משתמש:AlmaTsuy/טיוטה

תורה מן השמים היא אמונה מרכזית ביהדות (המקובלת אף בנצרות) לפיה מקורה של התורה בהתגלות אלוהית. אמונה זו נחשבת לאחד מעיקרי האמונה היהודית וככזו היא זוכה להתייחסות רבה במקורות היהודיים, בדברי חז"ל ובהגות.

צדוקים – לא האמינו בתורה מן השמים.

קראים – לא מאמינים בתורה שבעל פה מן השמים.

"התורה הנתונה על ידי משה הגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך" – התגלות (מקור אלוהי)

+

"כל התורה הזאת המצויה בידינו עתה היא התורה הנתונה על ידי משה" – מסורת (שרשרת משמורת)

תורה מן השמים <> ספר תורה מן השמים

תורה מן השמים <> תורת משה מן השמים

תופעת המחלוקת

"אם ההלכה ניתנה חתוכה ומושלמת בסיני, מדוע מתווכחים החכמים על מה שהיה אמור להיות ידוע להם מכוחה של המסורת?"

"המחלוקת נוצרה עקב שיבוש בתהליכי המסירה של הידע ההלכתי".

"תורה מן השמים" לאור "אלו ואלו"

המודל המכליל: שיתוף תכנים מלא, תורה מסדר ראשון

המודל המכליל לתורה מן השמים

המודל המאציל: סמכות נגזרת, תורה מסדר שני

נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.

— ספר דברים, פרק י"ח, פסוק ט"ו

עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.

— ספר דברים, פרק י"ז, פסוק י"א

המודל המאציל לתורה מן השמים

הגישה המשחזרת

ולעולם חכמי תלמוד וכל שכן חכמי משנה אפילו דבר קטון לא אמרו מלבם, חוץ מן התקנות שתקנו בהסכמת כולם כדי לעשות סייג לתורה [...] ושלא נחלקו רבותינו זכרונם לברכה לעולם בעיקר מצוה אלא בתולדותיה, ששמעו עיקרה מרבותם ולא שאלום על תולדותיה מפני שלא שימשו כל צרכן. כיוצא בו לא נחלקו אם מדליקין נר שבת אם לא, על מה נחלקו – במה מדליקין ובמה אין מדליקין.

— רב אברהם בן דוד, ספר הקבלה, הקדמה

הגישה המצטברת

1. הלכה למשה מסיני
2. היקש וסברה
3. גזרה ותקנה

דְּתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כְּלָלוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי, וְנִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב.

— תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ו'

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כָּל אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעָשָׂה משֶׁה לְמַעְלָה, הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ. אָמַר לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָם, יֵשׁ לִי אַרְבָּעִים יוֹם וְאֵינִי יוֹדֵעַ דָּבָר. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? מִשֶּׁהִשְׁלִים אַרְבָּעִים יוֹם, נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה מַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ”וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה” (שמות, ל"א, י"ח). וְכִי כָּל הַתּוֹרָה לָמַד משֶׁה? כְּתִיב בַּתּוֹרָה: ”אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם” (איוב, י"א, ט'), וּלְאַרְבָּעִים יוֹם לְמָדָהּ משֶׁה?! אֶלָּא כְּלָלִים לִמְדָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה. הֱוֵי: ”כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ” (שמות, ל"א, י"ח).

— מדרש שמות רבה, פרשה מ"א, פסקה ו'

וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ”וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר” (דברים, ט', י')? מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה דִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים וְמַה שֶּׁהַסּוֹפְרִים עֲתִידִים לְחַדֵּשׁ. וּמַאי נִיהוּ? מִקְרָא מְגִילָּה.

— תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ט, עמוד ב'

• רבי עקיבא – משה מסר בסיני את הכללים וכל פרטי הפרטים
• רבי יוחנן – משה ראה בסיני את כל פרטי הפרטים
• רבי ישמעאל – משה מסר בסיני את הכללים וחלק מהפרטים

אָמַר רַבִּי יַנַּאי: לֹא נִתְּנָה דִּבְרֵי תוֹרָה חֲתִיכִין, אֶלָּא עַל כָּל דִּבּוּר שֶׁהָיָה אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה הָיָה אוֹמֵר מ"ט פָּנִים טָהוֹר, וּמ"ט פָּנִים טָמֵא. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד מָתַי נַעֲמֹד עַל בֵּרוּרוֹ שֶׁל דָּבָר? אָמַר לֵיהּ: ”אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת” (שמות, כ"ג, ב') – רַבּוּ הַמְטַמְּאִין טָמֵא, רַבּוּ הַמְטַהֲרִין טָהוֹר.

