משתמש:Jewfix/דיבייט יחס היהדות לעבדות 1861

העבדות החלה בארצות הברית כבר בשלהי המאה ה-17. בשנת 1619 הגיעו העבדים השחורים הראשונים על ספינה הולנדית לג'יימסטאון וירג'ינה. בתקופה זו ארה"ב הייתה מחולקת עדיין לקולוניות והיחס לעבדים היה כיחס למשרתים לזמן מוגבל. כלומר לאחר זמן מסוים עבדים אלו יכלו להיות חופשיים, בעלי אדמות ואף להחזיק עבדים אחרים. כל זאת התחיל להשתנות לאחר פרסום קוד העבדות של וירג'יניה בשנת 1705. החל משנה זו עוד ועוד מדינות פרסמו קודי עבדות משל עצמם והיחס לעבדים נהייה יותר ויותר גרוע, והסיכוי לצאת מעבדות לחירות היה יותר ויותר קלוש .

שאלת המוסריות של העבדות הציקה לאומה האמריקאית כבר מההתחלה, הייתה תנועה שקראה לביטול העבדות ונקראה "ביטול" (Aabolitionism). היא הושפעה רבות מתנועה בשם קלאפהם סקט, אשר הורכבה ממספר כמרים וכנסיות בקלפהם שבאנגליה שקראו לביטול העבדות כבר בשנת 1790 . תנועת ה"ביטול" לא הסתפקו בהצהרת העצמאות של ארצות הברית שנכתבה ב 4 ביולי 1776, וטענה לחירות ושוויון זכויות לכל אדם. הם חיפשו אסמכתאות בכתבי הקודש לצורך מלחמה בעבדות. הדבר לא היה קל משום שלא נמצא לא בברית החדשה וגם לא ברית הישנה איסור על עבדות. לבסוף החליטו בתנועה זו לנסות להתרחק מהברית הישנה, ולטעון כי העבדות אינה עולה באותו קנה עם הערכים אותם ישו הטיף . השיא היה בדרשה של הכומר ליימן בריצ'ר ב 30 לדצמבר 1860. הוא קבע כי המוסר של הברית הישנה שימש היטב את האנושות בעבר אבל בתקופתנו אין לה תוקף.

העבדות לא נחשבה לחטא בברית הישנה אבל בברית החדשה אשר משרתת את האנושות בשלב יותר מתקדם בהתפתחותה כן רואה את העבדות בתור חטא . מדובר בתקיפה ישירה על התנ"ך קרי הברית הישנה, והיהודים לא יכלו לעבור על זה בשתיקה.

יהודי ארה"ב היו מיושבים בכל רחבי אמריקה, חלקם בצפון וחלקם בדרום, וגישתם לעבדות לא הייתה אחידה. נהוג לחשוב כי יהודי הדרום היו יותר בעד העבדות ויהודי הצפון היו נגד, אך לא כך הדבר. היו קולות בעד ונגד העבדות גם בצפון וגם בדרום. לכן לא ניתן לקבוע את עמדת היהודים באופן גורף. כל אזרח יהודי אמריקאי עשה את השיקול הטוב בעיניו ביחס לעבדות .

בנובמבר 1860 נבחר אברהם לינקולן להיות הנשיא ה 12 של ארצות הברית, לינקולן היה מתנגד נחרץ לעבדות וכבר בעת בחירתו ועד כניסתו לתפקיד בדצמבר 1860 רוב מדינות הדרום כבר החליטו להתנתק ולפרוש מארצות הברית . החלטה זו הביאה לפרוץ מלחמת האזרחים בין הצפון לדרום אשר נמשכה מ-1861 ועד 1865. בסיום המלחמה הסתיימה העבדות. הדבר קיבל תוקף חוקי בתיקון ה-13 לחוקה האמריקאית אשר אוסר על עבדות בשטח ארצות הברית.

