משתמש:Amikamraz/יחיאל חבשוש
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאור מאבקם ההיסטורי הנורא והאיום של אחינו יהודי תימן בתימן, התעוררה אצלי שאלה חשובה: מה עושים יהודי תימן בארץ ישראל בנושא חמור זה, פרט להשתתפות בצער, ומה עושים המוסדות? אז התברר לי שיש הזנחה חמורה בנושא חמור זה.
(יחיאל חבשוש מספר על הקמת קרן "עזרת אחים")
סלימאן חבשוש נולד בצנעא בשנת 1856, בן זקונים למשפחה עם חמישה בנים. כשהיה בן שמונה התייתם מאביו. כמו שאר אחיו, ואביו לפניהם, עבד תחילה בריקוע נחושת. אך משראה שהפרנסה קשה הוא עבר לעסקי המסחר, עזב את צנעא והחל לפתח רשת מסחר שלימים תיחשב לענפה בתימן ותוציא את שמו לגדולה.
סלימאן, שידע בצעירותו עוני ומחסור, החליט שלא יהיה זה צודק שרק משפחתו תיהנה מפירות הצלחתו. במסעותיו ברחבי תימן נחשפו בפניו המצב הקשה ברבות מהקהילות היהודיות והסבל שסבלו היהודים מהזנחה, מרדיפות הרשויות המוסלמיות וממחסור בפרנסה ראויה. "כשראה שיש צורך לייצג את הציבור נטל על עצמו בחשאי את הדבר", תיאר נכדו יחיאל חבשוש (תזכרו את השם, עוד נחזור אליו).
וכך התרחבה רשת המסחר שהקים סלימאן, ובד בבד עם פעילותה העסקית שימשה רשת סיוע ליהודי תימן. אחת התקופות שבהן המצוקה זעקה לשמיים וסלימאן נרתם לעזור הייתה המצור על צנעא בשנת 1905. את התקופה האיומה תיאר סלימאן בספרו "אשכלות מרורות", ובו ציין כי "במצור זה נספו כשני שליש של התושבים".
האווירה השוקקת וחדוות הנתינה בביתו של סלימאן בצנעא היו שם דבר ונחקקו גם בזיכרונו של הנכד יחיאל, שנולד שנים ספורות אחרי המצור. בהקדמה לספר שחיבר יחיאל בבגרותו, תיאר את בית המשפחה בעת ילדותו כבית שנמצא בחברותא תמידית:
וכמעט שלא היו לנו חיים פרטיים במובנה של המילה. שערי ביתנו היו פתוחים כמעט כל היממה ועד שעה מאוחרת בלילה, הבתים שימשו בתי מגורים, בהם אכלו וישנו, גם מרכז למסחר בתימן ומחוצה לה, מחסני הסחורות במקום, משרדי העסקים בבתי המגורים, משעות הבוקר המוקדמות רחוב משפחת חבשוש שהיה סגור מצד האחד המה ממבקרים. ברחוב היו סוסים, פרדות, חמורים של באי הבית, שליחי המברקה והדואר, פקידי ממשל, מתווכים, סוחרים, קונים ומוכרים מצנעא ומכל קצווי תימן, טרדנים, עסקנים, מבקשי עזרה, אנשים שמחכים לחלוקת לחם בצהריים, אורחים מתימן ומחוצה לה. בית ועד לחכמים ועסקנים, מסיבות של חתונות ומילות וגם לצערנו אבלות וכדומה. כל הבית רוחש חיים תוססים קבועים.
בשנת 1922 נפטר סלימאן, ורשת המסחר שייסד עברה לניהול בניו ונכדיו, התרחבה למדינות נוספות ונקראה "בני סלימאן חבשוש". יד ההיסטוריה כיוונה זאת כך שרשת המסחר קמה סמוך לתקופה ההיסטורית שיש המכנים "שיבת ציון השנייה" – עידן העליות הגדולות לארץ ישראל והקמת מדינת ישראל.
נחזור לנכד יחיאל חבשוש (נולד 1911), שהוכיח לאורך חייו שהפילנתרופיה הייתה חלק מהדנ"א המשפחתי. הוא היה איש מסחר, פעיל ציבור וגם סופר, משורר וחוקר יהדות תימן. לימים תרם יחיאל את הארכיון המשפחתי העשיר לספרייה הלאומית, ובעזרת הארכיון אנחנו יכולים לעקוב אחרי הפעילות ההומניטרית של המשפחה. וכך למדנו שבשנת 1930 עלה יחיאל לארץ דרך הנמל בעדן. שלוש שנים לפני כן עזב את צנעא ועבר לעדן. שם סייע רבות למשפחות יהודיות לעלות ארצה ופיתח קשרים עם משרד הסוכנות היהודית בעיר.
כשהגיע ארצה הצטרף מייד לפיתוח הפעילות בסניף הארצישראלי של חברת המסחר המשפחתית. בסניף, שפתח בתל אביב דודו דויד טוב, יכלו יהודים ממוצא תימני שחיו בארץ לתרום כסף למשפחתם בעדן או בצנעא. בתימן האמאמית לא פעלו בנקים באותה העת, ולכן הדרך המהירה, ואולי היחידה, להעביר כסף הייתה באמצעות חברות מסחר. איך זה עבד? אדם היה תורם סכום כסף בסניף התל אביבי, ומנהל הסניף בצנעא או בעדן היה מעביר לבני המשפחה בתימן את הכסף שנתרם.
