משתמש:Meir88/זוהר עילית
זוהר עילית, או רוגם זהר, הוא אתר ארכיאולוגי בפאתי העיר ערד. חושבים כי הוא אתר של מצודה ביזנטית וחלק מקו ההגנה הרומי נגד פושטי המדבר. עם זאת, מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי האתר נבנה מסיבות כלכליות ולא צבאיות. [1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצודת זוהר עילית ממוקמת על מדף שטוח של רכס משופע בתלילות, בצדה הצפוני של גבעה המכונה ראש זוהר, מדרום-מזרח לערד. [1] [2] היא אינה מוזכרת במקורות עתיקים, ושמה הקדום אינו ידוע. היא מופיעה כחירבת עזה בכתביו של אלברכט אלט ומסומנת כהלכה במפות המנדט הבריטי על ארץ ישראל משנות ה-30. היא מופיעה בכתביו של מרדכי גיחון על " לימס פלשתינה". האתר נחפר לראשונה בין השנים 1985 ל -1986 על ידי צוות מבית הספר הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים בראשות ריצ'רד פ. הארפר. דו"ח החפירה הסופי פורסם בשנת 1997. [1] [2]
שטחו של אתר זוהר עילית הוא כ -26 מטרים רבועים, וכולל מצדית מרובעת עם מגדלים בולטים בכל פינה. הריבוע אינו מושלם ומנצל את תוואי האתר עצמו. המצדית נבנתה מאבן צור דחוסה שנחצבה בסמוך, ומאבן גיר בדלתות ובכמה פינות חיצוניות של המגדלים. קירות החיבור בין המגדלים, ברוחב בין 1 ל -1.5 מ ', מחוספסות מבפנים ומבחוץ. היסודות אינם עמוקים, הוקמו על-ידי שימוש באדמה רטובה ומולאו בשברי אבנים. גובה כל מגדל פינה כ 4 - 4.5 מטרים, בעל מפלס תחתון ומפלס עליון. הקירות השתמרו לגובה של עד 3 מטרים. הגישה לראש הקיר על-ידי זוג מדרגות בצד הצפוני והדרומי. באמצע החצר, ששטחה כ -17 מטרים רבועים ישנו בור מים שקוע בסלע. הבור עגול, קוטרו 3.75 מטר ועומקו 5 מטר. בצד המזרחי של החצר יש שלושה חדרים, אך החדרים הצפוניים והדרומיים נהרסו ונשאר חדר יחיד ששימש אולי כקפלה. שער המצדית, ברוחב של כשני מטרים, נמצא באמצע הקיר המערבי. בשלב כלשהו נבנה קיר מהמגדל בפינה הצפונית-מערבית של המצדית אל השער ובמקביל לקיר. יתכן והוא שימש כמחסה לבעלי חיים. [2]
באתר נמצאה רק כמות קטנה של מטבעות הניתנים לזיהוי, פרט למטבע בודד, המתוארך למלכותו של דיוקלטיאנוס. המטבע מנוקב ולכן כנראה נענד כסגולה. עדויות נומיסמטיות מעידות שהאתר היה מאוכלס מהמחצית הראשונה של המאה החמישית. המספר הגדול ביותר של מטבעות תוארך למאה ה -6, במיוחד לתקופת שלטונו המוקדם של הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון . אין מטבעות המתוארכים לאחר שנת 550 לספירה. [3] למעלה מ -43,000 חרסים נחשפו בזוהר עילית, 55% מתוכם מכלי בישול מקומיים ועוד 42% מכלים אחרים. 3% מהם היו כלי ייבוא משובח, ביניהם אפריקני, פוקאני ואדום מוחלק קפריסאי. [4] כלי החרס הרשומים ברובם מהמאה השישית, וחלקם מוכרים עד למאה ה -7. לא נמצאה דוגמה מוקדמת מסוף המאה ה -5, כולל אלה שנמצאו ביסודות המצדית. הרפר מציין כי "לא נחשפו באתר ממצאים צבאיים", אם כי דוח החפירה הסופי כולל חוד חנית אחת ו -2 אבני הטלה. [4] [5] ממצאי פאונל כוללים מעל 23,000 עצמות יונקים, 2,000 עצמות ציפורים ומספר דומה של דגים. 86% של עצמות היונקים הם של יעלים ו -12% נוספים של חזיר. עצמות הציפורים מקומיות. מינים של דגים שנמצאו במצדית כוללים דגי מים מתוקים ומלוחים, גם מהים התיכון וגם מהים האדום . [4]
תארוך ושימוש אפשרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
