משתמש:33Omer/סחר בלתי חוקי בחפצים אפריקאים
פתיח
סחר בלתי חוקי בנכסי תרבות אפריקאים הינו תופעה נפוצה הכוללת, בעיקר, את הסחר באומנות ועתיקות אשר נשדדו או נקנו באופן בלתי-חוקי ביבשת אפריקה. חפצים מוברחים אלו משמשים בהמשך לצורך מכירה חדשה, בעיקר במרחבים הנחשבים כמדינות מפותחות באירופה ובמערב. בדומה לסחר בלתי חוקי אחר, אשר נפוץ גם בהקשר של איברים, סמים ובני אדם, ישנה מעורבות משמעותית של שחקנים במסגרת פשע מאורגן המפעילים שוק שחור של חפצים.
שורשי התופעה:
במאה ה-19, החלה התעניינות רבה בחפצים אפריקאים בקרב מדינות אירופאיות בתקופת הקולוניאליזם האירופאי ביבשת אפריקה. סוחרים ונציגים אשר הגיעו מארצות המערב, ואשר ראו בחפצים אלו כמשויכים למורשת "פרימיטיבית", הוציאו את החפצים מיבשת אפריקה למען מכירתם באירופה, מתוך כוונות רווח. בתקופה זו, שחקנים רבים בסחר נכסי התרבות האפריקאים, כוללים מבריחים וסוחרים, קנו או שדדו חפצים אלה ללא חשיבות רבה לזכויות הבעלות בכלל, וזכויות החזקת נכסים בפרט, במקומות אשר מהם נלקחו.[1] באירופה של המאה ה-20, ראו עלייה בביקוש בחפצים מישויות זרות בכלל, ובחפצים אפריקאים בפרט. כתוצאה מכך, עלתה בערך אמנות אפריקאית, אשר נסחרה ללא מסגרת חקיקה או אכיפה משמעותית מצד ממשלות אירופאיות או הסוחרים המקומיים ביבשת אפריקה.[1]
מדיניות וחקיקה:
איסור במכירת חפצי תרבות עוגן בחוק הבינלאומי באמנת אונסק"ו, בשנת 1970, בדבר האמצעים לאיסור ומניעה של ייבוא, ייצוא והעברת בעלות בלתי חוקיים על רכוש תרבותי. האמנה נכנסה לתוקף בחודש אפריל 1972,[2] והעובדה שבימים הראשונים לאחר חקיקתה כ-60% מהחפצים בשוק נחפרו מאתרים במדינות נחשבות כלא מפותחות, כוללות אלו ביבשת אפריקה, בצורה לא-חוקית, מצביעה על גודל התופעה של הסחר הבלתי חוקי בנכסי תרבות אפריקאים בתקופה זו.[3] נכון לאוקטובר 2022, 142 מדינות אשררו את האמנה,[2] ומאז רבות מהן גם חקקו חקיקה מקומית המתכתבת עימה.[4] טרם איסור זה, הברחת חפצים עתיקים הייתה נהוגה במסגרת פעילויות הברחת סמים ונשק. תופעה זו גרמה לכך שמדינות רבות, גם באפריקה וגם במדינות נחשבות מפותחות יותר, יזמו חקיקה לשימור חפצים עם ערך היסטורי ותרבותי בצל אמנת אונסק"ו בשנת 1970.[4] [5] בשנת 1995, נקבעה אמנה נוספת בנושא גניבה או בלתי חוקית חפצי תרבות מיוצאים היוזמה ע"י המכון הבינלאומי לאיחוד המשפט הפרטי (UNIDROIT) אשר נועדה לחזק את האמנה שהתקבלה בשנת 1972. נכון לשנת 2020, 42 מדינות היו חתומים על אמנה זו.[6] בשנת 2003, אונסק"ו אימץ עוד אמנה בדבר הרס מכוון של מורשת תרבותית. בשנת 2016, כתבת מיוחדת של האו"ם בתחום זכויות התרבות הגישה דו"ח בעצרת האו"ם אשר קראה לקהילה הבינלאומית להכיר במורשת תרבותית כזכות האדם.[7] החלטות או"ם נוספות מתייחסות לסחר ברכוש תרבותי, ביניהן גם החלטה מס' 2437 שנת 2017, אשר הייתה ההחלטה הראשונה המוקדשת לחלוטין לשמירת מורשת תרבותית, לאומת החלטות אחרות אשר התייחסו לעניין בצורה עקיפה או קצרה יותר לצד נושא אחר. החלטה זו משלבת קריטריונים קיימים של אמנות קודמות, כוללות אלו האמורות לעיל.[8]
לאור המשכיות תופעת הסחר הבלתי חוקי, ישנן קריאות מארגונים רבים המתעסקים בזכויות אפריקאיות, להגביר את מנגנוני הימנעות, תוך דרישה לכלול ביצוע סדנאות והדרכות לאנשי מקצוע רלוונטיים כמו אוצרי מוזיאון, ארכיאולוגים ואנתרופולוגים, וכן הגדלת שיתוף הפעולה בין מנהלי תרבות, משטרה ופקידי מכס. בנוסף לכך, ישנן קריאות להדגיש את חשיבות החוקים הקיימים ושכנוע מדינות נוספות לאמץ חוקים דומים. לצד זאת, ישנן הצעות להעריך יעילות חקיקה קיימת ושיתוף מידע על שיטות עבודה מומלצות ברמה בינלאומית והגבלת אמצעי אכיפת ועונש כמנגנונן התרעה.[9]
סחר בלתי חוקי בחפצים אפריקאים כיום:
הסחר הבלתי חוקי בחפצים אפריקאים מבוסס על מתווכים, אשר קונים או שודדים חפצים ממקורותיהם באפריקה. לעתים קרובות, הסוחרים מבריחים את החפצים מאתרי חפירות ארכאולוגיות אשר אינם ידועים ברשויות מקומיות אל מעבר לגבולות המדינה.[10] לאחר הבאת החפצים למדינות אירופה, החפצים נמכרים לסוחרים או מוסדות האוספים אומנות או חפצים תרבותיים.
