משתמש:Amikamraz/מפקד אוגדה

מפקד אוגדה או בקיצור מאו"ג הוא קצין בדרגת תת-אלוף (בצבאות אחרים בעולם קצין בדרגת מייג'ור גנרל) העומד בראש יחידה צבאית אשר כפופה לפיקוד או לגיס ומורכבת בדרך כלל משלוש חטיבות משוריינות (או שתיים משוריינות ואחת חי"ר), אגד ארטילרי, גדוד הנדסה ואגד תחזוקה. תפקיד המאו"ג בצה"ל משתנה בהתאם לסוג האוגדה עליה הוא מופקד: אוגדה סדירה (לדוגמה אוגדה 36 "עוצבת געש" בפיקוד צפון), אוגדה מרחבית (לדוגמה אוגמ"ר איו"ש) ואוגדת מילואים (לדוגמה אוגדה 99 "עוצבת הבזק").

האוגדה בצה"ל

ערך מורחב – אוגדה

האוגדה, עוצבת היסוד של צה"ל בקרב היבשה, היא הגוף הראשון במעלה ההיררכיה שבו נתונים למרותו הישירה ולפקודתו של המפקד ומטהו כל מרכיבי הכוח היבשתי – חיל רגלים, שריון, ארטילריה, הנדסה, גופי שליטה ופיקוד, סיוע לוגיסטי וכן סיוע אווירי או אחר כנדרש. אחדות הפעולה, הגמישות והאורגניות של האוגדה הפכו אותה לעוצבה שהכריעה את קרב היבשה במערכות ישראל מאז 1956.

עד 1956 הייתה החטיבה עוצבת היסוד בצה"ל. בשנה זו הוקמה מפקדה שיהיה ניתן לאגד לפקודתה כוחות ניכרים כדי לאפשר מתקפות על-חטיבתיות. הדיונים על דרג ביניים בין הפיקוד לחטיבה  החלו עוד בשנת 1951, אך רק במערכת קדש (שנת 1956) הופעלו שתי האוגדות הראשונות בצה"ל: אוגדה בפיקוד חיים לסקוב שפעלה בציר רפיח-אלעריש, ואוגדה בפיקוד יהודה ואלך שפעלה בגזרת אום כתף-אבו עגילה.

ב-1970, בעקבות התעצמות הצבאות בשדה הקרב והפיכתו להיות רווי בכוחות, שינה צה"ל את תפיסת ההפעלה. תגובתו לכך היתה ריכוז הכוחות המשוריינים באוגדות קבועות (דוגמת אוגדה 146 "עוצבת המפץ" בפיקוד צפון), אך למרות זאת עוצבת היסוד של חיל הרגלים הייתה ונשארה החטיבה. רק בשנת 2000, במסגרת הארגון מחדש של הסד"כ, הוכפפו כל חטיבות החי"ר לאוגדות המשוריינות, והתואר "עוצבת יסוד" עבר למסגרת האוגדתית. תחת תואר זה, למעשה, האוגדה הינה הגורם העיקרי אשר יוזם ומבצע מהלכים של בניין הכוח, ומפקדתה משמשת גורם עיקרי לתכנון אופרטיבי ולפיקוד על הכוחות המתמרנים, המסייעים והתומכים בלחימה.

בראש האוגדות הלוחמות של צה"ל עמדו הטובים במפקדי השדה של צה"ל לדורותיהם. הם ומטותיהם נצרפו בכור ההיתוך של שרשרת המערכות – סיני, ששת הימים, ההתשה, יום כיפור ושלום הגליל, כפי שצוטט אהוד ברק.

