משתמש:דביר מטלס/אברהם מרמורשטיין
קורות חייו: אברהם יהודה הלוי מרמורשטיין ז""ל נולד בכ"ז באלול תרפ"א (1921) בכפר אנרץ' שבהונגריה. בהיותו בן 11 עברה משפחתו את מגוריה לעיירה קישוורדה הסמוכה, עיירה ששליש מתושביה היו יהודים ופורסמה כעיר של תורה. ישיבת סרנץ', בה למד כשנתיים וחצי. בשנת 1942, בהיותו בן 21 גויס לפלוגת עבודה של הצבא ההונגרי בשירות הצבא הגרמני, במסגרתה שירת במשך כשנתיים וחצי. מרבית חבריו לא עמדו בתנאים הנוראים ומצאו את מותם באפיסת כוחות, ברעב ובצמא, בקור, במחלות ובאש הקרב. בשלבי הבריחה נמלט מהפלוגה יחד עם חבר ולאחר מסע ארוך, הכולל נפילה בשבי הרוסי, הכנסות לשדות קרב ועוד, שב לעיירתו במחצית 1945 . שם נתברר לו גודל האסון שפקד את משפחתו: אביו ואמו וששת אחיותיו הובלו לאושוויץ ונספו כולם במחנות ההשמדה. בעיירה מצא כמה מאות ניצולים מתוך 7000 בני העיירה שנלקחו למחנות ההשמדה. פעולתו הראשונה הייתה: הקמת סניף בני עקיבא. לאחריה נשא לאישה את אסתר בת העיירה, ששבה ממחנה ההשמדה באושוויץ.
באוגוסט 1946 פתח הזוג במסע העלייה לארץ ישראל. בנובמבר עלו לאניית המעפילים "כנסת ישראל". במהלך ההפלגה נולד בנם הראשון. האנייה נתפסה על ידי הבריטים, אברהם הופרד מאשתו והילד, שהושארו במחנה המעצר בעתלית, וגורש לקפריסין שם שהה כעשרה חודשים עד שהותרה כניסתו לארץ.
עם עלייתו הצטרף ל"הגנה", ועם תחילת מלחמת השחרור התגייס לצה"ל ועשה חלק בקרבות מלחמת השחרור. לאחר שחרורו החל לעבוד כפקיד הסוכנות במחנות העולים. בשנות החמישים עבד כמזכיר קופת חולים ביהוד.
בשנת 1963 נתבקש על ידי הרב נריה זצ"ל להצטרף למרכז ישיבות בני עקיבא ולנהל את ישיבת "שדה יעקב" שעמדה להיסגר עקב קשיים כלכליים. במסגרת ישיבות בני עקיבא יצא שמו כמציל ישיבות וכך עוד בטרם סיים להעמיד ישיבה על רגליה וכבר נקרא לישיבה הבאה. משדה יעקב למירון, ממירון לרעננה, מרעננה לאולפנת כפר פינס.
בתוך כך החל במסעות התרמה ברחבי אירופה ואמריקה למען ישיבות בני עקיבא בהן עשה טוב לחניכים. במהלך עבודתו במרכז יב"ע היה שותף להקמת ישיבת בני עקיבא בבאר שבע, ישיבת "נווה הרצוג", אולפנת "צפירה" ואולפנת ערד. את גולת הכותרת ראה בהיותו "פועל ומפעיל", כלשונו, בהקמת ישיבת הכותל.
בשנת 1968 נבחר פה אחד לכהונת ראש המועצה הדתית בפתח תקווה. במסגרת כהונה זו ניהל את המאבק לביטול מופע של הבלט הלאומי הפיליפיני שעמד להתקיים בליל שבת באמפיתיאטרון אורון. המופע בוטל לאחר שמרמורשטיין גייס סכום כסף גדול שנועד לפצות את האמרגן גיורא גודיק. בסוף שנת 1968 נבחר לראשונה כראש סיעת המפד"ל בעירית פתח תקווה, והמפד"ל בראשותו הגדילה את כוחה משניים לשלושה נציגים. הוא נתמנה לתפקיד ממלא מקום ראש העיר (פיינברג) וראש מחלקת החינוך. בשנת 1978 זכתה החזית הדתית המאוחדת בראשותו בששה מנדטים והוא שב לכיסאו כממלא מקום ראש העיר (שוב פיינברג). בשנת 1983 ירדה החזית הדתית לחמישה מנדטים. ראש העיר החדש דב תבורי החליט לפתוח את קולנוע היכל בשבת וליטול מהחזית את תיק החינוך. לאחר שנתיים במשרד התמנה כמנכ"ל הצפה. בשנת 1989 נבחר גיורא לב לראשות העיר, ומרמורשטיין, הפעם בראש ב-1993, פרש מיוזמתו מראשות סיעת המפד"ל בעירייה מתוך תחושה שהגיע הזמן לפנות את הדרך לצעירים ממנו. אך מרמורשטיין לא פרש מעולם מעיסוקיו הציבוריים ומתחושת האחריות כלפי הציבור הדתי לאומי בפתח תקווה בעיקר ובארץ בכלל. הוא המשיך בתפקידו הרשמי כיו"ר סניף המפד"ל בפתח תקווה וכחבר לשכת המפד"ל. קבע את משכנו היום יומי בבית המפד"ל בעיר, אותו בית בו החל את פעילותו הציבורית בשנת 1949. הבית היה למקום עלייה לרגל של מנהיגים, פעילים, חברי מפלגה, אנשים מן השורה. המשיך להפעיל קרנות צדקה וגמילות חסדים, הבולטת בהן: קרן קמחא דפסחא. . ישב בראשם של עמותת "הכולל הציוני" ומועדון הגמלאים של סניף הפועל המזרחי ודאג לקיומם.
למעשה נפל על משמרתו בעלותו במדרגות סניף המפד"ל, שם כרע ונפל אל משכבו ממנו לא קם עוד. הלך לבית עולמו בליל שבת כ' באדר תש"ע.
מתוך דברים שאמר עליו חבר הכנסת זבולון אורלב: "מעטים הם מנהיגי הציבור הראויים להימנות על "שיירי הכנסת הגדולה", הכנסת הגדולה של תנועת הציונות הדתית בכלל, המפד"ל והפועל המזרחי בפרט. ר’ אברהם, אוד מוצל מאש השואה, היה מבוניה של המפלגה הדתית לאומית והסתדרות הפועל המזרחי, הן במישור העירוני בפתח תקווה והן במישור הלאומי".
מאת: דביר מטלס