בנוסף לסיבות היסטוריות לעיל, ישנם גורמים עכשוויים רבים. ישנן גם טענות הקובעות של חוקרים מסוימים כמו ל. א. סקרגס, כי גם היבטים תרבותיים הקשורים לחברות קפיטליסטיות, כמו צרכנות ואינדיבידואליזם, תורמים לתופעתו של סחר בלתי חוקי בחפצים.[11] אכן, השפעתו של קפיטליזם באה לידי לביטוי במיוחד לאור העוני אשר ביבשת וחולשתם של מנגנוני אכיפת חוקיות הסחר.[12] [13]
משברים, בייחד סכסוכים, אי-יציבות ביטחונית ומצוקה כלכלית ביבשת אפריקה, הינם גם הם גורמים לסחר בלתי חוקי בחפצים אפריקאים. כך למשל, תופעה זו נפוצה יותר במדינות בהן התנהלו סכסוכים אלימים ותקריות ביטחוניות כמו מלחמות פנימיות אשר קיימות במאלי, ניגריה, טוניסיה ואלג'יריה.[14] בנוסף לכך, חוסר התפתחות בחקיקה ותפקוד רשויות של מדינות אפריקאיות יחד עם סלידתם של קובעי מדיניות במדינות מפותחות מלאפשר למדינות אפריקאיות לקבל הלוואות או לפעמים אף זכויות לרכוש, מגביל את יכולתן של מדינות אפריקאיות ורשויותיהן לפעול כשחקנים משמעותיים בסחר חוקי.[15]
על אף חקיקה מהותית גם ברמה בינלאומית וגם ברמה המקומית, הן במדינות במערב והן במדינות יבשת אפריקה, הנוגעת בסחר החפצים, ישנו עדיין פער בין הסטנדרטים החלים על פריטים אפריקאים ופריטים במדינות נחשבות מפותחות יותר. ישנם סטנדרטים גבוהים מיושמים במכסים, מוזאונים ומוסדות אחרים בהקשר לחפצים הבאים ממקורות במערב, בניגוד לחפצים תרבותיים אפריקאים בכלל, ובחפצים אפריקאים בפרט.[13] מצד כמה מדינות אפריקאיות, שחיתות במוסדות תרבותיים אפריקאים רבים מאפשרת סחר בלתי חוקי. כך לדוגמא, באלג'יריה משרדי תרבות ממשלתיים מסוימים וניהול אתרים רבים ידועים כמושחתים ובנגריה ישנם קשרים בין ארגוני פשע ושותפים מסוימים של הוועדה הלאומית למוזיאונים ומונומנטים (NCMM) אשר אחראית על מספר משמעותי של נכסי תרבות אפריקאים במדינה.[16]
לסחר הבלתי חוקי בנכסי התרבות ישנן השלכות רבות. ראשית, הסחר מקטין את הסיכוי לשימוש בחפצים אלה הן ע"י אנשים מקומיים אשר רואים בחפצים אלה חשיבות תרבותית מסוימת, ביחס לדת, פולחן או זהות היסטורית, וגם בציבור הרחב במדינות באירופה אשר יכול ללמוד מחפצים אלה במסגרות מתאימות כמו במוזאונים, ולא באוספים פרטיים. בנוסף, הסחר הבלתי חוקי גם מקטין את הסיכוי ללימוד ולהפיק תועלת בהגדרות המקוריות שלהם, כיוון שהם נלקחו מהאזור או אנשים אשר החפצים שייכים להם. שנית, הסחר הבלתי חוקי במקרים רבים מניע שחיתות, מספק הכנסה לפושעים, ולפעמים אף משמש גורם מרכזי בצמיחת חלק מהכלכלות הפושעות בתוך סכסוך אלים במדינות אפריקאיות מסוימות.[17]
ראו גם:
לקריאה נוספת:
Al-Azm, Amr, K.A. Paul, and S. Graham, “Facebook’s Black Market in Antiquities: Trafficking, Terrorism and War Crimes”, ATHAR Project, Antiquities Trafficking and Heritage Anthropology Research (2019).
