משתמש:Elinor 11/בתי העץ במושבה האמריקאית ביפו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בתי העץ במושבה האמריקאית ביפו (באנגלית: The Wood Houses in Jaffa) הם בתים במושבה האמריקאית השוכנת בגבול השכונה פלורנטין עם יפו, שהוקמו על ידי אמריקאים מורמונים בעת עלייתם לארץ באמצע המאה ה-19 בתקופה העות'מאנית.

המושבה האמריקאית נחשבת לאתר מיוחד, היחיד מסוגו בישראל בו ניתן למצוא מספר בתים מקוריים משנת 1866. בתי העץ מהווים עדות בולטת בשטח המנציחה את התיישבות האמריקאים בארץ ישראל.

דוגמה של בית בנוי מעץ במושבה

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בספטמבר 1866 הגיעה לנמל יפו ספינת המפרש של האוניה "נלי צ'ייפין" ממדינת מיין שבארצות הברית, ועליה 157 אמריקאים נוצרים מורמונים. על הספינה היו אנשים בעלי מיומנויות עבודה רבות וביניהן איכרים ונגרים. בעת הגעתם, האמריקאים התיישבו בפרדס בראש גבעה, מצפון לחומות יפו.[1][2] מטרת ההתיישבות של אותם אמריקאים בארץ הייתה לעודד את שיבת היהודים לארץ ישראל, שלפי אמונתם יכלה לקדם את הגאולה ואת שיבת ישו.[3] מנהיג הקבוצה היה ג'ורג' אדמס, כומר ציוני ושחקן לשעבר שהוביל את רעיון בניית בתי העץ.[4] על פי תכנונו של אדמס, הבתים היו אמורים להיות בני שתי קומות, כאשר כל מבנה מכיל ארבעה חדרים בגודל סביר ומטבח. לאחר חישובים רבים, נקבע כי מחיר בניית בית בודד יהיה 225 דולר. מחיר זה חושב עבור חומרי הבנייה.[5]

כאשר המתיישבים החדשים הגיעו, הם הקימו מחנה זמני על חוף הים. לאותו מחנה הם העבירו את כל הציוד שהיה באוניה שהכיל בין השאר את הציוד לבניית בתי העץ. בתי עץ אלו היו בתצורה של בנייה טרומית. הם הובאו מארצות הברית מפורקים לחלקים, והמתיישבים היו צריכים לחבר אותם מחדש בארץ. בסך הכל, הובאו 22 בתי עץ מוכנים לבנייה וכמו כן כלים שבעזרתם נבנו הבתים. בין החלקים נמצאו עצי בניין, דלתות, חלונות ותריסים.[1]

לפי התכנון של אדמס, במושבה החדשה היו אמורים להיות רחוב ראשי ורחוב נוסף החוצה אותו. כיום, אותם רחובות הם רחוב אורבך ורחוב הופמן בתל אביב. כל הבתים שנבנו מעץ, היו בנויים על פי סגנון הקוטג' האמריקאי כאשר רובם בני שתי קומות. בין כל בתי העץ ברחוב הראשי, הוקם בית אחד מאבן ששימש כבית מלון באותה התקופה.[1]

בחלוף הזמן, פרצו סכסוכים בין המתיישבים, פרצו מחלות ונוצרו בעיות כלכליות. לכן מרבית האמריקאים שהגיעו, ואדמס, המנהיג הציוני עצמו, חזרו לארצם. רוב האמריקאים עזבו את המושבה בשנת 1868. לאחר מכן המושבה נכבשה על ידי הגרמנים הטמפלרים, שפיתחו אותה והוסיפו לה מקומות ציבוריים חשובים - בית חולים, בית מרקחת, בית בד, טחנת קיטור ומוסדות חינוך. בשלב הזה היו במושבה 26 בתי מגורים. הגרמנים השתמשו בבתים שנבנו על ידי האמריקאים והוסיפו עוד בתים על פי הצורך, אך אותם בתים שהגרמנים בנו לא היו מעץ. המתיישבים האמריקאים הספיקו לבנות במשך שנתיים כ-15 בתים, שלוש בקתות בית-מלאכה ובתי מרקחת, כולם מאותם חלקים שהגיעו ארצה בספינה יחד עם העולים החדשים ממיין.[1] לאחר עזיבת מרבית האמריקאים והכיבוש הגרמני באזור, העבירו התושבים הראשונים לתושבים החדשים (הגרמנים הטמפלרים) את חלקי העץ הנותרים, שלא נוצלו במשך אותן שנתיים שבהן הם שהו במקום.

במשך השנים, הבתים עמדו ליפול בשל הצתה והזנחת המקום שנשאר נטוש בשלב מסוים. בהמשך, חלק מהבתים שנבנו לפני כ-150 שנה ועמדו ליפול שופצו, וכיום הם משמשים לאחסון וכאתר תיירות.[5]

הבתים מבחינה אדריכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה של בתי המושבה התבסס על המודל האדריכלי של בתים מצפון ארצות הברית. חומר הבנייה היה עצים שמקורם בצפון מזרח ארצות הברית.

