374–375
הסכוליון כחיבור עצמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המגילה כחיבור הלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
איסורי התענית וההספד במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכותרת שבראש המגילה נאמר שהימים המופיעים בה אסורים בתענית, ומקצתם אסורים בהספד. מקובל בפסיקה ההלכתית לראות באיסור התענית איסור חמור יותר, וכל הימים המופיעים במגילה אסורים בה, ואילו הספד קל יותר, ולכן רק חלק מן הימים אסורים בו.[י"א][76] ויש שהסבירו להפך, שההספד חמור יותר, ולכן כל הימים אסורים בו, ורק חלק מן הימים אסורים בהספד.[י"ב]
המובן הפשוט של המונח "הספד", הוא אמירת דברים לזכרו של אדם בהלוויתו. מאיר בר–אילן הציע שמשמעות המונח הספד במגילה היא "קינה פולחנית", תפילה מסוג מסוים, כעין תפילות הסליחות ותחנון הנהוגות כיום. כמו כן, לדעתו איסור התענית נועד כנגד אנשים שהיו נוהגים להתענות בצורה סדירה, בין היתר כחלק מעבודת המקדש, ולאו דווקא כנגד האפשרות של קביעת צומות על צרות, כדוגמת תעניות גשמים.[79]
היתרי תענית בימים המצוינים במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשפט הסיום של המגילה נאמר ”להן אנש דאיתי עליהו אסיר בצלו”. במשמעות המשפט נחלקו פרשנים וחוקרים לאורך הדורות. מוסכם, שהמשפט פוטר מאיסור התענית אנשים מסוימים, וקובע סייג למשפט "אלו הימים שאסורים בתענית", "מלבד איש ש", והמחלוקת היא מה משמעות הדברים "איתי עליהו אסיר בצלו". שני ההסברים העיקריים, הם: מלבד אדם שנדר תענית קודם שנכתבה מגילת תענית[י"ג] או מלבד אדם שנדר נדר תענית כללי (כגון לצום כל ימי שני וחמישי) וימי התעניות שלו התנגשו בימים המופיעים במגילת תענית.
בימי השמחה שבמגילה נכללים חנוכה, פורים, ט"ו באב ועוד. גם ג' בתשרי וי"ג באדר נכללים במגילת תענית כימי שמחה, ורק מאוחר יותר נקבעו כימי תענית (צום גדליה ותענית אסתר, בהתאמה), כנהוג בימינו.
ביטול מגילת תענית[עריכת קוד מקור | עריכה]
איסורי התענית של מגילת תענית נשמרו עד סוף תקופת התנאים, ובמאה ה-3 חדלו לנהוג לפיה. איסורי התענית הנוהגים עד ימינו הם אלה העוסקים בחנוכה ובפורים.
כתבי יד ודפוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
למגילת תענית יש כעשרה כתבי יד, אולם רבים מהם מאוחרים, והועתקו מן הדפוס.
כתבי יד של נוסח פרמה
דפים, ומגילת תענית, שתופסת בו שבעה דפים, נמצאת בין דפים 84–90. כתב היד כתוב בצורה ברורה ונאה, ללא צפיפות בין המילים, ומצבו מצוין. כתב היד כולל 33 מועדים, ומשמיט את כ"ז באייר (איתנטילת כלילא מירושלם ומיהודה)[80] ואת י"ב באדר (יום טוריינוס).[73][81] איכות מסירתו של כתב יד זה טובה משל כתב יד אוקספורד, ובשל כך הוא נבחר לשמש כנוסח הפנים של המגילה במהדורתו של עידו המפל ובמהדורתה של ורד נעם.[82] כתב היד שימש כעד נוסח כבר במהדורתו של אדולף נויבאואר,[83] ונדפס בפני עצמו לראשונה בעבודת הדוקטורט של המפל.[84] ככל הידוע כיום (2020) כתב היד הוא עד הנוסח היחיד לנוסח פרמה.
סימנים במהדורות מדעיות: במהדורת נויבאואר P, במהדורות ליכטנשטיין המפל נעם פ.
