משתמש:מדיאה/קלייר בישופ
| השכלה | Cambridge University, Essex University |
|---|---|
קלייר בישופ היא היסטוריונית של האמנות, מבקרת ופרופסור לתולדות האמנות במרכז CUNY, ניו יורק מאז ספטמבר 2008.[1] בישופ ידועה כאחת התיאורטיקניות המרכזיות במחקר בנושאי השתתפות קהל באמנות חזותית ובאמנות המופע. המסה שלה משנת 2004 - "אנטגוניזם ואסתטיקת יחסים", שפורסמה במגזין אוקטובר (October), עדיין מהווה ביקורת רבת השפעה על אסתטיקת יחסים.[2] ספריה של בישופ תורגמו ליותר משמונה עשרה שפות ומאמריה מתפרסמים תכופות בכתבי עת לאמנות כגון ארטפורום (Artforum) ואוקטובר.
ילדות והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישופ גדלה על גבול וולש, בריטניה, ולמדה בתיכון ולשפול (Welshpool). היא קיבלה תואר ראשון בתולדות האמנות ממכללת סנט ג'ון בקיימברידג' (St John's College) בשנת 1994 וסיימה תואר שני ותואר שלישי בתולדות האמנות ותיאוריה של האמנות באוניברסיטת אסקס (Essex University) בשנת 1996 ו -2002 בהתאמה. בישופ הייתה מרצה לתיאוריה ביקורתית במחלקה לאוצרות אמנות עכשווית בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון מ-2001 ועד 2006. לאחר מכן כיהנה כמרצה בכירה במחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטת וורוויק, קובנטרי מ2006 עד 2008.[3]
חייה המקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרה של בישופ Artificial Hells: Participatory Art and the Politics of Spectatorship (בתרגום חופשי: גיהנומים מלאכותיים: אמנות השתתפותית ופוליטיקה של ההתבוננות) שפורסם ב2012 מהווה את הסקירה ההיסטורית והתאורטית הראשונה של "פרקטיקה חברתית" - אמנות הקוראת להשתתפות הקהל מתוך שאיפה למעורבות חברתית הידועה בעיקר בארצות הברית. בספרה, בישופ עוקבת אחר התפתחותה של אמנות המאה העשרים ובוחנת רגעי מפתח בהתכוננותה של אסתטיקה השתתפותית (אמנות המשלבת השתתפות של הקהל). סקירה זו כוללת דיונים בפוטוריזם ודאדא ; ה - Situationist International ; התרחשויות (Happenings) במזרח אירופה, ארגנטינה ופריז; תנועת האמנות הקהילתית ב -1970; וThe Artists Placement Group. בישופ חותמת את ספרה עם דיון בפרויקטים חינוכיים ארוכי טווח של אמנים עכשוויים כמו תומאס הירשהורן, טניה ברוגורה, פאוול אלת'מר ופול קהאן.[4] ל-גיהנומים מלאכותיים: אמנות השתתפותית ופוליטיקה של התבוננות התייחסויות וביקורות רבות במגוון רחב של כתבי עת, ביניהם: Art in Ameruca,[5] Art Journal,[6] CAA Reviews ((College Art Association,[7] Art Review,[8] Art Monthly,[9] ו- TDR: The Drama Review.[10] בשנת 2013 זכה הספר בפרס פרנק ג'ואט מת'ר לביקורת אמנות ופרס ASAP לספרים.
בישופ היא גם מחברת הספר הקצר ?Radical Museology, or, What's Contemporary in Museums of Contemporary Art (בתרגום חופשי: מוזיאולוגיה רדיקלית, או, מה עכשווי במוזיאונים לאמנות עכשווית? (2013), ובו רישומים מאת דן פרז'ובשי. הספר תורגם לרומנית, רוסית, קוריאנית, ספרדית ואיטלקית.
המחקר הנוכחי של בישופ מתייחס לאמנות חזותית עכשווית ואמנות המופע כמדיום המאפשר לחקור את ההשפעה המשתנה של הטכנולוגיה הדיגיטלית על תשומת הלב. חלק ממחקר זה פורסם כמאמר בשם Black Box, White Cube, Grey Zone: Dance Exhibitions and Audience Attention (בתרגום חופשי: קופסה שחורה, קובייה לבנה, אזור אפור: תערוכות מחול ותשומת לב הקהל) במגזין TDR בקיץ 2018.
פרסומים נבחרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Installation Art: A Critical History. London: Tate, 2005. ISBN 9780415974127
- Artificial Hells: Participatory Art and the Politics of Spectatorship. London: Verso, 2012. ISBN 9781844676903
- Radical Museology, or, What's Contemporary in Museums of Contemporary Art? London: Koenig Books, 2013. ISBN 9783863353643
כרכים ערוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Participation. London: Whitechapel/MIT Press, 2006. ISBN 9780415974127
- Political Upheaval and Artistic Change. Co-edited with Marta Dziewanska. Warsaw: Museum of Modern Art, 2010. ISBN 9788392404408
- Double Agent. London: ICA, 2009. ISBN 9781900300582
מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'History Depletes Itself' Claire Bishop on Danh Vo at The Danish Pavilion and Punta Della Dogana at the Venice Biennale 2015, Artforum, September 2015 [1]
- 'The Perils and Possibilities of Dance in the Museum: Tate, MoMA, and Whitney', Dance Research Journal, Vol. 46, No. 3, December 2014 [2]
- 'Reconstruction Era: The Anachronic Time(s) of Installation Art', When Attitudes Become Form: Bern 1969/Venice 2013, Progetto Prada Arte, Milan 2013.
- 'The Digital Divide: Contemporary Art and New Media', Artforum, September 2012.[3]
- 'Delegated Performance: Outsourcing Authenticity', October, no. 140, Spring 2012.[4]
- 'The Social Turn: Collaboration and Its Discontents', Artforum, February 2006.[5]
- 'Antagonism and Relational Aesthetics', October, No.110, Fall 2004.[6]
הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "'Ruin lust' dominates contemporary art, says US author and academic Claire Bishop". The Sydney Morning Herald. נבדק ב-25 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Former West Conference Bio".
- ^ https://formerwest.org/Team/ClaireBishop
- ^ Bishop, Claire (2012). Artificial Hells: Participatory Art and the Politics of Spectatorship. Verso. pp. back cover. ISBN 978-1-84467-690-3.
- ^ Heartney, Eleanor (ביוני 2012). "Can Art Change Lives?". Art in America. 100 (6): 67.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Charnley, Kim (Summer 2014). "Criticism and Cooperation". Art Journal. 73 (2): 116–118. doi:10.1080/00043249.2014.949523.
- ^ Widrich, Mechtild (12 באוגוסט 2013). "Artificial Hells: Participatory Art and the Politics of Spectatorship". CAA Reviews (College Art Association): 1–3.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Charlesworth, J.J. (באוקטובר 2012). "Artificial Hells Participatory Art and the Politics Spectatorship". Art Review (62): 142.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Quaintance, Morgan (בספטמבר 2012). "Artificial Hells". Art Monthly (359): 37.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Watt, Kenn (2014). "Artificial Hells: Participatory Art and the Politics of Spectatorship by Claire Bishop (review)". TDR: The Drama Review. 58 (1): 181–183. doi:10.1162/dram_r_00340.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
[[קטגוריה:ילידי 1971]] [[קטגוריה:סגל אוניברסיטת העיר ניו יורק]]