משתמש:עזר/ארגז חול/חנוכת הבית

חנוכת בית היא חגיגה שנהוג לעשותה בכניסה לדירת מגורים חדשה. החגיגה נהוגה יותר בקרב עדות המזרח, ואצלם היא כוללת קריאת קטעים קבועים מן המקרא המשנה התלמוד וספר הזוהר. לאחר מכן מוגשת סעודה. פוסקי ההלכה דנים על מעמדה ההלכתי של חגיגה זו, האם היא נחשבת כסעודת מצווה.

במקרא

השורש "חנך" במקרא מובנו: יצירת הרגל, כמו בפסוק: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה".ספר משלי, פרק כ"ב, פסוק ו'

בספר דברים הוזכרה חניכת בית במסגרת הפטורים מן המלחמה:

וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר: מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ - יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ.

חניכה זו איננה טקס חגיגי, אלא התחלת המגורים בבית היא חניכתו.

חנוכת בית כטקס מוזכרת במקרא לגבי בית המקדש. על הפסוק: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד"ספר תהלים, פרק ל', פסוק א' הדעות חלוקות, האם מדובר על חנוכת בית המקדש או על חנוכת ביתו הפרטי של דוד המלך.

הדיון האם זוהי סעודת מצווה

1. מבחינה מהותית - שלושה עניינים: סעודה לכבוד סיום המצווה של בניית הבית - בארץ ישראל דווקא, ואולי רק בבית חדש שכעת נסתיימה בנייתו. סעודת הודאה לה' על הזכות לגור במקום - גם בחו"ל. התחלת המגורים בבית מתוך מצווה ודברי תורה.

סדר חנוכת הבית במנהג עדות המזרח

1. מי חיבר אותו?
2. פירוט המקורות שלומדים. תכנים הקשורים לבניית בית. אזכור בית המקדש.
3. מקובל שמחלקים את קטעי הקריאה בין המסובים, וכולם קוראים בצוותא כל אחד את חלקו, ולבסוף בעל הבית קורא קטע מסוים

מקורות

ספר תשב"ץ קטן סימן קע

בחנוכה במשתאות לאכול זהו סעודת הרשות כדאמרינן במסכת שבת פרק במה מדליקין (דף כא) עשאום י"ט להלל ולהודאה. ואומר מהר"ם ז"ל דוקא להלל ולהודות אבל לא למשתה ולשמחה וכל שכן לחנוך הבית שהוא סעודת הרשות:

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ז סימן לז

סיום הספר הוא סעודת מצוה לכולי עלמא. אבל סעודת חינוך הבית, בודאי הוא דרך ריעות. בפרט בעו"ה אותם סעודות וחנוכים שעושין ההמון עכשיו, הוא קלון, ורק לרוות הגרון בשחוק וקלות ראש. וכן מצאתי שפסק מהר"ם. ומ"מ נראה, מי שהוא ירא אלקים, ורוצה לחנך ביתו בתורה ובמצות. וליתן שבח למקום אשר חננו, ולא הניח מתחילה לשתות בביתו, ולשחוק בו, ולנהוג קלות ראש. אלא מתחילה עושה סעודה לחנכו, ולומר בו דברי תורה, ולדרוש בו מעין המאורע. שפיר הוא סעודת מצוה. ועליו נאמר המקרא (שה"ש ה, א), שתו ושכרו דודים, בימי המלואים (שהש"ר שם).

שו"ת באר שבע סימן ע

נשאלתי מי שנדר שלא ילך לסעודת הרשות כי אם דוקא לסעודת מצוה אם מותר לו לילך לסעודה שעושין לחינוך הבית או לא:

וזהו תשובתי. יראה שיש לחלק בדבר אם הוא בארץ ישראל אז נקרא סעודת מצוה אבל בחוצה לארץ נקרא סעודת הרשות וראיה מהא דגרסינן בירושלמי דסוטה פרק משוח מלחמה וז"ל יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר ת"ל ולא חנכו את שמצוה לחנכו יצא זה שאינו מצוה לחנכו עכ"ל. כן פסק הרמב"ם בפ"ז מהלכות מלכים וכי תימא נהי דחינוך הבית גופיה בארץ ישראל הוא מצוה מיהו הסעודה שעושין עליו מאן יימא שהיא מצוה. י"ל כבר כתב נמוקי יוסף בפרק יש נוחלין על הא דתניא ר"א הגדול אומר כיון שהגיע ט"ו באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה כו' וז"ל ומפני שבאותו יום היו משלימים ומסיימים המצוה היו עושין שמחה גדולה וכו' מכאן שהוא מנהג לשמוח בענין מצוה עד שכשהשלימה עושים שמחה ומשתה וי"ט עכ"ל. ואני אוסיף נופך משלי להביא עוד ראיה וסמך למנהג לשמוח בענין מצוה לעשות סעודה מהא דאיתא במדרש רבה בתחילת שיר השירים ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית וגו' א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה ע"כ. וכדאיתא בפרק כל כתבי אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן וכדאיתא ביומא פרק בא לו ויו"ט היה עושה כ"ג לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש וכאלה רבים. כן נראה לי:

מגן אברהם סימן תקסח סעיף קטן ה

וכ' בס' ב"ש דחנוכת הבית בא"י הוי סעודת מצוה אבל לא בח"ל וביש"ש ספ"ז דב"ק כ' אם לא הניח תחלה לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש רק שעושה סעודה לחנכו תחלה לומר בו ד"ת ולדרוש בו מעין המאורע הוי סעודת מצוה עכ"ל:

שו"ת תורה לשמה סימן תפד

+בענין חינוך הבית מתי צריך לעשות.+ שאלה אדם שהיה לו חצר ונחרב ובנה אותו מחדש אם צריך לעשות סעודת חנוך הבית או"ד דוקא אם קנה כל החצר מחדש ואת"ל דראוי לעשות סעודת חנוך הבית גם בזה אם יעשנה תיכף בגמר הבנין כולו או"ד אעפ"י שיאחר איזה חודשים אחר גמר הבנין וישיבתו בו ג"כ לא שנא. גם רצינו לדעת אם יכול לעשות הסעודה בחול או"ד צריך לעשותה בשבת או ביו"ט דוקא. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה איתא בשאלתות דרב אחאי גאון בפ' בראשית וז"ל שאליתא דמחייבין דבית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה קב"ה לעולמיה ברייה בשיתא יומי ונח ביומא דשבתא וברכיה וקדשיה כאניש דבני ביתא וכד מצבית ליה וגמר ליה לעבדתיה עביד הלולא חד יומא כדאמרי אינשי הילול בתי דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי עכ"ל וכן הובאו דברים אלו במדרש תנחומה בפ' בראשית ע"ש ומשמע מהכא דסעודת חנוך הבית לאו דוקא בקנה הבית כולו אלא גם בבונהו גם משמע מהכא דראוי לעשות סעודת החנוך בתחילה ולא יאחר גם משמע מהכא דאפילו אם עשה סעודת החנוך בחול אין זו סעודת הרשות אלא בכלל סעודת מצוה מקרייא דאם היא סעודת רשות לא הוו מדמין רז"ל ענין השבת אליה גם יש ראיה גדולה מן זוה"ק לסעודה זו דחנוך הבית שכן איתא בזוהר ויקרא דף ג' ע"ב א"ל הקב"ה למשה חנוכא דביתא במאי הוי בסעודתא וכו' ע"ש. והנה הגאון מג"א ז"ל בסי' תקס"ח ס"ק ה' הביא מס' ב"ש דחנוכת הבית בא"י הוי סעודת מצוה אבל לא בחו"ל והביא עוד מן יש"ש כי אם לא הניח תחלה לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש רק שעשה סעודה לחנכו תחלה לומר בו ד"ת =דברי תורה= ולדרוש בו מעין המאורע הוי סעודת מצוה ע"ש ומשמע דבזה מודה דהוי סעודת מצוה גם בחו"ל וכולם לא זכרו דברי השאלתות הנז' דאם היו זוכרים זה לא הוו מחלקי בין א"י לחו"ל וכן בתשב"ץ קטן סי' ק"ע אם היה זוכר זה לא הוה כתב דחנוך למשתה ושמחה הוי סעודת רשות מיהו ודאי דראוי לומר בתוך סעודה זו דחנוך הבית שירות ותשבחות להשי"ת גם נכון ג"כ לומר ד"ת שיהיה אחד דורש וכל המסובין מטים אזנם אליו לשמוע הדרשה ובזה אין פקפוק גם אם יעשנה בחול ואפשר כי בדרך זה עדיף לעשותה בחול מאם יעשנה בשבת כדי שיהא ניכר סעודת החנוך בפ"ע ולא יתערב זה בסעודת שבת וכל טעם הסעודה הוא שעושה זה לכבודו יתברך שזיכהו בחסד זה ולפרסם טובו וחסדו יתברך גם הוא לסימנא טבא ע"ד שארז"ל על דברים הבאים על השלחן בריש שתא לסימנא טבא ועל כן ודאי לא נכון להביא בסעודה זו כלי זמר וגם לא לנגן בפה משירי הגויים כי אם רק יאמרו שירות ותשבחות ויזמינו ת"ח בה שיאמר דברי תורה תחלת כל דבר דהיינו אחר שיסדרו השלחן לפני המסובין אך קודם שיברכו ויאכלו ואחר הדרשה יברכו ויאכלו ויאמרו שירות ותשבחות לאל יתברך כמנהגן של ישראל ונוהגין ג"כ שישב בעה"ב ויאמר הוא עצמו ג"כ מזמורים וקצת מאמרי רז"ל המתוקנים לזה וד"ז הוא צורך מאוד וגם זה יאמר תחלת הכל ויהיו כל המסובים שומעים קריאתו וטוב ג"כ לומר אחר קריאתו בקשה ותפלה על ביתו ובני ביתו שיהיה מוצלח בישיבתו בביתו זה בעושר ובנים ובריאות וחיים טובים ויזכה הוא ובני ביתו לקיים בו תורה ומצות ומעשים טובים ויענו המסובין אמן ויברכו אותו. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קסא

