משתמש:Ofek Aman/נתונים חושיים
בפילוסופיה של התפיסה, תאוריית הנתונים החושיים (באנגלית sense data) הייתה השקפה פופולרית בראשית המאה העשרים בה תמכו, בין היתר, הפילוסופים ברטראנד ראסל, צ. ד. ברואד, ה. ה. פרייס, איי ג'יי אייר. הנתונים החושיים נחשבים כאובייקטים תלויי־תודעה אשר קיומם ותכונותיהם ידועות לנו ישירות בתפיסה. אובייקטים אלה הם חוויות בלתי מנותחות הנמצאות בתודעה, אשר מופיעים בפני פעולות מנטליות מורכבות יותר שבאות לאחר מכן בדיוק כפי שהם.
לרוב מציבים את הנתונים החושיים בסדרות של זמן ו/או סיבתיות, כך שהם נמצאים אחרי חוסר האמינות הפוטנציאלי של המערכות התפיסתיות שלנו אך לפני האפשרות לטעות כתוצאה מאנליזה קונספטואלית ברמה גבוהה יותר ועל כן הם אינם ניתנים לתיקון. הם נבדלים אפוא מהאובייקטים 'האמיתיים' בעולם החיצוני לתודעה, שלגבי קיומם ותכונותיהם אנו בהחלט יכולים לשגות לעיתים תכופות.
כיום הדיון סביב הנתונים החושיים הוחלף ברובו בדיון אודות קווליה, מושג הקרוב אליו מבחינה רעיונית. הניסוח הנתון (the given) גם הוא קשור קשר הדוק למושג זה. לאף אחד מן המושגים הללו אין הגדרה יחידה קוהרנטית עליה יש הסכמה רחבה ועל כן היחס המדויק ביניהם אינו ברור לחלוטין.
דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברטרנד ראסל שמע את צליל פרקי אצבעותיו נוקשים על שולחן הכתיבה שלו, הרגיש את קשיות השולחן וראה את צבעו הנראה לעין (שידע הוא 'באמת' להיות צבעו החום של עץ) משתנה משמעותית בתנאי תאורה שונים.
ה.ה פרייס מצא שעל אף שהצליח להטיל ספק בנוכחות עגבניה לפניו, אין היה הוא מסוגל לפקפק בקיומו של הנתון החושי האדום, העגלגל וה'גבשושי במקצת' שלו, וגם לא במודעתו לנתון חושי זה.
כשאנו מסובבים מטבע, הוא 'מופיע' בפנינו כאילו היה הוא אליפטי. 'מראה' אליפטי זה אינו יכול להיות זהה למטבע (שכן המטבע הוא עגול לחלוטין), ולכן הוא נתון חושי, המייצג באופן כלשהו את המטבע העגול עבורנו.
שקלו בבואה המופיעה בפנינו במראה. אין שום דבר התואם את הבבואה בעולם החיצון לתודעה (שכן ההשתקפות שלנו נראית לנו כדמות של בן אדם שנמצא ככל הנראה בתוך קיר, או ארון בגדים). המראה הוא אפוא אובייקט מנטלי, נתון חושי.
טבעם של נתונים חושיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרעיון שהתפיסות שלנו מבוססות על נתונים חושיים נתמך בידי מספר טיעונים. הראשון ידוע בדרך כלל בתור הטיעון מן אשליה.[1] מחוויה סובייקטיבית של תפיסת דבר כלשהו, אין זה אפשרי מבחינה תאורטית להבחין בין תפיסה של משהו שקיים באופן עצמאי מאיתנו לבין הלוצינציה או חיזיון שווא. על כן, אין לנו שום גישה ישירה לעולם החיצוני אשר תאפשר לנו מהימנה להבחין בינו לבין אשליה אשר גרמה לחוויות זהות. מכיוון שחייבת להיות לנו גישה ישירה לישות ניסיונית ספציפית על מנת שיהיו לנו אובייקטים אותם אנו תופסים, ומשום שישות זו אינה זהה לאובייקט האמיתי עצמו, חייב להיות סוג מסוים של ישות מנטלית פנימית שתואמת בצורה כלשהי לעולם האמיתי, אשר אודותיו אנחנו לאחר מכן בונים תפיסות, שופטים, וכו'. ישות זו היא נתון חושי.