— מדרש תהלים, מזמור י"ב, ד'

ויקרא רבה כ"ב א

תלמוד<-משנה<–מקרא

מפה<-חוט<–פשתן

עוגה<-סולת<–חיטה

(מדרש אליהו זוטא פרשה ב')

וְלָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא מָהוּל? לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת אֶלָּא כְּדֵי לְצָרֵף אוֹתָם בָּהֶן

— מדרש תנחומא (בובר) פרשת תזריע סימן ז'

אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה

(תהלים י"ח ל"א)

בְּנִי, וְכִי יֵשׁ לְךָ אֵלּוּ [תְּפִלַּת הָעֲמִידָה וּבִרְכוֹת הַנֶּהֱנִין] מֵהַר סִינַי, וַהֲלֹא אֵינָן אֶלָּא מִשְׁנַת חֲכָמִים. אֶלָּא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, לֹא נְתָנָהּ לָהֶם אֶלָּא כְּחִטִּין לְהוֹצִיא מֵהֶן סֹלֶת, וּכְפִשְׁתָּן לֶאֱרֹג מֵהֶן בֶּגֶד, בִּכְלָל וּפְרָט, וּפְרָט וּכְלָל, וּכְלָל וּפְרָט וּכְלָל, שֶׁנֶּאֱמַר ”וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ” (דברים, י"ד, כ"ו) – הֲרֵי זֶה כְּלָל, ”בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר” (דברים, י"ד, כ"ו) – הֲרֵי זֶה פְּרָט, ”וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ” (דברים, י"ד, כ"ו) – הֲרֵי זֶה כְּלָל אַחֵר. וְכֵן כְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט, וּפְרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל.

— תנא דבי אליהו זוטא, פרק ב', ב'

אמונה זו מעוררת מטבעה מספר בעיות יסודיות:

• בעיית ההיקף (התיחום) – "תורה" מהי? היכן מתחילה אותה "תורה" והיכן מסתיימת?
  • בעיית –
• בעיית השפה (המשמעים) – "מן" כיצד? דיברה תורה כלשון בני אדם
  • בעיית הפרשנות –
• בעיית – "השמים" מהם?
  • בעיית ההתאמה (הידיעה) – ייחוס של אומניפוטנטיות לגורם המכונה "השמים", ובפרט ייחוס תכונת ידיעת־כל בכל זמן,
• בעיית הזיקה (הניתוק) –
  • בעיית האנכרוניזם –
  • בעיית הפיתוח (הריבוד) – גרסה מתפתחת.

עקרון המשמעותיות – מדוע כתב בתורתו דברים שלא יכלו להיות מובנים לדור מקבלי התורה, ותהיה להם משמעות רק בדורות מאוחרים

• דאורייתא
  • מקרא
  • הלכה למשה מסיני
• דברי קבלה
  • נביאים
  • כתובים
• דרבנן
  • דברי סופרים
  • פוסקים
    • תקנות
    • גזרות

תורה שבכתב

במשנה במסכת סנהדרין נמנה "האומר אין תורה מן השמים" בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא, דבר המבטא את חשיבותה הרבה של אמונה זו ביהדות.

חז"ל ניסחו טיעונים להוכחת אמיתות "תורה מן השמים". למשל:

אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא: ”הַשְּׁסוּעָה” (דברים, י"ד, ז') – בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת; וְכִי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ קִנִּיגִי (=צַיָּד) הָיָה, אוֹ בַּלִּיסְטְרִי (=קַשָּׁת) הָיָה? מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם!

— תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס', עמוד ב'

הטיעון הוא שמפני שמשה כביכול כתב בתורה מידע בו לא היה אמור להחזיק בהתחשב בנסיבות ההיסטוריות, משתמע שכוח עליון העביר לו את המידע שנכתב בתורה.