!-- להשלים בקצרה כתבי יד של נוסח אוקספורד
- כתב יד אוקספורד. נמצא בספריית בודליאנה באוקספורד, אוסף מיכאל 388 (קטלוג נויבאואר 867), מספר 21628 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד נכתב, על פי הקולפון, על ידי ”משה הרופא בן יצחק בן קאביש מיורקי לשלמה בן אליהו קפשלי הזקן”.[85] כתב היד הוא עד הנוסח העיקרי לנוסח אוקספורד, שנקרא על שמו.[י"ד] כתב היד כולל מספר חיבורים,[ט"ו] ואורכו 196 דפים[ט"ז] ומגילת תענית שתופסת שני עמודים נמצאת בדפים 193–194[86] כתב היד כתוב בצורה צפופה, וישנם מקומות בהם הוא מטושטש וקשה לקריאה. כתב היד כולל 34 מועדים, ומשמיט את י"ב באדר (יום טוריינוס).[73][87] לא ידוע בדיוק ממתי כתב היד, אולם ככל הנראה הוא מהמאה ה־15 או ה־16.[88] כתב היד שימש כעד נוסח כבר במהדורתו של נויבואר,[83] ונדפס בפני עצמו לראשונה בעבודת הדוקטורט של המפל.[89]
סימנים במהדורות מדעיות: במהדורת נויבאואר m, במהדורות ליכטנשטיין המפל נעם א.[י"ז]
!-- להשלים בקצרה
- כתב יד סנט פאול. נמצא בספריית המנזר הבנדיקטיני בסנט פאול (עמק הלַוונט — Lavanttal), אוסטריה, בכריכת קודקס 39c/4. כתב היד התגלה בשנת 2007 בספרייה בסנט פאול בכריכה של הספר מכלול התאולוגיה של תומאס אקווינס, ופורסם על ידי יואב רוזנטל.[90]על פי ד"ר מרדכי גלצר, כתב היד נכתב לפני 1300. כתב היד כתוב בשני טורים בכתיבה אשכנזית מרובעת. כתב היד כולל דף אחד בלבד, ומכיל כ־40 אחוז מהביאור, החל מסוף הביאור לד/י בתמוד ועד תחילת הביאור לכ"ב בשבט.[91] על מנת להבדילו מכתב יד אוקסופרד, כונה כתב היד על יד רוזנטל אס[י"ח] בעוד כתב יד אוקספורד כונה אא[י"ט]
כתבי יד עם נוסח הכלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתב יד וינה (על שם הספריה בו נשמר בעבר) המכונה הלברשם-אפשטיין. כיום בבית המדרש לרבנים של התנועה המסורתית (הקונסרבטיבית) בניו יורק.[92], !-- לקצר ולהעביר לערך מורחב במידת הצורך
על פי עדות הקולפון, נכתב על ידי יצחק אפומאדו בי"ט בשבט רס"ט בסלוניקי.{{הערה|כתב יד וינה מכיל מספר חיבורים. (ראו כתב היד היה בעבר בספריית וינה (מספר 31 בקטלוג שוורץ), ובתקופת מלחמת העולם השנייה נעלם, והידע על על הנוסח שלו הגיע מכתב יד שהעתיק ממנו[93] ומכמה מהדירים שפרסמו את נוסחאותיו כשינויי נוסחאות לדפוסים.[94] כתב היד נתגלה מחדש ונרכש על ידי בית המדרש לרבנים בניו יורק בשנת 1998.[95]
- כתב יד קיימברידג'. נמצא בספריית האוניברסיטה בקיימברידג', add 648, מספר 16871 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד נכתב על ידי הסופר רפאל בן שלמה בן יעקב הכהן מפארטו, שחי בפירנצה במחצית הראשונה של המאה ה-16.[96] כתב היד כתוב בצורה ברורה ונאה והניתן לקוראו בצורה נוחה.[97] כתב היד מכיל מספר חיבורים[כ] ואורכו 384 דפים, ומגילת תענית, שתופסת בו ששה דפים, נמצאת בין דפים 373–378. המפל סבר שהוא נעתק מהדפוס, ובשל כך חסר ערך מחקרי,[97] אולם נועם קיבלה את דעתו של ליכטנשטיין שכתב היד הועתק מכתב יד שממנו הועתק הדפוס הראשון (היינו שהדפוס הראשון וכתב היד הם "אחים").[כ"א][99]
- כתב יד אוקספורד. נמצא בספריית בודליאנה באוקספורד, קטלוג נויבאואר 2421, מספר 21701 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד תוארך בעבר על פי השימוש המשני שלו, כריכת ספרים, אז נכתבה בצידו הערה משנת 1603, שהמפל זיהה בטעות כקולפון, ותיארך את כתיבת כתב היד לשנה זו.[100] על פי בדיקתו של פרופסור מלאכי בית-אריה, כתב היד נכתב במאה ה־13, והוא כתב היד הקדום ביותר של המגילה שיש בידינו.כתב היד כולל עמוד אחד, כתוב בשני טורים בכתיבה מרובעת. כתב היד מכיל את סוף המגילה בלבד, מאמצע הביאור על פורים.[101]
דפוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המגילה נדפסה לראשונה בשנת רע"ד במנטובה שבאיטליה, עוד קודם להדפסת התלמוד הבבלי בשלמותו.[כ"ב] מאז נדפסה המגילה עשרות פעמים[כ"ג] נביא את העיקריים שבהם. בכל הדפוסים הלא מדעיים של המגילה, הודפסה יחד עם המגילה גם מגילת תענית בתרא, כאשר בדפוסים המוקדמים אין הבדל בינה לבין המגילה, ובדפוסים המאוחרים יש הבדל בין החיבורים (החל מדפוס המבורג, אולם בצורה לא סדירה)[כ"ד]
- מנטובה רע"ד. דפוס ראשון של המגילה. המגילה נדפסה בתוך קובץ של ספרי כרוניקה יהודית, מתכונת בה הודפסה פעמים רבות בהמשך.[כ"ה] בדפוס מנטובה נדפסה המגילה יחד עם: סדר עולם רבא וזוטא, ספר הקבלה לראב"ד, זיכרון דברי רומי ומלכי ישראל בית שני. דפוס זה נדפס במספר עותקים רב באופן יחסי.[104]
- אמסטרדם תי"ט. נדפס עם שני פירושים מהרב אברהם הלוי (מהר"א) בן הרב יוסף סג"ל בן הרב אברהם פרץ סג"ל, פירוש כולל, וחידושי מהר"א. המגילה נדפסה ללא חיבורים נוספים, וזה הדפוס הראשון בו נדפסה המגילה לבדה דפוס אמסטרדם תי"ט, באתר היברובוקס.