זוהר עילית נמצא לאורך הדרך העתיקה המוליכה מערביה (סעודיה של ימינו) והערבה לכיוון ארץ ישראל ונמלי הים התיכון. המסלול מתחיל מעין בוקק על ים המלח, שם נמצאת מצדית נוספת, חולף על-פני עוד מצדית בחתרורים ואז מגיע לזוהר עילית. כאן הוא מתמזג עם מסלול נוסף המגיע מים המלח דרך מצד זוהר, הנמצא בדרום-מזרח, וממשיך מערבה לצפון הנגב. כמו מבצרים דומים אחרים, זוהר עילית מוצב בנקודה בה כל העובר בכביש מחויב על ידי הטופוגרפיה להתקרב. [2] [6]
הארפר בחרה לחפור בזוהר עילית בגלל האפשרות לתרום לדיון על מהות ותארוך הלימס הרומאיים בארץ-ישראל. [4] מרדכי גיחון כתב בהרחבה על הצבת הצבא הרומי בארץ-ישראל, והציע את קיומה של חגורת ביצורים הגנתית בצפון הנגב, הידועה כ"Limes Palaestinae", כנגד פשיטות הערבים. קו זה התבסס על ביצורים יהודיים מוקדמים יותר, וכנראה הוקם על ידי הקיסרים הפלביאניים, ושופץ והורחב מאוחר יותר על-ידי דיוקלטיאן. [7] גיחון, אם כן, ראה בזוהר עילית חלק מקו ההגנה הפלביאני שמטרתו להגן על לב הארץ מפושטים מדבריים. [8]
בהסתמך על הממצאים הנומיסמטיים והקרמיים, תארכה הארפר את בניית זוהר עילית לסוף המאה ה -5, [5] את האכלוס הראשוני לתחילת המאה השישית, ואת הנטישה לתחילת המאה ה -7. היעדר שכבת הרס ושלד של ילד מתחת להריסות אחד המגדלים מעלה אפשרות לרעידת אדמה. [1] [4] [5]
הארכיאולוג תומאס פרקר משער כי הפסקת הפעילות הצבאית באתר במאה ה -6 נובעת מפירוק הלימיטני, המיוחס לקיסר יוסטיניאנוס על-ידי פרוקופיוס. ייתכן שחיל המשמר במצדית נמנה בתחילה על ידי יחידה הרשומה ב- Notitia Dignitatum, אשר משטרה את הכביש, כי הרי לא היו אז כוחות משטרה אמיתיים. מאוחר יותר הוחלף הכוח במקומי, מה שהוביל בסופו של דבר להזנחת ולנטישת המצדית. [4]
ג'ודי מגנס ובנימין איזק חולקים על פרקר, בציינם כי בתקופת שלטון יוסטיניאנוס היה כנראה גל של בניה צבאית באזור. [1] [9] לפי איזק, עם זאת, דבר אינו מצדיק את תיאור זוהר עילית כחלק של מערכת הגנה. [6] למרות שמבנה מסוג זה מביא להנחת תפקוד צבאי אין זה בהכרח המקרה כפי שמסתבר ממיעוט הממצאים הצבאיים. [5] הביקורת של איזק על התיאוריה של גיחון לגבי הפריסה הרומית בדרום הארץ משותפת גם לחוקרים אחרים. מגנס טוענת כי ההומוגניות של הממצא הקרמי בזוהר עילית, שרובו המכריע הוא מאמצע המאה ה -6, מעיד על כך שזוהר עילית התקיים רק באמצע מאה זו. ולכן, לא היה יכול להיות חלק ממערכת הגנה, המיוחסת לרפורמות הצבאיות והמנהליות של דיוקלטיאן. [1] כמו מבצרים אחרים באזור, זוהר עילית קטן מלתמוך בחיל מצב משמעותי. נראה כי מבצרים אלה לא נועדו לספק הגנה נגד יריב חזק. הם היוו עמדות משטרה ותצפיות שמטרתם להגן על הנוסעים, עולי הרגל והמסחר לאורך הדרך. מבצרים אלה הם עדות למאמץ מרוכז מצד הממשלה לפקח על מערכת הכבישים המקומית. [2] זוהר עילית ומבצרים אחרים כאלה יתכן ונבנו ביוזמה מקומית ולא אימפריאלית, במטרה להגן על הדרך, מסיבות כלכליות ולא צבאיות. [1]
ראה גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Magness 1999
- ^ 1 2 3 4 5 Harper 1997, pp. 1–2
- ^ Harper 1997, pp. 15–16
- ^ 1 2 3 4 5 6 Parker 1997
- ^ 1 2 3 4 Harper 1997, p. 117
- ^ 1 2 Isaac 2000, pp. 191–193
- ^ Gichon 1991
- ^ Gichon 1975
- ^ Isaac 2000, pp. 210–212
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Gichon, Mordechai (1975). אתרי הלימס בנגב. Erez Israel. Jerusalem: Israel Exploration Society. 12: 149–165. [[קטגוריה:מבנים באימפריה הביזנטית במאה ה-5]] [[קטגוריה:ביצורים רומיים ביהודה]] [[קטגוריה:מצודות רומיות בארץ ישראל]] [[קטגוריה:אתרים ביזנטיניים באסיה]] [[קטגוריה:התקופה הביזנטית בארץ ישראל]] [[קטגוריה:הארץ הקדושה בשלטון הביזנטיני]] [[קטגוריה:מבצרים ביזנטיניים]] [[קטגוריה:חיסול מבנים באימפריה הביזנטית במאה ה-7]]