משתמש:Lihiyossef5/חקר הקולנוע
חקר הקולנוע הוא שם כולל לתאוריות קולנעיות שבוחנות את הקולנוע, תחום זה קיים מתקופת הקולנוע הסובייטי.
התפתחות חקר הקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנותיו הראשונות של הקולנוע לא נעשתה כלל עריכה, שכן הפרטים הראשונים היו יצירות קצרות שנמשכו פחות מדקה וצולמו בפעולת מצלמה אחת. לאחר מכן היו סרטים המורכבים מסצנות אחדות כל אחת מהן צולמה בפעולת מצלמה אחת. בהמשך החלו ליצור סרטים שהתבססו על רצף של שוטים קצרים אך עדיין ניתן היה להבחין במעברים החדים בין השוטים. בניגוד גמור לעריכה ההוליוודית השוטפת והכמעט סמויה מן העין שקיימת כיום, זהו בעצם תפקידו של העורך, תפקיד שלא היה קיים בעבר.[1]
Filmmaking and research: An intersection"" המאמר האקדמי
תאוריות קולנועיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרבית התאוריות הקולנעיות עוסקות בהיבטים הרחבים ביותר של האמנות בהקשר של השלכות חברתיות, פוליטיות והפילוסופיות שלה. במבט לאחור ניתן לומר כי תאוריות הקולנוע הייתה לרוב נחלתן של האירופים, בייחוד הצרפתים. עם זאת בשנים האחרונות החלו מבקרים אמריקנים לגלות עניין רב יותר בהיבטים התיאורטים יותר של הקולנוע. תאוריות מסויימות יעילות יותר מאחרות בהבנת סרטים מסוימים אין תאוריה יחידה המסוגלת להסביר את כולן.
מסיבה זו התפתחויות חדשות בתחום מדגישות גישה אקלקטית שמשלבת בגוון של אסטרטגיות תאורטיות. באופן מסורתי, תיאורטיקנים התמקדו ב3 תחומי מחקר: יצירת האמנות, האמן, הקהל.[2]
ספר "תאוריות קולנועיות"
גישות מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגישה הקוגנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגישה הקוגניטיבית בתחום הקולנוע הוצגה לראשונה באמצע שנות ה-80 של המאה ה20 בסדרה של מאמרים וספרים בנושא. הכותבים החלו לנקוט בגישת מחקר שונה כלפי תאוריות קולנועיות ולימודי הקולנוע. הספרים הללו השפיעו בצורה משמעותית על חקר הקולנוע ובעיקר על הפסיכולוגיה של הצופה, שהתבססה על פסיכולוגיה קוגניטיבית.[2]
התאוריה פנומנולוגית קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התאוריה הפנומנולוגית הקולנועית היא מתודה פילוסופית המתרכזת במבנה ובתפישה של חוויה.
התאוריה הוצגה על ידי ויויאן סובצ'אק בשנת 1990 בארצות הברית. מאמרה, נפתח בטענה שהסרט הוא ביטוי של חוויה באמצעות חוויה. התאוריה מציגה מודל צפייה המאפשר חוויה טוטאלית, פראית, רגשית וחושנית. לפי התאוריה, יש להתייחס לסרטים דרך האינטראקציה בין הגוף החי לסרט, לא רק באמצעות הראייה והשמיעה.
התאוריה הפנמנולוגית מסבירה את פעולת מתן המשמעות הקולנועית ומתייחסת לצופה כבעל תפקיד פעיל בחוויה. התאוריה מתמקדת בחוויה הלוגית של הגוף החי ונשענת על פעולות המובנות בקיום האנושי.[2]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"Filmmaking and research: An intersection" המאמר האקדמי
ספר "המבוא לתאוריות קולנעיות"