משתמש:וולנד/ארגז חול/חונה שלביץ'
חוׁנֶה סָאמוּילוׁביץ' שֶלְבִיץ' (Šlėvičius Chone Samuilo s בליטאית, Шлевичус Хоне Самуилович ברוסית) (1 בינואר 1915 - 11 בינואר 1958), יהודי ממוצא ליטאי, פעיל פוליטי קומוניסטי-ליטאי ועיתונאי.
שלביץ' נולד למשפחה יהודית ענייה מרובת-ילדים (היו לו שלושה אחים ושתי אחיות) בוילנה. עבר עם משפחתו לשאולאי ב־1918. הוא למד בבית ספר מרשת אורט, במקצוע נפחות. בשנת 1929, בגיל 14, הצטרף לתנועת-הנוער הקומוניסטית הליטאית המחתרתית (הקומוניזם היה מחוץ לחוק באותה תקופה בליטא). באוגוסט 1931 נאסר בשל פעילותו הקומוניסטית, ובית דין צבאי (לפי חוקי ליטא דאז) גזר עליו שמונה שנות עבודת פרך. הוא ריצה את עונשו בבית-הכלא לעבודות פרך בשאולאי. בכלא נדבק בשחפת. בעודו בכלא התרחשה אפיזודה מעניינת - לאחר שנתפס בהפצת תעמולה קומוניסטית, נשלח לצינוק, מה שהחמיר את מצבו הבריאותו הרעוע בלאו-הכי; בתגובה, פתחה אוכלוסיית האסירים בשביתת רעב, על מנת להיטיב עם מצבו - שביתה שהביאה להוצאתו של שלביץ' מהצינוק. במרץ 1940 השתחרר מהכלא, והצטרף למפלגה הקומוניסטית הליטאית (עדיין במחתרת). עם סיפוח ליטא לברית המועצות נבחר כחבר מועצת המפלגה המקומית בשאולואי. לקראת סוף אותה שנה נשא לאישה את בוּניָה, אותה הכיר דרך פעילותם הקומוניסטית המשותפת בעודו בכלא. בוניה ילדה לו תאומים, שנרצחו בשואה בקובנה בעודם בני פחות משנה, וב־1945 את בנו לָזָר.
עם תחילת הלחימה בין ברה"מ לגרמניה הנאצית (שאולאי היתה 30 ק"מ מהחזית) התפנה, כמו רבים אחרים, לרוסיה. התגייס מרצונו לצבא האדום בדצמבר 1941 (למרות שלא היה מחויב לכך, בשל מצבו הבריאותי - הוא לקה בשחפת קלה וכמעט ולא ראה בעין שמאל), ונשלח לדיביזיית הרגלים הליטאית ה־16, רג'ימנט התותחנים ה־224, בתחילה כקצין פוליטי, ולאחר מכן כקצין צבאי. לחם בחזית המזרחית באזור מרכז רוסיה, כחלק מכוחות נגד-טנקים. נפצע באופן קל יחסית בשנת 1942 - רסיס-פגז חדר לריאתו - אך הפציעה החמירה את מצב השחפת בה לקה, ולכן באוגוסט 1942, לאחר אשפוז ממושך, שוחרר מהצבא. שלביץ' עבר לטשקנט בירת אוזבקיסטן, מכיוון שחלק ממשפחתו התפנתה לשם עוד קודם לכן, והחל לעבוד בבית יתומים (בו חיו ועבדו רק יוצאי ליטא, רובם יהודים).
עם שחרור ליטא מידי הגרמנים, בשנת 1944, חזר לוילנה, בירת ליטא, והחל לעבוד בעיתונות המקומית - בתחילה, ברשות הטלגרף הליטאית (ELTA) (המקבילה בערך לסוכנות "רויטרס"), ומאוחר יותר כעורך בעיתון הליטאי, "טֶסָה" (Tiesa בליטאית, מקבילתה של פרבדה הרוסית). בשנים 1950 - 1953 שימש כממלא מקום העורך הראשי (למעשה, שימש כעורך ראשי, אך לא יכול היה לקבל את התואר הרשמי בשל היותו יהודי) של העיתון המקומי בקובנה, ועקב כך התגורר שם. בשנת 1953 חזר לוילנה, ושימש בתור ממלא-מקום מנהל רשות הטלגרף הליטאית (שוב, שימש כמנהל בפועל, או קרוב לכך מבחינת סמכויותיו. יש לשים לב כי בשל אופיו הטוטליטרי של השלטון באותה תקופה, ריכז למעשה שלביץ' שליטה רבה בידיו בכל הנוגע לתפוצת המידע בליטא). למרות משרתו הרמה, סירב למותרויות להן זכו בדרך-כלל בכירי המפלגה בברה"מ, וחי בדלות בה חיו המוני העם, בשל אמונתו הקומוניסטית.
לקראת סוף שנת 1956 התפטר מתפקיד זה בשל בריאותו הלקויה, ונפטר משחפת ב־11 בינואר 1958. בשנים האחרונות לחייו, התאכזב מרות כשראה את פרצופה האמיתי של המפלגה הקומוניסטית, שלא היה בינה לבין קומוניזם דבר, מאחר והיה אידיאליסט קומוניסטי בימי חייו.