ואלקאעדה אלתאמנה (=והיסוד השמיני) הי תורה מן השמים (=היות התורה מן השמים) ודלך באן יעתקד אן גמיע הדה אלתורה (=והוא שנאמין כי כל התורה הזאת) אלמונודה באידינא יומנא הדא (=המצויה בידינו עתה) הי אלתורה אלמנזלה עלי משה (=היא התורה הנתונה על ידי משה) ואגהא כלהא מפי הגבורה (=שהיא כולה מפי הגבורה) אעני (=כלומר) אנהא וצלת לה כלהא מן קבל אללה (=שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך) אלוצול אלדי יסמיה עלי סביל אלמנאז כלאם (=בעניין שנקרא על דרך השאלה "דיבור") ולא יעלם כיפיה דלך אלוצול (=ואין ידוע היאך הגיע) אלא הו עליה אלסלאם אלדי וצל אליה (=אלא היה משה עליו השלום שהגיע לו) ואנה במנזלה נאסך (=וכי הוא היה כמו סופר) ימלי עליה ויכתב (=שקוראים לו והוא כותב) גמיעהא תואריכהא ואבבארהא ושראיעהא (=כל מאורעות הימים, הסיפורים והמצוות) וכדא סמי מחוקק (=ולפיכך נקרא "מחוקק").

— פירוש המשניות להרמב"ם בהקדמה לפרק חלק

היסוד התשיעי ההעתק, והוא כי התורה הזאת מועתקת מאת הבורא השם יתברך לא מזולתו, ועליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה. שנאמר "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו".

— פירוש המשניות להרמב"ם בהקדמה לפרק חלק

חסדאי קרשקש, אור השם

שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות

יוסף אלבו, ספר העיקרים

יצחק אברבנאל, ראש אמנה

תיאור מותו של משה

למרות המסורת שאת התורה כתב משה מפי האלוהים, מ'בראשית ועד לעיני כל ישראל' ישנה מחלוקת בחז"ל לגבי הפסוקים האחרונים בתורה, בהם מדובר אודות מיתתו של משה עצמו, מי כתבם, כאשר הדעה הסוברת שמשה עצמו כתבם, נשענת על הטענה, שלא ייתכן שספר התורה חסר אות אחת:

אָמַר מָר: יְהוֹשֻע כָּתַב סִפְרוֹ וּשְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה. תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר: שְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה יְהוֹשֻע כְּתָבָן, דְּתַנְיָא: ”וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה” (דברים, ל"ד, ה') – אֶפְשָׁר מֹשֶׁה מֵת וְכָתַב "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה"? אֶלָּא, עַד כָּאן כָּתַב מֹשֶׁה, מִכָּאן וְאֵילָךְ כָּתַב יְהוֹשֻע, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְאָמְרִי לָהּ רַבִּי נְחֶמְיָה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֶפְשָׁר סֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר אוֹת אַחַת? וּכְתִיב: ”לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה” (דברים, ל"א, כ"ו). אֶלָּא, עַד כָּאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּמֹשֶׁה אוֹמֵר וְכוֹתֵב, מִכָּאן וְאֵילָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב בְּדֶמַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: ”וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ, מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ” (ירמיה, ל"ו, י"ח).

— תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'

רבינו בחיי בפירושו על התורה חולק על אבן עזרא הסובר שיהושע כתב פסוקים אלו בנבואה:

כתב החכם רבי אברהם ז"ל, לפי דעתי כי מזה הפסוק ואילך כתב יהושע כי אחר שהלך משה לא ירד, ובדרך נבואה כתב אותו, והעד ויראהו השם, גם ויאמר השם אליו, גם ויקבור אותו ע"כ, הוצרך לפרש כן לפי שקשה בעיניו שיכתוב משה מיתתו וקבורתו, ואינו אמת ואין פירושו נכון, אבל הנכון להאמין והקבלה האמיתית שיש לנו, כי משה כתב התורה כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל, הכל מפי הגבורה, והנה משה כמעתיק מספר קדמון מתחילה ועד סוף אות באות, וזו היא דעת רבי מאיר שאמר אפשר ספר תורה חסר אות אחת וכו'.

