משתמש:Lior ofhir/יוהנה ליכטנטל סמולוק
יוהנה ליכטנטל (סמולוק) (בלועזית: Joanna Lichtental-Samoluk; נולדה ב-9 במאי 1913, נפטרה ב-2 במרץ 1995), אם בית פולנייה, מחסידי אומות העולם, שהצילה יהודים במלחמת העולם השנייה ממוות בשואה וקשרה את גורלה עם מדינת ישראל.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוהנה סומולוק חיה בביתה עם שלושת ילדיה. בעלה, יאן סמולוק, שהיה חייל בצבא הפולני, לא שב משדה הקרב, ולכן גידלה לבד את ילדיה. יוהנה עבדה כאם בית אצל וטרינר שעבורו נהג מאיר ליכטנטל לבצע הובלות, וכך הכירה אותו.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה מאיר ליכטנטל גויס לצבא הפולני, נפל בשבי הגרמני אך הצליח להימלט לעירו טרמבובלה. הוא הגיע לביתה של יוהנה וביקש ממנה עזרה. יוהנה הסכימה לקבלו לביתה בתמורה לכך שיעזור לה בעבודות המשק. [1][2]
העיר טרמבובלה נכבשה לראשונה על ידי הצבא האדום, ב-7 ביולי 1941. לאחר כיבוש העיר על ידי הגרמנים, ב-7 ביולי 1941, יוהנה הסתירה את מאיר בביתה. לבקשתו היא הסכימה לסייע גם לבני משפחתו שהוכנסו לגטו שהוקם בעיר. יוהנה נהגה להיכנס לגטאות צ'ורטקוב וקופיצ'ינצה כשלעיתים התלווה אליה אחד מילדיה, בשביל להביא מזון וידיעות לקרוביו. מישה ליכטנטל, אחייניתו של מאיר, נולדה בגטו. בהיותה בת שבועיים, לבקשת הוריה, לקחה אותה יוהנה אל מחוץ לחומות הגטו ומאז עברה להתגורר איתם.[1][3]
כאשר הגרמנים חיפשו יהודים נמלטים בטרמבובלה, חששה יוהנה ששכניה ילשינו עליה, ולכן החליטה לעזוב ולעבור לבית חצי הרוס בקצה העיר יחד עם ילדיה, מאיר ומישה התינוקת. בעקבות הלשנה של שכניה, הגרמנים הגיעו לביתה, אך מאיר הצליח לחמוק ולהתחבא וכך לא נתפס. יוהנה הסבירה לגרמנים שמישה התינוקת היא בתה. בהמשך נולדו לה ולמאיר שני ילדים (דנקה ומיצ'סלב) וכולם חיו בבית בקצה העיר עד שהאזור שוחרר על ידי הצבא האדום במרץ 1944. [1][2]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה עברו לעיר ביטום שבפולין. יוהנה ומאיר ליכטנטל התחתנו. מרישיה, בתה הבכורה של יוהנה, נישאה ליהודי פולני, היגרה לפילדלפיה שבארצות הברית והתגיירה. בנה השני, יוז'ק, נותר בפולין. את בנה הקטן העבירה יוהנה לטיפול סבתה, ומאז לא נפגשו שוב. ב-1946, מישה נמסרה לאימוץ למשפחה יהודית בליברפול שבאנגליה. בשנת 1949, עלה מאיר לארץ עם שני ילדיו, דנקה (חיה) ומיצ'סלב (משה). יוהנה ובניה, דוד ומארק (ירחמיאל), הגיעו לישראל בשנת 1950 ועברו להתגורר זמנית במחנה העולים בחדרה. לאחר זמן מה התאחדה המשפחה מחדש, ויוהנה ומאיר הקימו את ביתם בכפר יונה יחד עם שבעת הילדים. במהלך השנים יוהנה ומאיר נפרדו, אך המשיכו להתגורר בסמיכות ושמרו על קשרי חברות טובים. בסוף ימיה, עברה יוהנה להתגורר בבית האבות ע"ש גרטרוד לוקנר בנהריה.[4]
יוהנה הלכה לעולמה ב-2 במרץ 1995, בהיותה בת 81. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עין החורש. [3][1]
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-17 ביוני 1987, הכיר יד ושם ביוהנה ליכטנטל כחסידת אומות העולם. לכבודה נשתל עץ בגן חסידי אומות העולם ביד ושם בירושלים. [1]
במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב) אותר קברה של יוהנה ליכטנטל.[3]
לקריאה נוספת
פנצ'סקי גרשון, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, יד ושם, 2023, עמ' 72-73