יחס הרב מוריס רפאל לעבדות

בדרשה שנתן בבית כנסת קהילת ישורון בתאריך 15 לינואר 1861, ניתן לראות את יחסו לעבדות של הרב יעקב מוריס רפאל. כותרת הדרשה היא זווית הראייה של התנ"ך על העבדות (The Bible View on Slavery). הרב רפאל מתחיל את הדרשה שלו באמונה באלוהים, ועד כמה האמונה הזאת חשובה, לא רק לקומץ של יהודים שוחרי שלום אלא לכל האזרחים בארה"ב, הוא מדגיש את הנשיא, הקבינט שלו, יועציו, מנהיגי דעת קהל, מדינות הצפון ומדינות הדרום. טענתו היא כי על מנת להציל את המדינה יש קודם להאמין באלוהים ובקדושת התורה ורק לאחר מכן יש לתת את הסמכות לחוקה האמריקאית. קיים ריב בין שני חלקים של האומה, חלק אחד מתייחס לאחזקת עבד כאל החטא הגדול מכולם, ואילו חלק אחד מתייחס לעבדות כאל דבר חוקי ולגיטימי אשר מאושר ע"י החוקה. הרב טוען כי שאלת העבדות אינה שאלה חוקתית אלה שאלה תיאולוגית, הוא מוסיף כי התבקש ע"י רבים לתת את דעת המקרא לעבדות. וזה מה שהוא עשה בדרשה זו. נושא החקירה שלו מתחלק לשלושה: 1. כמה רחוק ניתן לעקוב את קיומה של העבדות? 2. האם החזקת עבדים, דינה חטא ע"פ המקרא? 3. מה היה מצבו של העבד בתקופת המקרא בין העברים ? הרב רפאל מציין כי הפעם הראשונה בה מופיעה המילה עבד בתנך הוא בספר בראשית פרק ט פסוק 25, בפסוק זה מקלל נוח את הבן שלו חם כי כל צאצאיו יהיו "עבד עבדים". השאלה הנשאלת היא כיצד יכול היה נוח לדעת מה הוא עבד, בתקופה של אחרי המבול, על פי המקורות רק נוח ומשפחתו ניצלו מהמבול ולא היו להם עבדים. התשובה הברורה מאליו לפי הרב רפאל היא כי לפני המבול היו עבדים. כלומר מדובר בתופעה קיימת וידועה. יעקב מוריס רפאל מוסיף ואומר כי מאז ומתמיד הדרך להיווצרותו של עבד היא על ידי מלחמה, בין אם פרטית או ציבורית. הצד המנצח יכול לעשות כל שעולו על רוחו עם הצד המפסיד, רכושו, גופו ונפשו. כל אלו, היו שייכים לצד המנצח. ובכך צד זה יכול לבחור אם להרוג את הצד המפסיד או להפוך אותו לעבד. טענתו של הרב מוריס יעקב רפאל, היא כי היחסים שבין עבד לאדון הם עתיקים באותה מידה כמו היחס בין בעל לאשתו וכמו היחס בין הורים לילדים. הרב מסביר בדרשה שלו כי צאצאיו של חם הם בעצם האוכלוסייה באפריקה כלומר השחורים. וכי הסיבה לעבדות היא הנבואה של נוח. הרב רפאל יודע כי לא כולם מאמינים בנבואות ולכן הוא נותן מספר דוגמאות מאותה תקופה לנבואות אשר לטענתו התגשמו. הוא מתייחס קודם לנבואה כי בני ישמעל יהיו "wild man" , פרא אדם. נבואה אשר ניתנה לפני 4000 שנה.. הוא מסביר כי האוכלוסייה הערבית היא אכן פראית. הוא מתייחס לתקופה שלהם במדבר וכי עלים להיות פראיים בשביל לשרוד את המדבר וממשיך כי גם בתקופה של אימפריות ערביות, הערבים היו פראיים ובעצם הם נלחמים נגד