משתמש:Eran avish
מלחמת קונגו הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת קונגו הראשונה, חלה בין השנים 1996-1997.
עיקר המלחמה היה פלישתה של רואנדה לזאיר, הדחתו של הדיקטטור מובוטו ססה סקו ומינויו של לורן קבילה לנשיא זאיר.
הממשלה החדשה, שינתה את שמה של זאיר ל"רפובליקה הדמוקרטית של קונגו" – DRC.
קבילה, נשיא זאיר החדש, התנכר לרואנדה ואוגנדה שהיו בעלות ברית, וסילק אותן מקונגו על מנת למנוע הפיכה.
מאורעות אלו היו הגורמים העיקריים למלחמת קונגו השניה שהתחרשה שנה לאחר מכן.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלה דועכת בזאיר
מובוטו ססה סקו, עלה לשלטון בזאיר בשנת 1965 וקיבל תמיכה מממשלת ארצות הברית בגלל השקפותיו האנטי קומוניסטיות (בעידן המלחמה הקרה). עם זאת שלטונו ומדיניותו הרודנית גרמו לדעיכתה של מדינת זאיר. דעיכה זו נראתה בין היתר בירידה ב65% בתוצר המקומי הגולמי שלה בין השנים 1960 - 1997, בה תם שלטונו של מובוטו.
שלטונו של מובוטו נחלש בשל המצב הכלכלי הגרוע במדינה, התושבים לא יכלו להסתמך על הכלכלה במדינה, שהייתה נגועה בשחיתות וחוסר אמינות, נאלצו להסתמך על כלכלה בלתי פורמאלית על מנת להתקיים. בנוסף, מעילות הענק אותן ביצע הרודן בכספי המדינה הובילו לניכור מצד בעלי בריתו של מובוטו, בתוך זאיר ומחוצה לה. לאחר סיום המלחמה הקרה ב1991, ארצות הברית הפסיקה לתמוך במובוטו, והפנתה את תמיכתה ל"דור חדש של מנהיגים אפריקאים", מנהיגים אלו כללו את פול קגאמה הרואנדי ויוורי מוסאווני האוגנדי.
לורן קבילה, ממחוז קאטאנגה, שהיה עתיד להדיח את מובוטו, נלחם בשלטונו של מובוטו מימיו הראשונים . חוסר היכולת של מובוטו לשלוט במורדים במחוזות המזרחיים של זאיר אפשר לבני בריתו הפנימיים והחיצוניים להתאחד כנגדו.
מתיחות אתנית
מתיחות אתנית בין קבוצות אתניות שונות במזרח זאיר נמשכה לאורך שנים, בעיקר בין השבטים האגרריים שמקורם היה מזאיר, ושבטי הטוטסי הנודדים שהיגרו מרואנדה. חלק מהמהגרים הגיעו לאחר שאולצו לעבור לקונגו על ידי הבלגים לצורכי עבדות, בנוסף לגל גדול של מהגרים שנמלטו מהמהפכה החברתית בשנת 1959 שבה בני ההוטו עלו לשלטון בקיגאלי - בירת רואנדה. כל המהגרים הטוטסים שהגיעו לזאיר לפני שקונגו קיבלה את עצמאותה ב1960 ידועים בשם הבניאמולנגים, שמשמעו שהגיעו ממולנג, והיו זכאים לאזרחות לפי החוק בזאיר. טוטסים שהיגרו לזאיר אחרי קבלת העצמאות ידועים בתור בניאארוואנדים. המקומיים לרוב לא הצליחו להבדיל בין שתי הקבוצות, החשיבו אותם לזרים בכל מקרה וקראו להם הבניאמולנגים.
לאחר שעלה לשלטון בשנת 1965, מובוטו ניסה לדכא את האופוזיציה נגדו בכל מחיר, ולכן נתן לבניאמולנגים כוח פוליטי במזרח (באיזור הגבול עם רואנדה) בתקווה שהם יצליחו כמיעוט לשמור על הכוח אצלם. בעקבות זאת המתיחות האתנית הקיימת החמירה.
בשנת 1981 זאיר אימצה חוק אזרחות מגביל, ששלל הן מהבניאמולנגים והן מהבניאארוואנדים את אזרחותם ואיתה את כל זכויותיהם הפוליטיות. בשנת 1995 הפרלמנט הזאירי פקד על כל מי שיש לו שורשים רואנדים או בורונדיאנים לחזור למולדתם. גם הבניאמולנגים נכללו בפקודה זו. בעקבות הניכור הפוליטי והאלימות על רקע אתני כלפיהם, הבניאמולנגים החלו להזדהות עם החזית הפטריוטית הרואנדית RPF, תנועה שכללה בעיקרה מורדים מבני הטוטסי שמקורה היה באוגנדה.