Brodie, Neil, and Kathryn Walker Tubb, Illicit Antiquities : The Theft of Culture and the Extinction of Archaeology, New York: Routledge (2002).
Peter B. Campbell, “The Illicit Antiquities Trade as a Transnational Criminal Network: Characterizing and Anticipating Trafficking of Cultural Heritage”, International Journal of Cultural Property, 20, no. 2 (2013) 113-153.
Fisman, Raymond, and Shang-Jin Wei, “The Smuggling of Art, and the Art of Smuggling: Uncovering the Illicit Trade in Cultural Property and Antiques”, American Economic Journal, 1, no. 3 (2009) 82-96 קישורים חיצוניים:
קישורים חיצוניים:
האמנה בדבר האמצעים לאיסור ומניעת יבוא, ייצוא והעברת בעלות בלתי חוקיים ברכוש תרבותי – 1970 (באנגלית)
פשע מאורגן באפריקה / תרבות בהריסות: סחר בלתי חוקי ברכוש תרבותי ברחבי צפון ומערב אפריקה
קארימה בנונה: מורשת תרבותית היא סוגיה של זכויות אדם (באנגלית)
התפקיד המתפתח של מועצת הביטחון של האו"ם והגנת המורשת התרבותית במקרה של עימות מזוין (באנגלית)
הפסקת הביזה של חפצי תרבות אפריקאים (באנגלית)
- ^ 1 2 L.A. Scruggs, “The Political Economy of the Illicit Trade in African Artifacts”, The African Review: A Journal of African Politics, Development and International Affairs Vol. 18, No. 1/2 (1991) p. 31.
- ^ 1 2 UNESCO, United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization. Conventions. UNESCO.org. Archived from the original, last accessed on 31.01.23.
- ^ L.A. Scruggs, “The Political Economy of the Illicit Trade in African Artifacts”, The African Review: A Journal of African Politics, Development and International Affairs Vol. 18, No. 1/2 (1991) p. 29.
- ^ 1 2 Lyndel V. Prott, "Strengths and Weaknesses of the 1970 Convention: An Evaluation 40 years after its Adoption", UNESCO (2012) p.3.
- ^ Stanyard, Julia, and Rim Dhaouadi, “Culture in Ruins: The Illegal Trade in Cultural Property across North and West Africa”, Enact, Issue 18 (2020) pp. 5-6.
- ^ Stanyard, Julia, and Rim Dhaouadi, “Culture in Ruins: The Illegal Trade in Cultural Property across North and West Africa”, Enact, Issue 18 (2020) p. 5.
- ^ Karima Bennounce: Cultural Heritage is a Human Rights Issue, UNESCO (2016; updated 2022), last accessed 31.01.23.
- ^ Sabrina Urbinati, “The Evolving Role of the United Nations Security Council and the Protection of Cultural Heritage in the Event of Armed Conflict”, Questions of International Law (2016), last accessed 13.01.23.
- ^ Lyndel V. Prott, "Strengths and Weaknesses of the 1970 Convention: An Evaluation 40 years after its Adoption", UNESCO (2012) pp. 6-9.
- ^ L.A. Scruggs, “The Political Economy of the Illicit Trade in African Artifacts”, The African Review: A Journal of African Politics, Development and International Affairs Vol. 18, No. 1/2 (1991) p. 30.
- ^ L.A. Scruggs, “The Political Economy of the Illicit Trade in African Artifacts”, The African Review: A Journal of African Politics, Development and International Affairs Vol. 18, No. 1/2 (1991) pp. 30-31.
- ^ L.A. Scruggs, “The Political Economy of the Illicit Trade in African Artifacts”, The African Review: A Journal of African Politics, Development and International Affairs Vol. 18, No. 1/2 (1991) p. 34.
- ^ 1 2 “Ending the Plundering of African Cultural Objects”, Parliamentary Assembly, 2004, last accessed 31.01.23.
- ^ Stanyard, Julia, and Rim Dhaouadi, “Culture in Ruins: The Illegal Trade in Cultural Property across North and West Africa”, Enact, Issue 18 (2020).
- ^ L.A. Scruggs, “The Political Economy of the Illicit Trade in African Artifacts”, The African Review: A Journal of African Politics, Development and International Affairs Vol. 18, No. 1/2 (1991) pp. 33-34.
- ^ Stanyard, Julia, and Rim Dhaouadi, “Culture in Ruins: The Illegal Trade in Cultural Property across North and West Africa”, Enact, Issue 18 (2020) pp. 3, 7.
- ^ Stanyard, Julia, and Rim Dhaouadi, “Culture in Ruins: The Illegal Trade in Cultural Property across North and West Africa”, Enact, Issue 18 (2020) pp. 2-3.