— רבינו בחיי על דברים, פרק ל"ד, פסוק א'

גם רבי חיים בן עטר בספרו אור החיים על התורה מתייחס לעניין זה, וכותב:

”עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (דברים, ל"ד, ו'). הֵם דִּבְרֵי ה' שֶהָיָה אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב, וּכְמוֹ כֵן מַאֲמָרִים הַקּוֹדְמִים לָזֶה ”וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה” (דברים, ל"ד, ה') ”וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ” (דברים, ל"ד, ו'). וְרָאִיתִי לְהָראב"ע שֶׁכָּתַב שֶׁיְּהוֹשֻעַ כָּתַב כֵּן, וְאֵין רָאוּי לִכְתֹּב כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּפְשָׁטֵי הַכְּתוּבִים שֶׁמֹּשֶׁה לֹא הִשְׁלִים הַסֵּפֶר תּוֹרָה כְּשֶׁמְּסָרוֹ לַלְּוִיִּם, שֶׁבְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי מִבְּנֵי עַמֵּנוּ מִסְתַּבְּכִים בְּדָבָר זֶה וּמִסְתַּעֲפִים מִזֶּה כְּפִירָה בַּתּוֹרָה, וְזוֹ הִיא טַעֲנַת הָעַכּוּ"ם שֶׁמִּבְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקְּנוּ הַמִּכְתָּב וְנִמְצָא בָּהּ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה וְלֹא הָיָה מַה שֶּׁהָיָה, וְיִשְׁתַּקַּע הַדְּבָרִים וְדוֹמֵיהֶם הֲסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדָּם, וְהָעִקָּר שֶׁכָּל הַסֵּפֶר תּוֹרָה כְּתָבוֹ מֹשֶׁה וּכְאוֹמְרָם הִשְׁלִימוֹ ”בְּדֶמַע” (מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א').

— אור החיים על דברים, פרק ל"ד, פסוק ו'

השגות על הזיהוי של "תורה מן השמים" עם "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה"

בניגוד לדעה הרווחת לפיה כתב משה רבינו את התורה מראשיתה ועד סופה, היו פרשנים אחדים שסברו כי בתורה ישנם פסוקים שלא כתבם משה. בין אלו, בולט במיוחד פירושו על התורה של רבי אברהם אבן עזרא, שהרחיב את שיטת רבי יהודה וטען שכמה פסוקים נוספים קודם "וימת שם משה" נכתבו אף הם על ידי יהושע. יש שטענו שלדעת האבן עזרא ישנם עוד קטעים שנוספו לאחר חתימת התורה בידי משה, זאת על פי רמזים שלטענתם השאיר האבן עזרא בכתביו. אך ישנם עוד פרשנים, פחות ידועים, למשל:

• פירושו על התורה של רבי יהודה החסיד גורס, לדוגמה, שדוד המלך העביר את תוכן שירת באר מרים מספר במדבר, פרק כ"א, פסוק י"ז לספר תהלים, פרק קל"ו.
• רבי שלמה בן רבי שמואל הצרפתי (מתלמידי רבי יהודה החסיד), בעקבות פירושו של אבן עזרא, מייחס לתיבה "עזאזל" המופיעה בספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוקים ח'–י' גיזרון ארמי ומבאר: "אל תתמה על מה שכתב בתורה לשון ארמי, מפני... שלא אמר משה זה הפסוק אלא אחר כתבו. ואל תתמה על מה שאני אומר אחר כתבו, 'כי יש לו חברים במקרא', כלומר הרבה יש שלא אמר משה רבינו".
• "הדר זקנים" לתורה (מבעלי התוספות) פירש שכיבושיו של יאיר בן מנשה הנזכרים בתורה, נכתבו בימי יהושע או השופטים.

בנוסף לאפשרות שכותבים אחרים מלבד משה השתתפו בעריכת התורה, נודעה דעה לפיה ספר דברים לא נכתב "ישירות מפי הגבורה" אלא במדרגת נבואה נמוכה יותר.