רצח העם הרואנדי
רצח העם ברואנדה השכנה בשנת 1994 היה הגורם שהכריע וזירז את פרוץ המלחמה, ובעקבותיו הייתה בריחה המונית של מהגרים הידועה בתור משבר המהגרים של האגמים הגדולים. במהלך מאה הימים של רצח העם, מאות אלפים מבני הטוטסי, ואחרים שהזדהו איתם, נרצחו בידי בני ההוטו. רצח העם הסתיים כאשר ממשלת ההוטו בקיגאלי הודחה בידי הRPF שבראשו עמדו בני הטוטסי.
מיליון וחצי מהפליטים מרואנדה התיישבו במזרח זאיר במהלך המשבר. הפליטים כללו גם את אלו שנמלטו מרצח העם שבצעו בני ההוטו, וגם את אלו שברחו ממפלגת הRPF של הטוטסים מחשש למתקפת נגד. חלק גדול מהקבוצה השניה היו אלו שבצעו את רצח העם, ביניהם גם אנשי הצבא הרואנדי לשעבר, וקבוצות קיצון עצמאיות של בני ההוטו הידועות בתור אינטראהמוואה.
הם הקימו מחנות במזרח זאיר ומהם הם תקפו את הטוטסים המגיעים מרואנדה, ואת הבניאמולנגים והבניארוואנדים. מתקפות אלה היו הסיבה למקרי מוות רבים במחצית הראשונה של 1996. יתר על כן, הלוחמים החדשים שהגיעו היו נחושים בהחזרת הכוח לידי רואנדה והתחילו במתקפות נגד המשטר החדש בקיגאלי. לא רק שמובוטו לא הצליח להשתלט על הלוחמים מבני ההוטו שכונו "ג'נוסיידרס", הוא גם תמך בהם וסיפק להם את המשאבים הדרושים לפלישה לרואנדה. עובדה זו אילצה את קיגאלי, בירת רואנדה לפעול.
המרד הבניאמולנגי
בעקבות המתיחות האתנית המחריפה וחוסר השליטה של ממשלת זאיר בחלק המזרחי של המדינה, רואנדה הייתה חייבת לנקוט אמצעים נגד האיום הבטחוני של ה"ג'נוסיידרס", שבינתיים מצאו מקלט במזרח זאיר. כבר ב1995 הממשלה בקיגאלי החלה בהרכבת מיליציות טוטסי לצורך מבצעים בזאיר. הממשלה החליטה לפעול רשמית בעקבות חילופי האש בין הטוטסים הרואנדים, והכוחות הזאירים. חילופי אש אלה גרמו לפרוץ המרד הבניאמולנגי ב31 באוגוסט 1996.
המטרה ההתחלתית של מרד הבניאמולנגים הייתה להשתלט על המחוזות המזרחיים של קיבו בזאיר, ולהתגבר על הכוחות הקיצוניים של ההוטו שניסו להמשיך את רצח העם מביתם החדש. המשטר הנוקשה והרודני של מובוטו יצר לו אויבים כמעט בכל זאיר. כתוצאה מכך המרד החדש נהנה מתמיכה עצומה מהציבור וגדל להיות מהפכה כוללנית ולא רק התקוממות קטנה של הבניאמולנגים.
חלק מהבניאמולנגים ואיתם מיליציות שאינן של בני הטוטסי התמזגו ל"ברית הכוחות הדמוקטיים לשחרור קונגו" ובקיצור AFDL. תחת הנהגתו של לורן קבילה. קבילה היה יריב של ממשלת מובוטו זה זמן רב והנהיג את אחת משלוש קבוצות המורדים העיקריות שהקימו את הAFDL. למרות שלכאורה הAFDL היתה תנועת מרד זאירית, לרואנדה היה תפקיד מרכזי בהקמתה.
1996[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד ה25 בדצמבר 1996, מפלגת הAFDL של קבילה הצליחה להשתלט על חלקים נרחבים מהשטח שלאורך הגבול עם רואנדה, אוגנדה ובורונדי. כיבוש זה סיפק את המורדים לזמן קצר, היות וזה נתן להם כוח במזרח ואפשר להם להגן על עצמם מפני ה"ג'נוסיידרס". כמו כן הם פגעו ביכולתם של ה"ג'נוסיידרס" להשתמש בזאיר כבסיס ממנו יוכלו לבצע התקפות.
רואנדה הרסה את מחנות הפליטים בהם השתמשו ה"ג'נוסיידרס" בתור ה"בסיסים המוגנים" שלהם. בכך רואנדה והכוחות שאיתה בצעו מספר זוועות, בעיקר נגד פליטי [null ההוטו].