- המבורג תקי"ז. למגילה נוסף פירוש מאת הרב יעקב עמדין. המגילה נדפסה לאחר סדר עולם רבא וסדר עולם זוטא (בדפים כג עמוד ב – ל עמוד ב), ובסופה נדפסה מגילת תענית בתרא, לראשונה תוך הבדלה בין המגילת למגילת תענית בתרא, ואחריהם נדפסו עוד כמה חיבורים מהרב עמדין דפוס המבורג תקי"ז, באתר היברובוקס.
- דיהרנפורט תק"ע. נדפס בבית הדפוס של יוסף מייא. למגילה נוספו פירושים מאת הרב יהודה לייב ב"ר מנחם (דיין דק"ק קראטאשין): רש"י (ליקוט מפרושי רש"י על קטעי המגילה שמופיעים בתלמוד) תוספות חדשים (פירוש מרחיב הדן במגילה ובפירושים עליה, כעין התוספות על הגמרא) ופירושים בשם עין משפט – נר מצווה (הפניה למקומות בהם הפוסקים פסקו קטעים מהמגילה) מסורת הש"ס (הפניות למקבליות בש"ס) ותורה אור (הפניה למקורות הפסוקים המצוטטים, כולם פירושים כעין הפירושים המקבילים על הגמרא שחוברו על ידי הרב יהושע בועז). המגילה נדפסה ללא חיבורים נוספים דפוס דיהרנפוט תק"ע, באתר היברובוקס.
- ירושלים תרס"ח. נדפס בבית הדפוס שעהנבוים את ווייס. למגילה נוספו פירושים מאת הרב אברהם אליהו בן יחיאל מיכל בורנשטיין: פירוש קצר, פירוש האשל (כעין פירושי רש"י ותוספות על הגמרא, אבל שניהם נתחברו על ידי הרב אברהם אליהו), וכן מסורת הש"ס תורה אור עין משפט נר מצווה. כל אלו נדפסו על הדף. בסוף המגילה נדפסו: פירוש ר"י עמדין, ופירוש מהר"א. בגוף המגילה ישנה הבדלה בין המגילה, הכתובה באותיות שונות מנוקדת ובפסקא נפרדת, לבין הסכוליון דפוס ירושלים תרס"ח, באתר היברובוקס.
מהדורות מדעיות
- המהדורה הראשונה של מגילת תענית שכללה השוואה לכתבי יד הייתה מהדורתו של אדולף נויבאואר, שבספרו סדר החכמים וקורות דברי הימים, שמכיל חיבורים יהודיים עתיקים שנושאם היסטוריה וכרונולוגיה, כלל גם את מגילת תענית. נוסח הפנים שלו התבסס על דפוס ראשון, על מהדורת אמסטרדם תע"א,[105]
- המהדורה המדעית הראשונה של מגילת תענית הייתה מהדורתו של הנס ליכטנשטיין (צבי אבנרי), שיצאה לאור ב... וכללה מחקר על המגילה, ומהדורה של המגילה. נוסח הפנים של המגילה של ליכטנשטיין היה אקלקטי,[106] ואת הסכוליון הוא חילק לשני נוסחים, שהוא קרא להם הנוסח הספרדי (מיוצג לדעתו בכתב יד פרמה) והמשפחה הרחבה, או הנוסח האיטלקי, שכוללת את כתבי היד של נוסח הכלאיים. בכתב יד אוקספורד ראה ליכטנשטיין קיצור של המשפחה הרחבה.[107] בהצגה של הסכוליון ליכטנשטיין הביא לפעמים את שני הנוסחים זה בצד זה, ולפעמים יצר מהדורה אקלקטית של הסכוליון מעדי הנוסח השונים (אוקספורד פרמה ונוסח הכלאיים).[108]
- מהדורת ורד נעם.
