משתמש:ניר בראל/חורבת זעק
חורבת זעק[עריכת קוד מקור | עריכה]
חורבת זעק (בערבית: ח'רבת א-זעק) היא תל ארכיאולוגי, אחד מהיישובים הקדומים הפזורים בדרום השפלה ובדרום הר חברון, היא הוקמה כנראה בתקופת הברונזה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הישוב הקדום של חורבת זעק התחיל מעבר לכביש, מערבה (מעל בריכת המים של מקורות). על הגבעה, (הנקראת חר' א-תל), נותרו שרידים מתקופת הברונזה המאוחרת. גם שבט שמעון התנחל על אותה גבעה, ונראה שהבאר שבישוב הקדום נחפרה כבר אז, והיוותה מקור מי-שתיה קבוע לישוב.
מערות הקבורה מהתקופות ההיסטוריות של הישוב, שנמצאו בגבעה המזרחית, נפרצו ע"י גנבים, וחברי להב הזעיקו את רשות העתיקות. בעקבות השוד ערך שם דוד אלון ז"ל חפירות וניקה מספר מערות קבורה מתקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת ההתנחלות. לפני מספר שנים השלימה ד"ר אירית יזרסקי את המחקר על בית הקברות הזה.
בתקופה הרומית הגיעו למקום יהודים והקימו כפר על הגבעה המזרחית, בלי לדעת על בית הקברות, שהיה כבר סתום ומכוסה. הישוב החדש היה כפר- מערות. המגורים היו במערות טבעיות ששופרו מעט ע"י המשפחות אשר חיו בתוכן ובחצרות סביבן.
הישוב העברי השתתף במלחמת בר-כוכבא. עדות לכך היא מערכת המסתור שנתגלתה במקום ע"י עמוס קלונר ואבי נבון.
הכפר התאושש גם אחרי חיסול המרד, והמשיך להתקיים מאות שנים (התקופה הביזנטית) עד הכיבוש הערבי במאה ה-7 לספירה. נתון זה מתאים לרוב החורבות בסביבה, שהיו ישובים יהודיים בימי בית-שני, ימי המשנה והתלמוד.
כ- 1000 שנה היה האזור עזוב ונטוש, וסביר שהבדואים היו היחידים שפקדו את הסביבה. במאה ה-19, כאשר המצב הביטחוני השתפר מעט, התחזקו אפנדים מהכפר הגדול דורא, ורכשו את אדמות העמק הגדול שלרגלי החורבה או השתלטו עליהם. האריסים שעיבדו עבורם את השדות היו יורדים מדורא וחוזרים לשם בערב, עד שמישהו היה מוכן להישאר בחורבה הנטושה, סמוך לשדה, בלילות הקיץ הקצרים כשהעבודה בשדה רבה.
כך חרבת א-זעק הפכה למזרעה. תעלות המים שם תוקנו ובורות המים התמלאו בחורף, וכך לאט-לאט החלו החורבות להיות משכן למשפחות האריסים, בתחילה עונתי ואחר כך מגורי קבע, אם כי המשפחות המשיכו להזדהות כ"דוראנים" - אנשי דורא. במשך הזמן נבנו גם מספר בתי אבן עיליים, והמוכר שבהם בית-המוכתר בפסגת הכפר, היחידי שנותר עומד עד היום.
בסוף מלחמת העצמאות נתפסה החורבה ע"י אנשי 'אלכסנדרוני', שמצאו במקום מספר רועי צאן שהסתלקו מזרחה, אל כפר האם שלהם - דורא.
עם עלייתם של אנשי קיבוץ להב על הקרקע, השטחים החקלאיים ושטחי המרעה לאורך הקו-הירוק וחורבת-זעק בתוכם, שימשו להם למטרות עיבוד ורעייה, וכן גם כדי לתפוס חזקה על הקרקעות ולשמור עליהם כדי למנוע מבדואים להתיישב בהם, או לעבור דרכם.
כל סיפור הישוב הקדום נובע מהעובדה שיש מים במקום. הבאר הגדולה, הצפונית "ביר-זַעַק" נמצאת בתחתית החורבה. סביבה ניתן להבחין בשרידי מכלאת הבקר, כולל צמיחה חזקה של חלמיות. הבאר גדולה ורחבה (קוטרה כ- 4 מ'), ובניגוד לדומות לה לא כוסתה בגג בטון בתקופת המנדט. מעל הבאר יש צינור מתכת. הבאר לא עמוקה ושופעת מים כל השנה. המים מעט מלוחים ומתאימים להשקיית בהמות בלבד.
לא ידוע מה היה שם הישוב בכל התקופות ההיסטוריות, אך שמה הערבי של החורבה – ח'רבת א-זעק, ייתכן ושומר את השורש העברי ז.ע.ק - שפירושו סיקול, עקירת אבנים ופינויים (מכאן גם שם העיר 'עזקה').
האתר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר מכיל שרידים מתקופות שונות, מימי תקופת הברונזה התיכונה (לפני כ- 4,000 שנים), ועד לתקופה הערבית המאוחרת. הסיור באתר כולל הכרות עם מבני אבן, זחילה במערכת מחילות למסתור מימי המרד ברומאים, בורות ובארות מים, גיתות ומערות מגורים ואחסון.
האתר נגיש מאוד למטיילים ביחס לחורבות אחרות בארץ, הכניסה לחורבה בחינם, ישנה חנייה, פחי אשפה, שירותים, שלטי הסבר הגעה למקום. המקום צמוד לחוות בודדים קטנה (חוות זעק) וניתן לתאם אירוח שם, סיורים, הדרכות וכו'.
תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לעלות לפסגת הגבעה מאחורי חוות זעק, משם יש תצפית לסביבה, היישוב אשכולות בגבעה 618 במזרח, הכפר אל-בורייג' בצפון-מזרח, הקיבוץ שומריה בצפון, בדרום ניתן לראות את יער להב, ממנו ניתן לראות את ראש מגדל התצפית בהר להבים, ואת האנטנות הסמוכות למרכז ג'ו אלון. בתווך בולטת גבעת געת, בתחום שמורת להב, ושטחים המוכשרים ע"י קק"ל לנטיעות חדשות.
בית המוכתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשמגיעים למקום החורבה, מדרך אפר, ישנו מבנה בולט, זהו "בית המוכתר", אחד ממבני האבן היחידים שהוקמו באתר. עקב סכנת התמוטטות, יש איסור להיכנס לתוך המבנה.
מערת בית הבד[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי להגיע למערת בית הבד יש לחזור לדרך האפר ולהמשיך מזרחה עד לשלט המכוון למערה. במערת הבד נמצאת אבן ים של בית בד (אבן שטוחה שעליה היו מונחים הזיתים בשלב הריסוק), בצידי המערה יש פתחים של מספר מערכות מסתור. הנגישה ביותר שבהן נמצאת בצד ימין, וניכרת בפתח חצוב היטב.