משתמש:FlyingRomi/טיוטה

קמפיין השיבה לאמונה (בערבית: الحملة الايمانية; תעתיק מדויק: אַלְחַמְלַה אַלְאִימָאנִיַּה) היה קמפיין אסלאמיסטי שהושק בעיראק בשנת 1993 על ידי מפלגת הבעת' העיראקית, תחת שלטונו של סדאם חוסיין.במסגרת הקמפיין, הוגדלה נוכחותה של דת האסלאם בפוליטיקה, בחינוך, בתרבות ובמערכת המשפט העיראקיות. בתוך כך, סדאם הפך את המשטר שלו, שהיה אחד מהחילוניים ביותר בעולם הערבי, לאסלאמיסטי יותר. הקמפיין הושפע רבות מדעותיו ומגחמותיו (((לא הייתי מדבר על "גחמות" שהם עניין פרשני-סובייקטיבי וגם קצת מזלזל, אלא הייתי מדבר על האינטרסים שלו ועל הניסיון שלו להסיט אולי את תשומת הלב ממצוקות שהוא גרם להן במדינה))) של סדאם עצמו, אך נוהל באופן רשמי תחת השגחתו של עיזת אבראהים א-דורי, סגנו של סדאם (((עיזת א-דורי היה חשוב מאוד בקמפיין וגם עמד בהמשך בראש ארגון ג'יהאד שפעל בעיראק החדשה ולכן אני מציא להקדיש לו גם התייחסות נרחבת יותר בגוף הערך ולא לאזכר אותו בחטף רק כאן))).

(((פסקת הפתיחה של הערך שלך היא למעשה הסיכום של הערך שלך וצריכה להיות קצרה ותכליתית, כלומר לכלול רק את המידע החשוב ביותר מכל חלקי הערך שכתבת בקיצור נמרץ. נדמה לי שהפסקה שלמעלה היא טובה למדי ואם תוסיפי לה שורה קצרה על כמה מן הצעדים המרכזיים שכלל הקמפיין, כדי שהקורא שלא יצלול לתוך הערך יקבל מושג ראשוני, אז זה יהיה טוב מאוד, קולע ומספיק. שתי הפסקאות שלמטה לא צריכות להיכלל בפסקת הפתיחה. הפסקה השנייה מביאה דוגמאות לצעדי הרפורמה והיא צריכה להיות בסיס לראש פרק שיעסוק בתוכן של הרפורמה, ראש פרק שלא נכלל בערך שלך בצורתו הנוכחית ומכיוון שהוא עוסק בלב-ליבה של הרפורמה הוא הכרחי לא פחות וככל הנראה הרבה יותר מכל ראשי הפרקים שכן נכללים כאן. זו לא אמורה להיות עבודה רבה מדי מכיוון שיש פה כבר בסיס טוב לכתיבה של 2-3 פסקאות על הצעדים שהוחלו, על ההתקבלות שלהם בציבור העיראקי, על האכיפה שלהם בפועל, ועל התגובות הבינלאומיות והאזוריות עליהם. לבסוף, המשפט האחרון על ההסכמה בין חוקרים (ולא מזרחנים, חלילה) בעניין אופי האסלאם שהחילה הבעת' בעיראק במסגרת הקמפיין צריך להיות בסיס לראש פרק של פסקה או שתיים על ההערכה של הקמפיין בפרספקטיבה של שלושה עשורים. כמובן יש להתייחס לדעתם של החוקרים, אבל כדאי להתייחס גם להשפעה ארוכת הטווח של הקמפיין בעיראק - איך הקמפיין סייע או לא סייע לעיראק להתמודד עם הסנקציות של שנות התשעים, איך הוא סלל את הדרך לעליית הארגונים הסונים הג'יהאדיסטים בתקופה שלאחר 2003 (ובכך אפשר להחליף את ראש הפרק בן השורה הבודדת על התרומה של הקמפיין לעליית דאעש, שהרי הקמפיין לא סייע כיוון שהקדים את דאעש בשני עשורים וממילא לפני דאעש הייתה גם אלקאעדה). בקיצור - נדרש פה סידור מחודש של ראשי הפרקים בערך שלך, עיבוי שלהם, תוספת מקורות והרחבה של הפרספקטיבה.)))

מספר דוגמאות למדיניות שננקטה במסגרת הקמפיין הן סגירת רוב מועדוני הלילה בבגדד, החלת איסור על מוסלמים למכור אלכוהול וכמו כן איסור על חנויות אלכוהול להימצא במרחק של 200 מטר ממסגדים, בתי ספר ובתי חולים. בנוסף, החל ייצור מוגבר של ספרי קוראן, נפתחו לציבור הרחב שיעורי קוראן, והמקצוע זכה לנוכחות עמוקה במערכת החינוך, כאשר הוא נהפך למקצוע חובה שנלמד בכל שכבות הגיל. יתר על כן, התווספו חוקי ענישה המבוססים על השריעה. על פי סדאם, אלוהים יצר את גן עדן, אך היה צורך בהרתעה ממעשים רעים ולכן הוא יצר את גהינום. כמו כן, סדאם יצר מעין "גן עדן" בעיראק, אך יש צורך גם במערכת ענישה שתרתיע עבריינים מביצוע פשעים. על כן, הושאלו עונשים מהשריעה – למשל, ענישת גנבים בכריתת יד, ועריק בכריתת אוזן. עונשים אלה שודרו בטלוויזיה לטובת הרתעה.