מגילת תענית בתרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מגילת תענית בתרא
מגילת תענית בתרא היא רשימה המונה ימים בהם נהגו לצום. רשימה זו נתחברה ככל הנראה במאות החמישית–השישית, והמקור הראשון המוכר לנו שמצטט אותה הוא בעל הלכות גדולות. הרשימה הועתקה בכתבי יד שונים, וביניהם במרבית כתבי היד של מגילת תענית (כתבי היד של נוסח הכלאיים) בסוף המגילה, ולכן מכונה מגילת תענית בתרא או מגילת תענית פרק אחרון, אולם היא אינה חלק ממגילת תענית, וחלק מהמועדים שבה אף סותרים את מגלת תענית. הרשימה נפסקה בספרי הלכה רבים, ביניהם הטור והשולחן ערוך.[109]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ורד נעם, מגילת תענית - הנוסחים, פשרם ותולדותיהם בצרוף מהדורה בקורתית, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשס"ד (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- בן-ציון לוריא, מגילת תענית: פרשיות בתולדות בית חשמונאי, לאור משנה קדומה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ו (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד (פרק שנים עשר: מגילת תענית - עמודים 307–322), ירושלים: מאגנס, תשנ"ה
- ורד נעם, "לנוסחיו של ה"סכוליון" למגילת תענית", תרביץ סב, תשנ"ג (עמ' 55–99) (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ורד נעם, "שתי עדויות על נתיב המסירה של מגילת תענית ועל מוצאו של נוסח הכלאיים לביאורה", תרביץ סה, תשנ"ו, (עמ' 389–416) (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- אפרים א' אורבך, ההלכה – מקורותיה והתפתחותה (עמ' 44), גבעתיים: הוצאת מסדה, יד לתלמוד, 1984
- הרב יהודה הלל, "מגילת תענית - זמנה, סמכותה וביטולה", מקבציאל לא, תשס"ה, עמ' רסח - רצד
- עדו המפל, מגילת תענית, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב תשל"ו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוסח המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מגילת תענית על פי כתבי יד פרמה וקיימברידג' (נוסח פרמה ונוסח הכלאיים) באתר מאגרים של מפעל המילון ההיסטורי
- מגילת תענית על פי כתב יד אוקספורד באתר מאגרים של מפעל המילון ההיסטורי
- כתב יד פרמה של מגילת תענית באתר כתיב
- כל המגילה עם מפרשים
- מהדורת אינטרנט מעוצבת, מגילת תענית, באתר "דעת"
שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יום טוב לוינסקי, מגילת תענית - עם הקדמה וביאור (בתוך: ספר המועדים - תעניות, חורבן ביהמ"ק, תשעה באב - עמ' 75), תל אביב, תשי"ז - 1957, באתר היברובוקס- מגילת תענית מהדורת ליכטנשטיין
- כתב יד סנט פאול, קטע של הסכוליון נוסח אוקספורד.
אודות המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ורד נעם, מביקורת הנוסח לשחזור היסטורי: לתולדותיהם של שלושה מקומות בארץ-ישראל, קתדרה 104, יוני 2002, עמ' 30-7
- מאיר בר-אילן, "אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, תשמ"ו (עמ' קיד-קלז)
- מגילת תענית, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
פירושים על המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית הרב יעקב עמדין, סדר עולם רבה וזוטא ומגלת תענית מוגהים ומבוארים, המבורג תקי"ז, באתר היברובוקס
על מהדורת ורד נעם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חננאל מאק, בעשרים וחמישה בו חנכת יומין תמניא ודלא למספד, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2003
- מירון ח. איזקסון, דרך חיה ומושכת לשחזר את לוח השנה של הקדמונים, באתר הארץ, 14 ביוני 2004
- מאיר בר-אילן, בשבח המחקר ובגנות האסכולה – על הספר: ורד נעם, "מגילת תענית: הנוסחים – פשרם – תולדותיהם, בצירוף מהדורה ביקורתית", מועד: שנתון למדעי היהדות טז, תשס"ו (עמ' 114–130)
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המשנה אמנם נערכה בימי רבי, אולם לא הועלתה על הכתב עד לימי הגאונים.
- ^ מתוך כיוון זה גם עולה חריגותה של המגילה בעולם ספרות חז"ל, שמתעסק בדרך כלל בהלכה, ובאגדה ומדרש, ואילו המגילה מתעסקת בהיסטוריה.[44]
- ^ כגון מות הורדוס (מזוהה בדרך כלל כאחד משני ה"יומא טבא" המצוינים במגילה, בז בכסלו ובב בשבט, וכגון ביטול גזירות הקיסר קליגולה בכב בשבט
- ^ ישנן עוד כמה דעות יחיד, בשיטת התיארוך. בער ראטנער קבע שהמגילה חוברה לכל המאוחר בתקופת החשמונאים הראשונים, כיוון שבתקופה מאוחרת יותר כבר נקבעה הלכה שאסור לספוד שלושים יום קודם הרגל,[48] ואילו במגילה ישנם מועדים הסמוכים לרגלים, כגון א בניסן.[49]
- ^ בהתאם לגישות השונות לתיארוך העריכה
- ^ כך מסכמת ורד נעם את השאלה,[50] אולם יש הסוברים שהאיסורים במועדים נקבעו עם התרחשותם ויש הסוברים שהאיסורים נקבעו עם עריכת המגילה
- ^ מסורת נוספת מייחסת את כתיבת המגילה ל"זקני בית הלל ובית שמאי", אולם מסורת זו מפוקפקת מבחינה מדעית, וככל הנראה מבוססת על שילוב של המסורות על בני משפחת בן-גוריון, עם הסיפור על הכינוס שאירע בעליית ביתם.[53]
- ^ אירוע אותו מזהה לוריא עם הניצחון שאירע ביז באדר
- ^ לא ייתכן שסכוליון פרמה שאב מהגמרא, כיוון שרק כשליש מהמועדים מופיעים בגמרא. בכיוון ההפוך, הבבלי מציג יום טוריינוס[73] (י"ב באדר), שאינו מופיע בנוסח פרמה, כך שלא ייתכן שהוא שאב מנסוח פרמה. אמנם ניתן היה להציע שהבבלי שאב מגלגול קדום של סכוליון פרמה, שנכתב קודם שבטל יום טוריינוס,[73] אולם גם הצעה זו אינה אפשרית, כיוון שיש בסכוליון פרמה קטעי ביאור שלא מופיעים בגמרא, אף כשהמועדים עליהם הם נסובים כן מופיעים בגמרא, ואף מופיעים קטעי ביאור אחרים על אותם מועד.[74][72]
- ^ כגון בסכוליון א לט"ז באדר ”ששמחה לפני המקום בבנין ירושלם שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס”, או סכוליון פ באותו מועד ”מפני שסתרוהו גוים וכשהתחילו לבנותו עשאוהו יום טוב” (וכן בסכוליון פ לד' באלול, ועם מעט הרחבות בז' באייר). או סכוליון פ לכ"ג באייר ”מפני שהיו מצירין להם לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבא מפניהם ביום אלא בלילה יום שיצאו משם עשאוהו יום טוב”, ובניסוח כמעט זהה בי"ז באלול, ובכ"ח בשבט.