תפקיד המאו"ג בקרב

האוגדה מכילה מרכיבים המאפשרים לה להתמודד בכוחות עצמה עם יעדים טקטיים ולעתים גם עם יעדים מערכתיים, ולכן מפקד אוגדה פועל בתחומים שונים ונרחבים המחייבים אותו להתמודד עם המורכבות הנובעת מכך: היקף מידע המגיע ממקורות מודיעין רבים ומגוונים; כמות דיווחים, עדכונים ודרישות של יחידות-משנה ושל הרמה הממונה; מגבלות שליטה על הכוחות עקב המרחקים הגדולים בין היחידות; קצב התרחשויות מהיר הנובע משורה של קרבות המתנהלים במקביל וכדומה. שפע המידע, קצב האירועים וכמות המבצעים שמפקד האוגדה נדרש להתייחס אליהם מטילים עליו אחריות כבדה, יותר מאשר על כל מפקד שדה אחר. ברמה זו של פיקוד, ראוי שהמפקד יקיים עבודת מטה ונוהלי קרב מסודרים לשם מיצוי עוצמת האוגדה ביעילות וברציפות.

תחומים מסוימים מייחדים מפקד אוגדה לעומת מפקדי שדה בדרג נמוך יותר: ניהול קרבות רצוף לאורך זמן, הפעלת אגד ארטילרי ותיאום סיוע אווירי, ניהול קרב עכשווי ונוהל קרב להמשך לחימה במקביל, מוטת שליטה גדולה יותר ביחידות משנה, צורך ממשי להיעזר בקציני מטה ועוד. בכישורים הנדרשים ממפקד אוגדה יש להדגיש היבטים שונים מאלה המודגשים בכישוריהם של מפקדים זוטרים יותר. בדרגי הפיקוד של מפקד מחלקה ומפקד פלוגה הדגש הוא במקצועיות בהפעלת אמצעי הלחימה שברשותם. ככל שהרמה עולה, הדגש מוסט לעבר כושר החשיבה. מפקד אוגדה נדרש לכושר חשיבה שיהיה בד בבד הן רחב והן ממוקד.

נושאי התפקוד של מפקד האוגדה בקרב הם: הבנת הכוונה של הרמה הממונה ונכונות לפעול ברוחה; הבנת התרחיש בשדה הקרב; כושר קבלת החלטות ויכולת פיקוד ושליטה על כוחות רבים.

הכשרת מפקדי אוגדות בצה"ל

קצינים המיועדים לפיקוד על אוגדות נדרשים לעבור קורס מפקדי אוגדות – קורס פיקודי צה"לי, המועבר במסגרת זרוע היבשה ובאחריות פיקוד ההכשרות והאימונים.

הקורס חודש לאחר מלחמת לבנון השנייה כלקח מביקורת שנמתחה על רמת ההכשרה של מפקדי האוגדות והתפקוד שלהם בקרב. אורך הקורס כחודשיים. מתקבלים אליו קצינים בדרגות תת-אלוף ואלוף-משנה, חלקם מפקדים בפועל על אוגדות, חלקם עתידים לפקד על אוגדה וחלקם אנשי חיל האוויר ואגף המודיעין.

צל"ש מפקד האוגדה

בצה"ל קיימים שלושה סוגי עיטורים וארבעה סוגי צל"ש (ציון לשבח), אשר ניתנים לחיילים יחידים או ליחידות שלמות. הענקת הציון לשבח נעשית לפי שיקולו האישי של מפקד בכיר, לרוב העומד בראש אגף, זרוע, פיקוד, חטיבה או אוגדה. המפקד ממליץ לוועדה המוסמכת בנושא על החייל שלדעתו זכאי לצל"ש בשל הצטיינות יתרה בעת מילוי התפקיד, והוועדה תהיה אחראית על דחיית בקשתו או אישורה. במקרים מסויימים, בהתאם לגבורה שהפגין החייל, תמליץ הוועדה על הענקת העיטור במקומו של הצל"ש ותעביר את המלצותיה לרמטכ"ל המכהן.

צל"ש מפקד האוגדה הוא השלישי בחשיבותו (לאחר צל"ש הרמטכ"ל וצל"ש האלוף). הוא מוענק על פי המלצת מפקד האוגדה ומעוצב כפס ירוק כהה, שבמרכזו חרב מוצלבת עם ענף עץ זית. נכון לפברואר 2015, קיבלו 183 חיילים את צל"ש מפקד האוגדה. על ייחודיותו של צל"ש מפקד האוגדה ניתן ללמוד מדבריו של פרופ' אסא כשר: "האוגדה היא כוח צבאי שהרכבו וגודלו נותנים לו מידה רבה של עצמאות. צל"ש המוענק על ידי מפקד האוגדה הוא צל"ש המוענק בשמה של מסגרת צבאית המפעילה עשרות אלפי חיילים. בעלי צל"ש כזה נבחרים מקרב חיילים רבים וטובים. המצטיינים הללו אמורים להיות יוצאי דופן".

