משתמש:Danny-w/בית הכנסת בטומאר

בית הכנסת בטומאר הוא בית כנסת עתיק בעיירה טומאר שבפורטוגל. בית הכנסת הוקם במאה ה-15, מספר שנים לפני שנעלמה הקהילה היהודית בפורטוגל שחבריה הוטבלו לנצרות בכפיה בשנת 1497. באופן יוצא דופן נשמר במשך כ-600 שנה, למרות שלא שימש כבית כנסת. בשנת 1921 הוכר כמונומנט לאומי, ובשנת 1939 שופץ והפך למוזיאון לקהילה היהודית. זהו בית הכנסת העתיק ביותר בפורטוגל, ובתי הכנסת העתיקים בחצי האי האיברי ששרדו.

יהדות פורטוגל

ב-1496 הוציא מלך פורטוגל מנואל הראשון "בר מזל" צו שהורה כי על היהודים להתנצר – או לעזוב את פורטוגל עד אוקטובר 1497. בעקבות הצ.

לקשר לאנוסים
לקשר להטבלת היהודים בכפיה.
לדבר על יהודי בלמונטה כדוגמה ...

תולדות בית הכנסת

. נבנה ב-1430-1460 שימש כבית תפילה ומקום מפגש לקהילה זמן קצר עד 1496 שהמלך מנואל חייב את היהודים להתנצר או לעזוב את פורטוגל. עד שנת 1497 היה בית הכנסת בטומאר בשימוש

נמכר לאדם פרטי. ב-1516 נמכר בשנית, והוסב לבית כלא של העיירה והסביבה, במקום כלא קודם שהיה בטירה המקומית. בית הכלא פעל באותו מבנה עד לאמצע המאה ה-16 בקירוב, ואז הועבר לבניין העירייה. ב-1543 התחיל לפעול בטומר בין דין של האינקוויזיציה. בשנות פעילותו (עד 1548) התקיימו בטומר שתי הוצאות להורג ("אוטו דה פה"). על פי מסמכים מארכיון של אחת הכנסיות בטומר, נראה כי בתחילת המאה ה-17 השתמשו במבנה בית הכנסת ככנסייה. בשלהי המאה ה-19 שימש כמתבן. הבעלים, חוזה ז'ואקים דה אראוז'ו, מכר אותו לאנטוניו ויארה דה סילבה ניאבס ובמותו עבר הבניין בירושה לחתנו ז'ואכים קרדוזו טאווארש. באותה תקופה שימש המבנה מחסן לסחורות מכולת. הוכר כאתר מורשת לאומית בשנת 1921, בעודו מחסן לסחורות.

מ- 1516-הפך בית הכנסת לבית סוהרו בהמשך 1550 עבר לשימוש הכנסייה הבפטיסטית. במאה ה-19 נמכר לאדם פרטי שהפך אותו כמתבן-שחת.

רכישתו על ידי שמואל שוורץ

יהדות פורטוגל במאה ה-20 - ההתעוררות בעקבות שמואל שוורץ (1880-1953).
תיאור מי היה ומה עשה.
שוורץ היה מהנדס מכרות יליד זגייז', פולין. כיום הוא ידוע בעיקר בשל גילויו על משפחות של אנוסים בצפון מזרח פורטוגל, בעיקר בבלמונטה. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה טיילו הוא ורעייתו בפורטוגל בירח הדבש. בשל פרוץ המלחמה לא יכלו לצאת את המדינה, והחליטו להתיישב בה .שוורץ התמסר לקימומם וארגונם של החיים היהודיים, וזמן מה כיהן כנשיא הקהילה היהודית בליסבון.

בית הכנסת נחשף ע"י שמואל שוורץ, האיש אשר גילה את קהילת האנוסים בבלמונטה. משהבין שהמבנה שימש כבית כנסת, רכש את את המבנה בשנת 1923. מימן וארגן עבודות ניקוי שיפוץ וחפירה בבית הכנסת בטומאר. תוכניות להעביר את הבניין לידי המדינה לא הצליחו בגלל היעדר תקציב מתאים מצד המדינה. רק בשנת 1939, כששמואל שוורץ החליט לתרום את הבנין לפורטוגל, הוסב בית הכנסת למוזיאון. לאות תודה הוענקה לשמואל שוורץ ולרעייתו אזרחות פורטוגלית אשר סיפקה להם הגנה בימי מלחמת העולם השנייה.