- ^ היינו הימים ששמחתם מרובה יותר, מבטלים גם את ההספד.
- ^ זו היא שיטתו של רבינו אפרים מקלעת חמאד. ישנם הסוברים שהוא גרס במגילה "דלא למספד בהון, ומקצתהון דלא להתענא בהון",[77] גרסה שנתמכת בנוסח המגילה המצוטט במקום אחד בירושלמי.[43] אולם הפירוש המקובל הוא שהוא פירש את דברי המגילה כך שמשמעותם היא ""אלו הימים שלא להתענות בהם, ומקצתם רק לא לספוד בהם".[78]
- ^ או קודם שנגזרה, בהתאם להסברים השונים בתהליכי הכתיבה של המגילה
- ^ ורד נעם בעבודתה מבדילה בין "כתב יד פרמה", ו"כתב יד אוקספורד", לבין הנוסחים שהם מייצגים. כך למשל, ל"נוסח אוקספורד" ישנם עוד כמה עדי נוסח חלקיים, אולם הנוסח קיבל את שמו מכתב יד אוקספורד.
- ^ רובו של כתב היד הוא חלק הלאוים בספר מצוות גדול. בסופו נכתבו מגילת תענית ו"כללי התלמוד".[86]
- ^ דפים 1–2, 195–196 אינם חלק מכתב היד המקורי, אלא חיבורים נוספים שנכרכו יחד איתו.[86]
- ^ במאמר בו פורסם כתב יד סנט פאול כונה כתב יד אוקספורד אא, על מנת להבדילו מכתב יד סנט פאול שכונה אס.
- ^ היינו: נוסח אוקספורד כתב יד סנט פאול.
- ^ היינו: נוסח אקספורד כתב יד אוקספורד.
- ^ מדרש שמואל, לקוטי מדרשים, תשובות על תחיית המתים מרס"ג, תשובות משו"ת הרא"ש, חדושים מספרי קבלה, סימנית שאו"ת מהרב יוסף קולון, צוואת רבי יהודה החסיד, אלפא ביתא דבן סירא, מגילת תענית, סדר עולם רבה, סדר עולם זוטא, קטעים מהזהר.[98]
- ^ ההוכחה לכך היא שבדפוס ישנן השמטות שאין בכתב היד, מה שמלמד שהוא לא הועתק מהדפוס, ובכתב היד יש השמטה שאין בדפוס, מה שמלמד שהדפוס לא הועתק ממנו.[99]
- ^ מסכתות בודדות מהתלמוד נדפסו כבר קודם, אולם התלמוד בשלמותו נדפס לראשונה בשנים ר"פ–רפ"ג.
- ^ במהדורת ליכטנשטיין, שיצאה לאור ב־1935, הוא מנה 23 דפוסים של המגילה שהיו לפניו.[102]
- ^ היינו גם לאחר דפוס המבורג עוד היו מהדורות בהן לא היה הבדל החיבורים.
