משתמש:Ommnia/תיזת הדעיכה של האימפריה העות'מאנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תיזת הדעיכה העות'מאנית, או פרדיגמת הדעיכה העות'מאניתתורכית Osmanlı Gerileme Tezi) הוא נרטיב היסטורי שאבד עליו הכלח, אף שבעבר היה לו מקום מרכזי בדיון ההיסטוריוגרפי אודות האימפריה העות'מאנית. תיזה זו טוענת כי לאחר תור זהב, המזוהה עם תקופתו של סולימאן הראשון (שבאירופה כונה סולימאן המפואר), האימפריה העות'מאנית נכנסה לתקופה של קפאון ודעיכה ממנה היא לא הצליחה להתאושש עד להתפרקותה הסופית ב-1923. במהלך חלקה העיקרי של המאה ה-20 שימשה תיזה זו בסיס להבנת ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית הן במערב והן אצל הכמאליסטים התורכים (רפובליקנים).יחד עם זאת, כבר ב- 1978 החלו היסטוריונים לבחון מחדש את הנחות היסוד של תיזה זו.

בעקבות פרסומם של מספר מחקרים חדשים במהלך שנות השמונים ועד לשנות ה-2000, במיוחד עיסוק בהיסטוריה העות'מאנית דרך מקורות ומתודולוגיות שלא היו בשימוש קודם לכן, היסטוריונים המתמחים בתקופה זו הגיע לתמימות דעים שמדובר במיתוס. לא רק שהאימפריה העות'מאנית לא קפאה על שמריה או החלה דועכת, היא המשיכה להוות יישות מדינית דינמית ונמרצת זמן עוד רב לאחר מותו של סולימאן הראשון. חוקרים ביקורתיים טענו עתה כי התיזה "טלאולוגית", "רגרסיבית", "אוריינטליסטית", "פשטנית" ו"חד-משמעית" והיא הוגדרה "כתפיסה שאין לה מקום בניתוח היסטוריוגרפי".

על אף תפנית היסטוריוגרפית דרמטית זו בקרב היסטוריונים מקצועיים, לתיזה יש עדין אחיזה משמעותית בהיסטוריה הפופולרית והיסטוריה שנכתבת באקדמיה על ידי חוקרים שאינם מומחים לנושא. הבעיה קשורה בכך שהם ממשיכים לעשות שימוש בעבודות אקדמיות שהופרכו, אבל גם גורמים אחרים פוליטיים המפיקים תועלת מהנצחת נרטיב הדעיכה.

מקורות תיזת הדעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירופה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסודות התיזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת התיזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתגרים קונספטואלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונצנזוס האקדמי במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך רשימה ובה מספר עבודות שהייתה להן השפעה חשובה על הפרכתה של תיזת הדעיכה.

  • Abou-El-Haj, Rifa'at A. Formation of the Modern State: The Ottoman Empire, Sixteenth to Eighteenth Centuries. 2nd ed. Syracuse: Syracuse University Press, 2005. [First edition published in 1991]
  • Barkey, Karen. Bandits and Bureaucrats: The Ottoman Route to State Centralization. Cornell University Press, 1994.
  • Darling, Linda. Revenue Raising and Legitimacy: Tax Collection and Finance Administration in the Ottoman Empire, 1560–1660. Leiden: E.J. Brill, 1996.
  • Fleischer, Cornell. Bureaucrat and Intellectual in the Ottoman Empire: The Historian Mustafa Âli, 1541–1600. Princeton: Princeton University Press, 1986.
  • Hathaway, Jane. "Problems of Periodization in Ottoman History: The Fifteenth through the Eighteenth Centuries". The Turkish Studies Association Bulletin 20 (1996): 25–31.
  • Howard, Douglas. "Ottoman Historiography and the Literature of 'Decline' of the Sixteenth and Seventeenth Century." Journal of Asian History 22 (1988): 52–77.
  • İnalcık, Halil. "Military and Fiscal Transformation in the Ottoman Empire, 1600–1700." Archivum Ottomanicum 6 (1980): 283–337.
  • Kafadar, Cemal. "On the Purity and Corruption of the Janissaries," Turkish Studies Association Bulletin 15 (1991): 273–280.
  • Kunt, Metin. The Sultan's Servants: The Transformation of Ottoman Provincial Government, 1550–1650. The Modern Middle East Series, 14. New York: Columbia University Press, 1983.
  • Salzmann, Ariel. "An Ancien Régime Revisited: "Privatization" and Political Economy in the Eighteenth-Century Ottoman Empire." *Politics & Society* 21 (1993): 393–423.