משתמש:רות בורשטיין־אפשטיין/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ד"ר שלמה בריימן  (1908- 1981, תרס"ח-תשמ"ב) חוקר ספרות, היסטוריה, יהדות ופובליציסטיקה, היה מרצה באוניברסיטה העברית. חיבר מאמרים רבים בתחומי התמחותו וערכים באנציקלופדיה יודאייקה ובאנציקלופדיה העברית. התמחה בספרות ההשכלה ובמיוחד בלילינבלום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בדונאייבצי, רוסיה (היום אוקראינה) בשנת 1908. גדל בבית ציוני ומילדותו דובר שלוש שפות – רוסית, יידיש ועברית.

בשנת 1924 סיים לימודים בבית ספר רוסי בן שש כיתות תיכוניות.

בשנה זו עלה עם משפחתו בעליה הרביעית לארץ-ישראל ונכנס לגימנסיה "הרצליה". הוא סיים את לימודיו בה (מחזור ט"ו)  בשנת 1927.

מייד עם תום לימודיו נכנס לאוניברסיטה העברית בירושלים, בה למד ספרות עברית, כחוג ראשי, היסטוריה יהודית וסוציולוגיה של עם-ישראל וכן פילוסופיה כללית, כחוגים משניים.

ב-1932 קיבל את התואר "מוסמך למדעי-הרוח".

ב-1944 קיבל את התואר "דוקטור לפילוסופיה" על עבודת המחקר "מ.ל. ליליינבלום – הפובליציסטן של תקופת ההשכלה".


בתקופת לימודיו באוניברסיטה ואחריה קיבל במוסד זה פרסים אלה:


פרס פרנקלין (בקונקורס על הנושא "תקופת אלכסנדר השני ברוסיה והשפעתה על הספרות העברית החדשה"),

פרס לאמפורט ( מחקר על מ.ל. ליליינבלום)

ופרס לבונטין (בקונקורס על הנושא "המעבר של פרץ סמולנסקין מהשכלה ללאומיות").


משנת 1952 ערך את הסדרה "מקורות", כתבי יסוד של הציונות,  בהוצאת ההסתדרות הציונית.


בשנים 1934- 1955 היה מנהל הארכיון הכללי של האוניברסיטה העברית ולאחר מכן מנהל המרכז להשכלת העם שם.


בשנים 1955- 1962 היה מרצה וחבר מחקר בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית.


בשנים 1957- 1962 היה חבר המערכת של האנציקלופדיה העברית, ערך את המדורים "ספרות עברית חדשה" ו"תולדות הציונות באירופה המזרחית".


בשנים  1962- 1963  קיבל מענק על ידי "הועד לחקר ההיסטוריה של עם ישראל" לשם ביצוע עבודת מחקר על הנושא: "היהודי בספרות הרוסית (עד מהפכת 1917)" .


מתחילת 1964 היה  עורך המדורים הבאים ב"אנציקלופדיה יודאיקה": תולדות הציונות במזרח אירופה וההתישבות היהודית החדשה בארץ ישראל; הספרות היהודית-רוסית; היהודים ושאלת היהודים בספרות הרוסית הכללית; סופרים והוגי דעות רוסיים ממוצא יהודי.


היה ממארגני הכינוס הראשון למדעי היהדות, שהתקיים באוניברסיטה בהר הצופים בקיץ 1947.

היה חבר פעיל באגודת הסופרים, ובועדות פרסים לספרות.


רשימת פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. מ.ל. ליליינבלום- הפובליציסטן של תקופת ההשכלה.  האוניברסיטה העברית, ירושלים

 (תש"ד 1943).


2. א.א. קובנר, להופעת המהדורה החדשה של כתביו העברים. מאמר בעתון "היום",

   פרק א'  (13.2.48), פרק ב' (27.2.48).

3. ל"הארת" דמותו של סמולנסקין המבקר. "גליונות", כרך י"א (תש"א), עמ'  195- 200.


4. מבחר כתבי סמולנסקין . "גליונות", כרך י"ב (תש"ב), עמ' 217- 221 .


5. המרצה לחינוך ותורתו. יחד עם י. לייבוביץ, תוספת ל"בשער", עלון פנימי של הסטודנטים בא"י

 (כסלו תש"ב), עמ' 3- 19.


6. א.ש. ליברמאן והשאלה היהודית. "גליונות", כרך י"ח (תש"ה-תש"ו), עמ' 36-31. 