מפקדי אוגדות בולטים במלחמות ישראל

יהודה ואלך – מפקד אוגדה 38 ("עוצבת המפץ" בהמשך) במבצע קדש

בשנת 1956 היה ואלך אחד משני מפקדי האוגדות הראשונים בצה"ל (יחד עם חיים לסקוב), כאשר הקים ופיקד על אוגדה 38 שנעה בציר המרכזי בסיני. קרבות האוגדה שבפיקודו סביב אבו-עגילה ואום-כתף נחשבים לקרבות כושלים של צה"ל, ייתכן שבשל סכסוך בינו לבין משה דיין שהיה הרמטכ"ל, על צורת ההפעלה של השריון, בעקבותיו פיקד דיין ישירות על האוגדה, תוך שהוא עוקף את סמכותו של ואלך. בקרבות אלו לא הצליחו ארבע חטיבות צה"ליות להתגבר על שתי חטיבות מצריות שהיו ערוכות במתחמים מאורגנים. אבדות צה"ל בקרבות אלה היו גבוהות והכוח המצרי נסוג מהמתחמים רק לאחר שלושה ימי קרב.

ואלך שימש בהמשך כראש ענף חי"ר במחלקת ההדרכה בצה"ל, ומאז 1970 שימש כחבר סגל ופרופסור באוניברסיטת תל אביב ואף ייסד את המסלול האקדמי בפו"ם (המכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה).

ישראל טל – מפקד אוגדה 84 ("אוגדת הפלדה" / "אוגדת טל") במלחמת ששת הימים

האלוף ישראל טל פיקד על אוגדה 84 במלחמת ששת הימים, עליה הוטל המאמץ העיקרי של צה"ל בפיקוד דרום. מפקדת גייסות השריון שמשה כמפקדת האוגדה, והכוח כלל את את חטיבות השריון 7 ו-60, חטיבת הצנחנים, כוח סיור אוגדתי, אגד ארטילרי, אגד תחזוקה וגדוד הנדסה. לרשות האוגדה עמדו 300 טנקים, מהחדישים ביותר שהיו בצה"ל. מטרתם היתה השתלטות על חלקה הדרומי של רצועת עזה וכיבוש פתחת רפיח ואל עריש.

בתדריך אוגדתי לפני היציאה למלחמה אמר טל: "אם תהיה המלחמה, יהיה הקרב שלנו קרב המבחן ביבשה. מולנו עומד צבא רב, מצויד במיטב הציוד המודרני. צבא עם מורל גבוה, שחצן ובוטח בעצמו ובנשקו. זה עשר שנים לא נפגשנו עם הצבא המצרי, וכאשר נבקיע עדיין לא נדע אנחנו ולא ידע האויב את תוצאות הקרב באוויר. בנוסף לכך, זהו קרב מבחן גם משום שהאוגדה שלנו מורכבת מן החטיבות הטובות ביותר של צה"ל, ואם האוגדה שלנו לא תוכל לעשות את המוטל עליה, פירושו של דבר שצה"ל אינו מסוגל למלא את המוטל עליו".

בהמשך דרכו במקצועית מילא טל שורה של תפקידים רבים וביניהם גם סגן הרמטכ"ל ומפקד פיקוד הדרום טרם פרישתו מצה"ל.

