משתמש:תמיר רצון/טיוטה ישו
א[עריכת קוד מקור | עריכה]
− אלא להפך: "אל תדמו כי באתי להפר את התורה או את דברי הנביאים. לא באתי להפר כי אם למלאת"[1], וטוען כי הסופרים והפרושים הם בעלי הסמכות להוראה ויש לציית ולשמור את כל אשר יאמרו.[2]
− − לעומת זאת, כשתלמידיו הרעבים קטפו מלילות בשבת (לא מישום פיקוח נפש) - הוא מצדיקם במשפט: "השבת נעשתה למען האדם, ולא האדם למען השבת",[3] "שהרי בן-אדם הוא אדון השבת".[4] הוא מתיר מאכלות אסורות כי "לא הנכנס אל הפה מטמא את האדם, אלא היוצא מן הפה – זה מטמא את האדם"[5]. מזלזל בנטילת ידים,[6] נמנע מ"מסורת הזקנים" לאסור רפואה בשבת.[7] מבטל את הצומות כי כל עוד החתן נמצא עמהם – אין הם צריכים לצום[8] שהרי מלך המשיח דומה לחתן, ומי שעמו - פטור מצום.[9] מסמיך את תלמידיו לאסור ולהתיר כפי רצונם וכך גם יסכימו עמהם בשמיים.[10]
−
ב[עריכת קוד מקור | עריכה]
− על-פי הברית החדשה, ישו החשיב במיוחד מצוות בין אדם לחברו, וראה בעושר החומרי סוג של סכנה, או מגבלה דתית. כך, למשל הוא קובע כי חובה על אדם לפייס את חברו לפני שהוא מקריב קורבן (מתי 5:23). ב"דרשה על ההר" הוא אומר: "אשרי הענווים כי המה יירשו את הארץ" (מתי 5:5). הוא ממליץ לאדם עשיר הפונה אליו למכור את כל רכושו ולחלק את הכסף לעניים (מרקוס 10:21). כשהאיש העשיר מסתייג מהעצה, אומר ישו: "כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא במלכות האלוהים" (מרקוס 10:23, תרגום דעליטש). את "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט י"ח) הוא מציין כמצווה השנייה בתורה, אחרי "שמע ישראל ה' אלהיך ה' אחד, ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (מרקוס 12:31).
− אחד הביטויים המרכזיים לתורתו של ישו הוא הציטוט המיוחס לו: "המכה אותך על הלחי הימנית הטה לו גם את האחרת" (מתי 5:39), שהוא ציווי לאי-שימוש בכוח גם במקרה בו נפגע המאמין ישירות מאדם אחר. סביר שרעיון זה הוא הד לפסוק המקראי: "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה" (איכה ג,ל).
− − לעומת זאת, ישו דורש ערכי מוסר מופלגים וקיצוניים, כגון: "אם עינך הימנית תכשיל אותך – נקר אותה והשלך אותה ממך... אם ידך הימנית תכשיל אותך – קצץ אותה והשלך אותה ממך, כי מוטב שיאבד אחד מאבריך מרדך כל גופך לגהינום".[11] אדם שמאלץ אותך בכוח ללכת עמו בדרך אורך מיל – תלך עמו שני מילים.[12] אל תשפטו אדם כי בסוף ישפטו אתכם.[13] "האומר לאחיו 'ריק' - יחויב למשפט הסנהדרין, והאומר 'אויל' - יחויב לאש גיהינום".[14] כל המגרש את אשתו (שלא זנתה) – היא נחשבת כנואפת, והמתחתן עם איתה – נחשב כנואף.[15] "אהבו את אויבכם, הטיבו את שונאיכם, ברכו את מקלליכם והתפללו בעד הפוגעים בכם",[16] ו"שלא להתקומם על עושה הרע".[17]. הוא ממליץ לאדם עשיר הפונה אליו למכור את כל רכושו ולחלק את הכסף לעניים. [18] לא להישבע בכלל.[19]. ביטול פערי המעמדות "ואתם אחים כולכם" [20] ו"הגדול בכם יהיה משרתכם".[21] אל תקראו בתואר 'רב' "כי אחד הוא רבכם"[22], אל תקראו בתואר 'אב' "כי אחד הוא אביכם שבשמיים"[23] ואל תקראו בתואר 'מורה תורה' "כי אחד הוא המורה שלכם – המשיח".[24]
− − הוא הסתייג מאוד מהפולחן שנהג בבית המקדש בזמנו (מרקוס 11:17), וגם מהפרשנות של הפרושים למצוות היהדות (מרקוס 2:23-28).
− ביטול המצוות המעשיות, והפיכת מרכז הנצרות לאמונה בלבד נעשה בתקופה מאוחרת יותר על ידי פאולוס.
- ^ מתי 5:17, תרגום דעליטש
- ^ מתיא כג 2-3, בתרגום: דעליטש.
- ^ מרקוס ב 27, בתרגום: דעליטש
- ^ מתי יב 8. לוקס ו 5, בתרגום: דעליטש.
- ^ מתי טו 11. ראה מרקוס ז 19-20, בתרגום: דעליטש.
- ^ מרקוס ז 3.
- ^ מרקוס ג 4.
- ^ מרקוס ב 19.
- ^ ראה יוסף קלוזנר, ישו הנוצרי, עמ' 70.
- ^ מתיא טז, 19
- ^ מתי ה, 29-30. יח 9.
- ^ מתי ה, 41.
- ^ מתי ז 1-2. לוקס ו 37.
- ^ מתי ה, 22.
- ^ מתי ה 31-32. מתי יט 9.
- ^ לוקס ו 28-29.
- ^ מתי ה, 39.
- ^ מרקוס 10:21.
- ^ מתי ה 34, בתרגום: דעליטש.
- ^ מתי כג 8, בתרגום: דעליטש.
- ^ מתי כג 11, בתרגום: דעליטש.
- ^ מתי כג 8, בתרגום: דעליטש.
- ^ מתי כג 9, בתרגום: דעליטש.
- ^ מתי כג 10, בתרגום: דעליטש.