כל האנושות, וכל האנושות נלחמת בהם. הנבואה של חם ניתנה גם היא לפני כ 4000 שנה לטענת הרב, והיא מתחלקת לשלוש. הברכה שנתנה לבנו שם כי צאצאיו יהיו מבורכים ע"י האלוהים, וכך עד עצם היום הזה צאצאיו של שם הם העם הנבחר. הברכה השנייה היא הברכה לבנו יפת כי צאצאיו ישנו באוהליו של שם. צאצאיו של יפת הם האירופאים ולא ניתן להכחיש כי צאצאיהם הם אלו שהשתלטו על השטח הכי גדול בעולם. אם כך טוען הרב רפאל כי שלוש שנבואות שניתנו לפני 4000 שנה התגשמו גם הנבואה של חם בעצם מתקיימת, וצאצאיו אשר הם השחורים באפריקה הם עבדים בגלל ה"ברכה" שנוח נתן לבנו חם. לשאלה השנייה אשר שואלת אם העבדות היא חטא, הרב רפאל מפנה אותנו למעמד הר סיני בו ניתנה לבני ישראל התורה, בהם כתוב זכור את השבת לקודשו... לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך . ברור לכל כי אם אלוהים מתייחס לעבד כלומר עצם קיום העבד אינו חטא. הרב מודע לעובדה שיש אנשים שיטענו כי בתקופת העבר העבדות אינה חטא אבל בתקופתנו היא כן. הרב עונה על טענה זו בשאלה מאיזה תקופה חוקי התורה משתנים ? כיצד יכול להיות ש"לא תגנוב" ו"לא תרצח" עדיין תקפים אבל "זכור את השבת" כבר לא ? הרב טוען בצורה מוחלטת כי על פי התורה העבדות היא חלק מחיי היום יום ולא מדובר בחטא אלא בדבר כשר. לשאלתו השלישית של הרב רפאל המתייחסת למצב העבדים העברים בתקופת המקרא הוא מסביר כי לפי המקרא לאחר שש שנים של עבדות העבד העברי יהייה משוחרר לחופשי . הוא גם מסביר כי העבדים העבריים הם עבדים מבחירה וכי הגיעו למצב הזה משום שלא יכלו יותר לכלכל את עצמם. הרב טוען כי ע"פ המקרא אין להעביד את העבד יותר מאשר הוא מסוגל לעבוד. הרב טוען כי אין להשוות בין מצב העבדים בדרום ארה"ב למצב העבדים העברים בתקופת המקרא. במהלך הדרשה שלו, הרב יעקב מוריס רפאל מודה שהדרשה שלו מתארת אותו בתור בעד עבדות, אבל הוא מדגיש כי הוא אינו "חבר של עבדות" ועוד יותר לא חבר של עבודות העבדות, כלומר הוא מעין מתנצל ומסתייג כי דעתו האישית היא אותה דעה שהוא מציג בשם קול אלוהים. “I am no friend to slavery in the abstract, and still less friendly to the practical working of slavery. But I stand here as a teacher in Israel; not to place before you my own feelings and opinions, but to propound to you the word of G-d, the Bible view of slavery. With a due sense of my responsibility, I must state to you the truth and nothing but the truth, however unpalatable or unpopular that truth may be.” אבל הוא עומד בפני הקהילה בתור מורה של ישראל, והוא לא מתכוון לתת לדעותיו ורגשותיו להשפיע עליו. וכי עליו לתת בצורה אובייקטיבית את קול האלוהים.