- ^ עידו המפל ממיין את דפוסי המגילה לשלושה סוגים: דפוסים בהם נדפסה המגילה יחד עם כרוניקות שונות, בדומה לדפוס הראשון, דפוסים בהם נדפסה המגילה בפני עצמה, עם ובלי פירושים, ודפוסים עם תרגום לשפות אחרות.[103]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דרוש מקור
- ^ 1 2 ורד נעם, מגילת תענית - הנוסחים, פשרם ותולדותיהם בצרוף מהדורה בקורתית, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשס"ד (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ יסוד המשנה ועריכתה, הרב ראובן מרגליות, עמוד ז'. (הוצאת מוסד הרב קוק
- ^ חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בימי אבל, הוא כמובן היפוכו של החוק במגילה שאין לעסוק בסממני אבלות בימי שמחה וחג. סעיף 4 - איסור עינוגים בציבור ביום הזיכרון חוק יום הזיכרון (אתר הכנסת)
- ^ ראו לדוגמה איסור הספד בחג הפורים מתוך הספר שולחן ערוך של רבי יוסף קארו, כרך אורח חיים, סימן תרע"ו. (באתר דעת)
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב' הסוגיה נמשכת עד דף יט עמוד ב
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקע"ג, סעיף א'
- ^ על היחס בעבר לסכוליון ורשימת מקורות על יחס זה, ראו ורד נעם, לנוסחיו, עמוד 55
- ^ חידושי החת"ם סופר למסכת ראש השנה, דף יח עמוד ב דיבור המתחיל 'אתמר רב ורבי חנינא'
- ^ "מגילת תענית אשר היא עתה בידינו שתים המה אשר נספחו בזמן האחרון בספר אחד, והיינו מגלה הקדמונית אשר נכתבה על ידי תלמידי שמאי והלל... אולם סיפור המאורע ואיזה נסים נעשו לישראל בימים הללו זה לא היה בכתב רק שנויה בע"פ כשאר משניות וברייתות ונשנו גם כן כלשון הברייתא בלשון צח ונקי" (צבי הירש חיות, תורת נביאים, ירושלים תשי"ח, עמוד קנד בהערה)
- ^ 1 2 1=בספרו בגרמנית על תולדות היהודים (גשיכטע דער יודען - דברי ימי ישראל), לייפציג 1906, כרך 3.2 עמוד 559 הערה 1
- ^ ורד נעם עמוד 29
- ^ 1 2 על החלוקה לשלושה הנוסחים וביחוד שינויי הנוסח שבחלק הסכוליון, כתבה ורד נעם בהרחבה בעבודת הגמר לתואר דוקטור שהוגש בשנת תשמ"ג (1983) לאחר שאוזכר בעבודת הדוקטורט של עדו המפל. ראו ורד נעם, בעיקר בעמודים 64–86. במאמר התרכזה בהבדלי הגרסאות של הנספח הפרשני (הסכוליון)
- ^ עניין נוסח ההכלאה אוזכר לראשונה בעבודת הדוקטורט של עדו המפל (ורד נעם, עמוד 17 של המאמר)
- ^ ראו השוואת נוסחי הסכוליון והבדליהם במאמרה של ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג) עמודים 64–66, טבלת השוואה בעמוד 67, והדגמות בעמודים 68-83. לדבריה, ההפרדה "כמעט שאינה צריכה ראָיה, שכן היא ניכרת בכל הביאור, יחידה אחר יחידה".
- ^ יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד (תשס"ח), עמוד 357.
- ^ שמא יהודה פרידמן, שני ענייני חנוכה בסכוליון של מגילת תענית, ציון עא (תשס"ו) עמוד 5 (וראו בהערה 4).
- ^ מנחם קיסטר על הסכוליה למגילת תענית, תרביץ עד ג (תשסה) עמודים 451–453
- ^ אייזיק הירש וייס, דור דור ודורשיו חלק ב, עמוד 266
- ^ יום-טוב ליפמן צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, מוסד ביאליק ירושלים תש"ז, עמודים 61–62
- ^ הרשימה מסתיימת לכל המוקדם סמוך לחורבן בית שני בשמחה על ביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה
- ^ על סיום המגילה בימי החורבן, בשמחה על ביטול גזירות קליגולה ראו מגילת תענית: כב בשבט (ויקיטקסט)
- ^ קישור "בניית החומה" לימי נחמיה מופיעה בסכוליון (כלומר בפרשנות הקדומה שבשפה העברית), וכן בפרשנות המקובלת על שומרי מסורת, ואף בפרשנות של חוקרי כתבי היד בימינו, כמו ורד נעם (עמוד 20)
- ^ על מאורעות לא מבוררים ראו לדוגמה ד באלול ודברי ורד נעם עמודים 180–181.
- ^ לשם "מגילת תענית" - בגרסת המשניות של התלמוד הבבלי (משנה, מסכת תענית, פרק ב', משנה ח').
- ^ על הסבורים שהכינוי "מגילת תענית" הוא מאוחר ראו בין היתר: עדו המפל, עמוד 79. ורד נעם עמוד 29 הערה 59 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר". בֶּער ראטנר, "הערות למגילת תענית", ספר היובל לכבוד נחום סוקולוב, וורשא תרס"ד, עמוד 500
- ^ על קדמות השם "מגילת תענית" ראו דברי מאיר בר-אילן, במאמרו "אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, עמוד קי"ד, הערה 4
- ^ עדו המפל עמוד 1
- ^ דוגמאות לאיסורים: די לא למספד - תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב, די לא להתענאה - מסכת מגילה, פרק א', הלכה ד'
- ^ הציטוט ממאמר של דב בר ראטנער, מאסף: פרקי דברי הימים ואמרי מדע, מתוך אסופת 'מקדמוניות היהודים', בעריכת [לאון רבינוביץ]] סנט פטרבורג תרס"ב, עמוד 91
- ^ ראו גם יוסף דרנבורג על השערת התאריכים הנוספים שאינם בידינו במאמרו משא ארץ ישראל, סנט פטרבורג תרנ"ו, הובא בכתב העת ציון כרך א, עמודים קטו - 230
- ^ יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, מאגנס ירושלים תשנ"ה, עמוד 307.
