משתמש:Bom2013/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
 | |
| דלקת אוזן תיכונה | |
| מיקום אנטומי | אוזן תיכונה |
|---|---|
| תסמינים | כאב אוזניים, ירידה בשמיעה, הצטברות נוזלים |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/994656 |
| DiseasesDB | 29620 |
| MeSH | D010033 |
| MedlinePlus | 000638 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | H65-H67 |
דלקת האוזן התיכונה (Otitis media) היא קבוצה של מחלות דלקתיות של האוזן התיכונה.
בתוך הקבוצה נמצאים דלקת חריפה של האוזן התיכונה (AOM). דלקת אוזן תיכונה תפליטית (OME) ודלקת כרונית של האוזן התיכונה (CSOM).
סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחת ההגדרה של דלקת האוזן התיכונה נכנסים 3 סוגים של דלקות:
דלקת חריפה של האוזן התיכונה (AOM)[עריכת קוד מקור | עריכה]
דלקת חריפה של האוזן התיכונה היא המצב השכיח ביותר בקבוצת דלקות האוזן התיכונה. היא מוגדרת על ידי זיהום בחלל האוזן התיכונה שמתפתח לרוב במהירות ומתבטא בעיקר בכאבי אוזניים[1].
דלקת אוזן תיכונה תפליטית (OME)[עריכת קוד מקור | עריכה]
דלקת אוזן תיכונה תפליטית היא מצב המוגדר על ידי הצטברות נוזלים בחלל האוזן התיכונה וחצוצרות השמע ללא סימני דלקת חריפה. הנוזלים המצטברים בחלל האוזן התיכונה מפעילים לחץ על עור התוף שמונע ממנו לרטוט בצורה תקינה ומוביל לירידה בשמיעה[2] שאצל ילדים עלול לגרום לעיכוב בהתפתחות הקוגניטיבית[3]. המצב מופיע לרוב לאחר דלקת חריפה של האוזן התיכונה, אבל הוא יכול להופיע גם בעקבות תפקוד לקוי של חצוצרות השמע אצל ילדים[4]. בניגוד לדלקת חריפה, המצב לרוב אסימפטומטי ואינו מלווה בכאבים.
דלקת כרונית של האוזן התיכונה (CSOM)[עריכת קוד מקור | עריכה]
דלקת כרונית של האוזן התיכונה היא מצב המוגדר על ידי זיהום מתמשך/חוזר באוזן התיכונה ו/או בחלל המסטואיד במשך למעלה מ2 עד 6 שבועות בנוכחות קרע בעור התוף[5].
אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דלקת חריפה של האוזן התיכונה היא אחד מהמצבים השכיחים ביותר, בכל שנה כ11% מאוכלוסיית העולם (בין 325 ל710 מיליון מקרים בשנה)[6]. מתוך החולים כ4.8% יפתחו דלקת כרונית של האוזן התיכונה[6].
הדלקת שכיחה יותר אצל ילדים, וכחצי מכל המקרים הם בקרב ילדים מתחת לגיל 5[6]. כ13% מהביקורים בחדרי מיון ילדים מסתיימים עם אבחנה של דלקת אוזן תיכונה, מה שהופך אותה לאבחנה השניה הנפוצה ביותר בחדרי המיון לילדים[7]. מרבית המקרים מתרחשים בשנתיים הראשונות של החיים[8], בין 84% ל93% מהילדים יחוו לפחות מקרה אחד של דלקת חריפה של האוזן התיכונה בחייהם. וקרוב ל80% יחוו דלקת אוזן תיכונה תפליטית[9].
אטיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דלקת האוזן התיכונה היא מחלה שנגרמת ממספר גורמים. גורמים זיהומיים, אלרגניים וסביבתיים יכולים לגרום להתפתחותה.
בין גורמי הסיכון המעלים את הסיכון לדלקת אוזן תיכונה ניתן למנות[1]:
- גיל
- נטייה גנטית
- היסטוריה משפחתית של דלקות אוזניים חריפות חוזרות
- מערכת חיסונית לקויה
- ליקויים אנטומיים
- שתל שבלולי
- מחסור בויטמין A
- אלרגיות
- חוסר הנקה
- שהייה במעונות יום
- מעמד סוציו-אקונומי נמוך
- עישון פסיבי
- זיהומים חיידקיים - כ95% מהמקרים נגרמים ע"י החיידקים Streptococcus pneumoniae, Haemophilus influenzae וMoraxella catarrhalis.
