משתמש:בוביק/טיוטה
משה גבין (1906 - 22 בספטמבר 2005) היה ראש עיריית ראשון לציון בין השנים 1952 - 1955, ומנהל בית הפועל החקלאי במכון הוולקני שבבית דגן. בשנת 1998 זכה גבין בתואר "יקיר ההסתדרות ראשון לציון".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבין נולד באוקראינה בכפר פיטצ'נקה ליד אודסה, בבית דתי ציוני, ללובר ואטיה גבין. בצעירותו היה פעיל ב-"החלוץ"[1] לאחר מכן, נשלח מטעם התנועה לקבוצת ההכשרה "על המשמר", ומאוחר יותר לקבוצת ההכשרה "תל - חי". בשנת 1926 נאסר גבין עם עוד שלושה חברים עקב פעילותו הציונית והוגלה לסיביר לתקופה של 5 שנים.
בשנת 1929 החליטו להחליף את השהות בסיביר בגירוש לארץ ישראל. גבין עלה לארץ ישראל ב-1929,[2] והצטרף לקבוצת "משמרות" שליד פרדס חנה, יחד עם מגורשים נוספים מרוסיה. בשנת 1931, עזב את הקבוצה ועבר להתגורר בראשון לציון. במשך 3 שנים עבד גבין כפרדסן, לאחר מכן עבד כטייח בהתנדבות והיה חבר באגודת פועלי הבניין עד שנת 1936. גבין היה חבר ב-"ההגנה" ובוועדת הביטחון של המושבה. בתקופת מאורעות תרצ"ו, 1936, טיפל בהבאת 200 משפחות מפליטי יפו שהובאו אל חולות ראשון לציון שם התגוררו באוהלים ולאחר מכן הועברו לשכונת עזרה וביצרון שנקראת כיום: רמת אליהו.[3][4]
בראשית שנות ה-1940 נבחר גבין לתפקיד מזכיר מועצת הפועלים בראשון לציון וכיהן בתפקידו זה כעשר שנים עד לבחירתו לראשות עיריית ראשון לציון. עלייתו לראשות העיר הייתה הפעם הראשונה מאז הקמתה של ראשון לציון בה הועבר השלטון המוניציפלי במושבה לידי מפלגת ציבור הפועלים ההסתדרותי. גבין כיהן כראש עיריית ראשון לציון בין השנים 1955-1952. בתקופה בה כיהן גדלה אוכלוסיית העיר פי שלושה, בעקבות גלי העלייה הגדולים. בהמשך, נתמנה למנהל בית הפועל החקלאי במכון הוולקני שבבית דגן. מאז הקמת עמותת ידידי המוזיאון העירוני, כיהן כחבר בהנהלת העמותה. בשנת 1998 זכה גבין בתואר "יקיר ההסתדרות ראשון לציון".[3][4]
למשה גבין ולאישתו, מרים גבין, נולדו שני ילדים: נידה נוימן (1942 ה'תש"ב) ואורה הירש (1945 ה'תש"ה).[3]
גבין נפטר ב-22 בספטמבר 2005 ונקבר בראשון לציון.[3]