אריאל שרון - מפקד אוגדה 143 ("עוצבת עמוד האש") במלחמת יום הכיפורים

בשנת 1973 פרש שרון מצה"ל, והחליף את האלוף שמואל גונן כמפקד אוגדת המילואים 143. ביום שישי 5 באוקטובר 1973, קיבל שרון הודעה כי ייתכן שתפרוץ מלחמה ולכן החל בגיוס המילואים באוגדה. שרון קיבל את הגזרה המרכזית בהתקפה על גזרת סיני, ורק ב-9 באוקטובר, לאחר יומיים ללא לחימה בשל דיווחים שגויים ושינויים בתכניות, החל שרון (ביוזמתו) בהתקפה בגזרתו והתקדם עד לכיוון תעלת סואץ. כשנודע הדבר לרמטכ"ל הוא פקד על אלוף הפיקוד גונן שלא לאפשר לשרון לצלוח את התעלה יחד עם אוגדתו, ואף לסלק אותה מהמאחזים אותם תפסה בגזרה. רמת חילוקי הדעות בין שרון ובין הפיקוד עלתה מדרגה והגיעה למצב שבו שרון לא שמע לפקודות, והאלוף גונן אף הגיע בעצמו לאוגדה כדי למסור לו אותן בצורה אישית. הרמטכ"ל דדו והאלוף גונן ניסו להדיח את שרון מתפקידו, אך לאחר התערבות השר משה דיין התהפך המצב וגונן הודח בעצמו מתפקיד אלוף הפיקוד. בשל הצלחתה של אוגדת שרון בקרבות הבלימה בתעלה, הוטל עליה לפרוץ את התעלה ולהקים גשר לחצייתה. המבצע היה מהמסובכים והמורכבים ביותר במלחמת יום הכיפורים בכלל ובחזית הדרום בפרט, אך הוא שינה את פני המערכה בדרום. בעקבות חציית התעלה על ידי צה"ל החלה מצרים לדרוש הפסקת אש.

בהמשך דרכו מילא שרון שורה של תפקידים רבים בכנסת ובממשלה, בהם גם שר הביטחון וראש הממשלה לאורך שתי קדנציות.

משה (מוסה) פלד – מפקד אוגדה 146 ("עוצבת המפץ") במלחמת יום הכיפורים

---

האלוף משה פלד זכה להכרה כאחד מ"חמשת מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה". זאת כהוקרה על לחימת האוגדה שלו בחזית הסורית במלחמת יום הכיפורים ועל תרומתו לפיתוח תורת לחימת השריון כתוצאה מלקחיה. את הלקחים ותורת הלחימה שעוצבה על פיהם הציג לנציגי פיקוד האימונים וההדרכה של צבא ארצות הברית, שביקרו בישראל לאחר המלחמה. עקב כך, עודכנה הדוקטרינה של צבא ארצות הברית בתקופה שלאחר מלחמת וייטנאם.

בתחילת מלחמת יום הכיפורים שימשה אוגדתו של פלד כעתודה מטכ"לית. ביום השני למלחמה, עקב מה שנראה כהתמוטטות מאמץ הבלימה מול הסורים ברמת הגולן, קיבל פלד מאלוף הפיקוד הנחיה להיערך להגנה על קו הירדן. לאחר התעקשותו של פלד אל מול הרמטכ"ל על יכולתו להדוף את הסורים, הופנתה אוגדתו לדרום הרמה, מה שהתברר אחר כך כבעל משמעות אסטרטגית לגורל המלחמה ברמת הגולן. ביום השלישי למלחמה, 8 באוקטובר 1973, פתחו שלוש אוגדות ברמת הגולן במתקפת נגד משולבת על הסורים. הצלחתה של מתקפת נגד זו בשילוב הפצצות של חיל האוויר הישראלי הביאה להתמוטטות ההתקפה הסורית, ועד מהרה תפסו כוחות צה"ל מחדש את שטחי רמת הגולן.

בדברו על מפקד האוגדה הסביר פלד: "מפקד אוגדה זה לא מג"ד, וגם לא מג"ד-פלוס. מפקד אוגדה הוא גנרל, והאחריות שלו כלפי ההיסטוריה מוחלטת".