- ^ נעם, מבואות, עמוד 185
- ^ על משמעות סדר האיסורים בפתיח והיפוכם בשני נוסחי הפתיח ראו מאמר דב בר רטנר בספר היובל לסוקולוב עמוד 501, ומאמר יוסף תבורי, במועדי ישראל הערה 37
- ^ בבלי תענית י"ב ע"א - הדיון התלמודי על המונח בְּצַלוּ שבמגילת תענית
- ^ דברי אליעזר שמשון רוזנטל ועדיאל שרמר מובאים במאמר של דוד הנשקה, סיומה של מגילת תענית וגלגולי ביאורו בתלמודים: על קבלת תענית, תפילת תענית והיחס ביניהם, מתוך בר אילן ל-לא (תשס"ו), עמ' 119–162
- ^ דוגמה לקטע קצר במגילה: ג' בכסלו, לעומת קטע ארוך: כה בכסלו
- ^ בן ציון לוריא, עמוד 17
- ^ ורד נעם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב' (וברש"י דיבור המתחיל "מגילת תענית"); מסכת עירובין, דף ס"ב, עמוד ב' (וברש"י שם דיבור המתחיל "כגון מגלת תענית"); וראו גם אצל ורד נעם, עמודים 336–337.
- ^ צבי הירש חיות, תורת נביאים, פרק שישי הערה 3 (עמוד קנא הגה 2 [ההגה ממשיכה לעמוד קנב] במהדורת תשי"ח)
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב'
- ^ 1 2 תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב
- ^ נעם מבואות עמוד 179
- ^ החוקרים המובאים אצל לוריא עמודים 9–10, וראו דחייתו של את השיטה הזו בעמוד 10. וראו פירוט הצעה אצל המפל, עמוד 82 (וגם את דחייתו אותה בעמוד 83).
- ^ נעם, עמ' 32
- ^ ורד נעם, עמודים 21, 28–31
- ^ משנה, מסכת מועד קטן, פרק א', משנה ה'
- ^ בער ראטנער, מקדמוניות, עמוד 92
- ^ ורד נעם עמוד 21
- ^ בן ציון לוריא עמוד 11
- ^ הסכוליון על משפט הסיום של המגילה על פי נוסח פרמה. בנוסח אוקספורד השם הוא "חנניה בן חזקיה", כמו בגמרא.
- ^ הלכות גדולות (הלכות סופרים עמוד תרפ"ד במהדורת מכון ירושלים; הלכות קדשים עמוד 335 במהדורת עזריאל הילדסהיימר); וראו על ערכה ההיסטורי אצל ורד נעם, עמודים 383–385; עדו המפל עמוד 81
- ^ כך למשל הציעו: נתן דוד רבינוביץ, בינו שנות דור ודור, פלדהיים ירושלים תשמ"ה, עמודים מה–מו;
שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יהודה לייב מקאשרטין, מגילת תענית עם פירוש תוספות חדשים, דפוס דיהרנפורט תק"ע דף טז עמוד ב, בדיבור המתחיל "ומי כתב" - ^ הרעיון הועלה על ידי צבי גרץ, בספרו דברי ימי ישראל
- ^ הציטוט מתוך עבודתו של המפל עמוד 82; וראו גם: יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ירושלים:אחיאסף תשי"ט, כרך ה, עמוד 134, 169
- ^ ראו למשל את דחייתו של נתן דוד רבינוביץ להצעתו של גרץ בספר בינו שנות דור ודור, פלדהיים ירושלים תשמ"ה, עמודים לה–מו; וראו את דברי יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, ציון י, עמודים 246 - קכד, ואת דברי ורד נעם, מבואות, עמוד 192
- ^ המפל עמוד 83; ורד נעם עמודים 334–336
- ^ בן ציון לוריא עמודים 10–11
- ^ נעם, מבואות, עמודים 188–189
- ^ 1 2 ורד נעם עמוד 365
- ^ ורד נעם עמודים 365–367
- ^ ורד נעם, 353–354, 361, 369
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"בתלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ד'
- ^ ורד נעם עמודים 375–380 והערה 280 שם
- ^ בדוקטורט של המפל בעמוד 7 כתב שהתלמוד הירושלמי הוא אחד מיסודותיו של הסכוליון בן הכלאיים. הדוגמא היחידה שהביא הוא יום ניקנור.
- ^ שלמה בובר, ספרי דאגדתא על מגלת אסתר, האלמנה והאחים ראם, ווילנא תרמ"ד, עמוד לו באתר דעת.
