משתמש:AdamChof/אנדה ברקוביץ

אין תמונה חופשית

אנדה ברקוביץ, ילידת 4.5.1950, היא פסנתרנית, ציירת ופסלת ישראלית. בעבודותיה, החל משנות ה- 80, המחישה בצורה ייחודית, על דרך האמנות הפוסט-מודרניסטית, מגמות ודימויים, בצורה חושנית, פואטית, תוך הטמעת האמנות המושגית ביצירותיה ודימויים שונים מחיינו.

ביוגרפיה

אנדה, נולדה בשנת 1950 ועלתה לארץ ישראל עם הוריה בשנת 1951. משפחתה השתקעה בחיפה ובגיל צעיר מאוד אנדה החלה בנגינה בפסנתר, לצד לימודים בבית הספר אליאנס שבעיר.

הצטיינותה מגיל צעיר בפסנתר, הובילו אותה ללימודים מתקדמים במרכז הארץ, אצל הפסנתרן פרופ' קליין והיא בת 17.

בגיל 18, בשנת 1968, נישאה למשה ברקוביץ, עורך דין, ששימש בעברו גם מנהל בית ספר ואיש חינוך. מוותיקי גדוד 51 בגולני.

עבודותיה הראשונות של אנדה, החלו בפיסול מופשט בשנות ה- 80, שם יצרה במשך שנים, לצד הפסל טוביה יוסטר ז"ל, מראשוני כפר האמנים עין-הוד.

אישיותיה של אנדה המשיכה לגעוש וליצור, תוך שהיא מושפעת מאמני עבר כגון דובופה (Jean Dubuffet), טפייה, קליי, אמני "הברוט" הנאיביים ואמנות האקספרסיוניזם הגרמנית של תחילת המאה.

באוקטובר 98, הציגה ברקוביץ, חברת אגודת הציירים והפסלים, את מגוון יצירותיה, במסגרת תערוכת יחיד בבית אגודת הציירים והפסלים בחיפה.

בתערוכה שנשאה את השם "מה שלמעלה ומה שלמטה", שילבה אנדה אמצעים שונים - אקריליק, צבעי שמן, חומרי תעשייה ו"מן המוכן", קולאג' לצד אסמבלאג', נייר, בד, דיקט, בפתרונות צורניים וקומפוזיציוניים. לצד עבודת המכחול המסורתית, הרבה עבודת ידיים - במריחה, ביור אצבעות ובחריטה. במהלך השנים שלאחר מכן, עבדה מספר פעמים בסטודיו של האמן הישראלי משה גרשוני.

אנדה משלבת סמלים רליג'יוזיים עמומים מול ודאות פואטית, תוך הבעת מסרים אינטימיים של מילים בחוויה אמנותית אישית בלתי אמצעית. מבקריה מספרים שהצליחה להעביר אותם בציוריה, בטיול בין מערבולת החיים. יצירותיה "ביתי", "חוני המעגל", "סיזיפוס", "את לא חייבת לעוף" ו"באה מנוחה" מעבירים מסרים פסיכולוגיים, אינטימיים, עוצמתיים ומלאי כח.

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "משתמש:AdamChof/אנדה ברקוביץ".