על אף דוגמאות אלה, ישנה הסכמה רחבה בקרב מזרחנים על כך שהאסלאם שמפלגת הבעת' קידמה במסגרת הקמפיין לרוב היה גרסה מדוללת, שהתאימה לאג'נדה הפאן-ערבית של המפלגה.

רקע

היסטורית, לפני הקמפיין, מפלגת הבעת' העיראקית ביססה את עצמה בתור מפלגה בעלת אידיאולוגיה חילונית, ובאופן עקבי ביקרה וחשדה בפרטים ובתנועות אסלאמיסטיות. עם זאת, סדאם החל להפגין התקרבות לאסלאם, לכל הפחות כלפי חוץ, עוד בשנות השמונים. בהתאם לכך, גם בשנים שקדמו את הקמפיין, מפלגת הבעת', בהובלת סדאם, החלה לנקוט בצעדים ראשונים בתהליך אסלאמיזציה, שתפס תאוצה משמעותית עם השקת הקמפיין. דוגמה לכך היא הוספתו של הביטוי "אללהו אכבר" לדגל העיראקי בשנת 1991.

בתקופה שקדמה לקמפיין, הציבור העיראקי, שסבל מההשלכות של המלחמה והתבוסה מול כווית, הדיכוי של המרידות השיעית והכורדית, ואמברגו בינלאומי, נעשה דתי יותר. סדאם רצה לנצל מגמה זו על מנת לצבור פופולריות. באמצעות כפיית הדת על הפוליטיקה והמרחב הציבורי, הוא רצה ליצור מצג לפיו בדומה לציבור, גם המפלגה והמשטר אימצו את האסלאמיזם. בנוסף, באותה העת הבשילו יכולותיו של המשטר להקצות משאבים לקמפיין מסוג זה, ולהבטיח שהוא לא יחזק בעקיפין תנועות דתיות עוינות. התלכדות של נסיבות אלה אפשרו את יצירתו ומימושו של הקמפיין.

עם זאת, סוגיה השנויה במחלוקת היא השאלה האם השקת הקמפיין מהווה תפנית חדה באידיאולוגיה של  משטר הבעת' העיראקי, או רק הדגשה של מדיניות שהייתה קיימת עוד לפני כן.

מתח פנים מפלגתי בעקבות הקמפיין

יש הטוענים כי הקמפיין יצר מתח שנחווה בעיקר על ידי חברי המפלגה, בין החילוניות שלמרות הקמפיין עדיין רווחה בקרבם, ובין המצג האסלאמיסטי כלפי חוץ. כדי להבטיח את נאמנותם, השיח הפנים-מפלגתי חיזק את הנרטיב כי האידיאולוגיה החילונית הבסיסית של המפלגה נותר על קינו. הודאה בכך כי המשטר אכן הופך לאסלאמיסטי יותר, עלולה הייתה להתפרש ככניעה מוחלטת לאסלאמיזם של גורמים כמו איראן והאחים המוסלמים. דבר זה עשוי להשפיל את סדאם, וכן לאפשר לאסלאמיסטיים עיראקיים שאינם לויאליים לנצל את המומנטום. אך עם זאת, התזוזה לעבר אסלאמיזם, אף אם הייתה כלפי חוץ בלבד, השפיעה על חברי המפלגה ולעיתים אף נכפתה עליהם במידה מסוימת. עבור חלקם, הקמפיין דחף את הציניות שלהם כלפי האידיאולוגיה הבעת'ית לכדי ניהיליזם, דבר אשר הותיר אותם יותר פגיעים לגיוס לפלגים קיצוניים – במרכזם אל-קאעידה ובהמשך דאע"ש.

טענה זו שנויה במחלוקת, ולעומתה, יש הגורסים כי חברי המפלגה היוו את עיקר הממשק בין המשטר ובין האוכלוסייה, ובין היתר היו אחראים להסביר לציבור את הרעיונות של המשטר על האסלאם, וכן לאכוף אותם. על כן, אירועים שעשויים להיתפס כדוגמאות לכפיית האסלאמיזם על חברי המפלגה, כמו קורסים על הקוראן והאסלאם, למעשה התבססו על האידיאולוגיה המוכרת של המשטר, ומה שהוא הציג כאמונותיו בתקופת הקמפיין. יתר על כן, ישנה הטענה כי המפלגה קידמה גרסה של האסלאם שנבנתה באופן ייעודי על מנת להילחם באסלאמיזם ולא כדי לקדמו. כמו כן, שיעורי הקוראן שעברו פקידים במפלגה וכן אזרחים, לא התמקדו בטקסט הדתי, אלא היללו את סדאם ואת עיראק, עודדו פטריוטיות והסבירו את האתגרים של המשטר מול הקולוניאליזם ו"אימפריאליזם אמריקאי וציוני", ולכן אין בכך סתירה של ממש בין חוויתם של האזרחים את הקמפיין לבין זו של חברי המפלגה.

סיוע הקמפיין לעלייתה של דאע"ש

ישנה הסכמה רחבה כי הקמפיין הניח את היסודות עבור עלייתה של דאע"ש, אם כי קיימת מחלוקת בנוגע למידת חשיבותו של הקמפיין בתהליך זה.