יחס הרב דוד איינהורן לעבדות

הרב איינהורן קרא את הדרשה של הרב רפאל אשר התפרסמה בעיתון ההרלד ב 4 לינואר 1861. בתגובה לדרשה של הרב רפאל, הרב איינהורן דרש בבית הכנסת סיני בבולטימור ב 9 לינואר 1861 את תגובתו לדבריו של הרב רפאל, וכך גם את תפיסתו ביחס לעבדות . הרב איינהורן התחיל את הדרשה בהתייחס לרב רפאל, ולהסביר במעט את הדרשה שלו, ומיד הוא מעלה כי לא ניתן להתייחס לתופעה עכשווית בכללי מוסר של פעם. אלא לכל תופעה יש להתייחס לפי אמות המידה של הזמן בו היא מתקיימת, הוא נותן את הדוגמה של אברהם אשר החזיק את הגר בתור עבד, וטען שבזמן המקרא לא היה מדובר בדבר לא מוסרי. הוא מוסיף ומתייחס לאדם טורקי אשר חי חיי פוליגמיה , הוא טוען שלא ניתן לשפוט אדם זה כי הוא חי באופן לא מוסרי משום שלפי אמות המידה של התרבות שלו, הדבר מוסרי ביותר. השאלה שיש לשאול לפי הרב איינהורן היא האם העבדות היא מוסרית בתקופה שלנו? הוא גם תוקף את הרב רפאל כיצד הוא יכול לסלוד מעבדות ברמה האישית ובאותו משפט להצדיק אותו בשם האלוהים. אבל הוא כן מתייחס לטענות שלו בצורה רצינית. הרב איינהורן מתייחס תחילה לסיפור הבריאה וטוען כי לפי סיפור זה האדם ישלוט על הדגים, הים, האוויר, וכל בעל חיים על הארץ . אין בסיפור הבריאה רמז, כי האדם ישלוט על השחורים. הוא רומז כי ייתכן והרב רפאל טוען שהשחורים הם באותה רמה של בעלי החיים, אבל מיד מפריח טענה זו ע"י הטענה כי הם צאצאיו של נוח ולכן הם בני אדם. שאלתו הראשונה של הרב רפאל, הייתה כאמור על ההופעה הראשונה של המושג עבדות לפני נוח. הרב איינהורן טוען כי לא ניתן למצוא לזה תשובה בדיוק כפי שלא ניתן למצוא תשובה מתי נוצרו הלשונות, ומדוע הרגל של הברווז שטוחה. הרב ממשיך כי הקללה שנוח נתן לבנו חם הייתה בשעת זעם, כיצד ניתן להתייחס לקללה זאת בתור נבואה? יתרה מכך איינהורן לא מבין כיצד הרב רפאל טוען שהשחורים הם צאצאיו של נוח, הוא טוען כי בני חם התיישבו במצרים ומשם עלו לכנען. ואילו השחורים נמצאים דרומית למצרים ביבשת אפריקה, ולכן לא ניתן לקבוע כי השחורים הם בעצם צאצאיו של חם. לכן כל נושא הקללה של חם לא תקפה על השחורים בדרום ארה"ב. בהתייחסות לשאלה השנייה של הרב רפאל, האם העבדות היא חטא? הרב איינהורן שואל כיצד אדם יהודי בעל חינוך עברי יכול לקבל את העבדות? אומנם יש אזכורים לעבדות במקרא אך כבר אלפי שנים שאין עבדות בין היהודים וזאת משום שברור לכל כי הדבר אינו מוסרי. הוא מתייחס לדיבר "זכור את השבת" ומסביר כי גם שם אלוהים מדגיש כי העבד הוא שווה ערך לאדם וגם עליו חלה השבת. הרב איינהורן טוען שבעבר לעבריים היו עבדים והם היו צריכים לעבור ברית מילה, ואם עברו ברית מילה הם מחויבים לשבת בדיוק כפי שכל יהודי אחר מחויב לשבת. מכאן, לשיטתו, יש מקום להשוות בין עבדות השחורים לעבדים העבריים בתקופת המקרא. הוא מוסיף ואומר, כי כללי מוסר אכן משתנים עם הזמן ושואל בדרשתו אם הרב רפאל יסכים כי גם פוליגמיה היא מוסרית? הרי גם לה יש הצדקה במקרא, יחד עם זאת עם הזמן הדבר השתנה, ונתן את הדוגמא של חרם דרבנינו גרשום . חרם זה בא משום שפוליגמיה פוגעת במוסד הנישואין אשר טוען "והיו לבשר אחד" . הרב דוד אינהורן טוען שיש להתייחס לסיפור הבריאה, "כל אדם נוצר בצלם אלוהים", הדבר הזה מזק יותר מכל קללה אשר נוח נתן לבנו. נוסך הוא מתייחס לדיבר הראשון בלוחות הברית, "אני אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומעבדות..." אלוהים הוציא את בני ישראל מעבדות ובכך לטענתו של הרב איינהורן פוסל את העבדות בכלל. הרב איינהורן מסיים את הדרשה בפניה לקהילה שלו ובה הוא אומר כי אין הוא פוליטיקאי, אבל זה כן מקומו להגיד כי היהדות לא יכולה בשום פנים ואופן להצדיק את העבדות. ועצם הניסיון להצדיק את העבדות הוא חילול השם. ולא משנה אם מדובר ביהדות אורתודוקסית או יהדות רפורמית. הוא מסיים בכך שהדרך היחידה בה יהודי יצדיק עבדות היא כאשר ערך הדולרים גבוה אצלו מערכו של אלוהים.

