משתמש:Avitalbaer

חיים אתר (אַפּתֶקָר[1]) (18 בדצמבר 1902 – 18 באפריל 1953) היה צייר ישראלי, ממייסדי עין חרוד ויוזם המשכן לאמנות עין חרוד, הנקרא על שמו.

תוכן עניינים

1. ביוגרפיה ואודות יצירתו

2. גלריה (מציעה להוסיף מבחר יצירות + כותריהם)

3. תערוכות יחיד

4 תערוכות משותפות

5 פרסים

6 מפרי עטו (?? לא הופיע בתוכן העניינים)

4 ראו גם (מציעה לאחד בעריכה עם הסעיף הבא + לעדכן מיספור הסעיפים)

5 לקריאה נוספת

6 קישורים חיצוניים (?? כלל לא מופיע למטה ??)

7 הערות שוליים (לעדכן המיספור)

1.ביוגרפיה ואודות יצירתו:

האולם המרכזי במשכן לאמנות עין חרוד ע"ש חיים אתר נולד בזלטופול שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה) בבית דתי. למד ב"חדר" ובבית מדרש. בנעוריו הצטרף לאגודת "פרחי ציון" ולאחר מכן היה פעיל בהתארגנות ההגנה היהודית בפרעות 1919 באוקראינה. ב-1922 עלה לארץ ישראל ונמנה עם מייסדי קיבוץ עין חרוד. בתמיכת הקיבוץ שהה בפריז פעמיים; ב-1933 ובשנים 1937-1938. בפריז התוודע לציירים היהודים יוצאי מזרח אירופה. הוא הושפע מהסגנון האקספרסיוניסטי שהיה משותף לרובם והושפע בעיקר מסוטין. למרות שלקח על עצמו לדאוג לעיצוב האסתטי של התרבות בקיבוצו, ובשנות ה-30 וה-40 יצר מערכות ציורים לסדר הקיבוצי ולחגי הקיבוץ, ראה אתר בציוריו ביטוי אישי ללבטי האדם הפרטי; בניגוד לרוב הציירים שפעלו בקיבוצים באותה עת, לא עסק אתר מעיסוק בהווי הקיבוצי, בנושאים חברתיים ובציורי נוף הארץ. (התוספות ושינויי העריכה בסעיף זה מכאן: ) עיקר עבודתו של אתר הייתה דווקא סביב דיוקאנות בהם צייר את בני משפחתו, חברי קיבוץ עין חרוד, ילדים ודיוקנאות עצמיים. הוא צייר אנשים פשוטים ולא אנשים בעלי שם או מנהיגים פוליטיים, בכל פעם דיוקן אחד, ללא דיוקנאות משותפים או קבוצתיים. בנוסף צייר אתר מעט ציורי טבע דומם, בעיקר ציורי פרחים. בציוריו הוא לא ניסה לדייק בפרטים, אלא נתן ביטוי בצבעים חמים ועזי הבעה לאור שבפניהם של ילדי ואנשי הארץ. במשיכות מכחול עזות ועבות שאינן מתעכבות על הפרטים נתן ביטוי לחוויה אנושית-חברתית עמוקה ועזה. רוב ציוריו צוירו על גבי בדים צנועים וקטני מידות, בצבעים עזים וספורים, הסוגרים על הדיוקן, כמעט ללא טיפול בחלל העוטף את הדמות המצויירת. בתקופה המאוחרת יותר של עבודתו ניתן לראות בציוריו כאמור השפעה של סוטין ואסכולת פריז, והדמויות אותן צייר היו בעלות עיניים גדולות מדי ופה קטן מדי. אתר נמנה עם הציירים שייצגו באמנות הישראלית את מסורת הציירים היהודים המזרח אירופאים ואת ציירי אסכולת פריז, בדרך ציורם המבטאת התפרצות רגשות ובשילוב הצבעים הייחודי שנסמך, בין השאר, על האמנות העממית היהודית.

אמנים רבים שניסו לחיות וליצור במסגרת הקיבוץ נתקלו בקשיים בשל הניגוד בין הצורך לביטוי עצמי ואינדיבידואליזם, אל מול המסגרת של החברה הקיבוצית. אתר הצליח לשלב בין השניים בכך שהחל את יומו לפנות בוקר בעבודה במאפיית הקיבוץ, כך שבמשך היום יוכל להקדיש זמן לציור. בשנת 1937 החל לאסוף יצירות של אמנים מן הארץ ומן העולם (כולל: שאגאל, הירשנברג, אורי ומינקובסקי) וחפצי יודאיקה מהארץ ומהעולם, ופריטי יודאיקה במסגרת "פינת האמנות" אותה הקים בצריף עץ קטן בקיבוץ. החזון של אתר נתקל בתחילה בספקנות, אך בעבודת נמלים ובאמונה דחף אתר להגשמת חלומו, עד שבשנת 1948 החלה הקמתו של המשכן לאמנות כפי שהוא מוכר כיום. המבנה הייחודי תוכנן על ידי האדריכלים שמואל ביקלס ובנימין אידלסון.[2] כיום המשכן לאמנות הוא המוזיאון הגדול והחשוב בצפון ישראל. במכתב מפריז כתב אתר כי עלינו "לחנך את עצמנו תוך חיים באמנות, שאם לא כן, נשקע תוך קטנות החיים, והיא תכריע אותנו".