- זיהומים ויראליים - hRSV, שפעת, HPIV, Rhinovirus ואדנווירוס
פתוגנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן שגרתי השוואת הלחצים בחלל האוזן התיכונה וניקוז הפרשות מחלל האוזן התיכונה מתבצע על ידי חצוצרת השמע.
בדרך כלל תהליך ההיווצרות של דלקת אוזן תיכונה חריפה מתחיל בתור תהליך דלקתי (לרוב כתוצאה מדלקת של דרכי הנשימה העליונות) המערב את ריריות האף, חלל הלוע, ריריות האוזן התיכונה וחצוצרת השמע המקשה על השוואת הלחצים וניקוז ההפרשות מחלל האוזן התיכונה, בעקבות כך נוצר לחץ שלילי בחלל האוזן התיכונה שמגביר את ייצור ההפרשות ומתחילה הצטברות של הפרשות בחלל האוזן שמאפשרות התפתחות של חיידקים ונגיפים שמובילה להתפתחות מוגלה בחלל האוזן התיכונה, דבר המתבטא בעור תוף מודלק ונפוח[1].
דלקת אוזן תיכונה עם תפליט מתרחשת לרוב לאחר מופע של דלקת חריפה, כאשר נוזלים מצטברים בחלל האוזן התיכונה ומונעים מעור התוף לרטוט כראוי ולהעביר את גלי הקול לאוזן הפנימית. כתוצאה מכך נגרמת פגיעה בשמיעה.
דלקת כרונית של האוזן התיכונה מתרחשת כאשר דלקות באוזן התיכונה ובחלל המסטואיד ממשיכות לאורך 2-6 שבועות בנוכחות קרע בעור התוף
למרות שברוב המקרים החסימה/היצרות של חצוצרת השמע נגרמת כתוצאה מדלקת של דרכי הנשימה העליונות, היא יכולה להיגרם גם כתוצאה מאלרגיה, אסתמה, גידולים ודלקות אחרות (דלקת בשקדי החך למשל).
סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסימפטום העיקרי בדלקת אוזן תיכונה הוא כאב אוזניים, אך במקרים רבים אצל ילדים הכאבים יכולים להתבטא בסימנים לא ספציפיים כמו גירוד או משיכה של האוזן, עצבנות, כאבי ראש, הפרעות בשינה, חוסר מנוחה, חוסר תיאבון והקאות ושלשולים. סימפטומים נוספים יכולים להיות חום[1], ירידה זמנית בשמיעה, רגישות במגע באפרכסת, הפרשות מוגלתיות מהאוזן.
מכיוון שאחד הגורמים הנפוצים לדלקת הוא דלקת בדרכי הנשימה העליונות, לעיתים מופיעים סימפטומים כמו שיעול ונזלת.
אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שאחד האינדיקטורים הטובים לדלקת האוזן התיכונה הוא כאב אוזניים, אבחנה על סמך כאב בלבד עלולה להטעות היות והתסמינים הטיפוסיים חופפים תסמינים של מצבים אחרים כמו דלקת האוזן החיצונית. ולכן תסמינים בלבד אינם מספיקים כדי לאבחן דלקת אוזן תיכונה[10] והאבחנה מתבסס בעיקר על ממצאים קליניים יחד עם תסמינים.
היות ואין גישה ישירה לחלל האוזן התיכונה, האבחנה מתבצעת בעיקר על ידי בחינת עור התוף על ידי אוטוסקופ[11]. בלט של עור התוף יכול להעיד על הצטברות נוזלים בחלל האוזן התיכונה. בנוסף, עור תוף בצבע אדום או צהוב יכול להעיד על דלקת[12].
דלקת חריפה של האוזן התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדלקת חריפה של האוזן התיכונה קרום התוף יראה לרוב אדום ויהיו נוזלים בחלל האוזן התיכונה. בלט של עור התוף נחשב לממצא הספציפי ביותר בדלקת אוזן תיכונה חריפה, אבל הוא בעל רגישות נמוכה(51%).
על פי הנחיות האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים[13], אבחון דלקת חריפה של האוזן התיכונה נעשה באחד משתי המקרים הבאים:
- בלט חמור/בינוני של עור התוף או אדמומיות חדשה שלא נגרמה כתוצאה מדלקת אוזן חיצונית
- בלט בינוני של עור התוף וכאבי אוזניים חדשים/עור תוף אדום ב48 השעות האחרונות
בנוסף נדרשת עדות לנוכחות נוזלים בחלל האוזן התיכונה.
דלקת אוזן תיכונה תפליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבחנה בין דלקת אוזן תיכונה חריפה לדלקת אוזן תיכונה תפליטית חשובה היות ודלקת אוזן תיכונה תפליטית אינה דורשת טיפול אנטיביוטי[14].