כאשר נקנה המקום בשנת 1923 על ידי שמואל שוורץ, שכבת חצץ ובטון כיסתה את רצפת בית הכנסת והריסות הסתירו את עמודיו. מאוחר יותר הוסר הטיח מעל קירותיו וכך נחשף המיקום של ספרי התורה. בארבע פינות הבניין נמצאו קנקני חרס - מאחוריהם משערים, גנזו גלילי-קלף כתובים ותעודות. הכדים הוצבו הפוכים על פיהם כדי לשפר את האקוסטיקה במבנה (ואולי להסתיר את גלילי הקלף ולתעתע בנוצרים). בשנת 1939 נמסר המבנה במתנה לממשלת פורטוגל על ידי יעקב שוורץ, בתנאי שיוקם בו מוזיאון יהודי.

מאפייני בית הכנסת

בית הכנסת נמצא ברחוב ד"ר ז'ואקים ז'אקינטו מס' 73, ולו חזית צבועה לבן. בפנים אולם מרכזי מלבני כשמונה מטרים לכל צד. התקרה נתמכת בארבעה עמודים עם שתים עשרה קשתות מחודדות בסגנון מורי, שהיה מקובל בארצות חצי האי האיברי בימי הביניים. במסורת של יהודי ספרד, ובייחוד אצל יהודים ממוצא פורטוגלי, מסמלים ארבעת העמודים את ארבע האמהות שרה, רבקה, רחל ולאה ושתים עשרה הקשתות מייצגות את שבטי ישראל. בארבע הפינות העליונות של האולם הוצבו כדי חימר הפוכים – שיטה לשיפור האקוסטיקה שהייתה נהוגה בימי הביניים. המבנה מכיל גם תוספות מודרניות, ביניהן כסאות עץ בשלושה צדדים, שפונים אל הבימה במרכז. ספרי התורה נתונים בארון קודש מעץ. על הקירות סביב, ערוכים תחריטי אבן עתיקים, שקישטו כנראה את המבנה המקורי.

בית הכנסת ארון קודש ומוצגת אבן חרוטה בעברית שנתגלתה בבלמונטה במרכז בית הכנסת 4 עמודים שמסמלים את ארבע האמהות ומסביב 12 השבטים. אומרים שעפי' העמודים הללו ועדויות נוספות זה שוורץ שזה היה בית כנסת בתקרה בפינות בית הכנסת הותקנו כדים ששימשו כחלק ממערכת ההגברה האקוסטית של בית הכנסת. הכניסה אינה עולה ומומלץ לתרום בקופה בכניסה.

ב- 1985 נערכו חפירות צמוד לקיר המערבי של בית הכנסת והתגלה מקווה טהרה, בו נהגו היהודים המקומיים לטבול. על יד האולם המרכזי יש חדר קטן יותר, בחלקו מתחת לפני הרחוב, אשר התגלה ב-1985. במקור שימש כמקווה טהרה. במקום יש אוסף של חפצים שונים, בעיקר קערות קרמיקה, המוצגות סביב בריכת המקווה. בפטיו שמאחורי המקווה גילו באר, מכוסה למחצה על ידי קיר חדש יותר, ששוליה מחורצים בחריצי חבלים עמוקים. במבנה בית הכנסת שוכן המוזיאון היהודי-פורטוגלי ע"ש המתמטיקאי אברהם זכותוס (1450 – 1522), מחבר הספר המהולל אלמנכום פרפטואום שיצא לאור בלאיריה ב-1496 וכולל טבלאות מתמטיות ששימשו את יורדי הים הפורטוגלים במאה ה-16, וגם אחר כך. בין המוצגים במוזיאון ממצאים ארכיאולוגים המעידים על הנוכחות היהודית בפורטוגל בימי הביניים. האוסף כולל כתובות של מצבות, אך גם כתובות מבתי כנסת אחרים בפורטוגל, וביניהן בולטות בייחוד כתובת משנת 1307 מבית הכנסת המרכזי לשעבר בליסבון, ועוד כתובת מהמאה ה-13 מבלמונטה, שעליה שלוש נקודות מייצגות את השם המפורש, באופן שמזכיר שיטה דומה שהתגלתה במגילות ים המלח. המוזיאון מחזיק גם אוסף קטן של חפצי אמנות מאורח החיים היהודי, שנתרמו על ידי אנשים ומוסדות יהודיים ברחבי העולם.

בית הכנסת נקרא על שם רבי אברהם זכות. היה היסטוריון ואסטרונום. יליד ספרד, שרכש את השכלתו באוניברסיטת סלמנקה. שמו התפרסם והמלך ז'ואאו השני צרף אותו לצוות שעסק במחקר אסטרונומיה. הוא גם זה ששיכלל את מכשיר הניווט הימי, האצטרולב.ר' אברהם זכות גם כתב את ספר היוחסין שהוא מעין "עבודת שורשים" של העם היהודי. לאחר המרת הדת הקולקטיבית ברח לתוניס ומשם עלה לירושלים.