- ^ ורד נעם עמוד 385
- ^ על אחורו של מדרש פנים אחרים ראו הערת חנוך אלבק על ספרו של יום-טוב ליפמן צונץ,הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, ירושלים, מוסד ביאליק, תש"ז - 1947 עמודים 424–425
- ^ ורד נעם עמודים 381–382
- ^ ורד נעם, עמודים 368–369
- ^ 1 2 3 4 ורד נעם 371
- ^ 1 2 3 4 5 הנוסח על פי כתב יד קיימברידג', כיוון שהמועד אינו מופיע בשני כתבי היד של נוסחי האב (פרמה ואוקספורד)
- ^ כך למשל נשמטו קטעים מהביאור לחנוכה (כ"ה בכסלו), ומהביאור על ימי העמדת התמיד (א–ח בניסן)
- ^ ורד נעם עמוד 374
- ^ דברי רבי מאיר המובאים בתלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב, ובמסכת מגילה, פרק א', הלכה ד', וראו ורד נעם עמוד 351 הערה 148 על השאלה מה דעתו של רבי יוסי; רש"י ותוספות על תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ה, עמוד א' דיבור המתחיל "אלין יומיא דלא להתענאה"; חידושי הריטב"א תענית דף טו עמוד ב דיבור המתחיל "מתני' כך היא הגרסה"; שו"ת רמ"ע מפאנו סימן יב.
- ^ כך הבין ישראל שציפנסקי את שיטת הריטב"א בספרו רבנו אפרים: תלמיד חבר של הרי"ף, ירושלים:מוסד הרב קוק, תשל"ו, עמוד 425
- ^ הרב יהודה לייב מקאשרטין, בביאורו למגילה דיבור המתחיל "אילין יומיא דלא להתענאה בהון"; ישראל שציפנסקי, רבנו אפרים: תלמיד חבר של הרי"ף, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ו, עמוד 425
- ^ מאיר בר–אילן,"אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, עמודים קכו–קלה, וראו גם מאיר בר-אילן, בשבח המחקר ובגנות האסכולה – על הספר: ורד נעם, מגילת תענית: הנוסחים – פשרם – תולדותיהם, בצירוף מהדורה ביקורתית ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ד, בתוך: מועד:שנתון למדעי היהדות טז (תשס"ו), עמודים 126–127
- ^ הנוסח על פי כתב יד אוקספורד
- ^ המפל, עמודים 12–14
- ^ ורד נעם, עמוד 39
- ^ 1 2 רשימת כתבי היד אצל ורד נעם, עמודים 159–161
- ^ המפל עמודים 15–16, 26–32
- ^ הציטוט מתוך המפל, עמוד 17, שעיבד אותו מתוך הקולפונים השונים בכתב היד. ראו הנוסח המדויק אצל ורד נעם, עמוד 319, הערה 8 (נעם לנוסחיו עמוד 60 הערה 36).
- ^ 1 2 3 דף כתב היד באתר כתיב, בלשונית "מידע קטלוגי מורחב".
- ^ המפל עמוד 17, ורד נעם עמוד 319
- ^ ורד נעם, עמוד 319, הערה 8 (נעם לנוסחיו עמוד 60 הערה 36)
- ^ המפל עמודים 18, 33–39
- ^ יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד תשס"ח עמודים 357–410
- ^ יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד תשס"ח עמוד 358–359
- ^ כתב יד וינה, ספריית ביהמ"ד לרבנים בניו יורק, עיול 10484. מספר סרט 72979 במכון לתצלומי כתבי יד (באתר כתיב עדיין אינו סרוק)
- ^ כתב יד ניו יורק בית המדרש לרבנים 8862 (49373 במכון לתצלומי כתבי יד)
- ^ ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון, עמוד 61 הערות 38–41
- ^ ורד נעם עמוד 159, 320
- ^ כתב היד חסר קולפון, אולם זוהה ככתב ידו של הסופר. נעם, לנוסחיו, עמוד 62
- ^ 1 2 המפל עמוד 24
- ^ על פי דף כתב היד באתר כתיב, בלשונית "תוכן עניינים".
- ^ 1 2 נעם לנוסחיו עמוד 63 הערה 54
- ^ המפל עמוד 19; וראו דבריו של משה דוד הר, מי היו הבייתוסים?, דברי הקונגרס העולמי השביעי למדעי היהדות, [ג:] מחקרים בתלמוד, הלכה ומדרש, ירושלים תשמא, עמוד 8 הערה 52, שעמד על טעותו של המפל.
- ^ המפל עמוד 19
- ^ ליכטנשטיין עמודים 4–5
- ^ המפל עמוד 44
- ^ המפל עמוד 46
- ^ מהדורת אמסטרדם תע"א, באתר היברובוקס
- ^ ורד נעם עמוד 36
- ^ ורד נעם עמודים 322
- ^ על החסרונות של שיטה זו, ועל הנזק שנוצר כיוון שהיא זכתה לגושפנקא של "מהדורה מדעית", ראו אצל ורד נעם עמוד 36.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ
קטגוריה:ספרות חז"ל
קטגוריה:יצירות יהודיות בארמית
קטגוריה:התקופה החשמונאית בארץ ישראל
קטגוריה:ספרות יהודית בתקופת בית שני
תענית