2. גלריה

(מציעה להוסיף מבחר יצירות + כותריהם)

3. תערוכות

(במקור היה קודם: "חלק (מצומצם) מתערוכות משותפות" ואחר כך "חלק (מצומצם) מתערוכות יחיד" ) (את שני הסעיפים ערכתי וסידרתי , והתוספות בכחול)

מבחר מתערוכות יחיד:

1936 – בית ברנר, תל אביב

1936 – עין חרוד

1940 - מוזיאון תל אביב, תל אביב

1954 - תערוכת זכרון, מוזיאון תל אביב, תל-אביב

1968 - חיים אתר: תערוכת זכרון, משכן לאמנות עייש חיים אתר, עין חרוד

1985 – "מהקיבוץ אל הכפר", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד

4. מבחר מתערוכות משותפות:

1938 – "אמנים יהודיים בפריס" (?? לא נכתב היכן, ולא הצלחתי למצוא?!)

1942, 1943, 1946 – "אמני ארץ ישראל" (כנ"ל)

1942 - התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל לזכר ב. שץ מיסד בצלאל, גלריה לאמנות בבית הבימה, תל-אביב

1942 - תערוכת הארבעה" - תערוכה קבוצתית, מוזיאון תל אביב, תל-אביב התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל לזכר ב. שץ מיסד בצלאל, גלריה לאמנות בבית הבימה, תל-אביב

1946- תערוכות ביוהנסבורג (להשאיר כך?!)

1949- תערוכות בניו-יורק (כנ"ל)

1952 - תערוכה ארצית של הציור והפיסול בישראל, למלאות 20 שנה ליסוד המוזיאון, מוזיאון תל אביב, תל-אביב

1954 - התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל, מוזיאון תל אביב, תל-אביב

1971 - האקספרסיוניזם הישראלי בשנות השלושים וקשריו עם אסכולת פריז, מוזיאון ישראל, ירושלי

1985 - ציורי ארץ ישראל, שנות העשרים עד סוף שנות הארבעים מתוך אוסף גבעון, הגלריה לאמנות עש אברהם ברון, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

1998 – עבודה עברית - אמנות ישראלית משנות העשרים עד ימינו, המשכן לאמנות עש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד

2008 - העשור הראשון, הגמוניה וריבוי, המשכן לאמנות עש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד

2013 - בעקבות אסכולת פריז: האמנות הארצישראלית בשנות ה־30 וה־40, מוזיאון מאנה-כץ, חיפה

5. פרסים

1942 - פרס 'ירושלמי' של מוזיאון תל אביב

1943 - פרס דיזנגוף של עיריית תל אביב

1946 - פרס ההסתדרות

6. מפרי עטו: (הזזתי במיקום וסידרתיו)

"משכן לאמנות", על המשמר, 27 באוקטובר 1948

5 ראו גם

המשכן לאמנות על שם חיים אתר

6 לקריאה נוספת

זוסיא עפרון, חיים אתר (אפתקר), עין חרוד: המשכן לאמנות; משרד החינוך והתרבות, ההסתדרות והקיבוץ המאוחד, 1975.[3]

7 קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "חיים יחזקאל אתר (אפתיקר)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3407

חיים אתר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל

מידע לאספנים אודות חיים אתר, באתר עסקי אמנות חיים אתר באתר המשכן לאמנות בעין חרוד ע"ש חיים אתר

חיים אתר, באתר תנועת העבודה הישראלית חיים אתר באתר מוזיאון אדם בגליל

חיים אתר באתר "ארט איז פה"

אריה לרנר, יצירת חיים אפתיקר, דבר, 31 בינואר 1947

חיים אתר (אפטיקר), דבר, 19 באפריל 1953

חיים אתר למנוחות, דבר, 20 באפריל 1953

נחום גוטמן, חיים אתר ז"ל, דבר, 20 באפריל 1953

א., לזכר נעדרים | חיים אתר: (ליום השבעה), על המשמר, 26 באפריל 1953

נפש לחיים אתר ז"ל':(??)

א. קולב, האמן, על המשמר, 19 במאי 1953

א. תרשיש, קווים לדמותו, על המשמר, 19 במאי 1953

יחיאל שמי, צייר הדיוקנאות, על המשמר, 19 במאי 1953

אריה לרנר, חיים אתר, דבר, 29 במאי 1953

תערוכת-זכרון לחיים אתר נפתחה במוזיאון תל-אביב, על המשמר, 22 ביולי 1954

קליר לחמן, תערוכות | חיים אתר ומפעלו, דבר, 30 ביולי 1954

חיים אתר (1902 - 1953) - עסקי אמנות www.artworks.co.il

הערות שוליים:

1.נכתב גם אפתיקר, אפטיקר.

2. בכפר - נחנך "המשכן לאמנות" בעין חרוד, דבר, 27 באוקטובר 1948

3. ניצה פלקסר, אתר בראי זמנו, דבר, 22 באוגוסט 1975