ההיקף האמיתי של ההתעללויות אינו ידוע היות והAFDL והRPF מזערו את הגישה של ארגונים לא ממשלתיים לשטחים בהם משערים שבוצעו הזוועות. אמנסטי אינטרנשיונל, ארגון לא-ממשלתי בינלאומי הפועל לקידום זכויות האדם, טענו שלפחות 200 אלף פליטי הוטו רואנדים נרצחו על ידם ועל ידי הRDF. בדומה לכך גם האו"ם תיעד את הרצח ההמוני של האזרחים בידי חיילים רואנדים, אוגנדים וחיילי הAFDL בתחקיר מיפוי הDRC.
1997[עריכת קוד מקור | עריכה]
חידוש התקדמות המורדים ב1997 נגרמה על ידי הצטרפותה של אנגולה לקואליצייה נגד מובוטו, מה שהוסיף לה כוח וגרם למובוטו להיות מודח מהשלטון.
ברגע שההתקדמות התחדשה בשנת 1997, צבא מובוטו כמעט ולא הצליח להתנגד. כוחותיו של קבילה עוכבו בעקבות המצב הרע של התשתיות בזאיר.
הADFL בצעו הפרות חמורות של זכויות אדם, ביניהם בצעו טבח המוני במחנות הפליטים של בני ההוטו ובני הטינגי טינגי ליד קיסאנגאני בהם נרצחו עשרות אלפי פליטים.
הADFL התקדמו ממזרח למערב והגיעו לקינשאסה באמצע מאי. קבוצה נוספת של הADFL השתלטה על לובומבאשי. החלה תנועה אווירית לקינשאסה, מובוטו נמלט מקינשאסה ב16 למאי. הבירה נכבשה ללא התנגדות משמעותית.
תוך כדי התקדמות המורדים היו ניסיונות בין לאומיים ליצור משא ומתן על הסדר כלשהו. למרות זאת בADFL לא התייחסו ברצינות לניסיונות אלה אבל כן לקחו בזה חלק על מנת למנוע ביקורת חיצונית על כך שהם אינם רוצים למצוא פתרון דיפלומטי, כל זה בזמן שבפועל המשיכו את התקדמותם.
מובוטו נמלט תחילה לארמון שלו בגבאדוליט ולאחר מכן לרבאט שבמרוקו, שם הוא נפטר ב7 לספטמבר 1997. קבילה הכריז על עצמו כנשיא ב 17 למאי ומיד לאחר מכן ציווה על דיכוי אלים על מנת להחזיר את הסדר. לאחר מכן הוא ניסה לארגן מחדש את המדינה וקרא לה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, DRC.
תוצאות והשלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, תחת שלטונו של קבילה הייתה דומה לזאיר תחת שלטונו של מובוטו, אשר ידוע כשלטון שאיכזב את התושבים. הכלכלה נותרה מוזנחת ומצבה אפילו התדרדר תחת שלטונו המושחת של קבילה. יתר על כן הוא נכשל בניסיונותיו לשפר את הממשלה וגם היא המשיכה להיות מושחתת וחלשה. בנוסף קבילה נתפס בתור "בובה" של המשטרים הזרים שעזרו לו לעלות לשלטון. על מנת לבטל את התפיסה הזו ולהגביר את התמיכה המקומית בו הוא החל להפנות גב לבעלי הברית שלו מחוץ לקונגו. השיא היה גירוש כל הכוחות הזרים מהמדינה ב26 ליולי 1998. המדינות שצבאותיהן עדיין היו בקונגו צייתו לו בחוסר רצון, בעיקר רואנדה שקיוותה להשליט משטר בו היא תהיה בעלת הכוח.
חלק מהגורמים שהובילו למלחמת קונגו הראשונה נותרו ללא שינוי גם לאחר עלייתו של קבילה לשלטון. העיקריים בהם היו המתיחויות האתניות במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם לממשלה כמעט ולא הייתה שליטה, היריבויות הישנות נותרו כשהיו. בתחילת אוגוסט 1998 שתי חטיבות של צבא קונגו החדש מרדו נגד הממשלה ויצרו קבוצות מורדים שעבדו צמוד לקיגאלי וקמפאלה, מה שסימן את תחילת מלחמת קונגו השנייה , אשר פרצה כשנה לאחר מלחמת קונגו הראשונה. מלחמת קונגו השניה ידועה גם בתור המלחמה הגדולה של אפריקה.
בבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
* "Congo Begins Process of Rebuilding Nation" http://www.washingtonpost.com/wp-srv/inatl/longterm/congo/stories/052097.htm
Howard W. French,1997, "Mobutu Sese Seko, Zairian Ruler, Is Dead in Exile in Morocco at 66". The New York Times. Archived from the original on 30 December 2016.
Thom, William G. (1999). "Congo-Zaire's 1996–97 Civil War in the Context of Evolving Patterns of Military Conflict in Africa in the Era of Independence". Journal of Conflict Studies. Archived from the original on 21 August 2006.
https://en.wikipedia.org/wiki/First_Congo_War