משתמש:עזר/ארגז חול3 - בית המקדש בארכיאולוגיה

בית המקדש בארכיאולוגיה

חפירה ארכיאולוגית מסודרת לא נערכה בהר מעולם, בגלל סירובו של הווקף המוסלמי לאשר זאת. הווקף אף פועל להכחדת שרידי המקדש מן ההר, וחופר ובונה באופן מסיבי ללא כל פיקוח ארכיאולוגי. לפיכך, המקורות הארכיאולוגיים בנושא המקדש הם הממצאים הגלויים בשטח הר הבית וממצאים שנמצאו בחפירות למרגלותיו, בעיקר בשטחים הפתוחים שלדרומו ("העופל"), במנהרות הכותל, וברובע היהודי.

חקר ארכיאולוגי של ההר נעשה לראשונה בשנת 1865, על ידי שליחי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, ובראשם צארל'ס וילסון, וכעבור שנתיים על ידי משלחת נוספת בראשות צ'ארלס וורן. החוקרים עסקו בעיקר במיפוי ההר ובדיקת בורות המים שבו. רק לאחר מלחמת ששת הימים החלו חפירות ארכיאולוגיות מסודרות למרגלות הר הבית, בניהולם של מאיר בן דב ובנימין מזר. החפירות שפכו אור, כצפוי, בעיקר על דרכי הגישה לבית המקדש, ולא על המקדש עצמו.

אחת הבעיות בחקר המקדש היא העדר ממצאים ארכיאולוגיים מבית המקדש הראשון. בחפירות הכותל הדרומי, הרובע היהודי ועיר דוד נמצאו כלים ומבנים מתקופה זו, אך ללא זיקה מובהקת למקדש. עבודות של סינון העפר מהר הבית הניבו מספר ממצאים שיכולים להתפרש כעדות עקיפה לקיומו של מקדש זה, ביניהם בולה עם הכתוב "[גא]ליהו [בן] אמר", ממשפחת כהנים שאחד מבניה מוזכר בספר ירמיהו כ"פקיד נגיד בבית ה'", וכן ראש חץ סקיתו-איראני, שהיה בשימוש צבאות נבוכדנאצר.

למרות העדר ממצאים ארכאולוגיים מובהקים מבית ראשון, הניח המחקר בוודאות את דבר קיומו על פי המקרא, כפי שהדבר משתקף, למשל, באנציקלופדיה עברית, ערך בית המקדש. אולם בשנות ה- 90 של המאה ה- 20 קמה אסכולה במחקר המפקפקת בבנייתו של הבית הראשון על ידי שלמה, וזאת בהקשר לוויכוח נרחב על תקופת דוד המלך ושלמה המלך בכללותה.

מלבד העובדה שמקום המקדש עצמו טרם נחפר, כאמור, קיימת סיבה אפשרית נוספת להעדר ממצאים ממנו: הבנייה המאסיבית בבית שני נעשתה, בדרך כלל, בשאיפה להניח את תשתיות הבניינים על סלע האם, תוך סילוק השרידים הקדומים. זוהי הסיבה העיקרית לאיתנותם של כתלי הר הבית (בנוסף למשקלם הרב של אבני הבנין).

הר הבית כיום מוקף כתלים משלושה כיוונים: מזרח דרום ומערב. הכתלים מתוארכים לימי הורדוס, ובחלקם (בעיקר בכותל המזרחי, מה"תפר" בחומה וצפונה) אף לתקופה החשמונאית. בניית הכתלים היא "בנייה יבשה", ללא טיט המחבר ביניהם. הכתלים נועדו לתמוך במילוי עפר שיישר את מפלס הר הבית. עובי הכתלים כחמישה מטרים, עובי מספיק כדי לעמוד בעומס הנדרש למילוי עפר, אבל השטח שאותו הקיפו לא היה ממולא עפר: נבנו בו קמרונות זה על גבי זה (עד שלוש קומות בסמוך לכתלים), ומעליהם נשפך העפר. מטרת הקמרונות לא היתה רק להקל מן הלחץ על הכתלים, אלא גם משיקול הלכתי: "הר הבית והעזרות תחתיהן חלול, מפני קבר התהום". כדי למנוע חשש שקיים קבר המטמא את כל מי שמעליו, נעשו קמרונות שמשמשים כ"אהל" ה"כולא" את הטומאה.

בכותל הדרומי נמצאים שערי חולדה. כיום נראים שם שתי מערכות שערים: המזרחי - "השער המשולש" ובו שלוש קשתות. זוהי בניה מוסלמית מאוחרת, ורק המפתן נשמר, ברוחבו המקורי כפי שהיה בימי הבית השני, וכן אחת מאבני המזוזה המערבית. המערבי - "השער הכפול", ובו כיום שתי קשתות, שבעיקרן הן מקוריות מתקופת הבית השני.

בחפירות נחשפו גרמי מדרגות שהובילו אל שערי חולדה. המדרגות בנויות באורך משתנה, 30 ס"מ ו- 90 ס"מ לסרוגין. משערים שהדבר נועד להאט את קצב העליה, ולמנוע ריצה באופן בלתי מכובד.

בכותל המערבי (שרק חלק קטן ממנו חשוף כיום ומשמש לתפילה) נמצאו ארבעה שערים, בהתאם לתיאורו של יוסף בן מתתיהו: בקצהו הדרומי של הכותל המערבי התגלתה קשת רובינסון, שריד ממחלף שהוביל את עולי הרגל אל ההר, מעל רחוב החנויות שמשמש כיום לרחבת הכותל המערבי. מצפון לו שער ברקלי, המצוי ברחבת התפילה המיועדת לנשים ומוסתר ברובו על ידי בנייה מאוחרת. משערים שזהו שער קיפונוס המוזכר במשנה, ומידותיו מתאימות לנאמר בה על רוחב השער. צפונה משם קשת וילסון (ה"מנהרה" ברחבת התפילה של הגברים). הקשת מתוארכת לתקופה הצלבנית, אבל חלק מנדבכיה עתיקים יותר, ומשוייכים לתקופת הבית השני. משערים שהיא הייתה חלק משרשרת קשתות, שעליהן היה גשר מהר הבית אל העיר העליונה, היא הרובע היהודי של היום. כארבעים מטר צפונה יותר נמצא שער וורן, שמזוזותיו הן מזמן בית שני. השער נמצא במנהרות הכותל, וגם הוא טרם נחשף במלואו.

בכותל המזרחי קיים כיום שער הרחמים, שמקורו בבנייה מוסלמית, ואינו מקורי מבית המקדש.