נתונים חושיים מופשטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נתונים חושיים מושפטים הם נתונים חושיים ללא שיפוט אנושי, נתונים חושיים ללא מושג אנושי אך עדיין ניכרים לחושים, אותם מוצאים בחוויה האסטית (במובן הקנטיאני של המילה). זאת בניגוד לנתונים חושיים דמיוניים הקרובים יותר לקווזאי-חומר ואינם קיימים באמת. נתונים חושיים דמיוניים הם נתונים חושיים מופשטים כפי שהם מוצגים בידי החושים האסתטיים לתודעה, כלומר דמיון, כוח התבונה ומצבים סובייקטיביים פנימיים של מודעות עצמית הכוללים, בין היתר: רגש, השקפה עצמית, אגו ותאוריה. התאוריה של נתונים חושיים מופשטים ודמיוניים פועלת על פי ההגדרה, לרוב מרומזת בלבד, של הדמיון כ"כוח המתווך בין החושים וההגיון דרך ייצוג אובייקטים תפיסתיים ללא נוכחותם".[2] בהתאם לניתוח של עמנואל קאנט, נתונים חושיים דמיוניים הם 'דמיוניים' כי הדמיון הוא הפקולטה המנטלית הראשית המסוגלת למזג קלט מהחושים ובאמצעות כך לבנות עולם של אובייקטים.[3][4] נתונים חושיים מופשטים ודמיוניים הם המפתח להבנת הקשרים והיחסים של אמנות מופשטת עם השכל המודע והתת-מודע.
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאוריות של נתונים חושיים ספגו ביקורות מצד פילוסופים כמו ג'ון אוסטין ווילפריד סלארס (הביקורת של האחרון ידועה בעיקר בניסוחו של הטיעון המפורסם אודות "מיתוס הנתון" ["Myth of the Given"]), ולאחרונה גם בידי אלווה נואֶה ודניאל דנט. חלק ניכר מהביקורת המוקדמת הופנתה כלפי טענה בדבר נתונים חושיים שהוצגה בידי פילוסופים כמו איי ג'יי אייר. זו הייתה שלנתונים החושיים באמת יש את המאפיינים שנראה שיש להם. לפיכך, לפי תיאור זה של נתונים חושיים, הנתונים החושיים שאחראיים לחוויה של עגבנייה אדומה הם באמת "אדומים".
דבר זה עשוי להישמע בלתי סביר, מכיוון שאין שום דבר אדום במוח שישמש כנתון חושי. עם זאת, הוא עקבי לחלוטין—וזאת במובן שהנתונים הם "אדומים" כאשר חווים אותם באופן ישיר, למרות שתהליכי התפיסה הפיזיים עשויים שלא להיראות אדומים אילו היו חווים אותם בצורה מלאכותית ועקיפה באופן שמתעלם מהנסיבות הסובייקטיביות של התופס, כמו למשל על ידי בחינת המוח של האדם החווה את החוויה של אדום עם מכשירים מדעיים.
בחלק מן התיאוריות, העגבניה עצמה אינה אדומה אלא בעיני ישות הרואה אדום. לפיכך, כשאומרים שמצב עצבי הוא 'אדום', או שאינו כזה, מבלי לייחס את השיפוט בנוגע לאדימות לבעלים של הנוירונים הנוגעים בדבר, קיימת הנחה כי לדברים יכולים להיות רשמים פנימיים ללא קשר למי שתופס אותם—הנחה הנדחית במרומז בידי תורת הנתונים החושיים. על כן הביקורת לפיה נתונים חושיים אינם יכולים באמת להיות אדומים באה מתוך של הנחה מוקדמת שאינה עולה בקנה אחד עם תאוריה של נתונים חושיים, לכן מחוייב הדבר שביקורת זו תגרום לתאוריה להיראות שגויה. נראה שהתנגדויות עדכניות יותר לקיומם של נתונים חושיים מבוססות בפשטות על רגרסיה לריאליזם נאיבי.
בכך שהן עושות אובייקטיפיקציה ואקסטרנליזציה חלקית של חוויותיו הבסיסיות של הסובייקט אודות העולם כ-'נתונים חושיים', מניחות את נחיצותם ההכרחית עבור תפיסה וחשיבה מסדר גבוה ומציבות אותם באופן קבוע בין הסובייקט התופס ו-'העולם האמיתי', תיאוריות של נתונים חושיים נוטות לכיוון של סוליפסיזם. ניסיונות לתקן זאת חייבים להימנע הן מאובסקורנטיזם והן מתלות יתר בפסיכולוגיה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ .Huemer, M. Sense-Data, The Stanford Encyclopedia of Philosophy. Spring 2019
- ^ Brann, Eva T. H. The World of the Imagination: Sum and Substance. Savage, Md.: Rowman & Littlefield. 25th Anniversary Edition, 2017. p. 24
- ^ קאנט, עמנואל. ביקורת התבונה הטהורה.
- ^ Kearney, Richard. The Wake of Imagination: Ideas of Creativity in Western Culture. London: Hutchinson, 1988. p. 169.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- .Sense data. Internet Encyclopedia of Philosophy