דיון

הרב יעקב מוריס רפאל והרב דוד איינהורן, שניהם נולדו באירופה ורכשו את השכלתם ההלכתית והרבנית באירופה בתחילת המאה 19. שניהם רכשו לעצמם מוניטין בעולם הרבני והיגרו לארה"ב בהפרש של 6 שנים לטובת הרב רפאל. אומנם נקודת המוצא של שניהם הייתה דומה אבל שניהם הגיעו לשני קצוות שונים בעולם היהודי. הרב דוד איינהורן אשר הושפע רבות מהרב גייגר הפך לימים לרפורמי והזדהה עם התנועה ליהדות מתקדמת. ספר התפילה אשר כתב אף הפך לימים לספר התפילה של התנועה כולה. בניגוד אליו הרב רפאל פחות הושפע מהשינויים של היהדות מה שהופך אותו בעצם לנציג של היהדות האורתודוכסית. הרב רפאל במהלך הדרשה שלו חזר מספר פעמים כי הוא אינו פוליטיקאי וכי אין הוא מציג את דעתו, אלא מציג את קול האלוהים ביחס לעבדות. לפרשנותי עושה רושם כי אין הוא מצדיק את העבדות בלב שלם. אך הוא מרגיש מחויב בתור רב לתת את פרשנות המקרא, אשר לטענתו אינה מתנגדת לעבדות ואף מתירה זאת. הוא מביא צידוקים לטענה זו מסיפורי נוח, מלוחות הברית ומהיסטוריה יהודית ארוכת שנים אשר מתוארת בספר התנ"ך. הרב דוד איינהורן מתנגד בתוקף לעבדות, ואמנם הוא משמש כרב לקהילת סיני בבולטימור אבל הוא גם פעיל פוליטית לטובת אברהם לינקולן . יחס עם זאת במהלך הדרשה שלו היה לו מאוד חשוב להדגיש כי הטענות שהוא מביע אינם מסיבות פוליטיות אלא תיאולוגיות, וזאת על מנת שיתייחסו לדרשתו כאובייקטיבית. הרב איינהורן דורש בתגובה לרב רפאל, ובמהלך כל הדרשה שלו הוא תוקף אותו באופן מאוד אגרסיבי, השיא הוא כמובן כאשר טוען שבצע כסף הביא את הרב רפאל להיות בעד העבדות. מבחינה תאולוגית תגובתו אל איינהורן מתבססת בעיקר על ספר בראשית שכל אדם נוצר בצלם אלוהים ולפי כך לא יכול להיות כי צלם אלוהים יהיה עבד. איינהורן מוסיף ואומר כי ישנם תוספות שיש לבצע ביהדות ורומז כי כפי שניתן חרם דרבנינו גרשום יש לאסור על העבדות. הדיון שנוצר בין שני הרבנים הפך להיות בעצם לדיון בין זרמים ביהדות. ניתן לראות כיצד הרב רפאל נצמד למקרא ולהלכה על אף שאינו מסכים איתה בלב שלם הוא טוען כי זהו קול אלוהים. לעומתו הרב איינהורן אשר מבטא באופן ברור את ההבדל בין הרפורמים לאורתודוכסים וקורא לשינוי ולעדכון ההלכה לפי כללי מוסר עדכניים.

קישורים חיצוניים

• התוכן בקישור, באתר (שם האתר)

הערות שוליים

Bible view of slavery : a discourse, delivered at the Jewish synagogue, "Bnai Jeshurum," New York, on the day of the national fast, Jan. 4, 1861

Einhorn, david. The Rev. Dr. M.J Raphall's Bible View of Slavery. New York: Thalmessinger, Cahn and Benedicks, printers, 1861, Library of Congress (105)

יהלום, שלומית. היהודים והעבדות במלחמת האזרחים בארצות הברית בראי הוויכוח התיאלוגי על כתבי הקודש. ציון (2000):163-203. יהלום, שלומית. קונצנזוס יהודי בשאלת העבדות ערב מלחמת האזרחים, האומנם? דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות (1993): 99-105. Donoghue, John. "“Out of the Land of Bondage”: The English Revolution and the Atlantic Origins of Abolition." The American Historical Review 115.4 (2010): 943-974. Goodell, William. The American Slave Code in Theory and Practice.. American and foreign anti-slavery society, 1853. Markens, Isaac, et al. "Lincoln and the Jews." Publications of the American Jewish Historical Society (1909): 109-165. Sarna, Jonathan D. American Judaism: a history. Yale University Press, 2004.

The Cambridge Dictionary of American Biography, by John S. Bowman. (1995). Retrieved October 2 2015 fromhttp://encyclopedia2.thefreedictionary.com/Raphall%2c+Morris+Jacob