אָמַר אַבַּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּקְּלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אֲבָל קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה פּוֹסֵק. מַאי טַעְמָא? הַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים אֲמוּרוֹת וּמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָן, וְהַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲמוּרוֹת, וּמֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן.

— תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"א, עמוד ב'

רבי יוסף בכור שור מדבר במספר מקומות על עבודת עריכה של "בעל הספר" או "הסופר".

תורה שבעל פה

ערכים מורחבים – תורה שבעל פה, מסורת (יהדות)

גם בעניין התורה שבעל פה, קיימות מובאות רבות במסורת היהודית, לפיהן היא ניתנה מאת האלוהים למשה, כאשר הוא שהה בהר סיני, ארבעים יום ולילה, בתקופת מתן תורה. בספר יהושע כתוב ”לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ, יָמִין וּשְׂמֹאול” (א', ז') ובהמשך ”לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ” (א', ח'). מהכפילות שבין הפסוקים והשוני ביניהם הסיקו פרשנים כי מדובר על ספר התורה הכתוב ובנוסף אליו על התורה שבעל פה.

הגמרא במסכת סנהדרין מביאה ברייתא המבטאת את העיקרון של תורה מן השמים גם לתורה שבעל פה:

תַּנְיָא אִידָךְ, ”כִּי דְבַר יְהוָה בָּזָה” (במדבר, ט"ו, ל"א), זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. וַאֲפִילּוּ אָמַר, כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִפָּסוּק זֶה, שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ, זֶהוּ 'כִּי דְבַר יְהוָה בָּזָה'. וַאֲפִילּוּ אָמַר, כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִדִּקְדּוּק זֶה, מִקַּל וָחוֹמֶר זֶה, מִגְּזֵרָה שָׁוָה זוֹ, זֶה הוּא 'כִּי דְבַר יְהוָה בָּזָה'.

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ט, עמוד א'

המונח "תורה שבעל פה" עצמו מוזכר לראשונה בספרות חז"ל, בעולם העתיק היה מקובל המונח "חוקים בלתי כתובים" (agraphos nomos). תיאור של התורה שבעל פה נמצא בדברי פילון האלכסנדרוני:

מנהגים הם חוקים שלא נכתבו. הכרעות של אנשי קדם אינן חרותות בלוחות אבנים או בניירות שעש יאכלם, אלא בנפשותיהם של אלה שיש להם חלק באותה החוקה. כי מלבד הנחלות חייבים הבנים לרשת מהוריהם את מנהגי האבות, שעל פיהם נתחנכו ושעמהם חיו מילדותם, ואין לזלזל בהם משום המסורת הבלתי כתובה.

— פילון, על החוקים המיוחדים ד', 149–150

על פי הרמב"ם, גם התורה שבעל פה עברה מאלוהים למשה וממנו נמסרה מדור לדור. בהקדמת משנה תורה כתב: "ואלעזר ופנחס ויהושוע שלושתן קבלו ממשה וליהושוע שהוא תלמידו של משה רבנו מסר תורה שבעל פה וצווהו עליה, וכן יהושוע כל ימי חייו למד על פה". הרמב"ם מוסיף כי כבר בימי יהושע הורחבה התורה שבעל פה מעבר למה שנמסר על ידי אלוהים ”ועם מות יהושע מסר לזקנים מה שקיבל מהפירושים. ומה שנתחדש בזמנו.”

אין כל דבר שלמדים אותו – בהיקש, או בקל וחומר, או בגזירה שווה, או במידה מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן – הוא דין תורה, עד שיאמרו חכמים בפירוש שהוא מן התורה [...] שהוא מדברי סופרים, ואפילו בדבר שהוא הלכה למשה מסיני – מדברי סופרים קרינן ליה. ואין שם מן התורה אלא דבר שהוא מפורש בתורה.

— קובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו, סימן קמ"א (לייפציג, 1859)

לקריאה נוספת

• אברהם יהושע השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, לונדון 1962, הוצאת שונצינו.

קישורים חיצוניים

• תולדות ההלכה והחיים המודרניים באתר דעת
• סטיבן שו, Orthodox Reactions to the Challenge of Biblical Criticism, בארכיב הסתדרות הרבנים דאמריקה.
• תמר רוס, Orthodoxy and the Challenge of Biblical Criticism.