משתמש:מרכז מידע הר הזיתים/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הר הזיתים מאופיין בסלע גירי רך יחסית, המאפשר חציבת מערות קבורה וקברים בקלות יחסית. עובדה זו מחד, והמסורות הקשורות להר מאידך, הביאו לקבורה הרבה בהר במשך הדורות. כבר תושביה הקדומים של ירושלים, בתקופת הברונזה, קברו את מתיהם בהר, ומערות קבורה מימי בית ראשון וימי בית שני, מפוזרות לאורך הרכס. מבני הקבורה הבולטים ביותר שהשתמרו מתקופות קדומות אלו, הן מצבות נחל קדרון, בשיפוליו של אזור בית העלמין המודרני.
מהמאה ה-1 ועד המאה ה-10, אין מידע על הקבורה היהודית בירושלים - ארכאולוגית, קברים בני התקופה לא נמצאו והיסטורית, כתבי התקופה אינם מתייחסים לנושא. בחלקים מתקופה זו הייתה הקהילה הירושלמית מצומצמת למדי, או אף נאסר עליה להתקיים כלל וכלל, אך גם בתקופות משגשגות יותר, נותר הנושא לוט בערפל. בתאוריהם של נוסעים לארץ הקודש בימי הביניים מתואר ההר ללא ציון קיומם של קברים,[1] ואם מצוין מקום קברותיהם של היהודים, הרי זה בשיפולי הר המוריה, במורדותיו המזרחיים או הדרומיים של הר הבית. רק בשנות ה80 של המאה ה-15 עברו היהודים לקבור בתוך עמק יהושפט ועם הזמן, שטחי הקבורה החלו להתפשט במעלה ההר.
עם גידולה של האוכלוסייה במאה ה-16, הוצרכו פרנסי הקהילה להגדיל את שטחו של בית העלמין[2] אדמות האזור היו שייכות לוקף צלאחיה. כאדמות וקף, אסור היה למוכרם, אלא הוחכרו לטווח ארוך. במהלך התקופה העות'מאנית היו גובה דמי החכירה מוקד לסכסוכים ולדיונים משפטיים רבים, כאשר האיום של הוצאת עצמות המתים מקברותיהם שב ועולה פעמים רבות.