משתמש:Azk1980/סילבה זלמנסון
Sylva Zalmanson was the most memorable with stringing and hunting effect, not heard since the publication of Anna Frank diary of a young girl" A. Philip Spigel, triumph-the heroic campaigns that saved 2,000,000 soviet Jews
סילבה זלמנסון נולדה ב – 1944 למשפחה יהודית מסורתית בריגה, לטביה. כבר מילדותה חוותה סילבה אלימות ויחס עויין בשל היותה יהודייה. ההבנה כי היא מוקפת בשונאים אילצה אותה לפתח אופי של לוחמת, אשר מתקופת ביה"ס החזירה ביד חזקה לתוקפיה והטילה מורא גם על הבנים. על יהדותה למדה בבית מהוריה. כבר מאז ליווה אותה חלום אחד – לעלות לארץ ישראל. אך סילבה מעולם לא האמינה שתצליח להגשימו. בתקופת נעוריה הייתה מעורבת בפעילות ציונית מחתרתית שכללה תרגום ספרים ולימוד עיברית דברים שיכלו להביא למעצרה והגלייתה למחנות העבודה הנודעים לשימצה. בשאר העולם לא ידעו על מצבם העצור של יהודי ברית המועצות. נציגי המדינה היו טוענים שכל אחד רשאי וחופשי לצאת מהמדינה ושהיהודים אינם עוזבים רק מפני שהם לא רוצים. בעקבות מלחמת ששת הימים הופסקה לגמרי העלייה מברית המועצות ונדחו כל בקשות היציאה מהמדינה בגלל תמיכת ברית המועצות בארצות ערב וניתוק היחסים עם ישראל.
ניצחון המדינה הצעירה הפיח רוח חיים במחתרות הציוניות ברחבי ברית המועצות. סילבה הרגישה שהיא חייבת לעשות דבר "שיהיה יותר גרוע רק שלא ימשך ככה". בשנת 1970 הוקמה קבוצה שתיכננה לחטוף מטוס ריק מנוסעים לברוח איתו ולהטיסו לישראל. סילבה הייתה החוט המקשר בין האנשים. בין חברי הקבוצה היה הטייס מארק דימשיץ ואדוארד קוזניצוב בעלה של סילבה. יחד עם סילבה היו מנהיגי הקבוצה שמנתה 15 לוחמי חירות. מתוכם ארבעה נשים כולל סילבה. שניים מהנשים היו נערות צעירות ואחת בהריון מתקדם.
במסווה של טיסה לחתונה משפחתית רכשו חברי הקבוצה את כל הכרטיסים לטיסה מקומית בקו לנינגרד-פויזרוב. החברים ידעו שסיכויי הצלחת התוכנית אפסיים, אך מטרתם האמיתית הייתה לחשוף את פרצופה של ברית המועצות לעולם. התוצאות כך האמינו החברים, יהיו במקרה הטוב מאסר ובמקרה הגרוע פיצוצם באוויר. הם ידעו כי הק.ג.ב ידע על התוכנית. הקבוצה נעצרה בדרך לשדה.
בברית המועצות הוחלט לערוך להם משפט ראווה על בגידה במולדת. משפט זה התפרסם כמשפט לנינגרד הראשון מסתבר שזו הייתה החלטה פוליטית מדינית שגוייה. העולם כולו הזדעזע לגלות שאזרחי מדינה שלמה מוחזקים בכלא מסך הברזל. כל הנשים שוחררו למעט סילבה שנחשבה למנהיגת הקבוצה.
סילבה הועלתה ראשונה על הבמה להעיד במשפט. והתובעים קיוו שתבקש חנינה ותחליש את שאר הגברים. דבריה של סילבה במשפט הותירו הד בכל רחבי העולם "אם הייתם נותנים לנו לצאת באופן חוקי לא היינו חושבים על חטיפת מטוס, אנחנו רוצים להיות במולדת האמיתי שלנו ישראל. אם אשכחך ירושלים אשכח ימיני. ולשנה הבאה בירושלים". גזר דינם של רוב חברי הקבוצה היה 10 שנים. גם על סילבה נגזרו 10 שנות מעצר ועל בעלה אדוארד גזר דין מוות.
עשרות רבבות אנשים ברחבי העולם הפגינו למען שיחרורם של אסירי משפט לנינגרד, ובמיוחד לשיחרורה של סילבה שנחשבה לסמל המאבק. ב – 1971 הגיעו הרדיפות האנטי ציוניות לשיאן. ובהפתעה מקבלת המדינה הסובייטית החלטה להעניק היתרי יציאה ליהודים. הרצון להיפטר מהמטרד הציוני ושיפור היחסים עם מדינות ערב היוו את משנה התוקף לרעיון פתיחת השערים.
במהלך שנות ה – 70 עלו לישראל כ – 163,000 יהודים מברית המועצות. ב – 1974 שוחררה סילבה בעיסקת החלפת השבויים ומיד עלתה לארץ ישראל ולא חדלה את המאבק על שיחרור בעלה ושאר אסירי ציון שנשארו בשבי. לאחר חילופי שבויים נוספים השתחחר גם בעלה של סילבה, אדוארד קוזניצוב ועלה לארץ עם שאר חברי הקבוצה ביום העצמאות 1979. כיום סילבה זלמנסון היא ציירת ומציגה תערוכות בכל העולם.