כאמור, הבתים היו בעלי שתי קומות. בדרך כלל היו בבית ארבעה חדרים וחדר מיוחד למטבח. במהלך הבנייה, תושבים רבים הוסיפו לבית מרפסת כדי ליהנות מהסביבה והנוף. באותן השנים בארצות הברית לא היה נהוג לבנות בתים בעלי מרפסת. רצפת המרפסת נבנתה על קורות מעוגלות, ואילו המעקות נעשו ממוטות עדינים.[5]

האמריקאים עבדו ברצינות רבה ובקפדנות במהלך הבנייה. עובדה זאת העידה על כך שאותם אנשים מורמונים תכננו להתגורר זמן רב בארץ ישראל.[3]

זיהוי מיני העצים[5][עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הבתים מתקופת האמריקאים נמצאים בימינו בשלבי התפוררות, אך נלקחו מספר דגימות של עץ מהבתים ששרדו כדי לזהות את מין העצים שאיתם נבנו המבנים, ולגלות אם אכן אותן דגימות עץ שייכות לבתים שנבנו על ידי האמריקאים.

הדגימות נלקחו משלושה בתים, מהבית ברחוב אורבך 10, מהבית ברחוב אורבך 4 ומבית מספר 17 ברחוב הופמן. דגימות העץ כללו חלקי עץ מלוחות הרוחב שבקירות, ממשקופי חלונות והדלתות, מעמוד וקורה בקומת-מרתף בבית אורבך 10, מקישוט גלוני של מרפסות ומהרעפים.

השערת החוקרים הייתה שניתן לזהות את אותם סוגי עצים בכל הבתים, כיוון שהמבנה כפי הנראה אחיד.

על דגימות אלו נעשו בדיקות קפדניות תוך שימוש במיקרוסקופ. תוצאות המחקר הראו שאכן, אותם בתים ששרדו נבנו בתקופת האמריקאים, לפני מעל 160 שנה. העצים המרכיבים את הבתים שייכים לשתי משפחות, משפחת האורנים ומשפחת האלונים כאשר מתוכם נעשה שימוש בארבעה סוגי עצים. העצים ממשפחת האורנים הם ארזית, אורן לבן וצוגה. העץ השייך למשפחת האלונים הוא אשור.

שימושיהם של סוגי העצים במבנה הבית[5][עריכת קוד מקור | עריכה]

בבתים שמהם נלקחו דגימות העץ נמצא שימוש שונה בסוגי העצים.

מהבית ברחוב אורבך 10 נלקחו דגימות רבות. במרתף הבית נמצא עמוד מרכזי התומך בבית הבנוי מאשור ועוד קורה אופקית מארזית. ישנם משקופים של דלתות, עמודים וקורות בקומת הקרקע העשויים מעץ צוגה. בקומה השנייה, האמריקאים השתמשו בעץ הצוגה כדי לבנות את משקופי החלונות. כל הגג נבנה מעץ הצוגה והמבנה שלו מתבסס על מבנה הגג הגרמני.

בבית ברחוב אורבך 4 נלקחו דגימות מהמרפסת המעוגלת שבקומה הראשונה וממשקוף הדלת של הכניסה הראשית וגילו שהן בנויות מעץ הצוגה. כמו כן, משקוף החלון הפונה לחצר בנוי מעץ צוגה. המרפסת בנויה כולה מארזית, עמודים התומכים בדלת כניסה למרפסת, הלוחות המרכיבים את המרפסת עצמה ושני עמודי גובה נוספים התומכים במרפסת. בנוסף, נמצאו לוחות רבים בתוך הבית אשר מקורם באורן לבן, למשל פתח דלת הכניסה נבנה מאורן לבן.

בית נורטון, הבית הראשון ששופץ במושבה

בבית ברחוב הופמן 17 נמצאו לוחות רבים הבנויות מצוגה ששימשו לבניית הקירות והרצפה.

שיפוץ הבתים ושימושיהם כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, רוב בתי העץ ששרדו כבר מעל 150 שנה, שופצו והפכו לבתי מורשת ולמוזיאונים. בתים אלו מלמדים על תרבותם של אותם אמריקאים שהקימו את המושבה בארץ ישראל.[3] בית מספר 10 ברחוב אורבך הפך למוזיאון ובנוסף, בית זה משמש גם כבית הידידות של מדינת מיין.[2] בית מספר 16 ברחוב הופמן היה שייך למשפחת פלוייד. משפחת פלוייד הייתה בין המשפחות היחידות שנשארו במושבה גם לאחר התקופה הקשה שעברו תושבי המושבה. בית זה שרד עד היום וכיום הוא משמש כמרכז מבקרים. בית נורטון הוא הבית הראשון במושבה שעבר שיפוץ.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]