משתמש:גילעד רוטנשטרייך/טיוטה

יוחנן בן דוד

יוחנן בן דוד (בפרסית: יוחנא דאוד) נולד ב-1885 למשפחה יהודית אמידה מטהראן, איראן. משפחתו נדדה בין פרס והודו, וב-1907 בן דוד הגיע לבריטניה על מנת ללמוד תולדות האמנות והספרות באוניברסיטת קיימברידג'. לאחר לימודיו הוא החל לייעץ לאספנים שונים, ביניהם האספן השוויצרי גנרל מוזר (Moser). במקביל לייעוץ שנתן לאחרים, הוא גיבש לעצמו אוסף כתבי יד של עצמו. ב-1920 הוא תרם מספר כתבי יד פרסיים לספרייה הבריטית, בעיקר מכתבים של עבד אלבהא ועוד מספר כתבים על הדת הבהאא'ית.

אומנות פרסית מהאוסף של יוחנן בן דוד

בן דוד והדת הבהאא'ית

יוחנן בן דוד אימוץ את הדת הבהאא'ית במקביל לדת היהודית. היו לא מעט יהודים יוצאי פרס שעשו זאת גם כן. ב-1911 בנו של מייסד הדת הבהאא'ית וממשיך דרכו, עבד אלבהא, הגיע לבקר בלונדון ובפריז, על מנת להיפגש עם חסידיו. במהלך ביקורו, הוא חיתן את בן דוד עם אשתו, רג'ינה חאנום. בתיאור החתונה שנמצא בספר על מסעו של עבד אלבהא נכתב כי משפחתה של הכלה הייתה מחסידי בהאא' אללה עוד מימי שהותו בעיראק. בסיפרו בן דוד מביע נאמנות כלפי עבד אלבהא, אך מקפיד להדגיש את זהותו היהודית, למשל, בציון התאריך העברי במקביל לתאריך הלועזי. כמו כן, באלבום המשפחתי שהכין מצוי שטר תנאים יהודי לנישואיו עם רג'ינה.

תרומותיו לספרייה הלאומית

ב-1925 הוא תרם מספר כתבי יד לספרייה הלאומית שאך-זה קמה. פרופ' דוד אידר, רופא ופעיל ציוני שפעל בבריטניה עבור האוניברסיטה העברית, המליץ על קבלת התרומה. אידר כתב להוגו ברגמן, ראש הספרייה דאז, כי תרומת כתבי היד של בן דוד תשלים את האוסף המתגבש בספרייה במדעי המזרח. לדבריו, ספריית גולדציהר, שהגיעה לספרייה זמן קצר קודם לכן, מבססת את אוסף הספרים של הספרייה, והתרומה של בן דוד משלימה אותה מבחינת כתבי יד. יוחנן בן דוד תרם לספרייה הלאומית ב-1925 39 כתבי יד בנושאים מגוונים. בין הבולטים שבהם, כתבי יד מעוטרים של המשורר הפרסי חאפט', ג'לאל אלדין רומי וג'אמי. כמו כן, הוא תרם מספר כתבים של מייסד הדת הבהאא'ית, הבהאא' אללה.

בן דוד תרם פעם נוספת לספרייה הלאומית ב-1946. בתרומה זו הוא העביר לספרייה הלאומית 56 כתבי יד, בעיקר בנושאי משפט אסלאמי. ב-1965 הוא כתב למנהל הספרייה הלאומית, פרופ' דוד וורמן, וביקש לתרום את שאר האוסף שלו תמורת תנאים שיאפשרו לו לעלות לישראל ולסייע . רצונו העז לעלות לישראל לא התממש, והוא נפטר באנגליה מספר שנים לאחר מכן.

אחרי מותו

בבוקר שבת בשנת 1969 עצרו שתי מכוניות השייכות לשגרירות ישראל מחוץ לבניין דירות רגיל למראה בצפון לונדון. בעליה של הדירה, האספן יוחנן בן דוד, נפטר זמן קצר קודם לכן. לפני מותו בן דוד הוריש למדינת ישראל את כל אוסף האמנות שלו, שאותו הוא הגדיר כ"אוסף נפלא, שאין כמוהו לא בבריטיש מוזיאום ולא במוזיאון בקהיר". אמנם, חלקים מהאוסף הוצגו בראשית המאה העשרים בגלריות נחשבות, אך לא היה ידוע מה גודלו האמיתי של האוסף ומה הוא מכיל.

כאשר צוות השגרירות פתח את החדרים, שהיו נעולים זמן רב, הוא גילה אוצר בלום של כתבי יד, שטיחים, כלי נשק וחפצי אומנות שונים מהודו ומפרס. מול המראה המפתיע, גויסו במהירות עובדים נוספים ומכוניות נוספות, על מנת להעביר את האוסף לשטח השגרירות. משם הוא עשה את דרכו טיפין-טיפין באמצעות הדואר הדיפלומטי לישראל.

האוסף של יוחנן בן דוד מהווה את הבסיס לאוסף אמנות האסלאם במוזיאון ישראל ומהווה את ראשית אוסף כתבי היד האסלאמיים בספרייה הלאומית. אולם, למרות שהאוסף גדול, מרשים ומצביע על מומחיותו וטעמו הטוב והייחודי של האספן, בן דוד כמעט ואינו מוכר לציבור הרחב.