האבחנה בין דלקת חריפה לדלקת עם תפליט נעשית על סמך נוכחות נוזלים בחלל האוזן התיכונה ללא סימני דלקת (כאבים, אדמומיות בעור התוף וכו').
דלקת אוזן תיכונה כרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי הנחיות ארגון הבריאות העולמי אבחנה של דלקת אוזן תיכונה כרונית נעשית כאשר[15]:
- דלקת כרונית של האוזן התיכונה (אדמומיות של עור התוף/הפרשות מוגלתיות) במשך למעלה מ2 שבועות
- עור תוף מנוקב
משך הזמן שנדרש עד שדלקת חריפה תוגדר ככרונית נמצא במחלוקת ויש המחכים לזמן ממושך יותר (6 שבועות עד 3 חודשים) כדי להגדירה ככרונית[15]
בדיקות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעיתים ישתמש הרופא גם בבדיקת טימפנומטריה ובדיקת שמיעה.
טומוגרפיה ממוחשבת ודימות תהודה מגנטית יכולות לשמש לאבחנת סיבוכים כמו מנינגיטיס, מסטואידיטיס וכו'.
טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם מספר המלצות שנתמכות על ידי מחקרים שיכולים לצמצם ולמנוע דלקת באוזן התיכונה ובינהם מניעת חשיפה לחולים בדלקות בדרכי הנשימה, חיסון נגד שפעת ופנאומוקוק, מניעת חשיפה פסיבית לעישון והנקה[8].
סיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "דלקת אוזן תיכונה", באתר ויקירפואה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Amina Danishyar; John V. Ashurst., Acute Otitis Media, StatPearls, 2021
- ^ Frederick T. Searight; Rahulkumar Singh; Diana C. Peterson., Otitis Media With Effusion, StatPearls, 2021
- ^ Corinne J Williams and Ann M Jacobs, The impact of otitis media on cognitive and educational outcomes, MJA, 2009 doi: 10.5694/j.1326-5377.2009.tb02931.x
- ^ Stephen I Pelton, MDTal Marom, MD, Otitis media with effusion (serous otitis media) in children: Management, UpToDate, Mar 29, 2021.
- ^ Digna C. Rosario; Magda D. Mendez., Chronic Suppurative Otitis, StatPearls, 2022
- ^ 1 2 3 Monasta L, Ronfani L, Marchetti F, Montico M, Vecchi Brumatti L, Bavcar A, et al., Burden of Disease Caused by Otitis Media: Systematic Review and Global Estimates, Plus One, 2012 doi: 10.1371/journal.pone.0036226
- ^ Stephen R Pitts, Richard W Niska, Jianmin Xu, Catharine W Burt, National Hospital Ambulatory Medical Care Survey: 2006 emergency department summary, National Health Statistics Reports, 2008
- ^ 1 2 Robert M. Kliegman, Joseph St. Geme, 658, Nelson Textbook of Pediatrics, מהדורה 21, Elsevier, 2019, ISBN 978-0323529501
- ^ Thomas S Higgins, Jr, What is the incidence of middle ear effusion (MEE), acute otitis media (AOM), and otitis media with effusion (OME) among children in the US?, Medscape, Apr 06, 2020
- ^ Miia K Laine 1, Paula A Tähtinen, Olli Ruuskanen, Pentti Huovinen, Aino Ruohola, Symptoms or symptom-based scores cannot predict acute otitis media at otitis-prone age, Pediatrics, 2010 doi: 10.1542/peds.2009-2689
- ^ Nader Shaikh, M.D., M.P.H., Alejandro Hoberman, M.D., Phillip H. Kaleida, M.D., Dianna L. Ploof, Ed.D., et al., Videos in clinical medicine. Diagnosing otitis media--otoscopy and cerumen removal, N Engl J Med, 2010 doi: 10.1056/NEJMvcm0904397
- ^ דלקת אוזן תיכונה - מידע רפואי, באתר מכבי שירותי בריאות, 18.04.2021
- ^ Allan S. Lieberthal et al, The Diagnosis and Management of Acute Otitis Media, American Academy of Pediatrics, 2013 doi: 10.1542/peds.2012-3488
- ^ Muhammad Waseem, Why is it critical to distinguish between otitis media with effusion (OME) and acute otitis media (AOM) prior to initiating treatment?, medscape, Mar 09, 2020
- ^ 1 2 Dr Jose Acuin, Chronic suppurative otitis media - Burden of Illness and Management Options, World Health Organization, 2004
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.