ולגבי לאיזה סעודות אפשר להתיר לאבל תוך י"ב חודש לילך, נראה שבסעודת בר מצוה, כשהוא קרוב או ידיד כזה שמוכרח לילך, יכול, ואם הוא בביהמ"ד אינו צריך לצאת דהוי בפרהסיא, כשזה בשבת ומועדים. ולגבי סעודת חנוכה, מי שעושה סעודה אינו סעודת מצוה לענין זה, ולכן אף אם עושה אחד, אין האבל רשאי לילך, וגם לסעודת איזה האדמורי"ם בחנוכה אין לילך. ובסעודת חנוכת הבית, מאחר שלא נהיגי כולי עלמא לעשות סעודה זו, אין רשאי לילך.

תוכן מהערך חנוכת הבית שיצר דרך

חנוכת הבית הוא כינוי לטקסים שנערכו בזמן ייסוד המשכן ובתי המקדש וצוינו על ידי הקרבת קרבנות ואמירת תפילות שונות. מאוחר יותר התרחב המנהג וכיום נהוג לציין גם כניסה לבית פרטי או ציבורי בסעודת מצווה ובפעולות נוספות.

מקור השם ומשמעותו

בספר דברים, בפרשת משוח מלחמה, נאמר כי אדם "אשר בנה בית חדש ולא חנכו", כלומר שטרם הספיק לדור בו, פטור מלהשתתף במלחמה, "פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו".

מזמור ל' בספר תהילים מתחיל במילים "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". על פי רוב המילה "הבית" מציינת במקרא את בית המקדש וכך פירשו רוב הפרשנים גם כאן, אם כי יש שפירשו כי דוד המלך אמר פרק זה בעת חנוכת ביתו, "בית הארזים". שאר הפרשנים נאלצו להסביר מדוע מיוחס המזמור לדוד, בעוד בנו שלמה הוא זה שבנה את בית המקדש הראשון.

