משתמש:ערכן/ארגז חול/ארבע תעניות

ארבע תעניות הן ארבעה ימים בשנה, בהם תיקנו הנביאים תענית על חורבן בית המקדש.

רקע

לאחר חורבן בית המקדש הראשון קבעו הנביאים שבאותו דור להתענות בארבעה ימים בשנה, בהם חלו שלבים משמעותיים בחורבן ממלכת יהודה ובית המקדש. הראשון הוא יום עשרה בטבת בו התחיל נבוכדנצר את המצור על ירושלים. השני הוא יום תשעה בתמוז, בו נבקעה חומת ירושלים, השלישי הוא יום תשעה באב בו נחרב בית המקדש והרביעי הוא יום שלושה בתשרי בו נהרג גדליה בן אחיקם, שהיה מנהיג שארית הפליטה בארץ ישראל אחרי החורבן וההגליה לבבל. יש האומרים שגדליה בן אחיקם נהרג ביום א' בתשרי, אולם משום שזהו ראש השנה דחו את התענית לאחרי החג.

עם בניין בית המקדש השני שאלו היהודים את זכריה (זכריה ז') "האבכה וספוד בחמישי (תשעה באב) ובשביעי (צום גדליה) כאשר עשיתי זה כמה שנים". הנביא זכריה קיבל תשובה מה' (זכריה ח')- כה אמר ה' צב-אות צום הרביעי (הצום שחל בחודש הרביעי שהוא תמוז) וצום החמישי (הצום החל בחודש החמישי שהוא אב) וצום השביעי (הצום החל בחודש השביעי שהוא תשרי- והכוונה לצום גדליה ולא ליום הכיפורים) וצום העשירי (הצום החל בחודש העשירי שהוא טבת) יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו" כלומר כל זמן שבית המקדש קיים הצומות הופכים לחגים.

לאחר חורבן בית המקדש השני חזרו החגים והפכו לצומות, כאבלות על שני בתי המקדש. בתהליך חורבן בית המקש השנמי היו שני שלבים: פריצת חומות ירושלים ביום שבעה עשר בתמוז ושריפת בית המקדש ביום תשעה באב. לכן שינו חז"ל את התאריך של ט' בתמוז והפכו אותו לתענית ביום י"ז בתמוז. שאר הצומות חזרו לתאריך המקורי שלהם שנקבע לאחר חורבן בית המקדש הראשון.

התאריך של הצום בארבע תעניות

החיוב לצום בארבע תעניות הוא מדברי קבלה מכיוון שהוא מופיע בתנ"ך במרומז, בפסוק מספר זכריה פרק ח' שהובא לעיל. מזה שהנביא אומר שהצומות הופכים לחגים כשיש בית מקדש מוסק שכשאין בית מקדש אז חוזרת החובה לצום.

שינוי התאריך של התענית ט' בתמוז לי"ז בתמוז

ערך מורחב – שבעה עשר בתמוז

דבר זה מעלה את השאלה מניין הייתה סמכות לחז"ל שלאחר חורבן בית המקדש השני להעביר את תענית ט' בתמוז לתאריך י"ז בתמוז. התשובה המובאת בפוסקים היא שמכיוון שתענית ט' בתמוז נקבעה כאבלות על פריצת חומות ירושלים בבית המקדש הראשון ואילו בבית המקדש השני קרתה בדיוק אותה צרה (פריצת חומות ירושלים) בבית המקדש השני, הרי שעיקר קביעת הצום ע"י הנביאים הייתה קביעת צום על צרת פריצת החומת, באיזו תאריך שזו תקרה. ומכיוון שחורבן שני חמור יותר (כי מאז עדיין לא נבנה בית המקדש) הייתה סמכות לחכמים להעביר את התענית ליום שבו קרתה הצרה בבית שני. הסיבה שלא נקבעו שתי תעניות- אחת בט' בתמוז ואחת בי"ז בתמוז, היא בגלל סמיכות התאריכים ורצון שלא להכביד על הציבור יותר מדי.

דחיית מועד התעניות אם חלו בשבת

כל ארבע התעניות, אם חלו בשבת נדחות ליום ראשון שלאחריו. הסיבה היא שהנביאים שתיקנו את התענית, תיקנו מלכתחילה שאם התענית תחול בשבת היא תידחה. הדבר נרמז בפסוק בזכריה, שהוא המקור לתעניות אלו- בפסוק נאמר "צום הרביעי" כלומר צום באחד מימ החודש הרביעי (הוא חודש תמוז) וכן "צום החמישי"- צום באחד מימי חודש אב. בוודאי שאין הכוונה שאפשר לצום באיזה יום שרוצים באותו חודש, אלא רמז יש כאן שאם חלה התענית בשבת יש לדחותה למחרת, שגם הוא יום באותו החודש.

מעמדו המיוחד של עשרה בטבת לענין אם חל בשבת

ערך מורחב – עשרה בטבת

לגבי חיוב הצום העשרה בטבת, פרט לפסוק בזכריה נאמר עוד פסוק ביחזקאל "כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה בו סמך מלך בבל על ירושלים". האבודרהם סבר מכך שאם עשרה בטבת היה חל בשבת (מה שלא יכול לקרות בלוח העיברי הנוכחי) הוא היה דוחה את מצוות עונג שבת, כלומר, היו צמים בשבת, משום שהפסוק הדגיש בצום זה שהוא חייב להיות ממש ביום עשרה בטבת עצמו ולא ביום אחר. אולם לא נפסקה הלכה כדעתו. ראוי להדגיש כי המצווה לצום בימים אלו היא מדברי קבלה, וגם מצוות האכילה בשבת ועונג שבת היא מדברי קבלה לרוב הפוסקים (בניגוד לאיסור מלאכה בשבת שהוא מן התורה) ולכן לולא הנביאים שתיקנו את הצום אמרו לדחות אותו אם חל בשבת, היה מקום לצום בשבת.

האסור והמותר בתענית

בכל אחת מארבע התעניות, פרט לתשעה באב, האיסור הוא על אכילה ושתייה בלבד. לגבי שאר הדברים זהו יום רגיל- מותר להתרחץ, לסוך, לנעול נעלי עור וכן הלאה.

מעמדו המיוחד של תשעה באב

ערך מורחב – תשעה באב

בתשעה באב, שבו אירע האירוע החמור ביותר, חורבן שני בתי המקדש, אסרו חכמים עוד דברים פרט לאכילה ושתייה. חז"ל לקחו את כל חמשת העינויים האסורים ביום הכיפורים והעתיקו אותם לתשעה באב. האיסורים הם:אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. פרט לכך אסרו חז"ל יום זה בשאלת שלום איש את רעהו, בלימוד תורה ובכל דבר המביא שמחה. ביום זה נהגו שלא לשבת על גבי כסא אלא על גבי קרקע, עד חצות היום.

משך התענית

כל התעניות, פרט לתשעה באב, מתחילות עם עמוד השחר ומסתיימות בצאת הכוכבים של מוצאי אותו היום. תשעה באב מתחיל בשקיעה של היום שלפניו, ומסתיים בצאת הכוכבים של אותו יום.

סדר התפילות בתענית

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.