במקום אחר הוא הוסיף על אחריותו כמפקד אוגדה לצאת למתקפת נגד: "ההחלטה החשובה ביותר שקיבלתי בשדה הקרב, הייתה המלצתי לצאת למתקפת נגד ברמת הגולן... האוגדה שלי הייתה אמורה לתפוס עמדות על הגדה המזרחית של הירדן. במקום זה, כינסתי את קציני המטה שלי, כדי לתכנן מתקפת נגד. הם הביטו בי בתדהמה, כשהודעתי להם שאני לא מאמין בטקטיקה של מיגננה. צריך גם לזכור מה עבר על הפיקוד בשעות שלפני הגעתנו לרמה. הפיקוד ולוחמיו עמדו בשערי תופת, ממש כך".

בהמשך דרכו כיהן פלד כמפקד גייסות השריון בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, ועם שחרורו מצה"ל עסק בתחום הביטחוני ואף כיהן מספר שנים כמנכ"ל רפא"ל ויו"ר עמותת "יד לשריון".

אביגדור קהלני – מפקד אוגדה 36 ("עוצבת געש") במלחמת שלום הגליל

תת אלוף (מיל') אביגדור קהלני קיבל את הפיקוד על עוצבת געש כשנתיים לאחר שמונה בשנת 1980 למפקד אוגדה משוריינת. על האוגדה הוטל לכבוש את רמת נבטייה ולהתקדם לעבר צידון. חטיבות גולני ו-188 התקדמו מכיוון אצבע הגליל, חצו את הליטני והתקדמו עד רמת נבטייה ללא התנגדות ומשם דרך צידון עד לפאתי ביירות.

על צבא ופיקוד אמר קהלני בראיון: "שלוש מלחמות הייתי בטנק הראשון. אין כמו להניע אנשים, והמבחן הכי גדול זה דקה לפני המלחמה, לתת לחיילים לבחור את המפקד. תנסה רגע אחד לחשוב על הדבר הזה שחיילים מבקשים שתפקד עליהם במלחמה. אין כבוד יותר גדול, אין אמון יותר גדול, כי הם הולכים לתוך האש, לתוך המוות. זה שיא השיאים של מנהיגות".

בהמשך דרכו מונה למפקד פו"ם וכיהן כסגן מפקד חילות השדה. סיים את שירותו הצבאי בדרגת תת-אלוף בשנת 1989, ולאחר מכן שימש בתפקידים מגוונים בכנסת ובמשרד הביטחון וכן כיו"ר האגודה למען החייל.

יצחק (ג'רי) גרשון – מפקד אוגדת איו"ש במבצע חומת מגן

האלוף (מיל') גרשון מונה בשנת 1999 למפקד עוצבת האש, וב-2001 מונה למפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון. גרשון פיקד על האוגדה במבצע "חומת מגן" והוביל את כיבוש הערים שכם ורמאללה והמצור על המוקטעה. בתקופתו כמפקד איו"ש בוצעו למעלה מ-5,000 מעצרים בהם נעצרו למעלה מ-12,000 פעילי טרור.

בטקס פרידה מאוגדת איו"ש אמר גרשון על תפקיד האוגדה במיגור הטרור: "אם ישאלו אתכם ויבקרו אתכם על הפעילות שלכם, על המאבק בטרור, נסו להסביר את חשיבות והיקף העשייה, אבל אל תשלו את עצמכם שיש מי שמבין במה אתם עוסקים כדי להבטיח את שלום מדינת ישראל. הסבירו, והמשיכו בדרככם הצודקת".

בתדריך למח"טים ומג"דים בתחילת תפקידו באוגדה אמר: "במישור המבצעי-טקטי שבו נפגשים ל(קרב) דו-צדדי הלוחם הישראלי והפלשתינאי, אנחנו חייבים תמיד לנצח. יש לנו מחויבות מקצועית, מוסרית וערכית לעשות את זה, לפנינו מרחב כמעט בלתי מוגבל של אפשרויות. אם ננצח נקודתית יהיו לזה, אני מאמין, השלכות על הפתרון הכולל. המשימה שלנו היא לאתר פעילות חבלנית, ליצור איתה מגע, לסכל ולהשמיד אותה".

בהמשך דרכו מונה גרשון למפקד פיקוד העורף ובשנת 2007 השתחרר מצה"ל לאחר 32 שנות שירות.