חנוכת הבית במשכן ובבית המקדש

על פי ספר ויקרא קודם הקמת המשכן צוינו שבעת ימי המילואים, בהם חנך משה את המשכן על ידי הקרבת קרבנות והכין את אהרן ובניו לעבודתם במשכן. בא' בניסן, היום השמיני "למילואים", חנכו נשיאי שבטי ישראל את המזבח על ידי הקרבת קרבנותיהם.

שלמה המלך לאחר שהשלים את בניית בית המקדש הראשון ערך גם הוא שבעת ימי חג בהשתתפות "כל איש ישראל", שכללו תפילות מיוחדות והקרבת קרבנות "אשר לא יספרו ולא ימנו מרוב".

חנוכת בית המקדש השני מתוארת בספר עזרא, "ועבדו בני ישראל כהניא ולויא ושאר בני גלותא חנכת בית אלהא דנה בחדוה". גם שם כללה חנוכת הבית, הקרבת קרבנות רבים וחלוקת משמרות הכהונה והלויה.

לאחר מרד החשמונאים, נכנסו יהודה המכבי וחבריו לירושלים ובנו מזבח חדש במקומו של המזבח ש"חולל" על ידי היוונים. ספר חשמונאים מתאר את מעשיהם: "ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טימאו אותו הגוים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. ויפלו על פניהם, וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז וישועה. ויחוגו את חנוכת המזבח שמונה ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבם".. מאוחר יותר קבעו חז"ל שמונת ימים אלו לחג קבוע מדי שנה, הקרוי חנוכה על שם המאורע.

גם שיפוץ בית המקדש השני על ידי המלך הורדוס צויין בהקרבת קרבנות מרובים, בשמחה ובתהלות לה'.

הפוסקים נחלקו האם היה באירועים אלו גם קיום חובה הלכתית של הקרבת קרבנות בעת חנוכת המזבח.

מנהג חנוכת בית

בדברי הפוסקים ובמקורות השונים ניתן למצוא התייחסויות שונות לגבי חנוכת בית של אדם פרטי. יש שרצו להוכיח מדברי התלמוד הירושלמי כי דווקא בארץ ישראל בה קיימת מצוות ישוב הארץ, יש מצווה לקיים סעודה בעת הכניסה לבית חדש. אחרים סברו כי בזמן הגלות המצוה קיימת גם בחוץ לארץ. המגן אברהם הביא בשם המהרש"ל, כי גם בחוץ לארץ "אם לא הניח תחילה לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש רק שעושה סעודה לחנכו תחילה לומר בו דברי תורה ולדרוש בו מעין המאורע, הוי סעודת מצוה". המנהג לקיים סעודה בעת סיום בניית בית חדש מוזכר כבדרך אגב גם בשאילתות דרב אחאי.

אין נוהל קבוע מה לעשות או לומר בזמן חנוכת הבית. יש שכתבו כי רצוי להקדים כמה שניתן את הטקס ולהסמיכו לתחילת השימוש בבית. מנהגי "חנוכת הבית" מבוססים בחלקם על תורת הנסתר וכוללים התכנסות של מניין אנשים, קביעת מזוזה, ברכת שהחיינו, נתינת צדקה וסעודה בה נאמרים דברי תורה ומזמורים המתאימים לאירוע. החיד"א התקין נוסח הכולל פסוקים, קטעי משנה וגמרא, הלכות מספר משנה תורה, וכן תפילות ופיוטים להצלחה ולברכה. קהילות הספרדים נהגו לקרוא קטעים ארוכים מהזוהר.

למנהג זה הובאו מספר טעמים: משום ישוב ארץ ישראל, או כדי להתחיל את המגורים בבית בדברי תורה ובסעודה של מצווה, וכן כדי להגן על יושבי הבית ממזיקין ופגעים שונים.

קישורים חיצוניים

• עזר/ארגז חול/חנוכת הבית, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• חנוכת המקדש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• רבי חיים יוסף דוד אזולאי, סדר חנוכת הבית (מתוך "תורת השלמים"), אתר דעת
• חנוכת בית, מכון עתים
• חנוכת בית, ארגון צהר
• הרב יוסף אלנקווה, חנוכת בית, חנוכת הבית בדירה שכורה וזכר לחורבן , חנוכת הבית, אתר מורשת