החברה של משפחת חבשוש ניהלה רישומים מפורטים של התרומות הללו, ובתיקי הארכיון נשמרו מאות רבות של קבלות שרשמו מקבלי התרומות בתימן. בצד הפתקים הללו הוסיף יחיאל פנייה לאחיו שבתימן בבחינת "תן לפלוני זה וזה את הלירות שתרם לו בן משפחתו".
ומה עם הפליטים והנזקקים בתימן שלא הייתה להם בארץ ישראל משפחה שתסייע להם? לשם כך הצטרפו יחיאל ובן דודו מאיר לוי ל"עזרת אחים", ארגון בתל אביב שכל פעילותו הוקדשה לענייני קהילת עולי תימן בארץ. לפעילות על אדמת תימן נרתמה קבוצת נערים שיחיאל, בכישוריו הארגוניים, הכיר עוד מימיו בעדן וגיבש לקבוצה שתפקידה לסייע לבנות ובני הקהילה שנשארו בתימן. ועתה הגיע זמנם לסייע בהעלאת אנשי הקהילה ארצה.
הסתעפות חשובה ביותר, קריטית ממש, בפעילות "עזרת אחים" הייתה הטיפול ביתומים וביתומות היהודים בתימן, כפי שעולה מתיק שלם בנושא שנמצא בארכיון משפחת חבשוש. בשל הקרבה הטבעית של בני האדם לאסלאם (היא הדת הטבעית), כך קבע החוק המוסלמי בתימן, ילדים ששני הוריהם מתו מחויבים לעבור לרשות משפחה מוסלמית שתגדל אותם על פי דתו של מוחמד. כדי להציל ילדים יהודים מתרחיש כזה, התארגנה רשת הברחה שחילצה יתומות ויתומים – תחילה לקהילות יהודיות אחרות, ולאחר מכן העלתה אותם ארצה במהירות האפשרית.
בזכות פעילות "עזרת אחים" ובסיוע עליית הנוער, בניהולה של הנרייטה סאלד, הועלו מתימן לארץ מאות יתומים ויתומות לפני קום המדינה.
משפחת חבשוש פועלת לקידום הציונות בתימן[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבד הענקת סיוע ממשי לפליטים ונזקקים בתוך קהילות תימן, האמינו יחיאל ובני משפחתו בדחיפות שבהעלאת יהדות תימן לארץ כיוון שכבר לא ראו בתימן מקום ראוי עבור היהודים. לפני הקמת מדינת ישראל ואחריה, פעל יחיאל לרתום רבנים ומנהיגים יהודים בתימן לתמיכה בציונות. בארכיון מצאנו דוגמה חיה לכך במכתב שכתב יחיאל לרב יוסף שמן, מהמנהיגים האחרונים של יהדות צנעא, ובו הסביר לרב מהי אותה תנועה לאומית יהודית הקוראת להעלאת יהודים לארץ ישראל.
משפחת חבשוש ייחסה חשיבות רבה להשכלת ילדי הקהילה. בשנות הארבעים הוקם בצנעא בית ספר עברי לבנים, ולצידו פעל בית ספר לבנות. הייתה זאת התפתחות יוצאת דופן ביהדות תימן, שעד אז כמעט לא דאגה לחינוך הבנות. התלמידים למדו גם לימודי קודש וגם לימודים כלליים, ואף עברית ארצישראלית – אולי כהכנה לעלייתם לארץ. בית הספר לבנים ולבנות פעל בהנהלת מנהיגי צנעא ורבניה, ומשפחת חבשוש תרמה רבות להקמתו ולהפעלתו.
עד מהרה נפוצו בכל קהילות יהדות תימן שמועות על האפשרות לעלות לארץ דרך העיר עדן שבשליטת הבריטים. המונים נהרו לעיר. האישורים איחרו להגיע והתשתיות לא תמכו בכמות כה גדולה של אנשים. המונים מתו מרעב וממחלות. גם בטרגדיה הזו נרתמה "עזרת אחים" לסייע.
בצד הפעילות בתימן עצמה, ראה יחיאל חשיבות בהסברה ביישוב העברי, ובחושיו העסקיים החדים יזם שלל יוזמות ברוכות. בין השאר, הציע לראש עיריית תל אביב לארגן יום סרט שכולו קודש לתרומה לפליטי עדן.
החומרים בארכיון משפחת חבשוש משקפים היקף פעילות עצום של "עזרת אחים". ונדמה שבכל הזדמנות שאחד מבני או בנות הקהילה הזדקק לסיוע, מיהרו חברי הארגון ויחיאל בראשם לעזור ככל יכולתם. הסיוע כלל בקשות מרשות השידור לחדש הופעות של "הקריין והזמר החביב מר יחיאל עדאקי", עזרה בשיכון משפחות עולים ובשכר דירה, פנייה לרשויות המנדט בשם אסירים יהודים ועוד ועוד. ב"עזרת אחים" לא חששו להתערב ישירות באורח חייהם של יושבי תימן: ליידע על פעילות הארגון, ועם זאת לקרוא, למשל, להפסקת המחלוקות הסוערות בתוך הקהילה בתימן כי זהו זמן לאחדות.
בשנים 1986-1985 פרסם יחיאל ספר בשני כרכים על משפחת חבשוש. הוא צירף מסמכים רבים מהארכיון ודרכם סיפר את סיפור משפחתו. יחיאל היה פעיל ממש עד העליות האחרונות של שארית הפליטה בתימן, בשנות ה-90. בשנת 2002 הלך לעולמו, והוא בן 91.