7. גלות וגאולה במחשבה הלאומית היהודית בזמן החדש. "עתידות", כרכים ד', ה' (תש"ח, תש"ט).

 

8. הפולמוס בין ליליינבלום לבין אחד העם ודובנוב והרקע שלו. ראובן מס, ירושלים, תשי"א.

  חלק ב' של חוברת זו התפרסם לראשונה ב"שיבת ציון", כרך א' (תש"י).


9. לדמותה החברתית-תרבותית של יהדות רוסיה בסוף תקופת ההשכלה. הכינוס העולמי הראשון למדעי

  היהדות, הוצ' מאגנס, ירושלים (תשי"ב), עמ' 327-320.


10. תפיסתו הלאומית של סמולנסקין בתקופת ההשכלה. בתוך "ספר סמולנסקין", בעריכתו,

    משרד החינוך, הוצ' אחיאסף, ירושלים (תשי"ב), עמ' 151- 180.


11. הקדמה ל"אוטואמנסיפציה" מאת י.ל. פינסקר. ירושלים (תשי"ב), עמ'  5- 34.


12. המפנה במחשבה הציבורית היהודית בראשית שנות השמונים. "שיבת ציון",  כרך ב'-ג'  

    (תשי"א-תשי"ב), ירושלים (1953),  עמ' 83- 227 .


13. הפולמוס על התיקונים בדת בספרות העברית באמצע המאה הי"ט. פרק א', "העבר",

   חוברת א' (תשי"ג),  עמ' 115- 132.


14. הקדמה ל- מ.ל. ליליינבלום "על תחיית ישראל על אדמת ארץ אבותיו". "מקורות" כתבי יסוד

    של הציונות (תשי"ג 1953).


15.  א.א. קובנר ומקומו בתולדות הביקורת העברית. "מצודה", ספר שביעי (תשי"ד),

      עמ' 416- 457.


16. פרקים בפובליציסטיקה העברית של תקופת ההשכלה, עורך, חוברת א' (ספר ראשון-שני),

    חוברת ב', חוברת ג' האוניברסיטה העברית בירושלים (תשט"ז 1955).


17. הקדמה לבחר כתבים" של יהל"ל (יהודה-לייב לוין). ירושלים (תשי"ז), עמ'  5- 31.


18. בתי-המדרש לרבנים ברוסיה ופולניה. האנציקלופדיה העברית, כרך ט' (תשי"א), עמ' 989- 995.


19. מיכל היילפרין. שם, כרך י"ד (תש"ך), עמ'  197-195.


20. מוריס דה הירש. שם, שם, עמ' 369- 380.


21. שלום הכהן. שם, שם, עמ' 396- 399.


22. ועידת-הלסינגפורס. שם, שם, עמ'  703- 708.


23. ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל. שם, כרך ט"ו (תשכ"ב), עמ' 25- 64.


24. איגרות מ. פרוזר לי.ל. גורדון, בצירוף מבוא והערות. "העבר", חוברת ט' (תשכ"ב), עמ' 176- 193,

    חוברת י"א (תשכ"ד), עמ' 131- 178.


25. איגרות משה לייב ליליינבלום ליהודה לייב גורדון. הביא לדפוס, בצירוף הקדמה והערות.

    הוצ' מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, (תשכ"ח).

    (חלק מהאיגרות עם הערות פורסמו לראשונה ב"בחינות" חוברת י"א).

 

26. משה לייב ליליינבלום, כתבים אוטוביוגראפיים. ההדיר וצרף מבוא והערות.

    כרכים א-ג, ספריית "דורות", מוסד ביאליק, ירושלים (תש"ל).


27. מכתב של מ.ל. ליליינבלום לי.ש. אולשוואנג . הביא לדפוס בצרוף הערות, "קרית ספר", כרך מ"ז,

     ירושלים (תשל"ב).


28.  לדמותו של היהודי בספרות הרוסית של המאה התשע-עשרה. ”העבר", ספר כ' (אלול תשל"ג),

      עמ' 135- 175.

 

29.  גורקי על יהודים ויהדות. "בחינות" 6, עיון ומחקר בבעיות יהודי ברית-המועצות ומזרח אירופה,

      הוצא ע"י ההנהלה הישראלית של הקונגרס היהודי העולמי (1975) , עמ' 66- 87.




                                                             ***